בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשה בשבוע |"הגברת הראשונה" של אפריקה בישראל, ד"ר תמר גולן

"הגברת הראשונה" של אפריקה בישראל, ד"ר תמר גולן, בשבוע של פתיחת המשחקים בדרום אפריקה. מי שחיה שם עשרות שנים, שולחת כיום סטודנטים ישראלים למשימות התנדבות ביבשת

תגובות

הפעם האחרונה שתמר גולן ראתה משחק כדורגל היתה לפני "המון שנים" באבידג'אן בחוף השנהב. התמודדו שם "האריות הבלתי ניתנים להכנעה" מקמרון נגד "הפילים" מחוף השנהב (גם הם, יש להניח, בלתי ניתנים להכנעה). היא ישבה אז, כעיתונאית, בתא הכבוד ("גם כן תא כבוד", היא אומרת). את התוצאה היא לא זוכרת אבל את ההתלהבות היא זוכרת, כמו גם את הצופים לובשי הסחבות, ש"היו יכולים להפחיד אותך בנסיבות אחרות".

כדורגל באפריקה, היא אומרת, הוא משחק של לובשי סחבות. "ברובעי העוני בליבריה, שם אין ביוב וחשמל, חולמים אלפי חיילים לשעבר על עתיד זוהר בכדורגל", כתבה פעם. בליבריה שיחקו כדורגל גם במגרש הפוליטי. כדורגלן שעשה הון באירופה התמודד שם על הנשיאות מול פוליטיקאית מקומית והפסיד. במדינות אחרות ביבשת נוצל הכדורגל בידי המנהיגות כדי לצקת תוכן לאומי בחברה המחולקת לשבטים ומשפחות.

גולן מכירה היטב את היבשת. היא חיתה שם כ-20 מ-70 ויותר שנות חייה. לאפריקה באה לראשונה ב-1961. היתה עיתונאית ("מעריב", בי-בי-סי, גלי צה"ל), דיפלומטית (שגרירה ישראלית ראשונה באנגולה) וסופרת (חיברה, עם אמנון דנקנר ותמר רון, ספרים שעניינם אפריקה). להגדרה "סופרת" היא מרימה גבה ספקנית, לשאלה בדבר היותה סוכנת המוסד היא עונה ב"מה פתאום".

לפני שמונה שנים הצטרפה לקיבוץ להב, שהיתה בין מקימיו. היום היא מרצה ללימודי אפריקה באוניברסיטת בן גוריון והיתה ממקימי "יוזמת אפריקה" שם, תוכנית המשלבת לימודים ופעילות התנדבותית באפריקה.

ביום שלישי חזרה מארבע שעות מתישות במחסומים בדרך לחברון, כחברת "מחסום ווטש". אחרי שהתגברה על אכזבת מה (היא היתה בטוחה שאני מבקר הקולנוע אורי קליין), כיבדה אותי בפיתות סומסום נה-ד-רות מחברון. היא לבושה, כרגיל, בלבן בלבד. לבן הוא ביטוי לאבל לפי המסורת האפריקאית ואבלה שלה הוא על מות בעלה, אביהו, באפריקה, לפני 49 שנים. את הלבן תמיר בגוונים אחרים "רק כשיבוא השלום", היא אומרת, כלומר, אף פעם לא.

בינתיים, בדירתה האפלולית קצת, נועצות מסכות אפריקאיות מבטים קשים באורחים וחתולה סיאמית גאה עוקבת אחריהם בחומרה. היא עצמה גאה בפעילותה "לטובת המקופחים". היא מתעבת את האמרה "עניי עירך קודמים". הפלסטינים מקופחים, האפריקאים מקופחים והבדווים מקופחים. ואתה מה? היא שואלת אותי. מה עשית למענם? אני מושך בכתפי, והיא מצהירה שתמיד היתה מעורבת ופעילה. היא מוצאת דמיון בין היחס הישראלי לפלסטינים, בדווים ואפריקאים: "יחס של התנשאות וגזענות". מקורו, לדעתה, בהעדר ניסיון קולוניאלי. כובשי אפריקה הלבנים נאלצו, לימים, להתמודד עם מצפונם ולהכיר באשמתם. "אנחנו, לעומתם, לא מבינים עד כמה הגזענות טבועה בנו".

אפריקה מעמידה לפני תמר גולן שאלות באשר לתועלת האמיתית שבקדמה ויתרונותיה של הטכנולוגיה. ישראלים, היא אומרת, לא מתעסקים בזה. אפריקה, מבחינתם, היא פילים ואריות לתיירים, עוני ושחיתות לתושבים. היא רואה בה דווקא את התום והחום. אפריקאים מזהים מיד התנשאות ושנאה, היא אומרת. "הם לעולם לא יפסיקו לחשוד בלבנים. אנחנו, מבחינתם, הצאצאים של סוחרי העבדים". את ההתנשאות הישראלית היא מסבירה בתפישת הקורבן הנצחי החביבה עלינו. לא נרשה לאיש להדיחנו מתואר העם שסבל יותר מכולם. בחסות הסבל שלנו אנחנו מתעלמים מסבלו של האחר. קשה לנו להבין עד כמה הרסניות היו 400 שנות עבדות ליבשת.

משחקי הגביע העולמי, היא אומרת, לא ימחקו את החשדות כלפי האדם הלבן, אבל יקלו על הדחקתם. הם גאים בכך שהמשחקים מתקיימים באפריקה, הם רואים את עצמם עכשיו כחלק מהעולם, או לפחות בדרך להיות חלק ממנו.

אירועי ספורט גדולים מבקשים להפגין סולידריות עולמית. משחקי הגביע העולמי (כמו האולימפיאדה) עושים זאת, גם אם למראית עין ולזמן קצוב. מעניין היה לשמוע, בהקשר זה, את הכרזתה של ח"כ ציפי לבני, ש"צריך להשאיר את העולם מחוץ לדלת". הדברים התייחסו אמנם לחקירת המשט לעזה, אבל הכיוון שהם מסמנים הוא כללי: האפריקאים מבקשים להיכנס, אנחנו בדרך החוצה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו