כתב יהודי אמריקאי, ידיד, הכריז ברחמים גלויים שאני קורבן כפול: של המערכת הסובייטית שניסתה לחסל את כל הדתות כולן, ושל המונופול האורתודוקסי על הדת בישראל. הפלורליזם הדתי ביהדות אמריקה, אמר, הוא התרפיה המושלמת.

כישראלים חילונים המתגוררים בארצות הברית, בעלי ואני לא העלינו על דעתנו ליצור קשר עם ממסד דתי כלשהו. במיוחד אם קוראים לברית מילה במקום הזה "בריס", ובמקום מזל טוב במלרע אומרים "מזלטוב" במלעיל, ומי שהוגה את זה אחרת יתקשה להתאקלם חברתית. אבל חמותי אמרה, "תחשבו על הילדים ועל הזהות שלהם". אז חשבנו והחלטנו על פשרה: תפילת ליל שבת, אבל באווירה קלילה ולא מחייבת.

כך הגענו למניין עצמאי - תנועה שצוברת תאוצה בארצות הברית, ומורכבת מקבוצות של צעירים יהודים המתאגדים בערים לתפילות ולפעילות יהודית בלי רב והרחק מבית כנסת. אחת הקבוצות הבולטות היא המניין העצמאי בוושינגטון הבירה. המניין נוסד לפני שמונה שנים והוא מכונה על שם העיר, "מניין די-סי".

התפילה התקיימה באולם במרכז הקהילתי היהודי בעיר, ובשל הצפיפות, שורת הכיסאות האחרונה כמעט נצמדה לקיר. בחזית היתה כרזת פרסומת להצגות תיאטרון, שבה נכתב שמה של כל הצגה על קופסת שימורים. הברקה עיצובית נחמדה, אלא שהקופסאות עמדו במקום שבו ממוקם בבית כנסת רגיל ארון הקודש.

באתר של המניין נכתב שכולם מוזמנים, אז הבאנו את הבת הקטנה, בת שלוש, שהתעקשה ללוות בזמרתה את הבחור שניהל את התפילה באותו יום. אחר כך היא גם תהתה בקול למה אביה ואחיה יושבים במקום אחר. מניין די-סי מגדירים עצמם קהילה שוויונית, ולכן הגברים והנשים יושבים במקביל וללא מחיצה, אבל בנפרד.

כעבור שבוע הוסרה הכרזה עם השימורים ואני תפסתי את מקומי, עם הסידור ביד, לצד צעירות חייכניות, אחת מהן עם נזם באף. הפעם עמדה מול הדוכן דינה פוקס, צעירה עוטה טלית מעל לשמלה פרחונית באורך הברך, ופתחה בתפילה בעברית. "עוד כשהייתי נערה ידעתי להוביל תפילה", סיפרה פוקס, עורכת דין במקצועה. "היה לי ניסיון בתפילה שוויונית בשיקגו, משם אני באה, והיה טבעי שאחפש משהו דומה כשעברתי לוושינגטון".

מניין די-סי מתכנס לתפילות רק בסופי שבוע ובחגים, ויש גם קבוצה ללימוד תורה באמצע השבוע. לקראת החגים הקהל מגוון - צעירים ומבוגרים, סטודנטים ובעלי משפחות והרבה עורכי דין. בשביל רבים זוהי קהילה זמנית, כשם שוושינגטון היא תחנה לרבבות מתמחים, העוברים במוסדות הממשל בה ונודדים הלאה.

סיבה נוספת לכך שרבים מהצעירים נמנעים מהשתייכות לבית כנסת היא דמי החברות, העשויים להגיע ל-2,600 דולר בשנה לזוג (אם גיל בני הזוג 45 ומעלה). לא כל אדם או משפחה יכולים לשלם סכומים כאלה ואף אחד לא רוצה לבקש הנחה ולהיות מתויג כקבצן. דמי החברות השנתיים במניין די-סי, לדוגמה, הם 260 דולר לאדם, אם הכנסתו השנתית היא 35 אלף דולר ומעלה.

ג'וליה צוקרמן, עורכת דין בת 31 וחברה בהנהגה של מניין די-סי, הצטרפה אליו לפני חמש שנים, כשעברה לוושינגטון מניו יורק. "גדלתי בקהילה קונסרווטיבית וחיפשתי קהילה יהודית, אבל שונה מבית כנסת רגיל", היא אומרת. "מקומות כמו מניין די-סי מציעים מעורבות גדולה יותר. במקום שהרב או החזן יוביל את תפילה ויגיד לכולם מה קורה, אתה מרגיש שאתה באמת משתתף ותורם, לא סתם מפגין נוכחות".

בחינת כשרות

ובכל זאת, בנוסף לעובדה שגם נשים מובילות את התפילה במניין די-סי, הנוסח (בעברית) והסגנון מזכירים בתי כנסת אורתודוקסיים יותר מאשר רפורמיים. "יש לנו אמנם סידורים עם כתוביות באנגלית, אבל זה יכול לעזור רק במידה מסוימת, למי שבכלל לא יודע לקרוא עברית", מודה צוקרמן. "אנחנו רוצים להיות פתוחים ומאירי פנים עד כמה שאפשר, אבל אנחנו גם רוצים לשמר את הסטנדרט הגבוה של התפילה. אף אחד לא רוצה שהתפילות יתקיימו באנגלית. אנחנו לא מציעים כיתות ללימוד עברית, ועושים הדרכה והכוונה לתפילה רק פעם בשנה".

אם ההיצמדות למסורת כל כך חשובה לכם, למה לא לקחת רב עם ראש פתוח שלא מתנגד להשתתפות נשים בתפילה?

"אין לנו משהו נגד רבנים, אבל בבתי כנסת אנשים מסתמכים יותר מדי על הרב. אין צורך להיות רב כדי לדעת איך להוביל תפילה. כל אחד יכול לעשות את זה, צריך פשוט ללמוד. פעם נכנסתי לבית כנסת לקריאת המגילה בפורים. זה אירוע גדול וזה כבוד לקרוא מהמגילה - אצלנו אנשים מבקשים שבועות מראש לקרוא. ושם הרב קרא כמעט את כל המגילה לבדו. זה היה מאוד עצוב - האנשים לא ידעו איך לעשות את זה או שלא רצו".

אין להסיק מכך שכל אחד במניין די-סי יכול לקום ולהוביל תפילה. המעוניינים עוברים מעין בחינה של ועד הגבאים, שצריך לאשר אותם. "היו בעיות של איכות וזה דבר שאנחנו מאוד מקפידים עליו", אומרת צוקרמן. "כשמישהו לא יודע את הניגונים, זה צורם. בפעם הראשונה צריך לעשות תפילה מלאה לפני מישהו מהוועד. אנשים מודים לנו על זה, כי הם מעדיפים לטעות לפני אדם אחד ולא לפני כולם".

ברשימת מובילי התפילה יש כיום 30 שמות של גברים ונשים, כיאה לקהילה שוויונית. על סידורי הישיבה יש מי שמרימים גבה. "כל אחד מהאנשים שהקימו את הארגון בא מרקע מאוד שונה, וזאת היתה פשרה, כדי שכמה שיותר אנשים ירגישו בנוח", מסבירה צוקרמן. באתר הקהילה מצוין, עם זאת, שבני אדם שמזדהים עם מין אחר מזה שכתוב בתעודת הלידה שלהם, מוזמנים לשבת בצד שנראה להם.

שאלה נוספת שעוררה התלבטות היתה הגדרת המניין - האם הוא חייב להיות על טהרת הגבריות, או שאפשר לקבל מניין מעורב? הפשרה שנמצאה, ברוח שוויונית אך בלי להרתיע את שומרי המסורת האדוקים, היא שהמניין מורכב מעשר נשים ועשרה גברים.

רק בעניין הכשרות אין פשרות והיא נשמרת בקפידה בכל אירועי הקהילה. "בשביל שלא יהיו שאלות, לארוחות שבת מביאים קייטרינג ופשוט גובים מאנשים כסף תמורת הארוחה, 18 דולר מחברים ו-21 ממבקרים מזדמנים", אומרת צוקרמן.

רשימת רבנים

התנועה, שחברים בה כיום כ-20 אלף בני אדם, היא זרם זניח בתוך יהדות ארה"ב, המונה קצת יותר מחמישה מיליון בני אדם. אבל בתוך פחות מעשור גדל מספר המניינים העצמאיים לכ-70, ויש מניינים שמחפשים נוסחה שתתאים גם למשפחות מהפרוורים.

לא ברור איך הם ישפיעו על בתי הכנסת הממוסדים, אבל הם מתקבלים בברכה. להבדיל מהמגמה שמדאיגה קהילות, של ניתוק, כאן מדובר לרוב בצעירים המחויבים למסורת ומעורבים בעיצוב חייהם הרוחניים. בבתי הכנסת אף מודים שתנועת המניינים שואבת את הצעירים הכי נמרצים ומעורבים.

בשלב זה המניינים הם תופעה עירונית בעיקרה. רבני בתי הכנסת מקווים שכשהצעירים יתמסדו ויקימו משפחות, הם יחזרו לבתי הכנסת הרגילים. ההנחה היא שאין מדובר בתנועת מחאה, אלא בחיפוש דרך למלא צורך רוחני בתקופות מעבר בחיים. "יש משפחות שכאשר שנולד להן ילד שני, הן עוזבות את העיר", אומרת צוקרמן. "יש כאלה שמציעים להקים קבוצה דומה בפרוור שאליו עברו, אבל זו עבודה לא פשוטה".

למרות התחלופה הגבוהה, הקהילה בוושינגטון מצליחה לשמור על גודל קבוע גם בלי פרסום מיוחד, וחבריה מעידים שאצלם אין בעיות מוטיווציה וירידה בהשתתפות, כמו בכמה מבתי הכנסת. "ממילא אין לנו הרבה מקום", אומרת צוקרמן. "את החגים אנחנו עושים באולם ההתעמלות. מכיוון שבשנה שעברה באו יותר מדי אנשים ליום כיפור השנה, סגרנו מראש את ההרשמה מוקדם יותר".

כמה מהצעירים מחפשים לא רק מקום לתפילה, אלא גם בני זוג יהודים לדייט. המניין לא מפעיל שירות שידוכים, אבל מציע מפגשים חברתיים על כוס בירה, וכבר יצאו משם כמה זוגות.

החולשה הבולטת של המניין נעוצה בדבר שהוא גם מקור כוחו: העדר רב. זה מותיר מקום להתבטא בתפילות, אבל כשמי מבני הקהילה זקוק לעצתו של רב, הוא נאלץ לחפש אותה במקומות אחרים. "בשאלות הלכתיות אנחנו פונים לרבנים מבחוץ, כי אין לנו הכשרה לזה", אומרת ג'וליה צוקרמן. "כעת אנחנו חושבים להרכיב רשימה של רבנים שיעזרו לאנשים במצבים שונים. הכל אצלנו עובד עם רשימות".

את הדרשה לערב שבת מכין בדרך כלל אחד מחברי הקהילה. אבל באחד מערבי שבת האחרונים נשא שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן, דרשה וסיפר קצת על מה שישראל מוכנה להקריב למען השלום. זה היה חריג. לרוב נזהרים במניין שלא להיכנס לפוליטיקה, משימה לא פשוטה בעיר כה פוליטית כוושינגטון.

"אנחנו מתפללים למען ישראל בשבת בבוקר ועושים אירועים לכבוד יום העצמאות של ישראל", אומרת צוקרמן. "אבל בדברים כמו המשט לעזה, לאנשים בקהילה יש דעות מאוד שונות. יש כאלה שמזוהים עם אייפא"ק ויש כאלה שמעורבים בפעילות של ג'יי-סטריט (הלובי הפרו-ישראלי השמאלי). אנחנו לא חושבים שהמניין הוא מקום מתאים לדיונים האלה. אם מישהו רוצה לארגן דיון בביתו, אנחנו מוכנים לפרסם את זה בקרב החברים, אבל אנחנו לא נותנים חסות לאירועים האלה". *

הכנסת ספר תורה חדש ב'מניין די-סי'. צעירים שמחויבים למסורת