טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תושבי ההתנחלות בית חגי מתפרנסים ממחצבה, בלי לעבוד בה

במה מועילים חומת ההפרדה, הוצאות שוטפות של צה"ל ובניית מטה משטרת מחוז ש"י לרווחת האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית? לפי מערכת הביטחון, הם מועילים מאוד. לתושבי ההתנחלות בית חגי והמחצבה עתירת ההכנסות שנפלה בחלקם לא נותר אלא להסכים. השבוע הם עלו לכותרות בנסיבות אחרות

תגובות

גם בשבוע הכי חם של השנה, רוח נעימה נושבת בפסגת ההתנחלות בית חגי, בדרום הר חברון. זו רוח דרום-מזרחית, מדברית ויבשה, אך היא מצליחה לצנן את הגוף, אפילו כשמסביב 42 מעלות בצל. על הגבעה, במקום שבו הוצבו בתחילת שנות השמונים הקרוואנים הראשונים של ההתנחלות, שוכן כיום מוסד חינוכי דתי לבני נוער בעלי צרכים מיוחדים. המקום נראה שמור ומטופח מאוד. המדשאות ירוקות, המבנים מתוחזקים היטב וחדרי המגורים הנקיים ממתינים לעשרות בני הנוער שיחזרו בעוד שבוע מחופשת הקיץ.

במקום פועל בית ספר מפתן ובו שלוש מגמות: מסגרות, נגרות וחקלאות. בזכות הידע הנלמד בהן ובעידוד צוות העובדים, מטפחים ומשמרים התלמידים את הכפר, את בעלי החיים המוחזקים בפינת החי שלו ואת גינת הירק שתוצרתה נמכרת בשוק האיכרים השבועי בכפר עציון. כחמישים נערים מתגוררים בחמישה משפחתונים בכפר. במרכזו של כל אחד מהם משפחה גרעינית וצעירה ה"מאמצת" כעשרה בני נוער בגילים 13-18. ארבעה משפחתונים בנויים בטון וחלונותיהם משוריינים, בגלל קרבתם הגדולה לבתי חברון הדרומיים, שמהם נורתה לדברי התושבים "אש תופת ישירה" בזמן האינתיפאדה השנייה. משפחתון נוסף נבנה בעזרת אלתור ותושייה מקרוואנים שהושארו במקום עוד מימיו כבסיס צבאי ועליו מתבדח ג'ו בורנלי, הגזבר והמנהל האדמיניסטרטיבי של הכפר, שהוא פיתוח מקורי שלהם ולכן "הוא אפילו זכאי להירשם כפטנט עולמי". המבנה מורכב משלושה קרוואנים שסודרו בצורת האות ח'; לאחר שהניחו גג על ראשיהם, ריצפו בגובה אחיד את המרחב שביניהם וחילקו מחדש את החללים הפנימיים. כך יצרו קומפלקס מרווח המשרה על דייריו אווירה חמה ומשפחתית.

זוהי אולי המסגרת האחרונה עבור עשרות נערים מבתים דתיים, שאיבדו לרגע את הדרך. עובדי המקום מספרים על התמודדות יומיומית ומורכבת עם נערים הנושאים מגוון גדול של מצוקות רגשיות ונפשיות, שעמוקות לעתים אף מאלו הקיימות בקרב בני נוער חילונים. אך למרות הקשיים, בכפר מתגאים מאוד בהצלחותיהם. "שני בוגרים מהמשפחתון שלי התגייסו לאחרונה ליחידות מיוחדות", מספר קובי אייל, רכז המעונות של הכפר. גם בורנלי מתמלא גאווה כשהוא מספר על כמה מ"בוגרי כפר הנוער שהתגייסו ליחידות קרביות ושבכלל, הצליחו להשתלב במסלול החיים הבוגרים באופן נורמטיבי".

אך על עתידו של המוסד המטופח מאיימת סכנה. חלק לא מבוטל מתקציבו מגיע מרווחי הפעלת מחצבה הנמצאת בחזקתה של התנחלות בית חגי ולפני כשנה עתר ארגון יש דין לבג"ץ כדי שיורה על הפסקת הפעילות במקום, כמו גם בשמונה מחצבות ישראליות אחרות הפועלות בגדה המערבית. לטענת העותרים, אסור לחברות ישראליות לכרות וליהנות ממחצבים שמקורם בשטחים כבושים, וזאת על פי אמנות ודינים בינלאומיים שלהם מחויבת המדינה. עורכי הדין ממשרדו של מיכאל ספרד, המייצגים את הארגון, מסתמכים בעתירה בעיקר על שתי תקנות באמנת האג הקובעת את המסגרת הכללית לפעילות כוח בשטח כבוש. סוגיות הנוגעות בשתי תקנות אלו נידונו כבר פעמים רבות בבתי משפט בישראל. סביבן בעצם רקומה כמעט כל המחלוקת על מפעל ההתנחלויות ושאר הפעילות האזרחית הישראלית בשטחים.

הדעות חלוקות באשר למשמעותן של שתי התקנות. הפרשנות המפותלת שנותנים להן שני הצדדים במקרה זה היא: מצד אחד איסור כרייה מוחלט של מחצבים, ומנגד - טיעונים כי זו אינה רק זכותו, אלא גם חובתו של הכובש לכרות ולהפיק מחצבים מהשטח הכבוש. לדעת כמה משפטנים בכירים, עתירת יש דין נושאת אופי פוליטי, במיוחד לאור העובדה שהארגון אינו מייצג באופן ישיר את האינטרס של התושבים הפלסטינים שכביכול נפגעים מעבודת המחצבות. לחיזוק טענה זו הם מביאים את העובדה שסוגיית המחצבות עלתה לדיון בדיונים עם הפלסטינים על הסכמי הביניים, ומכיוון שהסכמי הקבע לא באו לכלל דיון או מימוש, הדברים לא הוסדרו באופן סופי.

בתשובת המדינה על העתירה נטען גם כי היא כללית מדי מפני שאינה עושה הבחנה בין המחצבות השונות וכי היא הוגשה באיחור רב ("שיהוי כבד") משום ש"המחצבות השונות עברו הליכי הקצאה וכן הליכי תכנון פומביים חלקם לפני שנים רבות", ו"בהקמת המחצבות ובהפעלתן הושקעו משאבים רבים". עו"ד שלומי זכריה, המייצג את יש דין, דוחה את ההאשמה כי זו עתירה פוליטית. "מטרת העתירה לדרוש הפסקת פעילות שעל פניה אינה חוקית, הוא אומר. לדבריו, "הפסיקה בישראל ובעולם קובעת כי שטח כבוש אינו יכול לשמש כר לניצול כלכלי או למיקסום האינטרסים הכלכליים והלאומיים של הכוח הכובש. הדין הבינלאומי רואה מצב של כיבוש כרע הכרחי, לתקופה זמנית ולא כקרקע לניצול משאבים".

העותרים מקווים שעתירתם תחייב את בג"ץ להתייחס בצורה בהירה ונחרצת לנקודות הכי בוערות ביחסי המדינה עם השטחים הכבושים. כל החלטה שתתקבל עשויה להיות הרת גורל, לא רק לעתיד המחצבות, אלא לעתידו של מפעל ההתנחלות כולו.

חיוך ושמחת חיים

את מורדות הגבעה שממערב לכפר הנוער בבית חגי, צובעים באדום גגות הרעפים של בתי הקבע. הם נבנו בשנות התשעים. על המדרון המזרחי של הגבעה הושלמה לאחרונה בנייתם של כמה בתים בשכונה החדשה. בשבועות הקרובים הם יאוכלסו. ולאחר שתסתיים ההקפאה, כך מקווים בבית חגי, ייבנו לידם בתים נוספים.

בפרסום מטעם מזכירות היישוב, הקורא להצטרפותם של מתיישבים חדשים, מבטיחים כי "כאן תוכלו להגשים את חלומכם כבר עכשיו בלי לחיות חיים מטורפים של דאגה כלכלית, ובלי לשעבד את כל חייכם לבנק. כאן תמצאו מרחבים פתוחים, את השקט של הטבע, הרחק משאון המכוניות והמולת המכונות. תמצאו כאן רחובות מטופחים ומוריקים, ומרחבים של נוף הררי עוצר נשימה".

"החיים טובים בבית חגי", כך מעידים תושבים. "האוויר טוב, הנוף נאה והקהילה חזקה ותומכת", הם אומרים ומציינים בסיפוק כי בשנים האחרונות היה במקום מאזן הגירה חיובי. לדברי ראובן טל, חבר מזכירות היישוב, מעבר לקליטת משפחות אחדות ממפוני גוש קטיף ב-2006, רק בשנה האחרונה נקלטו בהצלחה מרובה 12 משפחות. בסרטון שהועלה לכבוד יום העצמאות האחרון ליו-טיוב אפשר לצפות בכמה מהן מדברות בשבח החיים והקהילה בבית חגי. בעלון המעודד כניסה של תושבים חדשים מסופר כי במקום "קיימת חבורה שמחה ומלאת אופטימיות. חברה משכילה שעסוקה ברובה בצורכי ציבור ודאגה לכלל. אנשים עם חיוך ושמחת חיים שמקרינים על סביבתם נינוחות וטוב".

ולא סתם מרוצים כל כך תושבי בית חגי מהחיים בהתנחלותם, החוגגת השנה חצי יובל להיווסדה. ב-91', שש שנים לאחר הקמתה, העניקה לה המדינה, באמצעות החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, זיכיון ל-49 שנים לכרות בשטחי המחצבה. הדבר נעשה, כפי שמצוין במסמכים הרשמיים, "הן לפיתוח היישוב וביסוסו והן לטובת פיתוח ותמיכה בכפר הנוער שהוקם בבית חגי". רוב תושבי בית חגי שהתראיינו לכתבה לא ביקרו מעולם במחצבה שבבעלותם. היא נמצאת בקרבת הקו הירוק, מרחק אווירי של 22 קילומטר וכמעט שעה נסיעה מיישובם. רבים מהם חלפו לעתים על פניה, אך הם מעידים כי מעולם לא התעניינו במיוחד במתרחש שם.

רק אחד מתושבי ההתנחלות נמנה עם עובדי המקום, כל השאר פלסטינים, רובם תושבי העיירה דהריה. את העבודות באתר מבצעת חברה קבלנית חיצונית, ששמה מדן, המשלמת ארנונה למועצה האזורית הר חברון. בית חגי, כאחד מיישובי המועצה האזורית, נהנה מחלקו בארנונה זו. בנוסף לכך, בתמורה על זכויות החציבה מעבירה מדן להתנחלות תמלוגים המשולמים על כל טון חצץ ואבן שנכרים במקום.

תמלוגים אלה הם בדרך כלל הקשר היחיד של היישוב למחצבה. על פי תשובת המחצבה וההתנחלות על עתירת יש דין, תמלוגים אלה מהווים 80 אחוז מהכנסות ההתנחלות. פרטי ההסכם בין המחצבה לבית חגי חסויים, אך להערכת אנשים המעורים היטב בפרטים, זהו סכום הגדול ממיליון שקל בשנה. "ביישוב קטן יש הרבה יותר קשר בין הקהילה לפרט", אומר עו"ד ברוך חייקין, המייצג את המחצבה וההתנחלות בעתירה. הוא מסביר כי "אולי מדובר על סכום פעוט במונחים של מועצה מקומית או עיר, אבל ביישוב בן 100 משפחות, ההשפעה על החיים ביישוב כתוצאה מביטול הכנסה שנתית כזאת, יכולה להיות משמעותית מאוד".

"זו מדיניות הקיימת גם לגבי יישובים אחרים, ולא רק בשטחים", אומר דניאל קריצ'מן, ראש החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, הגוף אשר עוסק מטעם הממשלה בהקמת יישובים בגדה המערבית, בנגב ובגליל, במימון מלא מתקציב המדינה. קריצ'מן, שמונה לתפקידו לפני פחות מחודש, מסביר כי המדינה מעניקה "מתנות" כאלו על פי תקנים וקריטריונים ברורים ליישובים רבים, בעיקר באזורי הפריפריה. הוא נותן כמה דוגמאות שבהן קיבלו יישובים שונים מקורות תעסוקה ותשתית שונים בענפי התעשייה, החקלאות, התיירות, המלאכה והשירותים העסקיים. "יישוב אחד קיבל את הזכות להקים בתי מלון", הוא מספר. אחרים לדבריו קיבלו אישורים להקמת רפתות, לולים, מפעלי תעשייה ועוד מקורות פרנסה בכל רחבי הארץ.

אך מקרה בית חגי והמחצבה שלו שונה מהדוגמאות שקריצ'מן נותן. בין היישוב למקור הפרנסה שלו אין כמעט כל זיקה. תושביו אינם עובדים שם, וההשפעות הסביבתיות של המחצבה אינן נוגעות להם כלל, כפי שהן משפיעות על היישובים הקרובים אליה. אך קריצ'מן דוחה את התהיות הללו ואומר כי אינו "מתכוון לעסוק במה שהיה לפני עשרים שנה".

מחצבת בית חגי נחשבת לגדולה ביותר בשטחי הגדה המערבית ולשלישית בגודלה בארץ. בעתירה משפטית אחרת הקשורה במחצבה, מ-2005, טענו נציגיה כי היא משווקת 3 מיליון טון חצץ ומוצרי אבן בשנה, שהם כרבע מהתוצר של כל המחצבות הישראליות בשטחים. לפי נתוני המנהל האזרחי, 74 אחוז מתוצרת המחצבות הישראליות בגדה המערבית עוברים לשטחי מדינת ישראל. זאת בנוסף ל-80 אחוז מתוצרת המחצבות הפלסטיניות שעובדות בשטחי C. על פי נתוני תוכנית המתאר הארצית לאתרי כרייה וחציבה, חלקן של המחצבות האלו בהספקת תוצרי הכרייה והחציבה לישראל נע בין 20 ל-30 אחוז מצריכת המשק כולו. כך שלהפסקת העבודה במחצבות, כפי שדורשת עתירת יש דין, יהיו השלכות לאומיות רחבות והן ישפיעו באופן ישיר ועקיף לא רק על תושבי בית חגי.

ואכן, בתשובת בית חגי על העתירה בבג"ץ נטען כי "סגירת המחצבה משמעותה הסבת נזק כלכלי כבד ביותר ליישוב תוך העמדתו בפני סכנה קיומית ממשית". למרות זאת, לא נראה כי התושבים מתרגשים יותר מדי מהעתירה. טל, חבר המזכירות, בטוח שבג"ץ ידחה אותה. להערכה זו שותפים רבים מהתושבים ומעובדי כפר הנוער.

גם בכולל לדיינים "אור יוסף", הפועל במקום כבר חמש שנים, שומרים על אופטימיות. במוסד, שעבר לכאן לאחר ההתנתקות מכפר דרום, לומדים כיום 15 אברכים, רובם תושבי בית חגי. זה אחד המוסדות האליטיסטיים ביותר בשטחים ועם תלמידיו נמנים כמה מבני אצולת המגזר. תנאי הקבלה אליו מחמירים ביותר וסדר היום של האברכים עמוס שעות לימוד. לדברי דובי רייזמן, מזכיר היישוב, מלגת המחיה שלהם, כמו גם תקציב הכולל, מבוססים בעיקר על הכנסות מתמלוגי המחצבה. אך נעם ולדמן, הלומד במחזור הראשון של הכולל, אומר שהוא אינו מודאג. לדבריו, "המדינה לבטח תספק ליישוב אלטרנטיבות פרנסה אחרות במידה שבית המשפט יפסוק לרעתנו". כבנו של הרב אליעזר ולדמן, ממייסדי ההתנחלות בחברון ובקרית ארבע, כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר.

מנוף כספי לא קטן

כריית המחצבים בשטחים הכבושים החלה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. ראשונים נשלחו כבר בסוף יולי 67' אנשי המחלקה להתיישבות לקדוח בארות מים באזור גוש עציון של היום ובלטרון. כעבור חודש נשלחו לסיני מומחים לסקור בארות נפט, מכרות פחם, ומינרלים כמנגן וקאוליניט. מחצבות האבן והחצץ הישראליות בגדה המערבית החלו לפעול רק בתחילת שנות השבעים. עד אז פעלו שם רק מחצבות פלסטיניות, שהמחירים הזולים של תוצרתן סיכנו את עתידה של תעשיית המחצבות הישראלית.

בעקבות סגירת שתי מחצבות בגליל, שלא הצליחו לעמוד בתחרות, ובלחץ כמה חברי כנסת, קבעה הממשלה בדצמבר 68' היטל מיוחד על חומרי בנייה המובאים מהשטחים. כשהחלה פעילותן של החברות הישראליות באזור ב-72', בוטל ההיטל בשם השוויון, כדי לא להקשות עליהן את התחרות עם המחצבות שבתוך ישראל. בשנות השמונים התרחבה מאוד פעילות המחצבות הישראליות בגדה. בניית ההתנחלויות דרשה חומרי גלם רבים. בנוסף, באותה התקופה החלו לזלוג מהן חומרי בנייה גם לתוך ישראל. לדברי אדם שהיה עד לאחרונה קצין בכיר במנהל האזרחי, "בעלי אינטרסים ומקורבים זכו להיתרים נדיבים מאוד בהפעלת מחצבות, ללא צורך במכרזים, בהתייחסות לתוכניות המתאר ארוכות הטווח או לתכנון הלוקח בחשבון את איכות הסביבה והנוף". לדבריו, השלכות החציבה על התושבים הפלסטינים מעולם לא נלקחה בחשבון.

אחדים מן הכשלים הללו הוסדרו על ידי המנהל האזרחי בסוף שנות התשעים, בעקבות דו"ח האלוף רפאל ורדי שבדק, בין השאר, את נוהלי מתן רישיונות, זיכיונות והיתרים לאתרי כרייה וחציבה. בהמלצותיו של ורדי נכתב: "יש מקום להקפיד כי אותם בעלי תפקיד שפרשו ומועסקים אצל יזמים הקשורים לפעילות הכלכלית במינהל האזרחי או במת"ק (מינהל תיאום וקישור), לא יועסקו במסגרת שירות המילואים במינהל האזרחי או במת"ק, אשר בהם יש למעסיקם אינטרס".

בסקר על מפגעים סביבתיים במחצבות בגדה, שנעשה ב-2004 ופורסם על ידי המשרד לאיכות הסביבה, מצוין כי עדיין "כל בקשה מובאת ונדונה בנפרד והתפיסה המערכתית הכוללת לא ברורה דיה ונתונה לשינויים. קיימת אמנם תוכנית לאתרי כרייה וחציבה לתחומי יו"ש, אך תוכנית זו חלקית ולא מאושרת בפועל. לא רק שניתנים רישיונות חציבה שלא על פי תוכנית זו, אלא שבאזורים מסוימים בשומרון, שבהם תקפה תוכנית מתאר ארצית למחצבות, ניתנים רישיונות חציבה גם לשטחים נוספים. כך, הכמות הנחצבת אינה מבוקרת ולעתים קיימת כפילות וחשש לחציבת יתר. גם לאחר שאושרה מחצבה, אין ביקורת מספקת לגבי העשייה בשטח, ואם המחצבה עומדת בתקני איכות האוויר והרעש. לרוב לא קיימת כיום תוכנית לשיקום מחצבות ביו"ש, בניגוד לנעשה בתחומי מדינת ישראל. כמו כן אין ביו"ש קרן לשיקום מחצבות, ולמעשה כל מחצבה היא פצע בנוף ללא תקנה".

גם מבקר המדינה ציין בדו"ח השנתי שהתפרסם ב-2005: "נמצא, כי דרך טיפולו של המינהל ביישום המלצות דו"ח ורדי, שאומצו על ידי מערכת הביטחון, בכל הנוגע להקפדה על מגבלות על עבודתם של קצינים ובעלי תפקידים לשעבר במינהל בסמוך לאחר פרישתם מצה"ל ומעבודתם במינהל ("צינון"), היתה בלתי מספקת". אך ממצאו החשוב ביותר של המבקר באותו הדו"ח, באשר לאופן פעולתו של המנהל האזרחי בשטחים, היה כי הממונה על הרכוש הממשלתי ועל הרכוש הנטוש באיו"ש אינו גובה במשך שנים מגופים ממשלתיים ופרטיים דמי הרשאה לשימוש בקרקעות המדינה.

בין השאר מצא המבקר כי תמלוגים שאותם היו אמורות להעביר המחצבות, כמו גם מפעלים אזרחיים אחרים וגופים ממשלתיים הפועלים בשטחים, לידי המנהל האזרחי, נגבו בעצם על ידי מנהל מקרקעי ישראל ישירות לקופת המדינה. לכאורה, זהו כשל ביורוקרטי פעוט, שבו כמה מיליוני שקלים פשוט הוכנסו לכיס הציבורי הלא הנכון, אך לסיכום דבריו בסוגיה מצא המבקר "כשל מתמשך בטיפול בנושאים אלה".

בתמורה על אישורי החציבה נדרשים הזכיינים להעביר לקופת המנהל האזרחי תשלום קבוע על השימוש בקרקע ותמלוגים נוספים על כל טון שנכרה במחצבה. הכספים הללו, על פי האמנות והדינים הבינלאומיים שלהם כפופה המדינה, אמורים לשמש רק לרווחת האוכלוסייה המקומית או לצרכים מקומיים של השלטונות. לטענת בכיר בפרקליטות המדינה, כך התנהלו הדברים עד לחתימה על הסכמי הביניים עם הפלסטינים בספטמבר 95'. בעקבות ההסכמים הוחלט כי התמלוגים מההתיישבות הישראלית באזור יוכללו בתקציב מנהל מקרקעי ישראל, בהנחה כי לאחר כניסת ההסכמים לתוקף תצומצם פעילותו של המנהל האזרחי בצורה מהותית.

האלוף (מיל') אורן שחור, שהיה אז ראש המנהל האזרחי, טוען כי אינו זוכר כיום את הפרטים בעניין העברת התמלוגים, אך אומר ש"סוגיית המחצבות זכורה לי באופן ספציפי. זה היה מנוף כספי לא קטן והיו מעורבים בו לא מעט אנשים". תגובת המנהל האזרחי על ממצאי בדיקת המבקר היתה כי "תיבחן סוגיית הסדרת החובות בגין ההקצאות בעבר", בהתחשב בעובדה שהוצאות המנהל בשטחים גדולות מן ההכנסות. אך מעבר לפתרון הסוגיה החשבונאית, הבינו היועצים המשפטיים במנהל כי ממצאי המבקר עלולים להציב את המדינה בפני תביעות משפטיות ותסבוכת מדינית רבה.

בערך באותה התקופה הועבר לראש הממשלה מזכר פנימי חסוי מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מלכיאל בלס, בעניין מטמנת פסולת באזור מעלה אדומים. שם כתב בלס בהקשר דומה כי "בית המשפט העליון דן לא אחת בסוגיית ההשקעות ארוכות הטווח באיו"ש, אולם בדרך כלל ראה להצדיקן, כאשר מרכז הכובד של ההשקעה היה טובת האוכלוסייה המקומית, והכוונה לאוכלוסייה הפלסטינית המקומית". וכאן, במשך עשור לא הועברו התמלוגים מפעילות המחצבות לטובת האוכלוסייה המקומית כלל, ובוודאי שלא לטובת האוכלוסייה הפלסטינית המקומית, בזמן שמרבית תוצרתן של המחצבות הועברה בכלל מהשטחים לישראל.

כדי להתמודד עם השלכות ממצאי המבקר, הוקמו לפני כשנה צוותי עבודה משותפים לנציגי האוצר, משרדי המשפטים והביטחון ומנהל מקרקעי ישראל. ברמה המיידית הוחלט על חידוש גבייתם של התמלוגים ישירות לקרן נפרדת שתעמוד לזכות המנהל האזרחי, אך לדברי בכיר באוצר הדבר בוצע רק לאחרונה. בינתיים עסקו צוותי העבודה בחיפוש אחר הדרך להכשיר בדיעבד את גביית הכספים הלא חוקית לכאורה.

משפטן שעבד באחד ממשרדי הממשלה המעורבים, ופרש לפני כשנה משירות המדינה, השתתף בכמה מהישיבות של צוותי העבודה הללו. הוא מכנה את תהליך העבודה שלהן אבסורדי ומגוחך. "בהתחלה, לקחנו כפשוטו את דרישת החוק. חיפשנו מה היו השקעות המדינה בשנים האחרונות בשטחים, שאפשר יהיה לתייג אותן כהשקעות למען האוכלוסייה המקומית. הרעיון היה לקזז אותן אל מול התמלוגים שלא הגיעו לקופת המנהל האזרחי. נדהמנו מדרישת אנשי המנהל ומשרד הביטחון להכניס לקטגוריה הזאת את חומת ההפרדה, בניית מחוז ש"י של המשטרה, הוצאות הצבא השוטפות ועוד שלל פעילויות שבינן לבין רווחת הציבור הפלסטיני בשטחים אין שום קשר". בהמשך, מספר המשפטן, היו מי שדרשו להכניס לחשבון גם את הכבישים העוקפים ותשתיות נוספות שנבנו לרווחת המתנחלים.

במשרד האוצר מסרבים לפרט אלו הוצאות שנעשו בשטחים קוזזו בסופו של דבר עם ההכנסות שנמנעו מהמנהל האזרחי. לדברי בכיר שהיה מעורב בעבודת הצוותים, "בסופו של דבר נדחו כל הסעיפים שנשאו אופי שאינו בא לרווחת הציבור הפלסטיני באופן ישיר". אותו בכיר טוען כי הוחלט "ללכת על בטוח" ולהימנע מהכללת הוצאות שעלולות להיות שנויות במחלוקת. כדוגמה הוא מביא את הדרישה כי תקוזז פעילותה של משטרת מחוז ש"י, שעלותה מוערכת ב-400 מיליון שקל בשנה. לדברי אותו בכיר באוצר, לאחר בחינת כל פעולות המשטרה באזור נמצא כי רק חמישה אחוזים מהן מיועדים לטיפול בבעיות הנוגעות לרווחת הציבור הפלסטיני באופן ישיר, כטיפול בתאונות דרכים, פשעים פליליים ועוד. בהתאם הוחלט, לדבריו, לקזז מסכום זה רק את החלק היחסי - 20 מיליון שקל.

עמדה תמוהה מאוד

בנוסף לעבודת הצוותים הבין-משרדיים על תיקון הטעות, פורסם בתשובת המדינה על עתירת יש דין, כי "בלי קשר לעתירה" הוחלט לאחרונה במנהל האזרחי להימנע מהקמת מחצבות חדשות בשטחים שמטרתן העיקרית תהיה הפקת חומרי חציבה לשם מכירתם בישראל. גם אישורים להמשך העבודה במחצבות הקיימות יינתנו מעתה, על פי פרסומי המנהל האזרחי, רק במקרים שבהם ימצו המחצבות הישראליות את פוטנציאל הכרייה במוקדים הקיימים, בהתאם לאישורים שבידם. במקביל, כפי שפירסמה עמירה הס ב"הארץ" בתחילת אפריל, החל המנהל האזרחי להקל על פלסטינים בתהליכי האישור לפתיחת מחצבות חדשות בשטחי C.

"תשובת המדינה נראית לי תמוהה מאוד", אומר עו"ד ברוך חייקין, המייצג בעתירה את בית חגי ואת חברת מדן המפעילה את המחצבה. "המדינה החליטה להקפיא את חידוש החוזים וההיתרים לחציבה עוד לפני שבכלל נתנה את דעתה לעניין. למה להקפיא לפני קבלת החלטה מסודרת אם יש פה בכלל בעיה חוקית או לא. במשך עשרות שנים הפעילות הזאת היתה בסדר, מה פתאום החליטו שצריך להקפיא אותה? המשמעות אמיתית של ההחלטה הזאת היא הודאה של המדינה שכל הייעוץ המשפטי שלה וכל מי שעסק בעניין הזה במשך עשרות שנים פשוט לא היה בסדר. הם כביכול מודיעים שמבחינה משפטית המדינה עד כה נהגה באופן מוטעה ביחס שלה כלפי רוב הפעילות הכלכלית באזור. מבחינה משפטית צרופה זו עמדה מאוד תמוהה".

בכיר במשרד המשפטים טוען, כי החלטת המנהל האזרחי להקפיא את עבודת המחצבות התקבלה בתיאום מלא עם פרקליטות המדינה. לדבריו זו החלטה נכונה משום ש"נדרשת חשיבה מחודשת על הרבה מאוד היבטים של עבודת המחצבות בשטחים, ועד שלא ייבחנו הדברים ותיקבע מדיניות חדשה, יש להקפיא את הקיים". לדברי אותו בכיר, "יש היסטוריה ויש עתיד. את טעויות העבר צריך לתקן, אבל חשוב יותר יהיה להימנע מהן בעתיד. לכן היה חשוב כי בסופו של תהליך העבודה של משרדי הממשלה בעניין ישתנו כללי המשחק הקיימים".

לכן, אומר הבכיר ממשרד המשפטים, הוחלט כי בקרוב יזכו המחצבות בשטחים גם לקרן שיקום, בדומה לקיים בישראל. לדבריו, הקרן תפעל במתכונת שונה מזאת הקיימת בישראל ותתאים יותר למציאות של השטחים. בנוסף, הוחלט להעביר לידי המנהל המזרחי תקציב פיתוח לטיפול לא רק בהוצאות השוטפות, אלא גם בפרויקטים חדשים למען האוכלוסייה הפלסטינית, כמו תכנון בינוי, טיפול בתשתיות מים, שיפור כבישים ועוד. לדברי בכיר באוצר, מדובר בתוספת של כ-30 מיליון שקל לקופתו של המנהל האזרחי. הוא מבטיח כי הדבר יבוא לידי ביטוי כבר בתקציב שיוגש לשנת 2011.

לדברי המשפטן, שפרש משירות המדינה, זהו שינוי של ממש במדיניות: "דו"ח המבקר חשף אותם לכל כך הרבה תביעות, שמישהו שם הבין שחייבים לשנות את המדיניות. זה יהיה נכון למדינה להציג כך את הדברים בבית המשפט במקרה של עתירת יש דין, וגם כהגנה מפני עתירות עתידיות. אבל זו הגישה הצינית לדברים. מנגד, אולי באמת נפל שם למישהו האסימון, באשר למדיניות הכללית שלנו בשטחים ולהשפעות שלה על האוכלוסייה הפלסטינית".

גם ראובן טל ממזכירות בית חגי חושש שתגובת המדינה מסמנת מדיניות חדשה העלולה לפגוע בעתיד המחצבה. "אם לא יאשרו את המשך העבודות, בתוך שנה או שנתיים ייגמרו כל העתודות הקיימות והמחצבה תיאלץ להפסיק לעבוד", הוא אומר. לטענתו, להפסקה כזאת עלולות להיות השלכות קשות מאוד על היישוב. הוא מסביר כי רוב התושבים אינם בקיאים בדיוק בפרטים ולכן אולי אינם מודעים להשלכות. הוא, בניגוד אליהם, הרבה פחות אופטימי. "הכולל מתוקצב ברובו מכספים אלו. זה גם מקורו של שליש מתקציב כפר הנוער. אפשר לגייס כסף להקמת משפחתון חדש מתרומות, וכך גם כמעט לכל פרויקט, אבל תשלום שוטף, שיחזיק את הדברים, קשה להשיג", הוא מסביר.

בכפר הנוער מועסקים כ-35 בעלי משרות, רובם תושבי בית חגי. בכולל לומדים 15 אברכים שגם הם ברובם תושבי ההתנחלות. עוד פועלים במקום שני פעוטונים שמתוקצבים חלקית על ידי המועצה. חישוב פשוט מורה כי פרנסתם של לפחות מחצית מתושבי ההתנחלות תלויה במידה רבה בהכנסות מהמחצבה.

שני נערים נשארו במשך הקיץ במשפחתונים של כפר הנוער בבית חגי. איתם נשארו כמה מהעובדים שמתחזקים את המקום ומכינים אותו לקראת שנת הלימודים הקרובה. בורנלי, המנהל האדמיניסטרטיבי, מציג בגאווה את המיטות במשפחתונים, שאותן בנו תלמידי מגמת הנגרות, ואת מעקות הברזל שריתכו תלמידי מגמת המסגרות. ליד אורוות הסוסים הוא מראה את המנאז', חצר הרכיבה, שעובדי המחצבה של היישוב עזרו בהבאת חומרים וביישור הקרקע שלה.

לדעתם של נציגי מזכירות היישוב, כל אלו נתונים בסכנה. גם אם בית המשפט יפסוק בעתירת יש דין לטובתם, נראה כי המדיניות החדשה של המנהל האזרחי ומערכת המשפט תקשה מאוד על פעילותם של מחצבות ומפעלים תעשייתיים בשטחים. תשובת המדינה על העתירה ודבריהם של יועצים משפטיים במשרדי הממשלה מעידים כי ככל הנראה גם שם מבינים שהאופן שבו התנהלה המדינה עד כה בשטחים הכבושים אינו יכול להימשך.*

חגי או חג"י ועדת השמות לא אישרה את המירכאות

בשלטי ההכוונה אל ההתנחלות מופיע שמה לפעמים עם מירכאות (בית חג"י) ולפעמים בלי. קבוצה קטנה ממתנחלי חברון, שהקימה את היישוב ב-84', החליטה לקרוא לו על שמם של שלושת תלמידי הישיבה בקרית ארבע שנהרגו בפיגוע בבית הדסה, ארבע שנים קודם לכן: חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן. באתר האינטרנט של המועצה האזורית הר חברון מוסבר כי "עם הקמת היישוב, היה הרצון להנצחה נושא לוויכוח עם ועדת השמות הממשלתית. מכיוון שאין ועדת השמות הממשלתית מנציחה שמות נופלים (אלא באישור אגף ההנצחה של משרד הביטחון), נמצאה בסופו של דבר הדרך לאישור שם היישוב בייחוסו לנביא חגי".

על פי הנתונים של שלום עכשיו, בית חגי הוקמה על קרקע פרטית פלסטינית שנתפסה לצרכים צבאיים. כיום חיות בהתנחלות כמאה משפחות, ובסך הכל כ-500 נפשות. על פי פרסומי היישוב, רוב תושביו עוסקים במקצועות חופשיים. לפני יותר מעשר שנים התפרסם המקום לאחר שכמה מחניכי כפר הנוער של בית חגי חזרו ממקומות העבודה שלהם באזור ירושלים ובעת הנסיעה הוציא אחד מהם את גופו מחלון הרכב וחבט במוט עץ ארוך בעורפו של עבד מג'יד אל-טורק, פלסטיני בן 49, שהלך לצד הדרך. אל-טורק, שעבד בעבר בבית חגי, נהרג מעוצמת המכה. הנהג המשיך בנסיעתו. תושבי בית חגי לא אוהבים לדבר על האירוע. "זה עבר, הופקו הלקחים", הם אומרים ומיד דואגים להזכיר כי המעורבים היו "בעלי רקורד בעייתי", עוד הרבה לפני שהגיעו אל כפר הנוער.

באינתיפאדה הראשונה סבלו תושבי בית חגי רבות מיידוי אבנים על מכוניותיהם בכבישי האזור. באינתיפאדה השנייה נורתה אש ישירה אל ההתנחלות מכיוון חברון. בפיגועי ירי על כביש הגישה ליישוב נהרגו שלושה מתושביו: רינה דידובסקי, בת 39, אם לשישה ילדים, אביחי לוי, בן 16.5, ויוסי שוק, בן 33, אב לחמישה.

נאמני ביטחון כך קיבלה המחצבה של בית חגי מעבר פרטי דרך גדר ההפרדה

ב-2006 דחה הרכב בג"ץ בראשות הנשיאה דורית ביניש עתירה של בית חגי ושל המחצבה, המצויה בקרבת הקו הירוק, נגד תוואי גדר ההפרדה. בעתירה ביקשו חברת מדן, המפעילה את המחצבה, והתנחלות בית חגי, המחזיקה בזכויות הכרייה במקום, כי הגדר תוקם ממזרח למחצבה ולא תחצוץ בינה לבין הקו הירוק. העותרות רצו ליהנות מגישה קלה יותר לאתרי הבנייה בתוך ישראל ולחסוך למשאיות המובילות את תוצרתה תהליך בידוק ממושך במחסום.

בעתירה נטען, כי הקמת הגדר ממערב למחצבה תוביל לסגירתה, תוך פגיעה במקור פרנסה של עובדים רבים. בג"ץ דחה את העתירה וכפשרה הוחלט להעניק למחצבה מעבר מיוחד בגדר ההפרדה ומפעיליה, כנאמני ביטחון, חייבים לדאוג כי רק תוצרתה תעבור בו.


עם סגירת הגיליון נודע כי בפיגוע ירי ליד חברון נהרגו ארבעה מתושבי בית חגי.



בתי חברון, כפי שהם נשקפים מחלון אחד המבנים של כפר הנוער בבית חגי. תמצאו כאן מרחבים של נוף הררי עוצר נשימה


הכולל בבית חגי. רוב תקציבו בא מתמלוגי המחצבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות