בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הייתי בלי מכנסיים, נשארתי ככה כאילו, כי הייתי בהלם. הרצפה היתה מלוכלכת בדם ונורא פחדתי לגעת בעצמי כדי לראות אם אני בסדר"

זו, על פי ב', היתה תוצאת המפגש שלה עם סאבר קאשור - אותו ערבי שהתפרסם כי התחזה לרווק יהודי כדי לשכב עמה. בעדותה, הנחשפת כאן לראשונה, טענה שבאותו יום בחדר המדרגות של בניין ירושלמי הפשיט אותה קאשור בכוח ואנס אותה. אז מדוע הפרקליטות הלכה לעסקת טיעון בסעיף מופחת של יחסי מין בהסכמה שהושגו במרמה? איך זה שבתקשורת הצטיירה תמונה שונה בתכלית מזו העולה מהעדות? ומה בין זה לבין עברה של ב' כזונה?

6תגובות

על פניו, הסיפור על "דודו", הוא סאבר קאשור, אותו איש משפחה ערבי שהתחזה לרווק יהודי, שהשיג על בסיס זה את הסכמתה של צעירה יהודייה לקיים עמו יחסי מין, ושנגזרו עליו בגין כך שנה וחצי מאסר בפועל - נשמע מוזר מהרגע הראשון. כתב על כך רוגל אלפר בעיתון זה: "זה לא סתם קפקאי, זה מטורף לגמרי: לפנינו סיפור בנאלי לחלוטין, אירוע יומיומי ממש, על סקס בהסכמה, שאחריו גילתה האשה שהגבר שיקר לה, ולפיכך מצא לנכון בית המשפט לשלוח אותו לשנה וחצי בכלא! מהות הסיפור הפסיכי הזה הוא: סקס שהושג באמצעות סילוף פרטים אישיים שווה אונס". התחושה שבית המשפט לא היה מחמיר באופן דומה עם נאשם יהודי הוסיפה לפרשה נופך גזעני, שרק הגביר את התחושה שהיא מטורפת מכדי להיות אמיתית. אפילו באקלים הנוכחי. בתחושה הזו חתם אלפר את טורו: "לא אתפלא אם מאחורי עסקת הטיעון המופרכת הזאת, הבלתי סבירה ממש, עומדת אמת מורכבת יותר מזו שהתפרסמה בכלי התקשורת".

 סאבר קאשור. בבדיקה שנערכה לב' בבית החולים התגלו על גופה שריטות שמצולמות ומתועדות בתיק התביעה | צילום: אמיל סלמן
על סמך העובדות החלקיות שהתפרסמו עד כה בפרשה התקבעה בחודש וחצי האחרונים דמותו של קאשור כקורבן, ובמידה רבה בצדק. אלא שעל סמך עדותה של המתלוננת, נראה שהסיפור המלא מורכב הרבה יותר ושהקורבן היא זו שהשאיר קאשור עירומה בחדר המדרגות של הבניין ברחוב בן הלל 13 בירושלים (שמה אסור לפרסום והיא תכונה כאן ב'). הפרטים החדשים הללו, המאירים את המקרה באור שונה לגמרי, לא פורסמו עד היום משום שנחשפו בפעם הראשונה והאחרונה בעדותה של ב' בבית המשפט, ועל זו הוטל חיסיון מלא משום שנערכה בדלתיים סגורות. לבקשת "העיר" הסיר לאחרונה בית המשפט את החיסיון מעל העדות וסלל את הדרך לפרסוםמה. העדות מגוללת לאורך 100 עמודים את סיפור חייה העצוב של ב' ואת גרסתה לאירועים שקרו בצהרי אותו יום לפני כשנתיים, ומובאת כאן לראשונה.

האירוע "הוא התנהג כמו איזה פסיכופת"

נקודת הפתיחה להבנת הפרשה הוא סיפור חייה של ב', צעירה בסוף שנות ה-20 לחייה מעיר במרכז הארץ: אביה התעלל בה מינית מאז שהיתה בת שש ולימים אף סירסר בה, והיא בילתה חלק מילדותה בכניסה וביציאה מפנימיות. בבגרותה עבדה בזנות, הידרדרה לסמים ואף גרה תקופה מסוימת ברחוב, אולם לא היה בכך כדי לסיים את מסכת ההתעללויות של אביה. רק כחודש לפני פגישתה עם סאבר קאשור חוותה מקרה נוסף של התעללות מידיו ונמלטה בעקבות כך למעון לנערות במצוקה. אירוניה אכזרית הציבה אותה במרכזה של פרשת אונס מרחק רחובות ספורים ממנו.

בבוקר אותו היום, ב-3 בספטמבר 2008, יצאה ב' עם מנהלת המעון, עם עובד סוציאלי ועם חברה נוספת ששהתה במעון לפגישה בגלגל, מרכז חירום לצעירים חסרי קורת גג. לאחר הפגישה המשיכו השלושה למקום אחר. ב' מספרת: "הלכתי לכיוון כיכר ציון ואחר כך ישבתי ליד חנות סלקום שיש שם איזה רחוב בן הלל 13... ישבתי על אבנים שם מתחת לעץ ושמעתי (מוזיקה; ל"ג) ב-MP4 שלי". אז, מספרת ב', הופיע בחור שלא הכירה, רכוב על קטנוע. בראיונות שנערכו איתו מאוחר יותר סיפר קאשור שהגיע לשם כדי לקנות במכולת הסמוכה. "הוא נסע מאחורי הגב שלי לכיווני", המשיכה ב' בשפה שבורה שמאפיינת את העדות כולה (כאן המקום לציין שכל הטעויות במקור; ל"ג), "והוא נעצר כמה מטרים ממני, כאילו רק קצת רחוק ממני. הוא קרא לי אליו כאילו, ואמרתי לו שהוא יבוא אלי (קאשור טען לימים בראיונות שב' היא שפנתה אליו ראשונה; ל"ג)... דיברנו בערך איזה שבע, עשר דקות לפני שקרה המקרה".

בשלב זה התרחש הדיאלוג שישמש הבסיס לטענות על מרמה נגד קאשור. "בהתחלה הוא אמר שקוראים לו דניאל (ולא דודו, הכינוי שלו בפי חבריו, כמו שקאשור טען בראיונות שהציג עצמו; ל"ג)... הוא לא רצה בכלל להגיד את שם המשפחה... אחרי כמה דקות ספורות כאילו הוא אמר כהן". ב' גם סיפרה ש"הוא שאל אותי אם יש לי חבר ואז אמרתי לו שלא, ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו. שאלתי אותו אם הוא נשוי, והוא אמר לי שהוא לא נשוי. אז שאלתי אותו אם יש לו ילדים והוא אמר לי שאין לו ילדים". במשך אותה שיחה, כך על פי העדות, קאשור ביקש מב' נשיקה. "הוא רצה שאני אתן לו נשיקה על הלחי ואז הוא הביא לי בחזרה". לטענת ב', השניים אף החליפו מספרי טלפון.

בשלב הזה, על פי עדותה, הזמין קאשור את ב' לראות את מקום העבודה שלו, כביכול, בבניין בבן הלל 13, שמחוצה לו שהו באותם רגעים. "הוא אמר שהוא רוצה להזמין אותי לכוס קפה ולהראות לי את מקום העבודה שלו שם", סיפרה ב'. את הסיבה שהסכימה ללכת עם זר כמעט מוחלט הסבירה כך: "חיפשתי מישהו לתת בו אמון... אני יודעת שאנשים זרים, אפילו לא יוצרים איתם קשר... אבל בגלל שאני כאילו, כמו שאתם יודעים, שאני סיפרתי לכם שאני באה ממקום שאין, אני גרתי גם כמה זמן ברחוב... חשבתי שאם אני אהיה איתו אני ארגיש מוגנת ויהיה לי, אני אהיה מסודרת מבחינה כלכלית. ממש בטחתי בו כאילו".

מיד כשנכנסו לבניין, טענה ב', קאשור החל לכפות את עצמו עליה. "היינו במדרגות, כאילו במדרגות הראשונות של הבניין, איפה שנכנסנו ואז הוא ביקש חיבוק... אז חיבקתי אותו כי הוא אמר שהוא רוצה חיבוק לחום ואהבה כי מזמן כאילו לא היה לו קשר, כאילו חברה... וכשהרגשתי שהוא יותר מדי תלותי ניסיתי כאילו להתנתק ממנו... הוא הידק את הגוף שלו אלי... ניסיתי להדוף אותו ממני, אז הוא קצת השתמש בכוח כאילו, נהיה אגרסיבי קצת". לטענת ב', קאשור לא הרפה. "הוא הרים לי את החולצה ואת החזייה והוא נישק לי את החזה שלי", סיפרה. אלא שאז, לטענת ב', נכנסה לחדר המדרגות אשה בלונדינית לא מוכרת וקאשור הפסיק. הוא החליט לעבור מחדר המדרגות למעלית. "גם כשהייתי איתו במעלית הוא נגע בי והוא ממש התנהג כמו איזה פסיכופת. אני נורא פחדתי ממנו... התחלתי להרגיש שמשהו מוזר קורה, כי שמתי לב שאני לא מגיעה לשום מקום עבודה ואני לא רואה שם שום כוס קפה ואני לא, אז התחלתי להיבהל ואז התחלתי כאילו, גם צעקתי וגם כשזה התחיל לקרות".

כשיצאו מהמעלית לקומה העליונה של הבניין, לטענת ב', לקח אותה קאשור לחדר המדרגות המוביל לעלייה לגג. ושם, לטענתה, אנס אותה. "הוא הוריד לי את המכנסיים ואת התחתונים", תיארה ב', "וכל זה היה בכוח, אני לא הסכמתי לשום דבר... אני רק נשארתי עם החולצה עלי. אז הוא הוריד את הבגדים שלו ואז... הוא שם רוק על איבר המין שלו ואז, זה היה כאילו חדירה מלאה, כאילו, זה לא היה בהסכמה כמו שהוא טוען. הוא השכיב אותי על הרצפה... ואז הוא התחיל לנשק לי את החזה גם ואז כאילו כשאני ביקשתי שהוא יפסיק וניסיתי להדוף הוא לחץ אותי עם הידיים שלו עלי בכוח... כשניסיתי להדוף אותו עם היד שלי בבטן שלו, אז זה קרה כשכבר הוא, זה היה בשלב יותר מתקדם, הוא היה נמצא בתוכי, אז הוא אמר שאם אני לא אהיה בשקט ואני לא אתנגד אז זה כאילו ייגמר יותר מהר וזה לא יהיה כאילו, הוא לא ישתמש בכוח. אבל בכל זאת אני התנגדתי וזה היה בכוח".

המעצר עימות בתחנה המשטרה

על פי העדות, אחרי שגמר השתהה קאשור כמה זמן כשהוא שוכב מעל ב', ולאחר מכן קם והלך, משאיר אותה עירומה למחצה. "... אז (קאשור; ל"ג) פשוט נעלם ולקח לי את ה-MP4 שלי...", טענה, "ואני מבקשת שהוא יחזיר לי אותו כי זה נמצא אצלו בבית שלו". כשהיא לבדה בחדר המדרגות, התחילה ב' לבכות. "הייתי ממש בהיסטריה", סיפרה. בשלב זה אף גילתה שהיא מדממת מאיבר מינה ונלחצה עוד יותר. כמה דקות לאחר מכן קיבלה במקרה שיחת טלפון מאחיה וביקשה ממנו שיתקשר למטפלת שלה. אותה מטפלת מיהרה ליצור קשר עם ב', וזו סיפרה לה מה עבר עליה. "היא אמרה שאני לא אלחץ ושאני אתקשר למד"א", סיפרה ב' על שיחתן, שבעקבותיה הגיעו למקום שוטרי יס"מ שמצאו את ב' במעלה חדר המדרגות. "היס"מ (הגיעו; ל"ג) לפני מד"א", מספרת ב', "כשהם באו אני הייתי... בלי מכנסיים, נשארתי ככה כאילו, כי הייתי בהלם. הרצפה היתה מלוכלכת בדם ונורא פחדתי לגעת בעצמי כדי לראות אם אני בסדר, הייתי נורא מבוהלת". לאחר מכן הגיע גם צוות מד"א. על פי עדותה, בבדיקה שנערכה לה מאוחר יותר בבית החולים שערי צדק התגלו על גופה שריטות שמצולמות ומתועדות בתיק התביעה.

לאחר המקרה, כך עולה מהעדות, אושפזה ב' בכפר שאול, מוסד פסיכיאטרי ממשלתי לפגועי נפש הנמצא בשכונת הר נוף בירושלים. "אני לא משוגעת או שיש לי מחלת נפש", ביקשה להבהיר בעדותה, "הייתי שמה כי יש שם יחידת נשים... לנשים שעברו התעללות מינית". באותו הלילה התקשר קאשור לטלפון הנייד של ב'. היא העידה שנתנה לו את המספר בשלב מוקדם של פגישתם. "לא זיהיתי את המספר", היא מספרת, "לא ידעתי שזה הוא אז עניתי". קאשור ביקש ממנה שייפגשו שוב. "דיברתי הכל מתוך פחד... אני לא זוכרת בעצם מה אמרתי לו כי זה היה בלילה מאוחר", סיפרה ב', "אני רק יודעת כשקמתי בבוקר היה לי איזה 20 ומשהו הודעות שלא נענו (הכוונה כנראה לשיחות; ל"ג) והיה לי שתי הודעות שהוא השאיר לי שאני הראיתי אותם לחוקרת שרון והיא ראתה, 'מה יש לך? מה קרה? את לא רוצה לענות?'".

כחודש לאחר מכן, ב-5 באוקטובר, נעצר קאשור. בראיונות לתקשורת סיפר שלא הבין תחילה מה סיבת המעצר. חוקר משטרה התקשר ואמר לו שהיה מעורב בריב עם מאבטח בבית משפט השלום - ריב שלטענתו מעולם לא קרה. קאשור החליט לגשת לתחנה כדי לראות במה מדובר. רק אחרי כמה שעות החל קאשור להבין משאלות החוקרים מהי הסיבה האמיתית שבגינה הוא נחקר. "חקרו אותי במשך שמונה שעות", סיפר קאשור בראיון לאתי אברמוב ב"ידיעות אחרונות" ב-25 ביולי 2010, "שאלו כל מיני שאלות שנשמעו לי מאוד מוזרות... אם שכבתי עם בחורה מאז שהתחתנתי. ב' בכלל לא עלתה לי לראש. אבל אז החוקר אומר לי 'מדרחוב' ואז 'מעלית', ולאט לאט אני מתחיל לקשר את העניין לב'. אמרתי לו: 'רגע, רגע, תעצור. לאן אתה חותר?'. ואז מפילים עלי את הפצצה: 'הבחורה הגישה נגדך תלונה על אונס'. הייתי בהלם". אחרי אותה חקירה הוכנס קאשור למעצר שנמשך כחודש וחצי (ולימים הומר במעצר בית).

כמה שעות לאחר שהתעורר לבוקר הראשון שלו במעצר התקיים עימות בינו לבין עם ב'. על בסיס העימות הזה, התלונה של ב' וחומר החקירה שנאסף בתיק, החליט סגן פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד דני ויטמן, להגיש נגד קאשור כתב אישום חמור שבו הוא מואשם באונס ובמעשה מגונה. "בעל הנאשם את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית וביצע בה מעשה מגונה לשם גירוי וסיפוק מיני שלא בהסכמתה החופשית", נכתב בכתב האישום.

העדות התפרצויות כלפי הסנגור

כמה חודשים אחר כך, ב-19 במרץ 2009, במהלך המשפט, עלתה ב' לדוכן העדים וסיפרה את גרסתה לאירועים, זו שחלקיה המרכזיים מובאים כאן. המעמד, כפי שניתן היה לשער, היה טראומטי מבחינתה: הבעת פניה הסגירה לחץ גדול, לעתים על סף היסטריה; דיבורה היה מקוטע ולפרקים גם לא ברור; בכמה הזדמנויות אף הציעו לה השופטים כוס מים, ובפעם אחרת המליצו לה להתיישב כדי לסייע לה להירגע. מי שחילץ ממנה את מרב רגשות הזעם היה הסנגור עדנאן עלאדין מטעם הסנגוריה הציבורית. כך למשל כשתיחקר אותה על עברה כזונה אמרה לו: "כבר בילבלת אותי לגמרי, אתה מסתכל עלי ומחייך, זה פשוט...". השופט סגל הציע לה בתגובה: "תסתכלי עלינו", וב' השיבה: "פשוט הוא מוציא אותי מריכוז, אני מצטערת...".

עם זאת, יצוין שבחקירה הנגדית עלו כמה נקודות בעייתיות בעדותה של ב'. כך למשל התעכב עו"ד עלאדין על טענתה בפני החוקרת ולפיה היתה בתולה לפני המקרה - גם לקאשור אמרה בפגישתם כי לא היתה עם גבר - בעוד שבד בבד העידה שאביה אנס אותה מגיל צעיר ואף ריצה בשל כך תקופת מאסר. ב' ענתה שבעבר נאמר לה על ידי רופאה שהיא בתולה. כמו כן, הוסיפה שאמרה לחוקרת שהיא בתולה כי פחדה שלא יתייחסו לתלונתה ברצינות אם יידעו על עברה.

המשפט האחרון נוגע בלב הבעייתיות השנייה בעדותה של ב': העובדה שעסקה בזנות - אף שלטענתה לא עשתה זאת בתקופה שבה שהתה במעון, קרי בזמן המקרה. "אם אני עושה מה שאני עושה זה מרצוני ולא כי כופים עלי", הסבירה בהתרגשות לעו"ד עלאדין, "ואם הייתי הולכת גם איתו כאילו עיסוק בזנות הייתי מקבלת כסף, הייתי מבקשת כסף אבל לא אני זו שלקחתי ממנו, הוא זה שלקח ממני. גם החירות, החופש שלי של הגוף שלי וגם את ה-MP4 שלי הוא לקח". חשוב לציין כי גם קאשור לא טען - בראיונות לעיתונות - שב' ביקשה ממנו כסף.

ואולם, השיקול הדומיננטי ביותר בהחלטת הפרקליטות ללכת להסדר טיעון שבצדו פשרה דווקא כן נגע לרצון לחסוך ממנה מעמד קשה של עדות נוספת - עדות שהיתה מתבקשת אם התביעה היתה ממשיכה להתנהל.

הסדר הטיעון "העדות תהיה טראומתית"

במשך השנים הגישה ב' לא פחות מ-14 תלונות, רובן על עבירות מין, נגד אביה ונגד אנשים נוספים. חלק מהתלונות התבררו כמוצדקות, הנאשמים הודו ונשלחו לכלא. חלק אחר של התלונות לא התפתחו לכדי כתבי אישום, לעתים בגלל קושי ראייתי, אך לעתים בגלל שהוטל ספק בעדותה של ב'. כשהתייצבה ב' לראשונה על דוכן העדים במשפט קאשור, הסנגוריה לא החזיקה בידיה את 14 תיקי התלונה, אלא רק רשימה קצרה עם פירוט המקרים, ללא חומר הראיות המלא. על כן הגיש עו"ד עלאדין בקשה שהתיקים יימסרו לידיו לאחר העדות של ב'. כוונתו היתה להעלות את ב' בשנית על דוכן העדים ולעמת אותה עם פרטי המקרים שבהם עדותה נמצאה בלתי אמינה - זאת במטרה לערער את אמינותה גם בתיק הזה.

עו"ד ויטמן לא אהב את הרעיון שב' תעלה שוב על דוכן העדים. הפעם הקודמת היתה, כאמור, לא פחות מטראומטית, מה גם שב' בעצמה לא היתה מעוניינת בכך. "לטעמנו, בקשת הסנגור לשוב ולחקור את המתלוננת על דוכן העדים בשל אותן תלונות עבר, שבגין חלק מהן לא הוגשו כתבי אישום, היתה ראויה", מסביר ויטמן ל"העיר", "על כן ניצבנו בפני דילמה אם לחשוף את המתלוננת בשנית לחקירה נגדית של הסנגור על אודות אותן תלונות, דבר שהיה בהכרח מוביל לחוויה טראומטית נוספת של המתלוננת, או להגיע להסדר טיעון כפי שהציע הסנגור".

וכך, מתוך רצון למנוע מב' להעיד בפעם השנייה, נרקם הסדר הטיעון, ובמסגרתו הסכימו הצדדים לשנות את סעיף האישום מאונס ללא הסכמה חופשית לאונס בהסכמה שהושגה במרמה. סעיף חמור הרבה פחות. בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט ב-14 יולי 2009 נוסחו באישום החדש העובדות במילים הללו: "הנאשם, שהינו נשוי, הציג עצמו בכזב בפני המתלוננת כרווק יהודי, וכן הציג עצמו כמי שמעוניין בקשר רומנטי משמעותי (להלן: "מצג שווא") והציע לה להתלוות אליו לבניין. בעקבות 'מצג השווא' הסכימה המתלוננת להתלוות אל הנאשם". כך למעשה צומצמה גרסת ב' עד כדי פרשה תמימה כמעט של התחזות. "תמיד הסדר טיעון לא תואם את הנרטיב המקורי של המתלוננת, מפני ששני הצדדים צריכים לגשר על הפער שביניהם ולהגיע להסכמה", מסביר עו"ד ויטמן, "בתיק זה ויתרנו על מרכיב 'הכוח' והסכמנו לניסוח המופיע בכתב האישום המתוקן ועל פיו הנאשם בעל את המתלוננת בהסכמתה שהושגה במרמה. ניסוח זה עונה באופן מלא על דרישות הסעיף בחוק העוסק בחלופה שעניינה 'אונס במרמה'".

הטיפול התקשורתי רוח גבית עד העליון

אלא שבהסכמת הצדדים על עדכון סעיף האישום לא היה כדי לסיים את הפרשה. בדיעבד ניתן להסיק שגרעין הפורענות - זו שהופיעה כמה חודשים אחר כך בצורת עליהום תקשורתי על גזר הדין, ביקורת קשה על מערכת המשפט וערעור לבית המשפט העליון - היה טמון באי ההסכמה בין הצדדים על העונש שיוטל על קאשור. הפרקליטות ביקשה לראות את קאשור מרצה עונש מאסר בפועל, וכשנשאל בשלב הטיעונים לעונש לכמה זמן, ענה עו"ד ויטמן: "יותר משישה חודשי מאסר בפועל אבל לא שנים ארוכות. איני רוצה לנקוב במספר החודשים". זאת בעוד הסנגוריה טענה שאין מקום לעונש מאסר בפועל. נימוקיה העיקריים היו היעדר עבר פלילי, הודאתו במעשה וקבלת אחריות עליו, וכן הצורך לשלבו בתוכנית שיקומית. מה גם שקאשור כבר ריצה עונש לא מבוטל בפרשה הנוכחית בהיותו למעלה משנה (כשנתיים נכון להיום) במעצר בית בפיקוח אזיק אלקטרוני. אלא שב-19 ביולי 2010, כמעט שנה בדיוק לאחר הגשת כתב האישום המתוקן, פסק הרכב שלושת השופטים על 18 חודשי מאסר בפועל לקאשור.

בשלב הזה נכנסה לתמונה התקשורת ועשתה זאת כמו פיל שנכנס לחנות חרסינה. היא, שלא היתה מודעות למורכבות המשפטית בתיק, הצטרפה אליו רק בישורת האחרונה ועשתה מטעמים ממה שנראה היה כחוסר הלימה משווע בין סעיף האישום לגזר דין, ומהענשתו של קאשור - בסופו של יום - משום שהתחזה ליהודי. כתוצאה הפך קאשור לקורבן של מערכת משפט גזענית, כביכול. "התחזה לפני בחורה כרווק יהודי, קיים עמה יחסי מין בהסכמה - והורשע באונס", קראה כותרת ב"הארץ". בטור פרשנות קבע הפרשן המשפטי של העיתון, זאב סגל: "החלתה של עבירה זו (עבירת אונס; ל"ג) גם על מקרה שבו הושגה הסכמה בגין מצג שווא שהציג אחד הצדדים אינה אלא זילות של עבירת האונס. כשם שדרכם של סוחרים לפאר את סחורתם, כך דרכם של בני אדם, לא אחת, לתאר עצמם כמי שאינם באמת". יצוין שעדותה של ב' נותרה עדיין חסויה בשלב הזה, מה שהקשה על קבלת תמונה מלאה בפרשה. ואולם, לא נראה שלמישהו היה דחוף לברר למה מלכתחילה הואשם קאשור באונס ללא הסכמה או מדוע הסכים בסופו של דבר ללכת לעסקת טיעון.

המשקל של השאלות הללו הלך והתגמד עם כל הופעה נוספת של קאשור בתקשורת. למרבה האבסורד, גזר הדין, שבשלב הראשון הימם אותו ואת פרקליטיו, שיחק כעת לידיהם באופן מוחלט והפך את קאשור למרואיין מבוקש דווקא בשל חומרת העונש. בתוך זמן קצר הוא שטח את גרסתו בטלוויזיה, ברדיו ובעיתון תוך השמטתם, כמובן, של הפרטים הבעייתיים מבחינתו. בין השאר סיפר בראיון לאברמוב ב"ידיעות אחרונות" כי "ראו שהבחורה אשכרה התנפלה עלי. התלבשה עלי. אני לא זוכר מי אמר למי ראשון 'בוא נשכב', אבל היה ברור שהיא רוצה". "ידיעות אחרונות" אף הגדיל וצירף לראיון בוקסת מדריך על "השקרים שכולם מספרים בדייט הראשון". בשיחה בתוכנית הבוקר ב-103FM שאל-אמר לקאשור המנחה גבי גזית: "אתה בטח היית מודע לזה שחלק גדול מהתקשורת חשב שהעונש שקיבלת זה קשה מדי?". בשלב אחר של הראיון אמר קאשור: "עשיתי טעות קטנה ואני משלם עליה פי עשרה". "כל אחד עושה טעויות", הסכים גזית ובסיום הראיון ביקש להבהיר: "שאף אחד לא יסיק מהשיחה החצי מחויכת הזאת שאנחנו בעד התחזויות, או שאנחנו בעד נתינת פרטים לא נכונים. אנחנו חושבים שאנשים צריכים לשאת בגאון את הזהות האמיתית שלהם ואת השם שלהם. אבל אם לא שואלים אז לא שואלים". אותה שיחה חצי מחויכת היא רק דוגמה אחת לפער העולה בין עדותה של ב' לאופן שבו הוצג המקרה בתקשורת.

ייאמר מיד שבקונטקסט המצמצם שבו הוצגו האירועים גזר הדין אכן הדיף חשש כבד לגזענות. עונש של שנה וחצי מאסר בפועל לערבי שהתחזה ליהודי על מנת להשיג יחסי מין בהסכמה נראה בלתי סביר, ולראיה - המורכבות שעולה מעדותה של ב'. ואולם, עד שנחשפה עשתה הפרשה נזק גדול למערכת המשפט. את עיקר האש חטפה הפרקליטות, שבניסיונה להשיב היו ידיה כבולות מאחר שחתמה על הסדר טיעון ולפיו יחסי המין היו בהסכמה; כעת לא יכלה לטעון אחרת. בשלב מסוים נשלח עו"ד ויטמן לחזית ההסברה הציבורית ובין השאר ניסה להסביר ל-ynet, שלושה ימים אחרי פרסום גזר הדין, את השתלשלות העניינים בתיק. הוא עשה זאת במגבלות המוטלות עליו ותוך הדגשת ניואנסים דקים מדק: "קאשור עמד לדין על אינוס בכוח, אך במהלך שמיעת הראיות התגלו קשיים ראייתיים ולכן נערך משא ומתן בין הפרקליטות לסנגורים והגענו להסדר הטיעון... על פי ההסדר, גם ההגנה הודתה באונס ומרמה".

אלא שהניואנס לא הובן, התקשורת נותרה בשלה, ועל גבי הרוח הגבית העזה שהעניקה להגנה הגישה האחרונה ערעור לבית המשפט העליון עשרה ימים לאחר פרסום גזר הדין. "לעמדת הסנגוריה", כך נכתב בערעור, "העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן לא אמורות להצמיח על פי הדין הרצוי עבירה של אינוס במרמה... בנסיבות המפורטות בכתב האישום... סבורה הסנגוריה כי המקרה נושק לקו המסמן את מתחם ההתנהגויות שעל אף שהן בלתי מוסריות, המשפט הפלילי במדינה ליברלית לא אמור להתערב בהן".

עבור הפרקליטות זה היה בגדר הקש ששבר את גב הגמל. כבר באותו היום הוציא דובר משרד המשפטים, משה כהן, בצעד חריג ביותר את ההודעה הבאה: "פרקליטות מחוז ירושלים מסתייגת מהסגנון שבו מנוסחת הודעת הערעור ומהביטויים החריפים המופיעים בה. במיוחד הופתעה הפרקליטות מהתכחשותה של הסנגוריה לטענת המרמה, ולבקשתה לזכות את הנאשם מעבירת האינוס במרמה... עתה הפכה הסנגוריה הציבורית את עורה ובחרה להתכחש לעובדות אלה - עובדות שהיו כאמור הבסיס להסדר הטיעון שאותו גיבשה עם הפרקליטות ועליו חתמה, לאחר שבכתב האישום המקורי הואשם המערער בעבירה של אונס כוחני". אלא שההודעה בלשון המשפטית האפורה, ותוך אי היכולת - עדיין - לחשוף פרטים מעדותה של ב' שיאירו את המקרה באור אחר, עברה גם היא מתחת לרדאר התקשורתי.

לפני כחודש שוחרר קאשור, לאחר שנתיים, ממעצר הבית בתנאים מגבילים. זה היה במסגרת בקשה שהגישו לבית המשפט העליון סנגוריו לעכב את ביצוע גזר הדין עד שיוכרע הערעור שהגיש. "הגעתי למסקנה כי יש במקרה זה להיעתר לבקשה", כתב שופט בית משפט העליון אשר גרוניס, "נסיבות העניין, כעולה מכתב האישום המתוקן, הן יוצאות דופן. אין לשלול את האפשרות שערכאת הערעור תקל בעונשו של במבקש". טרם נקבע מועד לדיון בערעור של קאשור בעליון. *


תגובת הסנגוריה הציבורית המייצגת את סאבר קאשור לא מהימנה

"עדותה של המתלוננת בבית המשפט היתה מלאת סתירות ולא מהימנה. על כן חזרה בה התביעה מכתב האישום המקורי של אינוס בכפייה והגישה כתב אישום מתוקן ובו התקבלה גרסתו העובדתית של קאשור ולפיה היו יחסי המין בהסכמה.

קאשור צריך להישפט על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ולפיהן הוא והמתלוננת קיימו יחסי מין בהסכמתה המלאה של המתלוננת, דקות ספורות לאחר שנפגשו, על רקע הבנתה שהוא רווק יהודי בעקבות מצג מצדו. עובדות אלה מגלמות לעמדת הסניגוריה רף פליליות נמוך מאוד אם בכלל. בוודאי שהן לא מצדיקות מאסר בפועל מכל סוג שהוא. לא בכדי בית המשפט העליון עיכב את ביצוע מועד העונש עד להחלטה בערעור, ושחרר אותו ממעצר הבית בו היה נתון".



הבניין ברחוב בן הלל 13. הזירה


עו'ד דני ויטמן, פרקליטה של ב'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו