התמונות קורעות לב, שום הורה לא יכול להישאר אדיש אליהן. ילד קטן בוכה, אביו נעצר; ילד קטן צועק, השוטרים דוחפים את אבא; קני הרובים שלופים והפעוט נדחק ונבלע בין רגלי השוטרים הגברתנים, מנסה נואשות לאחוז במכנסי אביו, עד ששוטר אחד מרימו ומסלקו מהמקום. זעקות הילד, קורעות לב, "באבא, באבא", הולכות ודועכות.

שגרת כיבוש של עשרות שנים הופכת לפתע לסקנדל עולמי: מצלמה או סלולרי, עיתונאי או עובר אורח, סוכנות ידיעות או יו-טיוב, וכבר העולם צופה במתרחש. אלפי ילדים היו עדים במשך שנים למעצרים ברוטליים של הוריהם בשטחים, חזו במכות שספגו לנגד עיניהם הבוכיות, בהשפלות, בדחיפות, בגסות הרוח ובאלימות, אבל רק חאלד ג'עברי הקטן הפך בשבוע שעבר למיני-אייקון עולמי - והוא אפילו לא יודע שהוא כזה. סרטון הבכי והזעקות שלו שודר בשבוע שעבר ברשתות הטלוויזיה הבינלאומיות, מחוף אל חוף כמעט.

פגשנו השבוע את הילד: לבוש חגיגית, אולי לכבוד ביקורנו, מבויש, אצבעו תחובה בפיו, מטפס על עץ התאנה בחצר ביתו, כמו נמלט מאימתנו. אותות ההלם עדיין ניכרים עליו היטב: לא הצלחנו לחלץ מלה מפיו לאחר ששמע שאנחנו ישראלים. וכי מה יחשוב ילד קטן שעשרות חיילים ושוטרים ישראלים פשטו עם עלות השחר על בית סבו, שלפו בכוח את אביו ולקחו אותו ואת דודו למעצר?

"שימוש ציני", מיהר דובר מג"ב להגיב, "שימוש ציני בילד". לא המעצר הוא ציני, לא הפשיטה להחריב את שדות סבו ולהחרים את צינורות ההשקיה שלו בעוון גניבת מים, לא האפליה בין מתנחלים גונבי מים במאחזים הלא חוקיים לגונבי מים פלסטינים, לא המעצר הממושך בעוון "תקיפת חיילים", בזמן שמתנחלים שמתנהגים באלימות גדולה יותר נגד כוחות הביטחון כמעט לא נעצרים, לא הדחיפות, המכות והקללות לעברם של סבו, סבתו, דודו, אמו ואביו של הילד לנגד עיניו. רק תמונת הילד הבוכה היא צינית.

"המשפחה ביימה אותו", הסביר הדובר. כי ככה זה אצל הפלסטינים: כשאבא נעצר לעיני ילדו והילד פורץ בבכי, זה "מבוים". אצל הילדים הפלסטינים חסרי הרגשות זה מבוים, תמיד מבוים. כי הרי ילדים פלסטינים לעולם אינם בוכים כשאביהם נעצר, רק אם מורים להם לעשות כן, רק אם "מביימים" אותם לעשות כן. בציניות, בטח בציניות, כמו שאמר הדובר-השוטר.

ביום ראשון שעבר נסעה משפחת ג'עברי לבקר את הסב אבי האם, בדראן ג'אבר. פלסטין, אמו של חאלד, היא מורה. פאדל, אביו, הוא רוכל בגדים ווילונות, ולהם שלושה ילדים קטנים. חאלד, בן הארבע וחודשיים, הוא בכורם. סבא בדראן היה מרצה לסוציולוגיה ופעיל החזית העממית לשחרור פלסטין, שישב 12 שנים בכלא הישראלי, תשע מתוכן בלא משפט, עד שהפך לאיכר-גמלאי. ישראל מעולם לא איפשרה לו לצאת מתחומי הגדה המערבית.

לבדראן בן ה-65 יש 11 דונם ממזרח לקרית ארבע, גן ירק וכרם ענבים, ומשפחת בתו הצעירה שמתגוררת בצפון חברון נסעה בשבוע שעבר לחוות הסב, לבלות שם כמה ימים של חופשת הקיץ. ביום הראשון לחופשתם נצמד חאלד לסבו ויחד הם יצאו לעבד את חלקות הקישואים, העגבניות והמלפפונים, בלוויית הכלב המשוטט שהילד אימץ. סבא קורא לחאלד בכינויי חיבה: ג'עבור וגם עבוד. עד שעת לילה מאוחרת נותרו ערים, אוכלים, שותים ומשחקים.

בדראן מספר על מה שקרה בעברית טובה, שלמד עוד בשנת 1965 באוניברסיטת דמשק. למחרת, בסביבות שש בבוקר, התעורר הסב למשמע רעש של כלי רכב צבאיים שקרבו אל הבית. הוא אומר שהיתה זו שיירה של כ-20 כלי רכב: משאיות, ג'יפים ודחפורים, כוחות מג"ב, משטרה, המינהל האזרחי וצה"ל. צבא גדול ורב פשט על שדותיו.

הוא יצא החוצה ושאל לפשר העניין והשוטרים הורו לו לחזור מיד הביתה. הוא ביקש לדבר עם האחראי, אבל אמרו לו שקצין התשתיות של המינהל האזרחי עוד לא הגיע. "זה השדה שלי, מה אתם עושים כאן? רומא תבער לפני שנירון יגיע", אמר לשוטרים ולחיילים, שספק אם ידעו על מה הוא מדבר. הוא כבר מנוסה בפשיטות כאלו: פרשת התחברותו לרשת המים שחוצה את שדותיו, ארוכה ומפותלת וכוללת פשיטות אלימות רבות של המינהל האזרחי שומר החוק - אצל הפלסטינים בלבד.

חאלד ג'עברי בסרטון. מיני אייקון עולמי תצלומי וידיאו: אתר "Youtube"

גם הסבתא יצאה החוצה למשמע הרעש וגם אותה דחפו החיילים והשוטרים, עד שנפלה. הם החלו לפרק את הצנרת ולהעמיס את הצינורות על המשאית, תוך שהם קורעים את יריעות הפלסטיק ופוגעים בגידולים. בדראן אומר שכל אימת שביקש לדבר עם הקצין האחראי, הדפו אותו וקיללו אותו: "לך הביתה, זקן בן זונה". את בתו, ביסאם, הם זיכו בתואר "שרמוטה".

למשך זמן מה היה בדראן כבול באזיקים, הפעולה נמשכה והלכה. בינתיים התעורר גם בנו הצעיר, וודיע, בן 16. בדראן מספר שאמר לבנו שייכנס הביתה, אבל אחד מקציני מג"ב מיהר להורות: "יש לו בנים לזקן הבן-זונה הזה, תעצרו את הבן".

וודיע נכנס הביתה ויצא מהדלת האחורית, המג"בניקים דולקים אחריו. "פחדנו על הילד", אומר בדראן. וודיע נתפס ואביו ניסה לחלצו מידי המג"בניקים. בדראן אומר שבנו הוכה. ואז התעורר הבן הבכור, פאדל, אביו של חאלד הקטן. הוא יצא יחף בפיג'מה ומיד החלו להכות גם אותו.

בדראן אומר שבנו הופל ארצה שלוש או ארבע פעמים. "ניסינו לדבר עם הקצין, אבל זה לא עזר לנו. הוא רק אמר: ?תעצרו את כל מי שמעכב אתכם. גם את הזקן'". בדראן אומר שניסה להרגיע את בניו. הוא זוכר שבפשיטה הקודמת על שדותיו, ב-6 ביולי, החיילים זרקו רימוני הלם וירו כדורי גומי.

"אחרי זה לקחו את הילד שלי, פאדל, ואז חאלד התעורר וניסה לחלץ את אבא שלו", ממשיך ומספר בדראן. "הילד היה יחף, הוא בכה וצעק ונפל כמה פעמים בין רגלי החיילים והשוטרים. חאלד ניסה להגן על אבא שלו ועל הדוד שלו, וודיע. ?אני רוצה את באבא', הוא צעק. כשהעלו את פאדל לג'יפ אמרתי להם: ?תעצרו גם אותי, ממה נחיה? לקחתם הכל'. לא יכולתי לסבול יותר. ישבתי ובכיתי ואמרתי לקצין מג"ב: ?אתם קשים יותר מהאבנים של האזור. אין לכם לב, אין לכם שכל, תראו מה אתם עושים. הפקעתם הכל'". צלם פלסטיני של סוכנות רויטרס צילם הכל והעביר לאן שהעביר.

וודיע ופאדל נלקחו למשטרת קרית ארבע. אביהם שלח מיד עורך דין לתחנה, אבל לא ניתן לו לפגוש אותם. מהמשטרה מסרו לאב שהם נלקחו למתקן המעצר בעציון. בעציון אמרו לו שפאדל נשאר שם, שוודיע נלקח למתקן עופר ליד רמאללה. ביום חמישי שעבר הוארך מעצרם של שני האחים בשישה ימים, עד שיוגש כתב אישום נגדם בעוון תקיפת חמישה חיילים.

ממג"ב נמסר ל"הארץ" כי "במהלך פעילות אכיפה נגד גנבי מים בדרום הר חברון הותקף הכוח באבנים ונעצרו שני בני אדם שהיו מעורבים בהפרות סדר ובתקיפת הכוח. במהלך המעצר, כפי שמראות התמונות, בחרה המשפחה לעשות שימוש ציני בילד תוך שהוא מתודרך ומבוים. במקום לגלות אחריות של משפחה ולהוציא את הילד מחוץ לסיטואציה, הם בחרו לעשות תעמולה אנטי-ישראלית זולה, שכל מטרתה להציג אותנו באור שלילי בעולם".

קו פרשת המים: בשנת 1995 הועבר צינור מים בשדותיו של בדראן מהעיירה בני-נעים להתנחלות תקוע. בדראן פנה, לדבריו, לחברת מקורות בבקשה להתחבר לצינור שעובר בשדותיו. "יש לנו פתגם בערבית: מים לא עוברים ליד איש צמא. אם יש מים שעוברים בשדה שלך, יש לך זכות לשתות מהם".

ממקורות הפנו אותו לעיריית בני-נעים. לדבריו, הוא קיבל מהעירייה היתר להתחבר כחוק לרשת. אחרי כמה ימים בא כוח צבאי והחרים את הצנרת. הוא פנה לרשות המים הפלסטינית ברמאללה ושם נתנו לו, לדבריו, היתר להתחבר לרשת יחד עם שכניו, בשלוש נקודות שונות.

אחרי חודש שוב בא המינהל, קבע שנקודות ההתחברות אינן חוקיות והחרים את הצינורות. "אנחנו הכבש של אברהם והם לוקחים לנו את המים", אומר בדראן. לפחות חמש פעמים החרימו לו את הצנרת. לדבריו, קצין המינהל אמר לו פעם: "אני לא רוצה לראות משהו ירוק בשדות שלך. אני רוצה לראות הכל צהוב".

מהמינהל האזרחי נמסר בתגובה כי "מדובר בעבריין אשר גנב מים באמצעות התחברות פירטית לקו מים של חברת מקורות וניצולו לצרכים חקלאיים, תוך פגיעה באספקת המים התקינה והחוקית לתושבי האזור, הפלסטינים והיהודים כאחד. סוגיית גניבות המים נאכפת במקצועיות ושוויוניות, ללא קשר לזהות העבריין.

"עוד יצוין, כי האחריות על אספקת המים לאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון הינה של הרשות הפלסטינית וכי לנוכח התגברות תופעת גניבות המים אף פנתה הרשות הפלסטינית לגורמי המנהל האזרחי בבקשה לסייע ולפעול למיגור התופעה".

בדראן: "הם אומרים: ?בדראן זה ראש כנופיית גנבי המים'. אני לא גנב מים. אני איכר ואיש העם שמתנגד לכיבוש. אני לא גנב". והילד? חאלד, מספר סבו, לא נרדם בלילה, מתגעגע לאבא. פניו מתוקות, מתוקות ועצובות. סבו נותן לו עכשיו כמה שקלים, שיילך לקנות לעצמו ממתק. חיוך רפה עולה על שפתותיו והוא ממהר לרוץ מהמקום, גיבור ה"תעמולה האנטי ישראלית הזולה" הזה. *

חאלד בחצר הבית. מתגעגע לאבא