מתחת לחומותייך הצבתי חופרים: ירושלים ההיסטורית מתחת למכסה הביוב - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מתחת לחומותייך הצבתי חופרים: ירושלים ההיסטורית מתחת למכסה הביוב

אלפי בני אדם דורכים על מכסה הביוב מתחת לשער יפו מדי יום ואינם משערים שתחת רגליהם נמצא שער כניסה לירושלים ההיסטורית. חפירה ארכיאולוגית באזור גילתה, כמעט במקרה, שלא הורדוס בנה את אמת המים והחומה העתיקה, אלא הלגיון הרומי. כך נפתרה תעלומה עתיקת יומין

בכביש המוביל משער יפו לתוך העיר העתיקה, אחד המקומות הסואנים בירושלים, יש מכסה ביוב. מאות כלי רכב ואלפי הולכי רגל עוברים עליו מדי יום. אך רק מתי מעט יודעים שלא מדובר כלל במכסה ביוב, אלא בשער הכניסה לעולם תת-קרקעי ולאחד מאתרי העתיקות החשובים בירושלים.

מכסה הביוב הוצב במקום כדי לאפשר גישה לאמת מים עתיקה, שנמצאת ארבעה מטרים מתחת למפלס הרחוב. אמת המים וחומת ביצורים שנחשפו שם בעבר יוחסו עד היום למפעלים הגדולים של המלך הורדוס מימי בית שני (74-4 לפני הספירה בקירוב). אך החפירות הארכיאולוגיות שנעשו בסביבת שער יפו חשפו לא רק את המתווה המדויק של החומה והאמה, אלא גם את מי שבאמת הקים אותן, ולמה מאות ארכיאולוגים וחוקרי ירושלים טעו והטעו במשך 150 השנים האחרונות.

רק כשיודעים את כל זה אפשר להבין למה שני אנשים מבוגרים, הארכיאולוג ד"ר עופר שיאון, בן 49, והאדריכל שחר פוני, בן 38, אנשי רשות העתיקות, הסכימו לזחול בתעלות מצחינות בין מאות תיקנים, ולמה השתכרו מבקבוק יין זול כשפתרו סוף סוף את החידה.

החומה

שער יפו, הכניסה הראשית לעיר העתיקה, הוא אזור מפתח בהבנת ירושלים הקדומה, אך בשל היותו צומת סואן כבר מאות שנים, מעולם לא נעשתה בו חפירה ארכיאולוגית רצינית. החפירות שנעשו במקום מאז ינואר התאפשרו בזכות עבודות להחלפת התשתיות שעושה "הרשות לפיתוח ירושלים".

החפירות הללו הניבו מהפיכה מחשבתית בכל הידוע על ירושלים של סוף ימי בית שני והתקופה הרומית (63 לפנה"ס עד 324 לספירה), ועוד שני ממצאים חשובים: חומת ביצורים גדולה ומערכת מים. אבל הדבר המרגש באמת היה המפגש בין השתיים.

כדי להבין כל זאת יש לחזור 150 שנים לאחור. בירושלים הסתובב אז מי שנחשב עד היום לגדול חוקרי ירושלים - הגרמני קונרד שיק. שיק, כומר, אדריכל, ארכיאולוג ושרטט מפות, הניח במחצית השנייה של המאה ה-19 את התשתית למחקר ההיסטורי והארכיאולוגי של ירושלים. הוא האחרון שעשה, או לפחות כך חשבו עד לאחרונה, חפירה ארכיאולוגית באזור שער יפו. שיק תיאר בשרטוט ובמפות חומה גדולה ומרשימה מתחת לפני השטח.

מתיאוריו, ומהפרשנות שנתן להם, הניחו כל החוקרים כי שיק התייחס לחומה הידועה בשם "החומה השנייה", שבנה הורדוס ושנועדה להרחיב את שטח ירושלים ולכלול בה את שלושת המגדלים - פצאל, מרים והיפיקוס - במצודה הגדולה שהיתה אז בשער ירושלים. על פי התוואי ששירטט שיק, ושהוצלב עם תיאורי ההיסטוריון מתקופת בית שני, יוסף בן מתתיהו, העריכו רוב החוקרים כי המגדל שעל חורבותיו הוקם מגדל דוד הקיים כיום הוא מגדל היפיקוס. הפאזל היה מושלם עד ששיאון, פוני והפועלים הפלסטינים שעבדו אתם חפרו במקום בו תיאר שיק את החומה. "אנחנו חופרים וחופרים ולא מגיעים לכלום, בור של אדמה", אומר פוני. "שיק עשה אחת הטעויות הקשות ביותר בתולדות ירושלים", קובע שיאון.

רק כעבור חודשיים זיהתה מפקחת העבודות מטעם רשות העתיקות, מירב גמליאלי, כי אחד הדחפורים באתר פגע באבנים שנראות כמו המסד העליון של אבני חומה. הטעות הקשה של שיק הסתכמה בסטייה של מטר וחצי מזרחה בשרטוט שלו.

זו לא היתה הטעות היחידה של שיק. שני החוקרים חפרו באתר בקושי רב, שכן שער יפו משמש כיום גם פתח לתשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת שמגיעות לעיר העתיקה. כדי לחפור צריכים הארכיאולוגים והפועלים להשתחל בין הצינורות והכבלים. באופן חריג, נעשו החפירות בלילה, כדי לא לשבש את התנועה באזור.

החומה שהתגלתה היתה שונה מהותית מהשרטוט של שיק. במקום חומה אחידה וישרה, כפי שצייר שיק, והאופיינית להורדוס, התגלתה חומה מדורגת ומשופעת. מממצאים שהתגלו בסביבה ומאופן בניית החומה ברור היה שהיא לא נבנתה בידי הורדוס, כפי שסברו עד אז, אלא בידי הלגיון הרומי, בערך במאה השנייה לספירה.

מכאן הסיקו החוקרים מסקנות רבות. ראשית, מגדל דוד של ימינו לא יכול היה להיבנות על חורבות מגדל היפיקוס, אלא מעל מגדל פצאל. "צריך להבין שזה ויכוח של 150 שנה, שהוכרע עכשיו", אומר שיאון. שנית, אין ספור מפות ושרטוטים של החומה השנייה הפכו באחת לבלתי רלוונטיים.

אמת המים

אמת המים שהתגלתה כמה מטרים מהחומה היא המשכה של אמת המים שמגיעה מבריכות שלמה, באזור בית לחם, דרך בריכת ממילא שבמרכז ירושלים ועד לעיר העתיקה. חלקים של האמה מוכרים היטב לחוקרים, אך את החלק שמגיע לעיר העתיקה לא ראו מעולם. חשיפת האמה לוותה בהתרגשות רבה, בדומה לסרטי אינדיאנה ג'ונס, חייבה את החוקרים לזחול על גחונם באזור שורץ חרקים. "היכן שאתה לא מסתכל, יש שם ג'וקים", אומר שיאון, "הם לא פוחדים מבני אדם, הם עומדים לידך, מסתכלים עליך ומחכים שתזוז".

"ירדתי למטה, זחלתי וראיתי בריכת מים נהדרת, עם שתי קשתות אבן - שמונה מטר אורך וחמישה מטרים רוחב", מספר שיאון בהתרגשות. למחרת, כשאירח במקום את בכירי הארכיאולוגיה הישראלית, התברר שהוא הגזים קצת בממדי הבריכה, שגודלה האמיתי לא עולה על 3.6 מטרים אורך ומטר וחצי רוחב.

אחרי הבריכה הופכת האמה לצרה, ושיאון, אדם רחב גוף, לא יכול להמשיך בזחילה. למשימה זו התנדב פוני, איש צנום ונחוש. מכיוון שהאמה והבריכה התמלאו במי ביוב וחרקים, הוא עטה עליו חליפת פלסטיק אטומה ובלון חמצן, כדי שלא ייאלץ לנשום את האוויר המעופש.

"זחלתי עוד 14 מטרים מהבריכה. ומעל לראשי ראיתי צינור חדש, שמזרים ביוב לאמת המים", מספר פוני. הוא נעצר ליד צינור הביוב וחזר חזרה, ולאחר שפשט את החליפה חישב ואיתר את המקום שבו היה באמצעות מצפן.

אבל היו עוד כמה דברים לא ברורים. לחוקרים היה ברור שהאמה הובילה מים לבריכת חזקיהו (הידועה גם בשם בריכת המגדלים) - בריכת מים גדולה ועתיקה הכלואה בין בנייני הרובע הנוצרי. הנקודה שבה נעצר פוני היתה מרוחקת כ-20 מטר מהבריכה, אך מכיוון שהניקבה היתה סתומה לא היה ברור מהו המשכה. בפתרון התעלומה סייע צינור מים שהתפוצץ באחד מימי החורף הגשומים. כמות גדולה של מים זרמה באמה, אך לא נקוותה. כמה שבועות מאוחר יותר החליט שיאון לבדוק את בריכת חזקיהו.

"העבר כל הזמן משתנה"

"נכנסתי לאחת החנויות ברובע הנוצרי והסתכלתי על הבריכה", מספר שיאון, "פתאום ראיתי כתם צמחייה. לקחנו אתנו פועל ונכנסנו לבריכה. ביקשנו מהפועל לנקות את הצמחייה. ואז שאלתי אותו, ?פי חוזוק?' (בערבית: ?יש חור?'), והוא ענה ?פי' (?יש'). הרגשתי כמו ארכימדס באמבטיה", הוא מספר בהתרגשות.

למקום הובהלו גם דוברת רשות העתיקות, יולי שוורץ, ובקבוק יין זול. בסרט שצילמה שוורץ נראים פוני ושיאון עומדים ליד החור בבריכה, שתויים למחצה. "היינו צמאים נורא", אומר שיאון. פוני אף התקשה להשיב לשאלות של שוורץ בגלל התקפי צחוק בלתי נשלטים. מאוחר יותר נשלח רובוט קטן דרך החור, שתיעד את חלקה האחרון של האמה. עתה יכלו החוקרים לשרטט את מסלולה המדויק של אמת המים.

מבחינה מחקרית, הנקודה החשובה ביותר היא המפגש בין האמה לחומה. אם החומה שוברת את האמה, היא מאוחרת לה, ואם האמה היא ששוברת את החומה - אז היא המאוחרת. המפגש בין השתיים הוכיח, מעל לכל ספק, שהאמה והחומה נבנו יחד - שתיהן בידי הליגיון העשירי הרומי - שכן אבני הבנייה היו שלובות אלה באלה. בבת אחת איבד הורדוס את הקרדיט על בניית המפעלים הללו.

שיאון מבקש להדגיש, שהוא כמעט משוכנע שהאמה הוקמה על אמה קדומה יותר שבנה הורדוס, ושהחומה השנייה קיימת לא רחוק משם. אבל אין ספק שיש לשרטט מחדש את המפות ולעדכן את הספרים. "בניגוד לעתיד, העבר כל הזמן משתנה", אומר פוני.



בתצלומים, מלמעלה למטה: הארכיאולוגים שיאון-מימין, גמליאלי ופוני מעל אתר החפירות; ''מכסה הביוב'' שמשמש פתח כניסה לחפירה; פוני בתוך החפירה; הירידה לאתר החפירות; ושרידי אמת המים העתיקה

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת