בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חטיבת כפיר נוסדה כדי לשרת בשטחים. חמש שנים אחרי, תוצאות הניסוי ניכרות בשטח

בחמש השנים מאז נוסדה, הגיעו לוחמי חטיבת כפיר לכותרות בשל מעשי הריגה, התעללות וסרבנות. לאחרונה החלו להפנות את גדודיה לפעילות גם מחוץ לאיו"ש. הסיבה: הקריסה המנטלית של לוחמיה, תוצאה של המפגש עם המציאות בשטחים. דו"ח נזק מהאינתיפאדה השנייה

תגובות

השאלה, אם צבא מסוגל לשלוט לאורך זמן באוכלוסייה אזרחית הנתונה תחת כיבוש, עלתה לדיון ציבורי רחב מיד עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. עם התעוררות גלי האלימות והטרור שאיפיינו את האינתיפאדה השנייה, נדחקה השאלה לשוליים. אך מתברר שאת התשובה מגלה, באיחור של יותר מ-20 שנה, הצבא בעצמו.

עם דמדומי הבוקר מתגלה עד כמה מזכירים שטחי האש שעל הכרמל את נופי דרום לבנון. הגבעות תלולות, מסולעות, מכוסות צמחייה קוצנית וסבוכה. זה אזור חורש טבעי ונמוך. רק על ראשי כמה מהגבעות מתנשאות קבוצות עצים צפופות ואת המדרונות חורצים שבילי עזים צרים.

כומתת חטיבת כפיר. החטיבה הזאת נולדה בחטא. הולדתה נכפתה מתוך צורך מינהלי ופיקודי ובשום אופן לא מתוך צורך מבצעי

"תאי השטח כאן מאוד קטנים ומבודדים. מפקדי הפלוגות לא יכולים לראות את המחלקות שלהם, על המג"דים בכזה מתאר אין בכלל מה לדבר", אומר סגן מפקד חטיבת כפיר, סא"ל יוסי פינטו (35) בעודו מדרבן את חיילי אחת ממחלקות גדוד שמשון להסתער במעלה הגבעה. חיילי המחלקה מגיחים מתוך האפלה. הם סיימו עתה הליכה לילית ארוכה כשכל ציוד הלחימה מועמס על גבם. לגדוד אין נגמ"שים או כלי רכב בתרגיל הזה, רק מחלקת טנקים אחת שהוכפפה לסיוע. על פי מתווה התרגיל, הם חצו במשך הלילה את הגבול ורק עם אור ראשון הם נתקלים בכוחות האויב שממתינים להם בשטחים השולטים.

הלוחמים מזיעים, פניהם צבועות בגוני שחור וירוק. המשא כבד אך הם אוזרים כוחות בעידודו של פינטו להסתערות האחרונה על חוליית ביום האויב שממתינה להם בראש הגבעה, צועקת לעברם "אללה אכבר" ו"אטבח אל יהוד" תוך ירי כדורים חסרי קליע לאוויר. רק לאחר ההסתערות וכיבוש הגבעה, יוכלו חיילי המחלקה לנוח, להוריד את אמצעי ראיית הלילה מהקסדות ולהתכונן להמשך התרגיל באותו היום.

"המטרה כרגע היא להשמיד את קני שיגור הטילים", מסביר סא"ל פינטו. "אחר כך, על פי התרגיל, יעברו שאר גדודי החטיבה לעומק השטח", הוא מוסיף, אך הודף בכל פעם שאלות בדבר הדמיון בין מתווה התרגיל ללחימה בשטחי לבנון. "אנחנו חטיבת חי"ר עם התמחות בלחימה זעירה בשטחים בנויים, אך במצבי מלחמה אנו אמורים להיות מוכנים לכל תרחיש".

חטיבת כפיר, שנולדה לפני כחמש שנים כדי להוות את חוד החנית הצבאית ללחימה בשטחי יהודה ושומרון, מבצעת בסבב האימונים הנוכחי שלה סדרת תרגילי גדוד במתווה ובשטחי אש המדמים את אזורי הלחימה בדרום לבנון. בשנה שעברה התאמן גדוד אחד במתווה הזה, אך בסבב הנוכחי צפויים לתרגל פלישה וכיבוש שטחים בלבנון גם שאר הגדודים, ועל פי תוכנית העבודה הצה"לית המתגבשת, מספר מגדודי החטיבה יבצעו ככל הנראה כבר בשנה הקרובה תעסוקה מבצעית בגבול הצפון, ואולי אף בגבול רצועת עזה, בדיוק כמו כל חטיבות החי"ר האחרות.

המוטיבציה להתאמן במתווים שונים, להשתלב בתעסוקות מבצעיות ואולי גם בלחימה עתידית מחוץ לגזרת איו"ש מגיעה בעיקר מלמטה, מחיילי ומפקדי חטיבת כפיר. סא"ל פינטו מסביר שמדובר בתהליך סימולטני אשר משקף את השינוי שמתחולל בגזרת הפעולה אליה יועדה החטיבה מלכתחילה, לצד השינויים שמתחוללים בצבא ובצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל. קצינים אחרים בחטיבה טוענים כי זו ההוכחה לכשירותם הגבוהה של חיילי כפיר ולא מסתירים את הצורך במתן מוטיבציה ללוחמים שרוצים להרגיש שווים לכל חיילי חטיבות החי"ר האחרות, ולא להיות מזוהים רק עם השירות בשטחים, תיוג הנחשב לעתים כבעל קונוטציה שלילית.

הרצון הזה מתקבל בהבנה אם כי בחשדנות מסוימת מצד גורמים בכירים במטכ"ל ובמשרד הביטחון. לא לנער הזה הם פיללו עם הקמתה של החטיבה, במיוחד לא בתקופה שבה נדרש הצבא לקיצוצים והתייעלות. המבקרים מתקשים לקבל את העובדה שהחטיבה הייעודית תהפוך בקרוב להיות חטיבת חי"ר מן המניין. כאלו כבר יש לצבא ארבע, והוא מעולם לא תיכנן או הצהיר על הצורך באחת נוספת. לדעתם, כפי שמנסח זאת קצין בכיר במערך השדה של צה"ל: "החטיבה הזאת נולדה בחטא. הולדתה נכפתה מתוך צורך מינהלי ופיקודי, ובשום אופן לא מתוך צורך מבצעי. קיימת תחושה חזקה שהדברים פשוט יצאו מכלל שליטה ופרופורציה".

מפקדיה של חטיבת כפיר הודפים את הביקורת. הם ממשיכים להתעקש כי חייליהם מיומנים ומוכשרים יותר מכל האחרים ללחימה ולהשלטת סדר ברחבי יהודה ושומרון. אך הם גם מודים כי בין הייעוד הפורמלי לבין המציאות היומיומית בשטחים, קיים פער גדול מדי, והתהליכים שעוברים על החטיבה בלתי נמנעים מבחינתם. לחיזוק טענתם דואגים להדגיש בחטיבת כפיר כי במבצע "עופרת יצוקה" השתתף גדוד חרוב של החטיבה בלחימה בעזה. הוא היחיד מגדודי כפיר שלא היה אמון על גזרה באיו"ש באותה תקופה, בשל אימונים וחופשות מרוכזות, ולכן הצליח בעקבות לחץ המפקדים להשתתף בקרבות בעזה לאחר שהחליף בגזרה גדוד צנחנים. לטענת מפקדי כפיר, הגדוד עשה זאת בהצלחה מרובה ולא נפל בביצועיו מאף גדוד אחר.

עבור חיילי חרוב, פרק הלחימה ב"עופרת יצוקה" נחשב למושא גדול לגאווה, ועבור חיילי הגדודים האחרים בכפיר זה מושא גדול לקנאה. כל אחד מחיילי גדוד חרוב שרואיינו לכתבה זו ידע לספר על מהלכי הקרב של הגדוד בעזה, על אות ההצטיינות שקיבל אחד מחובשיו, על מותו של המ"פ רב סרן רועי רוזנר, ועל הריגתם של 59 פלסטינים מאש חייליו. על פי הנראטיב הגדודי, אשר מעולם לא אושר על ידי גורמים רשמיים בצבא, רק תשעה מהם היו חמושים, אך לדעתם של החיילים, בדיוק מהחומרים האלו מרכיבים גאוות יחידה, ולא מעמידה במחסומים, סיורים שגרתיים או ביצוע תצפיות בשטחים.

חודשים באותן עמדות

חטיבת כפיר היא החטיבה הצעירה והגדולה ביותר בצה"ל. היא מונה שישה גדודים, כמעט כפול מחטיבות החי"ר האחרות בצבא. למרות שהחטיבה הוקמה רק ב-2005, אפשר להתייחס אליה כאל ממשיכת דרכן של פלוגות חרמ"ש (חיל רגלים משוריין) שהוקמו בסוף שנות ה-80 ככוח ייעודי, המתמחה בלחימה בשטחים.

כוחות מילואים או סדירים שנשלחו באינתיפאדה הראשונה לתעסוקות מבצעיות בערי הגדה המערבית וברצועת עזה, התקשו ונכשלו פעמים רבות בביצוע משימתם בשל חוסר היכרות עם השטח, עם אורחות החיים של האוכלוסייה הפלסטינית ועם אופי הפעילות הייחודית הנדרשת לדיכוי התקוממות עממית. המציאות המורכבת והשונה כל כך מסביבת הלחימה שאליה הוכשרו החיילים, הובילה למספר רב של תקריות ותקלות מבצעיות, שהסתיימו לא פעם בנפגעים מיותרים משני הצדדים, ולעתים גם להסלמה ואיבוד שליטה על מהלך האירועים.

בסוף שנות ה-80 הוקמו חמש פלוגות חרמ"ש: אלון, אורן, אשחר, אשבל ואשוח, שהיו אמורות לספק את הפתרון. הן הוצבו לתקופות שירות ממושכות בערים השונות, מתוך הנחה שלאורך הזמן, היכרותן עם השטח ועם האוכלוסייה המקומית תביא לתוצאות טובות יותר.

בתוך זמן קצר הצהירו קצינים בכירים בצבא כי פלוגות החרמ"ש מצליחות במשימותיהן יותר מפלוגות אחרות. קשה להגדיר פרמטרים להצלחה במשימות צבאיות מסוג זה, אך נוכחותם של חיילי חרמ"ש בגזרות השונות נחשבה רצויה ומבורכת בחטיבות המרחביות. הם היו בקיאים בגזרות הפעולה שלהם לעתים עד כדי היכרות אישית עם התושבים, הם היו מיומנים יותר מרוב חיילי המילואים בביצוע המשימות ובהפעלת אמצעי הלחימה הייעודיים. בנוסף, הם גם היו הרבה יותר פשוטים לטיפול ברמה הלוגיסטית מחיילים סדירים שהגיעו לתעסוקות מבצעיות לפרקי זמן קצרים.

אך פלוגות חרמ"ש שהוכפפו לפיקודן של החטיבות המרחביות בשטחים, שויכו ברמה השלישותית לחטיבות השריון הסדירות של הצבא, וכך גם היה שיבוצן בעתות חירום ובמלחמה. השיוך הכפול השאיר אותן ללא "אבא". משיחות עם בכירים במערך הלוחם של צה"ל עולה כי בהרבה מובנים, השיוך הכפול נגד את ההיררכיה והמבנה הצבאי, והתאפשר רק בשל מסכת תרגילים שלישותיים. לכן גם כל תהליכי הגיוס, ההכשרה, בניית המדרג הפיקודי וההצטיידות באמצעי לחימה ייחודיים בפלוגות חרמ"ש, נשארו לעתים רבות שנויים במחלוקת.

מפקדי החטיבות המרחביות ניסו להשפיע על מינויי מפקדים, העלו דרישות לביצוע הכשרות אשר לא תמיד היו רלוונטיות בעיני מפקדי חטיבות השריון, והתעמתו רבות על תאריכי חופשות ויציאה לאימונים בהתאם לצרכים שלהם. אפילו סממנים חיצוניים כצבע הנעליים, הכומתה או סמלי היחידות היו נתונים למאבקי כוח בין חטיבות השריון לחטיבות המרחביות. כך יצא, שבכמה מהפלוגות הם הוחלפו מספר רב של פעמים בפרקי זמן מאוד קצרים.

בנוסף, סבלו פלוגות חרמ"ש ממוטיבציה נמוכה של מתגייסים ומשחיקה גדולה בשל השירות הממושך בשטחים. בעוד פלוגות הצבא האחרות שאפו לקיים שגרה המורכבת מפעילות בכמה גזרות ואימונים לסירוגין, נשארו חיילי חרמ"ש למשך חודשים ארוכים באותן העמדות ועם אותן המשימות, לעתים אפילו במשך שירות סדיר שלם של שלוש שנים.

לדברי מספר בוגרי פלוגות חרמ"ש, כתוצאה ממציאות זו, לצד השיוך הכפול שהותיר אותם בין הכיסאות, גבה הלחץ על החיילים את שלו, ורבו מקרי האלימות שבהם היו מעורבים חיילי הפלוגות בפעולתם מול האוכלוסייה הפלסטינית. "חיילי חטיבות החי"ר התייחסו אלינו כאל פלנגות חמושות, חטיבות האם ראו בנו בן סורר שלא בדיוק ברור מה עושים איתו ובחטיבות המרחביות היינו סתם על תקן ממלאי חורים שנשלחים לבצע כל גחמה של מפקדי החטיבה", אומר לוחם חרמ"ש לשעבר. גם בעיות משמעת אחרות התעוררו בפלוגות בתדירות גבוהה מאשר בפלוגות לוחמות אחרות בצבא.

בעקבות היציאה מערי הגדה כחלק מהסכמי אוסלו, אוחדו ב-95' כמה מפלוגות חרמ"ש לכדי גדוד בשם חרוב. לדברי קצינים אשר היו מעורבים באיחוד הפלוגות, המטרה היתה כפולה. לטענתם, הניסיון הראה שפלוגה עצמאית בשטחים אינה יכולה להמשיך למלא את המשימות שלה לאורך זמן בלי שיתעוררו בה בעיות משמעת ומוטיבציה. בנוסף התאימו הפלוגות לשליטה על שטחים מוגבלים וצפופים במרכזי הערים. הציפייה היתה שגדוד מיומן ובעל אמצעים, שיוכפף לגזרה אחת קבועה, לא יישחק כמו שקרה בפלוגות העצמאיות, ושתפקודו יהיה טוב בהרבה משל גדודים שמגיעים לתעסוקות קצרות. בנוסף, האמינו שמפקד ברמת מג"ד ידע להוביל את היחידה טוב יותר מאשר מ"פים בודדים אשר נאלצו להתמודד עם דרישות החטיבות המרחביות ללא גב או תמיכה מספקים.

גדוד חרוב הוצב באופן קבוע בגזרת העיר שכם. בעקבותיו, הוקמו גדודים בעלי אופי דומה אשר שויכו לשאר החטיבות המרחביות ביהודה ושומרון. אחד המג"דים מספר כי התחושה היתה שכל מפקד חטיבה מרחבית רצה להחזיק גדוד כזה, לעתים רבות לא מתוך צורך מבצעי, אלא יותר מתוך שיקולי יוקרה וכבוד.

גדוד שמשון, שהוקם ב-97' משתי פלוגות חרמ"ש ומיחידת המסתערבים שפעלה בעזה, הוצב בתחילה בצפון הרצועה ולאחר ההתנתקות - בחטמ"ר עציון. גדוד נחשון הוצב בחטיבת אפרים האחראית על הערים טול כרם וקלקיליה. גדוד דוכיפת, שהוסב מתפקידו ההיסטורי כיחידת נ"ט, הוצב בחטיבת בנימין השולטת על רמאללה. גדוד נצח יהודה, שהוקם במסגרת הנח"ל החרדי, שירת באזור בקעת הירדן, וגדוד לביא, שהוקם במיוחד כגדוד למשימות בשטחים ב-2001, הוצב בדרום הר חברון.

הבעיות שהתעוררו בפלוגות השטחים צצו והופיעו מחדש בגדודי השטחים. במובנים רבים, הם היו מקצועיים בהרבה ויעילים במאבק בטרור הפלסטיני משאר יחידות הצבא, אך בעיות המשמעת והשחיקה כתוצאה מהשירות הממושך השפיעו גם עליהם. מתוך עדויות של לוחמים אשר שירתו באותם הגדודים באותה התקופה, עולה תמונה קשה של מעשי אלימות, התעללות והתעמרות באוכלוסייה הפלסטינית כעניין של שגרה. גם ברמה הארגונית הזכירו מאבקי הכוחות בין מפקדי הגדודים למפקדי החטיבות המרחביות את אלו שהיו עם פלוגות חרמ"ש. וגם הם החליפו תגים וסמלים ללא הרף. הקמת חטיבה אחת שתרכז את כל הגדודים תחתיה נראתה לפני חמש שנים כפתרון הטוב ביותר.

זה מתחיל במוטיבציה

"אנחנו רוצים לקחת חלק בפעילות, רוצים להשפיע על הביטחון של הארץ והמדינה. מבחינתנו, כל תרומה חשובה. אין לנו בעיה לעמוד שעות במחסומים או בתצפיות ולרדוף אחרי זורקי אבנים. מה שיבקשו מאיתנו נעשה למען ביטחון המדינה ולמען החברים שלנו", אומר וובה טובנצ'וב (19) מאשקלון, טירון בחטיבת כפיר. גם חבריו עדן סאסי (20) מאשקלון ודניאל טודורוביץ' (19) מחיפה חוזרים לפרקים על אותן אמירות בנוסחים דומים.

שלושתם התגייסו בנובמבר 2009, חוץ מוובה שהתגייס עוד ביולי כדי לעבור הכשרה קדם-צבאית בחוות השומר. בשבוע ה-26 להכשרה שלהם בבסיס הטירונות של החטיבה בבקעת הירדן, הם מבצעים תרגילי פלוגה. לשבוע שאחריו מתוכננת להם סדרת חינוך, ובעוד ארבעה שבועות הם אמורים לסיים את הפרק השני בטירונות, שנקרא אימון מתקדם. אחריו הם יעזבו את בסיס ההדרכה ויצטרפו לגדוד נחשון לתקופת חניכה נוספת בת שלושה חודשים, שבה יהיו שייכים יחד עם חבריהם הטירונים לפלוגת המסלול.

שלושתם לוקטו על ידי נציגי דובר צה"ל להתראיין לכתבה. ולאחר שיחה קצרה מתברר שלא היתה מקריות בבחירה. האחד נבחר למצטיין פלוגתי של הטירונות, השני הוכרז כמצטיין בקורס נהגי נגמ"ש ובקורס בניית עמדות צבאיות ועל השלישי מעידים חבריו כי "הוא נחשב למצטיין", בלי תואר מיוחד. הם מספרים כי שמעו על חטיבת כפיר מחברים וקראו עליה באינטרנט עוד לפני הגיוס, אך אף אחד מהם לא בחר בכפיר בעדיפות הראשונה. סאסי התלבט אם להתגייס ליחידה קרבית בכלל, ולרגעים אפילו חשב להוריד פרופיל, אך השתכנע לאחר שיחה עם אביו.

הם לא היו עדיין בגדוד ולא לקחו חלק באף פעילות שלו, אך שלושתם מתעקשים על כך שנחשון הוא הטוב מבין גדודי חטיבת כפיר ואפילו טוב מהרבה גדודי חי"ר אחרים בצבא. השלושה לא מכירים אף מורשת קרב של הגדוד, אירועים מיוחדים מעברו או צל"שים שקיבל, אך טוענים בלהט כי סמל הגדוד, שאותו יענדו בקרוב על החולצה, יפה בהרבה מסמלי הגדודים האחרים, ומודים כי זו היתה אחת הסיבות שעוררו את הערצתם לגדוד. בנוסף, טוענים השלושה כי נחשון נחשב לגדוד המקצועי ביותר, בעיקר בתחום הצליפה. גם את הטענה הזאת הם אינם יכולים לאשש באמצעות עובדות.

"כל חייל בסופו של דבר רוצה להרגיש שמה שהוא עושה הוא בעל משמעות, הוא רוצה להרגיש חיוני ותורם. וכדי ליצור את המשמעות הזאת נדרשים מפקדים טובים. הם מספקים את המשמעות בשיעורים, וכמובן בדוגמה האישית שהם נותנים", מסביר סא"ל עמית ימין (35) מנתניה, מפקד בסיס ההדרכה, את העיקרון החשוב ביותר שעומד מאחורי יצירת מוטיבציה אצל חייליו. בכל מחזור יש לו שש פלוגות טירונים, אשר יישלחו לגדודים השונים, ולדבריו אין כל הבדל בפרופיל האנושי של החיילים בגדודים פרט לאלו המיועדים לגדוד נצח יהודה, המורכב בעיקר מחיילים מבתים חרדיים. "כולם פה עמך ישראל, מלח הארץ, עולים וותיקים, בני כל העדות, בחתך מאוד שוויוני, בדיוק כמו בכל חטיבות החי"ר האחרות של הצבא", הוא טוען.

את רוב שירותו הצבאי העביר ביחידה המיוחדת מגלן ובצנחנים, ולדבריו עבר לחטיבת כפיר לפני כמעט שלוש שנים כי רצה לקחת חלק בהקמה של משהו חדש, וכי רצה להיות מג"ד, וזו היתה האופציה היחידה שהיתה פתוחה בפניו באותו הזמן.

"יש בעשייה הזאת סוג של חלוציות", אומר סא"ל ימין. "אנו לוקחים ובוראים עולם מההתחלה, ולכן מאוד רוצים להצטיין ולהצליח. יש פה רעב מיוחד, עיניים בוערות, אמונה ביכולות ובמסוגלות של החיילים שלנו. וזה נותן תחושת סיפוק אדירה למפקדים".

יחד עם זאת, הוא מודה כי המציאות אצל החיילים עשויה להיות שונה לגמרי. "בסופו של דבר הם אלו שיצטרכו להתמודד עם שגרה שוחקת. הם יעבירו יותר שעות באבק של הדרכים מאשר באוויר הצלול של ההרים. אבל מתוך השגרה הזאת ולתוכה מגיעים רגעים של פעילות כמו היתקלות מוצלחת, ביצוע מעצר על פי מידע מודיעיני או סתם תפיסה של אמל"ח בעקבות חשוד במחסום. ולכן חשוב לנו שהחיילים יידעו שהשגרה השוחקת שבה הם חיים את מרבית הזמן יכולה להשתנות, ולפעמים אפילו בטווח זמן של שניות".

אך מעבר לשגרה השוחקת, ייאלצו חיילי כפיר שיישלחו לתעסוקות מבצעיות בשטחים להידרש לסוגיות מורכבות ובעייתיות, בעיקר בכל הקשור לחיכוך עם האוכלוסייה האזרחית, היהודית והפלסטינית כאחד.

שמה של החטיבה הוזכר בשנים האחרונות באמצעי התקשורת בעיקר בהקשרים שליליים. חייליה היו מעורבים במקרים שנויים במחלוקת שהגיעו לתודעת הציבור, וחלקם אף העפילו למשפטים והרשעות. רשימת האירועים ארוכה, החל מפרשת חטיפת נהג המונית בדהרייה; ריצת בוקר של חיילים שהסתבכה בשל כניסה לשטח הפלסטיני בחברון; עישון סמים בזמן פעילות מבצעית ומעשי אלימות קשים של חיילים מגדוד שמשון; שני הרוגים מאש חיה בהפגנה בכפר ערק בורין למרות טענת חיילי גדוד נחשון כי נורו שם רק כדורי גומי; שני הרוגים במחסום ליד הכפר עוורתה; ועוד. רק לפני שלושה שבועות התפרסם המקרה שבו יצאו שלושה חיילים מגדוד נצח יהודה לטיול רגלי קצר באזור הבקעה ולאחר ויכוח עם פלסטיני תושב מאהל סמוך לבסיסם, הם ירו בגמל שלו. גם שלטי הסרבנים שזכו לתהודה גדולה בציבור הונפו משורות חיילי החטיבה.

סא"ל ימין טוען, כי סדרת החינוך בת השבוע, שאותה יעברו טירוניו, תספק להם את הכלים להתמודד עם מה שמחכה להם. הוא שירת בעבר כמג"ד לביא, ולדבריו הוא מכיר היטב את המציאות בשטח. "יש רגעים שבהם יצטרכו החיילים להתמודד עם אוכלוסייה אזרחית אשר אינה מעורבת בפח"ע וגם מהצד השני של המתרס, לבצע פקודות שלא תמיד יעמדו בכפיפה אחת עם האידיאולוגיה שלהם", הוא אומר. "אבל החיילים היום הרבה יותר בוגרים מבעבר, והם יכולים להכיל את המורכבות הזאת. כיחידה וכצבא אנחנו הרבה יותר מנוסים בסיטואציות האלו, והניסיון המצטבר עובר בהדרכה ובדוגמה אישית של המפקדים אל החיילים. בתור מג"ד אני זוכר שהיינו עוצרים למשל בתקופת הרמדאן חשודים בפעילות טרור רק אחרי שנתנו להם את ההזדמנות להצטייד במנת מזון קטנה ולהיפרד מבני המשפחה. גם את האיזוק של החשודים השתדלנו לעשות רק לאחר הפרידה מהמשפחה כדי לא להשאיר אצל ההורים, הילדים או האחים הקטנים את הרושם הקשה שהאקט הזה יכול להשאיר".

"אני רואה בעצמי קודם כל מחנך", אומר סא"ל ימין, וטוען שכך רואים את עצמם שאר מפקדי הטירונים. "לכן אנו מחנכים חיילים טובים יותר. והחינוך הזה כולל כמובן את כל ההיבטים של החייליות אבל גם היבטים אנושיים שיעזרו להם בסופו של דבר לקבל את שיקול הדעת הנכון והמתאים ביותר בסיטואציות שצפויות להם לאורך השירות".

תסמונת המחסום

מתוך מאות עדויות שנאספו על ידי ארגון "שוברים שתיקה" בשנים האחרונות, הגיעו מחטיבת כפיר רק מעטות, לא יותר מ-40. נתון המעורר תהיות בעיקר ביחס לגודלה של החטיבה וביחס להיקף הפעילות שלה בשטחים. א', לוחם ותיק שעדיין משרת בחטיבה, מסביר את הפער הזה באווירת ההסתרה ששולטת בגדודי חטיבה. לדבריו, הוא היה עד לעשרות מקרים שבהם היכו חבריו ליחידה אזרחים פלסטינים ללא כל סיבה. הוא מספר על מקרים רבים שבהם ערכו חבריו חיפוש בבתי חשודים תוך גזילת רכוש וכסף. הוא מעיד כי במחסומים שבהם שירת היה נהוג להחרים מוצרי מזון או חפצים אחרים מכלי רכב פלסטיניים. לדבריו, כל המעשים הללו בוצעו בידיעת המפקדים הזוטרים ברמת מפקדי הכיתות והסמלים, ולעתים תוך העלמת עין גם מצד הקצינים הזוטרים.

"מאז הטירונות, הדגישו בפנינו כמעט בכל הקשר, שלפעילות בשטחים ישנם שני רבדים", אומר א'. "יש את זה התיאורטי, שאותו לומדים החל מהטירונות, ויש את התכל'ס, את הדרך שבה עובדים הדברים באמת". גם בתדריכים, הוא טוען, לפני ביצוע משימות, הבהירו המפקדים את הפער הזה "תוך כדי קריצת עין".

לדבריו, "אף אחד לא מעיז להתלונן כי כולם לוקחים חלק בדברים. כל חייל של כפיר אם יישב עם עצמו למשך כמה דקות ויחשוב, ימצא כי גם הוא היה שותף לכל מיני מעשים מאוד בעייתיים, ואף אחד לא רוצה לפתוח את תיבת הפנדורה הזאת ולא רוצה להכתים את החברים שלו. הבודדים שכן העזו לאורך השנים לפתוח את הפה ולדבר, נודו על ידי החיילים ולעתים גם על ידי המפקדים. אף אחד לא רוצה להיות במקום הזה ולכן כולם שותקים".

גם ר', לוחם ותיק באחד מגדודי החטיבה, מספר על נורמות דומות. לדבריו, בפעמים שהעלה בפני מפקדיו כמה מהאירועים החריגים, הם מעולם לא טיפלו בהם מעבר לביצוע שיחות אישיות או קבוצתיות עם החיילים. ר' מביא כדוגמה נוהל שאליו נחשף בזמן ששהה עם חיילים מפלוגתו במחסום באזור טול כרם.

"הנוהל הקבוע", הוא אומר, "שאותו קיבלנו מהמפקדים בפלוגה, ובוודאות ידעו עליו גם המפקדים הבכירים יותר, כי הדברים נוהלו ברשת הקשר שלה היו מאזינים גם המג"ד והקמב"ץ, היה שאם מגיע שב"ח מכיוון מדינת ישראל, זאת אומרת אחד שהצליח לשהות תקופה מסוימת בארץ בניגוד לאשרה ולחוק, היינו אמורים להעניש אותו ולעכב אותו במשך שעות במחסום. היינו אמורים לגרום לו להתייבש שם. ואז, אחרי שמשכנו אותו במשך שעות, היינו משחררים אותו ואומרים לו שהוא לא יכול להיכנס דרך המחסום הזה. הרציונל מאחורי ההתנהגות הזאת היה שאם עכשיו הוא יתחיל לתזז את עצמו ולחפש כניסה אחרת לעיר, הוא יפסיד חלק גדול מהכסף שחסך בעבודה בישראל ויגיע למסקנה שזה לא כדאי יותר. מהחמ"ל היו אומרים לנו שהנוהל הזה מאושר וידוע על ידי המג"ד.

"היינו מושיבים את השב"ח בצד ואומרים לו שימתין. ככה היינו מושכים אותו ככל שיכולנו או בא לנו. רק אחר כך היינו כאילו מדברים בקשר עם החמ"ל ומודיעים לו שהמעבר חסום אבל שהוא משוחרר".

לדברי ר', הנוהל הזה עורר התנגדות, שלעתים הגיעה לכדי אלימות מצד החיילים. "זו לא היתה אלימות מופרזת אבל היא היתה משפילה עבור הפלסטינים. פעם למשל עמד שם איזה נער בן 14-15 שהיה שב"ח. הוא חיכה בצד בנוהל הקבוע במשך הרבה זמן. באיזה שלב היה נראה לאחד החיילים במחסום שהפלסטיני מחייך, אז הוא שאל אותו אם הוא מבסוט ממשהו. הפלסטיני ענה שכן, אז החייל הוריד לו סטירה. במקרה אחר מ"כ התעמת עם פלסטיני שהרים עליו את הקול ודחף לו בחוזקה את קנה הנשק לתוך החזה. הפלסטיני התמוטט במקום ופונה על ידי אמבולנס של הסהר האדום. שני המקרים האלו דווחו בזמנו למפקד הפלוגה ולקצינים אחרים בגדוד, אבל שום דבר לא נעשה בעניין. היו צוחקים על הסיטואציות האלו מאוחר יותר בבסיס".

מפקדי חטיבת כפיר שוללים את הטענות. הם מספרים כי קיימת בחטיבה תרבות של תחקיר ובדיקת עדויות מקיפה. לדבריהם, המקרים הקיצוניים שעולים לעתים על פני השטח מטופלים על ידם בצורה נחרצת ותקיפה וזה גם המסר שהם מעבירים לחיילים. ייתכן שטענתם של מפקדי כפיר נכונה וכי הם באמת משקיעים יותר תשומת לב מבעבר בטיפול בבעיות משמעת ובמקרים שבהם נחשפת האוכלוסייה הפלסטינית ליחס אשר אינו עולה בקנה אחד עם ערכי הצבא, אך נראה שגם לפועלם זה אין ממש תוצאות בשטח, וכמעט מדי חודש ממשיכים להתפרסם באמצעי התקשורת דיווחים על מעורבותם של חיילי החטיבה באירועים בעיתיים ושנויים במחלוקת.

גורמים רשמיים בצבא כמובן שלא יודו בכך, אך גם במסדרונות המטכ"ל התעוררו בשנים האחרונות תהיות באשר ליכולתם של כוחות ייעודיים להתמודד לאורך זמן עם המורכבות של השירות בשטחים. קולות אחדים טוענים כי העומס הנפשי המוטל על כתפי החיילים במציאות הזאת גדול מדי ולכן מתעוררות ללא סוף בעיות משמעת אשר מסתיימות לא פעם באירועים חריגים. הדימוי השלילי אשר נקשר לחטיבה בעקבות האירועים הבעייתיים עולה על הישגיה ויתרונותיה ביחס לחטיבות אחרות, בדיוק כפי שקרה בזמן פועלם של גדודי ופלוגות השטחים בעבר. דימוי זה אינו תורם למוטיבציה והופך את החטיבה לפחות אטרקטיבית ביחס לחטיבות חי"ר האחרות. נראה שרק אם תהפוך כפיר לחטיבת חי"ר מן המניין תהיה לה זכות קיום. מפקדי חטיבת כפיר שוללים בכל תוקף את ההנחה שהשינוי העובר על החטיבה נעשה בשל חוסר היכולת להתמודד עם המשימה שיועדה לחטיבה מלכתחילה.

תגובת דובר צה"ל: "חטיבת כפיר נמצאת כיום בתהליך בניין כוח מואץ כאשר התמחותה העיקרית היא לחימה בטרור ובכוחות גרילה בשטחים בנויים ומורכבים. בנוסף ליכולותיה הייחודיות מתאמנת היחידה במתווים נוספים על מנת לתת מענה מבצעי לכל מקום שאליו תידרש בהתאם למציאות הביטחונית המשתנה, כפי שנדרש מחטיבות החי"ר".*

אירוע רודף אירוע

לטענת דובר צה"ל, חטיבת כפיר היתה אחראית ל-70 אחוז מפעילות המעצרים ביהודה ושומרון בשנים האחרונות. לזכותה נזקף גם מספר לא מבוטל של סיכולי פיגועים ותפיסת אמל"ח במחסומים ובחיפושים, אך באמצעי התקשורת הוזכר שמה של החטיבה יותר בהקשרים שליליים. להלן מדגם משלוש השנים האחרונות.

ביולי 2007 חטפו חיילים מגדוד לביא נהג מונית פלסטיני. על דעת עצמם הם תיכננו לבצע פעילות צבאית מוסווית, שלא אושרה על ידי מפקדי הגזרה. הפעילות הסתבכה, החיילים ירו בפלסטיני חף מפשע והפקירו אותו מדמם בשטח.

בנובמבר 2007 התפרסם כי חיילים מהחטיבה התעללו והיכו עצירים פלסטינים כפותים בבסיס החטיבה המרחבית בשומרון. בינואר 2008 נחשף על ידי קצינים בחטיבה מקרה התעללות של חיילים מגדוד דוכיפת בפלסטינים, שלא היו חשודים בדבר, ותיעדו את מעשיהם בטלפונים הניידים. באותו חודש התפרסם מקרה שבו שלושה לוחמי מגדוד חרוב היכו עצירים פלסטינים והצמידו לפניו של אחד מהם מפזר חום. בגזרת חברון תועדו חיילי כפיר חושפים ישבנים מול פלסטינים ופעילים בינלאומיים.

באוגוסט 2008 התפרסם שארבעה לוחמים מגדוד חרוב הורשעו בתקיפת פלסטיני תושב הכפר אל חאדר. הם היכו אותו, אזקו אותו, השליכו אותו בצד הדרך ונמלטו מהמקום.

בספטמבר 2008 במהלך פעילות מבצעית בכפר קדום, היכו סגן אדם מלול וסמ"ר אביתר גדסי, לוחמים מחטיבת כפיר, פלסטיני שנעצר על ידם במהלך תשאול. בעדותו בבית הדין הצבאי, אמר אל"מ איתי וירוב, מפקד החטיבה דאז, שיש מצבים שבהם מותר להשתמש בכוח כלפי פלסטינים: "סטירה, לפעמים מכה בעורף ולפעמים ברכייה לצורך הרגעה היא סבירה. אנחנו נפרוץ לאלף בתים כדי להוציא רובה קלצ'ניקוב אחד. האם יש טבלה שאומרת מה מותר ומה אסור? לא, וגם בלתי ניתן שתהיה". חודש לאחר מכן היכה בחברון חייל מגדוד חרוב את צלמת עיתון "הארץ" טס שפלן.

באפריל 2009 התלונן פלסטיני על מסכת השפלות ואלימות שעבר מידי חייל בחטיבת כפיר במשך חודש. הפרשה נחשפה במהלך תחקיר שביצע קצין מהחטיבה בעקבות אירוע ירי שנוי במחלוקת.

בחודשים האחרונים עלה שמה של החטיבה בעקבות הסתבכות ריצת הבוקר של חיילי גדוד שמשון שנכנסו בטעות לשכונה פלסטינית והותקפו על ידי המון. במארס האחרון נורו למוות שני מפגינים בהפגנה שנערכה בכפר ערק בורין. חיילי כפיר טענו כי לא נעשה שימוש באש חיה אך צילום הרנטגן של אחד ההרוגים הראה כי מותו נגרם בשל ירי כדור חי.



מח'ט כפיר, אורן אבמן


מתוך האימון בצפון
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו