בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מנהל את משטרת ישראל? תכירו את המנה"ל. תחקיר

בדיקת מוסף "הארץ" מגלה כי עשרות תלונות על התעללות בפלסטינים מאזור חברון הן כנראה תוצאה של הטמעת תוכנת-מחשב משטרתית משוכללת הקרויה מנה"ל. התוכנה מודדת ומנקדת את ביצועי המשטרה. מה האפקטיביות שלה? תשאלו את חאמד ועהד ג'רדאת

תגובות

כבר כמה חודשים שארגוני זכויות אדם הפועלים בשטחים מדווחים על עלייה מדאיגה במספר התלונות של עצירים פלסטינים על אלימות ועינויים בחקירה. העדויות שנאספו מתארות מסכת מחרידה של מכות, השפלות, איומים, כיסוי הראש בשק, קשירות, טלטולים ושימוש בטכניקות נוספות שהיו נהוגות בעבר, עד שהוגדרו בלתי חוקיות בפסיקת בג"ץ מ-99'. הניסיון להסביר את העלייה הפתאומית הזאת עורר השערות רבות אצל פעילי הארגונים וגם בקרב התושבים הפלסטינים: אולי זו תוצאה של שינוי מדיניות, אולי ביטוי של מציאות פוליטית חדשה, אולי פשוט תחלופה של בעלי עמדות מפתח. בכמה כפרים פלסטיניים אף רווחו שמועות על בכיר במערכת הביטחון, שכנראה נזרקה באזור אבן על רכבו והוא מבקש נקמה. גם האפשרות שכמה חוקרים בעלי אופי סדיסטי השתלבו במערכת לא נפסלה על הסף.

תחקיר עיתונאי ממושך מגלה שהסיבה עלולה להיות מחרידה אף יותר ומקורה בתהליך שאפשר להגדירו הדיגיטציה של הרוע. על פי דבריהם של כמה קציני משטרה, ייתכן שכל מסכת ההתעללות הזאת נובעת "מתוך רצון לשפר את התוצאות בתוכנה סטטיסטית" - וכוונתם לתוכנת המחשב מנה"ל (מדידה, ניהול והערכה למפקד). לתוכנה זו מזינים בשנים האחרונות את נתוני הפעילות בתחנות ובמחוזות השונים של המשטרה, ועל פי מדדיה מקבלים התחנות ומפקדיהן ניקוד שנלקח בחשבון בכל החלטה על קידומם.

במשך כל העשור האחרון, גם לאחר אותה פסיקה של בג"ץ מ-99', הגיעו אל ארגוני זכויות האדם תלונות על אלימות ושימוש באמצעים אסורים בחקירות שב"כ. מהוועד נגד עינויים, למשל, נמסר כי מאז 2001 הוגשו ליועץ המשפטי לממשלה יותר מ-600 תלונות כאלו. אך כדרכו של עולם, המעונים זועקים והשיירה עוברת, ומתוך מאות התלונות שהוגשו על חקירות השב"כ, רק ארבע זכו לתגובה לקונית שלפיה נגד החוקרים ננקטו הליכים משמעתיים. במספר קטן של תלונות נוספות התגובה הרשמית היתה כי שונו נוהלי החקירה. כל שאר התלונות נדחו בטענות שונות, שהנפוצות בהן היו: נמצא שהתלונות אינן נכונות, שהן הוגשו באיחור, או שפעולת החוקרים היתה מוצדקת. גם זמן התגובה, ברוב המקרים יותר משישה חודשים מאז הגשת התלונה, מעיד על יחסה של המערכת.

אך בתקופה האחרונה גדל בצורה משמעותית מספר הדיווחים על אלימות חריגה בחדרי החקירות. מתוך עשרות עדויות שאספו הארגונים השונים התחילה להצטייר התמונה הבאה: שיטות החקירה ברוטאליות יותר מבעבר, בעיקר במקרים של בני נוער וצעירים תושבי כפרים באזור חברון, שהואשמו כי יידו אבנים על כלי רכב ישראליים; רובם נחקרו בחטמ"ר (חטיבה-מרחבית) עציון, במתקן שככל הידוע משמש פעמים רבות לחקירות שב"כ. רבים מהם סיפרו כי בחקירה נאמר להם שנעצרו בעקבות עדויות מפלילות של אחרים. עו"ד באנה שגרי-בדארנה מהוועד נגד עינויים אומרת כי מאז הקיץ שעבר התקבלו יותר מ-70 עדויות שמתאימות לפרופיל הזה.

שניים לדוגמה

האחים חאמד (22) ועהד (19) ג'ראדאת, מהכפר סעיר שבנפת חברון, מספרים כי חיילי צה"ל עצרו אותם בביתם ב-21 ביולי 2009 בסביבות השעה שלוש וחצי לפנות בוקר. לדבריהם, באותה התקופה נעצרו תריסר צעירים נוספים מהכפר בנסיבות דומות. עם היציאה מהבית נכבלו ידיהם מאחורי גבם באזיקי פלסטיק ועיניהם כוסו בבד. הם הוכנסו לתוך רכב צבאי שהסיע אותם בתחילה למקום שלא יכלו לראות מבעד לכיסוי העיניים ומשם הועברו בג'יפ למתחם "עציון", הנמצא בגוש עציון.

הם הגיעו לשם בשעת בוקר מוקדמת ונשלחו, לדבריהם, כל אחד בתורו, לבדיקה בידי חובש או רופא במדים ובנוכחות מתורגמן. משהסתיימה בדיקתו של האח הגדול חאמד, הוא נדרש לעמוד במשך כמה שעות על רגליו, כשפניו מופנות אל קרוואן שמוצב במתחם. אחר כך הוביל אותו חייל לחדר קטן, שבו חיכה לו אדם שהציג את עצמו כחוקר מ"המוח'בראת" (מודיעין בעברית), מונח המשמש בדרך כלל כינוי לאנשי שב"כ. החוקר שאל אותו על מעורבותו בכמה מקרים של יידוי אבנים. חאמד הכחיש כל קשר לאירועים, ובתגובה היכה אותו החוקר והבטיח לו שהיום הוא יודה, גם אם זה יהיה בעל כורחו. חאמד מספר כי בשלב זה דחף אותו החוקר אל קיר, והוא נפל ארצה. כשהתרומם, כיסה החוקר את ראשו בשק עבה וארוך, שהגיע עד למותניו. "זה היה מחניק ומסריח", מספר חאמד. "בקושי אפשר היה לנשום בתוך השק".

האח הצעיר עהד מספר, כי חוקר שהציג את עצמו בכינוי "עמרם" או "עמרן" כיסה את ראשו בשק עבה שהגיע עד לבטנו, וזאת בזמן שידיו היו כבולות באזיקים ועיניו מכוסות. במצב זה, לטענתו, הנחית עליו החוקר מכות מכל הכיוונים, ובעיקר על ראשו, כתפיו, חזהו ורגליו. עהד מספר כי מעוצמת המכות הקיא בתוך השק, אולם החוקר רק הגביר את מכותיו.

חאמד זוכר שבשלב מסוים יצא החוקר מהחדר, וכעבור זמן-מה נכנס אחר (הוא עקב אחרי חילופי החוקרים לפי השינוי בקולם ובשמותיהם. למיטב זיכרונו היו שם עמרן, דאוד וחוקר ששמו נשמע לו כמו ג'נדל, או משהו דומה). לדבריו, החוקר שנכנס אחז בו בצוואר ואמר לו שאם יודה, הוא ישכנע את החוקר הקודם שלא יכה אותו יותר. חאמד השיב שאין לו כל קשר ליידוי אבנים ובתגובה ספג ברגלו הימנית בעיטה מן החוקר, שהיכה אותו אחר כך בבטנו ובגבו.

בשלב זה יצא החוקר השני, ונכנס חוקר שלישי, שהסיר את השק מראשו של חאמד, שאל אותו "איזה רגל אתה מעוניין שנשבור לך?" והחל לבעוט ברגליו. חאמד נפל לדבריו ארצה, ולאחר שקם על רגליו המשיך החוקר לבעוט בו עד שנפל שוב.

אחר כך הובל חאמד לחדר אחר, כשהוא מתקשה ללכת על רגליו הפגועות. החוקר שהוביל אותו ציין, לטענת חאמד, שהוא מביא עכשיו את אחיו עהד ואיים להכות את שניהם, לתת להם מכות חשמל ולתלות אותם עם הרגליים למעלה. אותו חוקר גם בעט כמה פעמים בחוזקה ברגלו השמאלית של חאמד, עד שנפל. לדברי חאמד, החוקר הרים אותו והמשיך לבעוט ברגלו השמאלית.

האח הצעיר עהד מספר ששמע את זעקותיו של אחיו. החוקר התפנה גם אליו, החזיק בו בראשו והטיחו בדלת. הוא כמעט התעלף מרוב כאב. חאמד הבחין בכניסת עהד לחדר לשמע צעקות הכאב שלו. בשלב זה שאל החוקר את חאמד: "מי מכם יודה, אתה או אחיך?" ובעט שוב ברגלו של חאמד, בעוצמה רבה אף יותר מאשר קודם. חאמד נפל, ניסה לקום על רגליו, ללא הצלחה. לדבריו, החוקר הניח רגל על ראשו והחל ללחוץ בחוזקה.

לדברי עהד, החוקר המכונה "עמרן" הסיר את השק מעל ראשו ואת כיסוי העיניים, ואז התגלה לעיניו מחזה מזעזע: אחיו הגדול שרוע על הרצפה כשידיו כפותות באזיקים, עיניו מכוסות, והוא מתפתל מכאבים. החוקר אמר לחאמד שאם יודה, ישוחרר אחיו הצעיר. אך עהד, שראה את סבלו של אחיו, טוען שהחליט להודות במה שמיוחס לו - העיקר שיעזבו את אחיו. חאמד שוחרר אחרי מעצר של שלושה ימים מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, ואילו נגד עהד הוגש כתב אישום. אחרי 38 ימים במעצר הוא הורשע, נידון לתשלום קנס כספי ולעונש מאסר חופף לתקופת מעצרו, ושוחרר. השוואת שני סיכומי הבדיקות הרפואיות שעבר, מיד עם המעצר ושבוע לאחר מכן, מעידה כי בברך ימין שלו אכן נראתה חבלה חדשה.

בוכה כמו בנות

מ', בן 24, תושב אחד הכפרים בנפת חברון, נעצר בנסיבות דומות חמישה שבועות לאחר שהשתחרר מאשפוז בעקבות ניתוח קיבה בבית החולים אל-מיזאן בחברון. לדבריו, הוא ציין זאת בטופס הרפואי שעליו חתם בעת בדיקת הכשרות הגופנית למעצר, ואף הראה לרופא הצבאי את הצלקות מהניתוח.

מ' נשלח לחקירה במבנה שבו נחקרו האחים ג'רדאת. לאחר שהכחיש את מעורבותו ביידויי האבנים שיוחסו לו, ספג לדבריו מהחוקר אגרוף בפנים ובעיטה בבטן, במקום הניתוח. מ' טוען כי נפל לרצפה והחל לצעוק "עברתי ניתוח, אל תרביץ לי". החוקר, לדבריו, "הרים אותי ותפס אותי מהצוואר ואמר לי: 'אתה בוכה כמו בנות, ראינו אנשים רבים כמוך'. הרגשתי כי חטפתי מכות רבות".

לדברי מ', למכות היו שותפים שני אנשים נוספים שאת פניהם לא ראה. "חטפתי את המכות במנות", הוא מספר בעדות שנתן לפני עורכי הדין של מועדון האסיר בחברון. "שלושת האנשים היו מניחים לי לזמן מה ולאחר מכן חוזרים ומרביצים לי באותה דרך, בבעיטות, אגרופים ודחיפה לעבר הקיר. נפלתי על הרצפה עשרות פעמים. צעקתי מעוצמת הכאבים. החוקרים התעקשו כי אודה שאני זרקתי אבנים. הם גם ביקשו ממני לספר על אנשים אחרים שזרקו אבנים. כל הזמן אמרתי שאני לא זרקתי ואינני יודע. החוקרים המשיכו לתקוף אותי ואחרי שאמרו כי יפסיקו להרביץ לי רק אם אודה, נאלצתי להגיד להם: 'אם אתם רוצים שאודה, אז אודה רק כדי שתפסיקו להרביץ לי'. למרות דברי, החוקרים המשיכו להרביץ".

חקירתו נמשכה לפי הערכתו יותר משעתיים, שבהן הוכה ללא הפסקה. "בסוף החקירה נפלתי על הקרקע כשאני מותש מבלי יכולת לזוז. סבלתי מכאבים בכל חלקי הגוף ולא יכולתי לעמוד. החוקרים הורו לי לקום אבל לא יכולתי. שניים מהם סחבו אותי בזרועות שלי מרחק קצר והושיבו אותי על כיסא. אחרי מספר דקות אחד מהם הסיר את כיסויי העיניים וחתך את האזיקונים. גיליתי שאני נמצא במשטרה ומולי חוקר משטרה. חוקר המשטרה הפעיל מכשיר הקלטה כדי לתעד את הדברים שלי. הוא שאל אותי אם זרקתי אבנים. הכחשתי את הדברים ואמרתי לחוקר שהיכו אותי נמרצות במהלך החקירה".

לאחר ימים אחדים במעצר התגברו הכאבים באשכיו ובבטנו, שהחלו לאחר החקירה. הוא החל לסבול גם מכאבי ראש עזים, קוצר נשימה והקאות. מ' מספר כי רק בעקבות מחאתם של העצורים האחרים הוא נשלח לטיפול בבית חולים בירושלים. מ', אגב, הועמד לדין, הורשע ונגזר עליו קנס כספי.

צעירים פלסטינים רבים נוספים העידו בחודשים האחרונים על חקירות אלימות שעברו במתקן עציון. כמעט בכל המקרים הסתיימו העינויים לאחר שהצעירים הודו במה שיוחס להם. קצתם מספרים כי המענים היו חוקרים בלבוש אזרחי, ולאחר שהסכימו להודות עברו לחקירה פורמלית של שוטר במדים. ברבות מהתלונות הנוספות הוזכרו שמות החוקרים דאוד ועמרן (או עמרם). שם נפוץ נוסף שהוזכר היה אבו זאכי.

מסדר זיהוי

כמה ארגונים ישראליים לזכויות אדם הפועלים בשטחים פנו עם העדויות אל היועץ המשפטי לממשלה. את התלונות בודק המבת"ן - מבקר תלונות נחקרים בשב"כ - ואם נדרש המשך טיפול בתלונה, הוא זה שממליץ לפני היועץ המשפטי לממשלה להעבירה אל מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים). מתוך מאות התלונות שהועברו לבדיקת אותו מבת"ן, הוא לא המליץ להעביר ולו אחת מהן לחקירת מח"ש. היועץ המשפטי לממשלה אישר את כל המלצותיו, ללא יוצאת מהכלל. כך היה גם גורלם של עשרות המקרים שתועדו לאחרונה.

לפי תשובותיהם הנחרצות של המבת"ן והיועץ המשפטי לממשלה, אנשי שב"כ לא היו אחראים לאף אחת מהחקירות האלימות. אבל תיאורי החקירות מפי הקורבנות לא תאמו את נוהלי החקירות המשטרתיות: החוקרים היו לבושים בבגדים אזרחיים ולא ענדו תגי זיהוי; בדומה לחוקרי שב"כ הם הציגו את עצמם לפני הנחקרים בשלל שמות וכינויים; מתוך התשובות של גופי הביקורת השונים התברר שהחקירות לא תועדו בווידיאו, כפי שמתחייב בחקירה המתקיימת בשפה אחת (ערבית) ונרשמת בשפה אחרת (עברית). בחקירות של בני נוער לא הוזמנו הוריהם של הנחקרים או עורכי דינם, כפי שמחייב את המשטרה חוק הנוער החדש.

מלבד העובדה שהצעירים נעצרו על ידי חיילי צה"ל, וקצתם הובאו למשפט בבית דין צבאי בשטחים, אף אחד לא ידע מי היו החוקרים האלימים לכאורה שנגדם התלוננו העצורים. בשלב זה העלו פעילי זכויות האדם את האפשרות כי אלה היו בכל זאת חוקרי משטרה. נציגי הוועד נגד עינויים וארגון בצלם שלחו את החשדות למח"ש, אבל גם משם חזרו תשובות שליליות.

בחודשים האחרונים נבחנו כמה דרכים לאיתור החשודים. אחת מהן היתה בדיקת פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות נגד שוטרים מתחנת משטרת חברון, שנחשדו או הואשמו במעשים דומים בעבר. בפסקי הדין הוזכרו שמות של כמה שוטרים שהיו עשויים להיות מעורבים בחקירות האלימות. מבין כל השוטרים הללו, רק אחד מהם החזיק עמוד פרופיל ברשת החברתית פייסבוק באינטרנט. בהתייעצות עם עורכי דין המתמחים בפלילים נבנה "מסדר זיהוי" ובו שמונה תמונות, שאחת מהן נלקחה מתוך הפרופיל של השוטר בפייסבוק. בשיתוף מועדון האסיר בחברון והוועד נגד עינויים נקראו שניים מהצעירים שנעצרו לבחון את התמונות. באופן נחרץ ושאינו מוטל בספק, זיהו השניים, כל אחד בנפרד, בתמונת השוטר את החוקר שהזדהה לפניהם בשם "עמרם" או "עמרן". בשיחה טלפונית איתו אישר החוקר את העובדה שהוא משתמש בכינוי "עמרן" אך סירב להגיב על הטענות נגדו (שמו האמיתי אינו מתפרסם כאן משום שלטענת המשטרה הדבר עלול לסכן את חייו).

בעקבות הגילויים הללו נשאלת השאלה, מדוע בעצם נסגרו התיקים בתלונותיהם של מ' ושל האחים ג'רדאת. ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "תלונתם של האחים חאמד ועהד ג'רדאת התקבלה במח"ש ונפתחה חקירה בנושא, שבמסגרתה נאסף ונבדק החומר הקשור למעצרם וחקירתם. במהלך החקירה עלו, בין היתר, סתירות מהותיות בגרסאותיהם של המתלוננים בנושאים הנוגעים לשורש התלונה, ומשכך לא ניתן היה להסתמך על הודעותיהם. כמו כן, התיעוד הרפואי שהומצא על ידי אחד המתלוננים לא תמך בתיאור התלונה. בסיומה של החקירה ובשים לב למכלול הראיות הוחלט לסגור את התיק בעילה של אין אשמה". הממצאים בבדיקת תלונתו של מ' היו זהים.

קצין משטרה המעורה בפרטים טוען כי גם אילו היה בסיס לתלונות נגד "עמרן", האיש "הוא רק השין-גימל". לדבריו, שזוכים לחיזוק מאנשים נוספים במשטרת חברון, "עמרן" אינו שוטר בעל אופי סדיסטי או התנהגות שחורגת מהנורמה הקיימת, ו"ישנם חוקרים בתחנה, הנחשבים אפילו אלימים יותר".

לדעת אותו קצין משטרה, "זהו רק קצה הקרחון" של תופעה רחבה ובעלת משמעות עמוקה בהרבה: "תוכנת מנה"ל הורידה כמעט את כולם מהפסים. כמעט בכל תחנה יש התעסקות בנתונים, בניסיון לפצח את השיטה שתיתן להם ניקוד גבוה יותר. ברגע שהמפכ"ל הנוכחי הפך את התוכנה הזאת לפקטור מרכזי בהערכת תפקודם של שוטרים, כל המערכת נמצאת בסחרור, שבינו לבין תפקידי ויעדי המשטרה אין שום קשר".

מפרסומי המשטרה מתברר שתוכנת מנה"ל הוכנסה לשימוש עוד לפני מינויו של המפכ"ל הנוכחי, רב-ניצב דודי כהן, אך לטענת כמה קצינים בכירים במשטרה כהן הוא אחד מחסידיה הגדולים. התוכנה, כפי שמתברר מדבריהם של אנשי משטרה, משקללת את כל פעולות השוטרים בתחנה על פי פרמטרים קבועים מראש. מטרתה, כפי שהוצהר במסמכי המשטרה, "יצירת כלי ניהולי, אפקטיבי, איכותי, יעיל, מוכוון בעיות, תוצאתי ואינטגרטיבי, שבאמצעותו ניתן יהיה לבצע הערכה ארגונית אובייקטיבית" - על פי הסיסמה "מה שלא נמדד לא מנוהל, ומה שלא מנוהל לא ניתן לשיפור".

כל פעילות משטרתית מוזנת למערכת, שמסייעת לשוטרים בגיבוש מהלכי החקירה והתפקוד השוטף בתחנה. בסופו של יום המערכת גם נותנת להם ניקוד על הפעולות שנקטו, לפי הישגיהם. על שירות לאזרח, למשל, מקבלת התחנה עשרה אחוזים מהציון הכללי. על עמידה ביעדים - 30 אחוז מהציון, וכך הלאה. "השיטה הזאת", אומר בכיר לשעבר במשטרה, "מפתה שוטרים בדרגים שונים לסווג לעתים עבירות מסוימות כעבירות קלות יותר, כדי להציג נתונים המעידים על ירידה ברמת הפשיעה. לא חסרים הרי סעיפי אישום שמהם אפשר לבחור. שוד, למשל, אפשר לסווג כתקיפה לשם גניבה, שהוא סעיף קל בהרבה".

לפני כשנתיים, למשל, הודחו מתפקידיהם מפקד תחנת המשטרה בקרית מלאכי וקצין נוסף, לאחר שהואשמו בכך ש"שיפצו" את נתוני הפשיעה בעיר כדי להציג הצלחות בתוכנת מנה"ל. הקצין, דורון דנינו, הודה במסגרת הסדר טיעון, ואילו מפקדו עמיר קמחי כפר באשמה ומשפטו עוד לא נפתח.

תוספת ציון

לפי דבריהם של שישה שוטרים, תופעות כאלו - ברמות חומרה משתנות - קיימות בתחנות משטרה רבות, אך הן נפוצות יותר במקומות שבהם יש אוכלוסייה חלשה, כמו בחברון. לאחר בדיקת המערכת ושקלול הציון שהיא נותנת לתחנות השונות, מתברר כי שני פקטורים הופכים את מעצרם של צעירים פלסטינים בחשד שיידו אבנים לאטרקטיבי ביותר, לפעמים הרבה יותר מטיפול בעבירות פליליות אחרות. לכידתם של זורקי אבנים מוגדרת על פי רוב "עבירת חשיפה", כלומר עבירה שלא הוגשה עליה תלונה במשטרה, ומעצר החשודים והודאתם הם תוצאה של עבודה יזומה מצד שוטרי התחנה.

וכך, כל טיפול בעבירת חשיפה מעניק לתחנה 4.2 אחוזים נוספים לציון. גם גילם הצעיר של הנחקרים שהודו באשמה מעניק לשוטרי תחנת חברון תוספת ציון, שיכולה להגיע בנסיבות מסוימות עד שבעה אחוזים. תוספת ציון, שיכולה להגיע עד 20 אחוז, תקבל התחנה אם יוגדרו המעצר והודאת החשוד כעמידה ביעד של המחוז - כפי שקורה בכמה מן האישומים הנדונים.

קצין משטרה המכיר היטב את אופי הפעילות בתחנות בגדה המערבית מספר כי זה אינו סוג העבירות היחיד שעל פיצוחן שוקדים לאחרונה חוקרי משטרת חברון: "המפכ"ל הכריז שאנחנו צריכים להילחם בתופעת הסכינאות של בני הנוער, למשל. הוא לא מגדיר בדיוק איך עושים את זה, אז המפקד שולח את השוטרים שלו לחפש במכוניות פצירות וסכינים יפניות. כמובן שלכל סכין יכולים להיות הרבה שימושים אשר אינם בהכרח פליליים, אבל על כל סכין יפנית שמוצאים ברכב אפשר לפתוח תיק. אז למה לא".

דוגמה נוספת שמספק קצין המשטרה: "שוטרים עוצרים עוברי אורח פלסטינים עם טלפון סלולרי ומבקשים עליו קבלה. לאף אחד אין קבלה על קניית סלולרי ובטח שלא לפלסטינים בשטחים. ובאין קבלה השוטרים יכולים לעצור את בעל המכשיר ולהאשים אותו בהחזקת רכוש גנוב. מקרים כאלה התרחשו לא מעט בשטחים".

לדבריו, הפעילות הזאת פוגעת בכוח ההרתעה של המשטרה ובתפקוד השוטף שלה: "בחברון, למשל, יש ניידת סיור אחת ובמשמרות מסוימות שתיים. כשאחת מהן מטפלת בעניין מטופש כזה, לפחות שעה וחצי היא לא נמצאת בשטח. היהודים ממורמרים על כך, כי אין נוכחות משטרתית, והערבים כועסים כי אותו ילד שקיבל רישום פלילי על עניין חסר משמעות נפגע לפעמים לכל החיים. אפילו אם הוא יצא זכאי במשפט, הרישום הפלילי עלול למנוע ממנו בעתיד להיכנס לטיפול רפואי בישראל, למשל".

ועוד אומר הקצין, כי "מאז נכנס לתפקידו מפקד מרחב חברון, יצחק רחמים, נראה שהתחנה עסוקה רבות בריצוי תוכנת מנה"ל". כניסתו של ניצב-משנה רחמים לתפקיד חופפת פלאים את התקופה שבה התחילו להצטבר אצל ארגוני זכויות האדם העדויות על התעללות באזור חברון. לדברי הקצין, "מעצר נער פלסטיני והאשמתו ביידוי אבנים מעניקים בתוכנה ציון גבוה, כך שייתכן ששוטרים בתחנה מצאו דרך קלה לזכות בקרדיט גדול על פעולתם, בלי שום קשר למאבק המתבקש של המשטרה בפשע".

עוד סוגיה שמתבררת מדברי הקצין מעלה סימני שאלה נוספים על כשירותן של החקירות בתחנה. "עמרן" הוא איש מודיעין במשטרה. מקומו של איש מודיעין אינו בחדרי החקירות, ובמשטרה נהוגה הפרדה קפדנית בין תשאול מודיעיני לחקירה.

חשוב לציין כי מבחינתה של תוכנת מנה"ל לא נדרשת אפילו הרשעה כדי לזכות את השוטרים בנקודות, די בהגשת כתב אישום. "חקירות זריקת האבנים", טוענים כמה שוטרים, "נחשבות אפילו קלות ופשוטות בהרבה מתפיסות סכינים או פלאפונים החשודים כגנובים. השוטרים לא צריכים אפילו לצאת את פתח התחנה בשביל להשיג את הנקודות. הם מעבירים רשימה של חשודים לצבא; הוא מבצע עבורם את המעצר ואת ההובלה למתקן 'עציון'; כל שנותר לחוקרי המשטרה הוא להוציא הודאה מהחשוד". ונראה כי למען ציון טוב במערכת המחשב יש שוטרים שמוכנים ללכת רחוק.*

המנה"ל

משטרת ישראל משיקה בימים אלה מערכת ייחודית למנהלים, ראשונה בתחומה הן בארץ והן במשטרות העולם כולו. המערכת, ובשמה - מנה"ל (מדידה, ניהול והערכה למפקד) היא למעשה כלי למדידת רמת הביצועים של יחידות המשטרה. כל מפקד יוכל לקבל בכל עת תמונת מצב על תחומי הפעילות המבצעית, לנתחה, לאתר נושאים בעייתיים ולהחליט על המשך פעילותו ועל הסטת משאבים... הלחימה בפשיעה (ובעיקר באלימות) נקבעה בסדר עדיפות גבוה בפעילות המשטרתית, שאת הישגיה ואת תפוקותיה יידרשו המפקדים להוכיח. בהתאם להחלטה על היעדים האסטרטגיים, נקבע במערכת המנה"ל, שיהיה לתחום הפשיעה ולשירות לציבור משקל גבוה יותר במדידת איכות הפעילות המשטרתית...

בעזרת המערכת החדשנית יתבצע במשטרה שינוי תפיסה באשר למדידת העשייה המשטרתית - העברת המשקל מהכמות אל המהות ואל האיכות (לדוגמה, בתחום המודיעין, המערכת לא בודקת את כמות ידיעות המודיעין שנאספו אלא את איכותן - אם הובילו להגשת כתבי אישום נגד העבריינים, מבצעי העבירות)...

* סייעו בהכנת הכתבה סנ"ץ רפי יפה, מ"מ דובר המשטרה ורפ"ק אתי גז כהן, דוברת אג"ת

(מתוך הביטאון המשטרתי "קוראים 100", דצמבר 2005)

המשטרה: אין תופעה כזאת תוכנת מנה"ל אמנם משמעותית מאוד, אבל יש לה יחסי ציבור גרועים

גיל אלחדד, דובר מחוז ש"י במשטרה, דוחה את הטענות בדבר שימוש באלימות ובאמצעים אסורים בעת חקירת חשודים בתחנת חברון. לדבריו, "אי אפשר לסמן תופעה או מגמה כזאת. כל פנייה של נחקר על כך שהופעלה נגדו אלימות, מועברת על ידינו למח"ש. על פי הנהלים הפנימיים, אנשי מודיעין של המשטרה במחוז ש"י מורשים לבצע תשאול חשודים בלי להזדהות בשמם והם מורשים לעבוד בלבוש אזרחי. כל תשאול מתועד בתיק החקירה, אם לא בהקלטה אז לפחות בזיכרון דברים שעליו חותם השוטר בשמו המלא, כמתחייב על פי הנהלים".

לדברי אלחדד, "אי אפשר לקשור בין הטענות המועלות בכתבה לבין תוכנת מנה"ל. התוכנה הזאת אכן משמעותית מאוד בעבודת המשטרה במרחבים השונים, אך הטענות לגביה נובעות מיחסי ציבור גרועים וחוסר הבנה במערכת ובפקטורים שאותם היא משקללת". על הטענות כי קצינים מסוימים במשטרה הפכו את התוכנה לכלי המשפיע על הפעילות המבצעית, הוא עונה: "המנה"ל אינו חזות הכל. זהו כלי המכוון לעמידה ביעדי הארגון ומשמש כלי תומך בידי המפקד".

תגובת דובר צה"ל: "צה"ל פועל בתיאום ובשיתוף עם משטרת ישראל מחוז שומרון ויהודה וכלל כוחות הביטחון, על מנת לספק ביטחון לתושבי מדינת ישראל ואזור יהודה ושומרון מפני מגוון איומים, בהם גם פליליים. כל מעצר שנעשה עובר תהליך בקרה בצה"ל ותיאום עם משטרת ישראל ועל פי סדרי עדיפויות מקצועיים. השתתפות בהפרות סדר אלימות ובלתי חוקיות מהווה עילה לביצוע מעצר ככל שהדבר נדרש לשם מימוש אכיפת החוק ומניעת אירועים אלימים ובלתי חוקיים כלפי כוחות הביטחון, אזרחים ורכוש ציבורי. חיל המשטרה הצבאית אחראי על החזקת העצורים במשמורת חוקית במתקן 'עציון' ועל תפעולו השוטף. עם זאת, חקירת העצורים מתבצעת על ידי השב"כ או על ידי משטרת ישראל, ללא התערבות של המשטרה הצבאית. במידה שעצורים מתלוננים אודות אלימות בחקירתם או במהלך מעצרם בפני שוטרים צבאיים, אלו מדווחים על כך לגורמים הרלוונטיים לשם המשך בדיקת הטענות".

תגובת בצלם: "חשיפת הפרשה מחייבת תגובה מערכתית חריפה ומיידית, שתכלול חקירה יסודית של כל המקרים ומיצוי הדין עם כל המעורבים. יש לבדוק את אחריות המפקדים, כולל בחינה של ההוראות שניתנו לכל מי שבא במגע עם העצירים בנוגע ליחס הראוי אליהם ושל מנגנוני הפיקוח שהוקמו כדי לוודא שהוראות אלה אכן מתקיימות. כמו כן יש לבחון מחדש גם את ההודאות שניתנו לחוקרים החשודים. אם יתגלה שהן הושגו תוך שימוש בהתעללות, יש לשחרר את כל מי שהורשע על סמך הודאות אלה ולפצותו על הפגיעה בזכויותיו".



מפקד מרחב חברון, ניצב-משנה יצחק רחמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו