בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדיון הציבורי החשוב שהחמצנו

תגובות

האכזבה היתה צפויה מראש.

ח"כית שלי יחימוביץ' הכריזה בשבוע שעבר שההמלצות שהגיש משרד המשפטים לוועדה לבחינת שכר המנהלים, שבראשה עומד שר המשפטים, הן "דלוחות וחסרות משמעות".

ייתכן שיחימוביץ' מגזימה - ההמלצות לא חסרות משמעות לחלוטין - אבל היא לא רחוקה מהמציאות כשהיא מתארת אותן כדלוחות.

ואולם יחימוביץ' לא צריכה להתפלא על כך שהתבשיל שמכין השר יעקב נאמן בוועדה שבראשה הוא עומד צפוי לצאת דלוח. ולא רק משום שהטבח שעליו הטיל ראש הממשלה את המשימה, נאמן, הוא האיש הקרוב ביותר בממשלה לאלפיון העליון - אלא מסיבה הרבה יותר עניינית.

כשמכניסים את הרכיבים הלא נכונים לתוך הקדירה, כלומר לתוך הדיון, ומשליכים את יהבנו על ערבוב פראי תוך כדי צעקות "שחיתות", "אי שוויון", "עוני", "חזירות" - התוצאה היא בהתאם: דלוחה.

הגבלת שכר באופן טכני, לסכום מסוים או למכפלה מסוימת בשכר הנמוך ביותר בחברה, לא יכולה לעבוד. לא מפני שהממשלה לא צריכה להתערב בשוק. היא צריכה לעשות זאת, היא חייבת, כשהשוק לא מביא את התוצאות הכלכליות הנכונות.

היא לא יכולה לעבוד כי היא כוללנית, גורפת, טכנית ובלתי מבחינה: אין שום היגיון לגזור גזירה שווה על מנהלים של חברות שמתמודדות בשווקים הבינלאומיים ועל חברות שהן מונופולים מקומיים. אין שום היגיון להגביל שכר בחברות בורסאיות - ולתת לו להשתולל בחברות פרטיות, שיונקות את רווחיהן ממשלם המסים או משוק מונופוליסטי.

הדרך שבה בחרה יחימוביץ' לנהל את הדיון בשכר המנהלים היתה טובה מספיק כדי לעורר את הדיון, אבל לא כדי לנהל אותו. בסופו של דבר, ייתכן שהיא שירתה את אלה שרצו להרוג אותו: דיוני הוועדה היו טכניים, עסקו בנושאים טכניים ובפתרונות טכניים ולא ניסו להבין מהי בעצם הבעיה כאן.

מה מטרת ההגבלה של שכר המנהלים ומה מטרת הדיון בשכר המנהלים? לפגוע בעשירים? להעניש את המנהלים השכירים? להקטין את אי השוויון במשק? להגביר את התחרותיות? למנוע את עושק המיעוט? לנסות לייצר נורמות וערכים חדשים בחברה הישראלית? או שמא המטרה היא לייצר צמיחה, פריון ושגשוג? האם שכר מנהלים גבוה הוא תמריץ לחשיבה ניהולית קצרת טווח, שדוחפת אותם להעלאת המידה שבה מעלים את מחירי המוצרים והשירותים לציבור, ובמקביל מורידים את איכות המוצרים ורמת השירותים?

אם היינו מגדירים את הבעיה, היה סיכוי טוב יותר להגיע לפתרונות.

אם היינו מחליטים, למשל, שהנושא הוא אי השוויון במשק, היה מקום לבדוק עד כמה תורמים המיליארדים המשולמים לאלף המנהלים הבכירים במשק לעלייה של מדד ג'יני - המדד המקובל לבחינת אי השוויון. אפשר היה לבדוק כמה תורמת לו ההשתתפות הנמוכה של חרדים וערבים בכוח העבודה, ואולי גם כמה תורמות לאי השוויון קבוצות ענק של בעלי משכורות גבוהות במונופולים ובגופים ציבוריים שונים.

אם היינו מחליטים שהנושא הוא עושק בעלי מניות המיעוט בחברות בורסאיות, היה מקום לבדוק באילו מקרים שכר המנהלים הוא דרך לעשוק את המיעוט, עד כמה הוא עושק אותו ואם הוא הדרך העיקרית לעשוק את המיעוט - או שמא אלה דווקא עסקות בעלי עניין או הצעות רכש.

הרשימה עוד ארוכה, כי נושא שכר המנהלים נוגע במישרין ובעקיפין במרבית הנושאים המשקיים. נדמה לנו שהשאלה העיקרית שכלל לא נשאלה היא: האם שכר המנהלים הוא בעיה מקרו-כלכלית אמיתית או שהוא רק תסמין לבעיות מקרו-כלכליות אחרות?

גם אם נגיע למסקנה ששכר המנהלים נהפך או ייהפך בעתיד לבעיה מקרו-כלכלית או חברתית בפני עצמה - אנחנו עדיין לא יכולים לטפל בה לפני שנעסוק בשורשים שלה ובסביבה שבה הוא צמח פרא בעשור האחרון. אי אפשר לעסוק בשכר המנהלים בלי לתת את הדעת לעניינים כמו:

* מרבית המשכורות הגבוהות ביותר משולמות בחברות שהן מונופולים, קרטלים ואוליגופולים, או חברות שרווחיותן נגזרת בעיקר מרגולציה או מהיעדר רגולציה ממשלתית.

* המשקיעים "המוסדיים", האמורים לאשר או למנוע את המשכורות הגבוהות, לא מסוגלים ולא רוצים להתמודד עם הנושא - משום שבדיוק כמו המנהלים בחברות הבורסאיות שרוכבים על כסף ציבורי, גם הם "סוכנים" שרוכבים על כספם של אנשים אחרים והם שייכים למועדון החברתי והעסקי של המנהלים ולא של הלקוחות.

* הדירקטורים בחברות הציבוריות שמאשרים את חבילות השכר האלה לא רוצים - ולעתים גם לא מסוגלים - להתעמת עם המנהלים ועם בעלי השליטה, משום שהמשק הישראלי ריכוזי להחריד. דירקטור שעושה את עבודתו המקצועית יודע שזה מגדיל את סיכוייו להיכנס ל"רשימת חיסול" של אנשים שלא כדאי להעסיק אותם.

* בעלי השליטה משלמים משכורות עתק למנהלים, בעיקר כשהחלק שלהם ב"משחק" הוא נמוך. הם מסכנים וממנפים בעיקר כסף של אנשים אחרים, וניפוח שכר המנהלים הכפופים להם הוא לעתים הדרך הטובה ביותר לרתום את אלה האחרונים לשרת את האינטרס הצר שלהם - שלא תמיד עולה בקנה אחד עם זה של הציבור.

* בישראל ובעולם לא נמצא מתאם ברור בין עליית שכר המנהלים לבין ביצועי החברות. לעתים יש גם מתאם הפוך. שכר המנהלים מושפע יותר מגודל החברה, ממצב שוק ההון ומרמת התחרותיות בשוק שבו היא פועלת - מאשר מביצועי המנהל.

במקום דיון מעמיק, רציני, כלכלי, המבוסס על מספרים ועל ניתוחים מתחום הניהול, המימון, ההגבלים העסקיים ומקרו-כלכלה, קיבלנו דיון של סוציאליזם נגד קפיטליזם, התערבות ממשלתית מול אי התערבות ממשלתית, עשירים מול עניים ועוד הרבה ברברת משפטית. ובקיצור: סיסמאות ריקות וחסרות משמעות.

אם הוועדה היתה בודקת נושאים כמו ביצועי המנהלים האמיתיים, רמת התחרותיות בפירמות שהם מנהלים, ניגודי העניינים בפעילות המשקיעים המוסדיים, הריכוזיות של המגזר העסקי והקשרים בין הדירקטורים, בעלי השליטה, המנהלים, עורכי הדין ורואי החשבון - אז היה ערך לדיוניה מעבר לכותרות בעיתונים ולהלהטת יצרים.

אם הוועדה היתה מתעסקת בשאלות האמיתיות - המנהלים, הדירקטורים, בעלי השליטה, המוסדיים והרגולטורים היו מתחילים להזיע באמת. הם היו מתחילים להזיע משום שהסודות הגלויים ל-20 האנשים השולטים במשק ולאלף המנהלים, עורכי הדין, רואי החשבון שעובדים אצלם - היו נחשפים. הציבור היה מתחיל להבין טוב יותר את השיטה, וייתכן שהוא היה מגלה שהבעיות שמביאות לשכר מנהלים גבוה חמורות כפליים מהשכר עצמו.

להצעה של משרד המשפטים להעלאת המיסוי על בעלי שכר גבוה במיוחד יש יתרונות וחסרונות. היתרון הוא שמיסוי גבוה על בעלי שכר גבוה במיוחד הוא מהלך פרוגרסיבי המקטין אי שוויון ושולח מסר נכון לציבור. החיסרון הוא כמובן שהוא יצמיח אינספור תכנוני מס ולא יטפל בבעלי השליטה, שלהם יש דרכים מגוונות יותר לחלוב את החברות הציבוריות.

אבל הבעיה העיקרית בהצעה של משרד המשפטים היא העובדה שהיא מטפלת רק בתסמין ולא בשורשי המחלה. היא מסיטה את הדיון מהמקומות החשובים יותר - מהשאלות המבניות שעד היום אף רגולטור, פוליטיקאי, שר או ראש ממשלה - לא רצה לעסוק בהן.

אם ועדת נאמן תסתיים בהעלאת המיסוי או בחיזוק כמה ברגים במשטר התאגידי - אזי הנזק שלה ושל הדיון הציבורי שהתנהל בנושא בשנה האחרונה יעלה על התועלת. בעוד חמש שנים נביט בטבלאות השכר, נראה שהוא רק עלה ושבעיות היסוד שצימחו אותו פרא - רק החריפו.

מי ייצג את ה"בלתי מחוברים"?

למרות הנטייה הפופוליסטית של ח"כית שלי יחימוביץ', לא כדאי להקל ראש בתרומתה לדיון הציבורי. יחימוביץ' היא אחת מהח"כים הנועזים והיצירתיים ביותר, ועוסקת בסוגיות שבהן רוב חבריה פוחדים לגעת - בעיקר אלה הקשורות באנשים החזקים ביותר במדינה.

אבל בתוך הטקסטים של יחימוביץ' יש שימוש לא מספיק בכמה מונחים: צמיחה, רמת חיים, איכות חיים, מריטוקרטיה, כישרון, חופש כלכלי, יצירתיות, פריון, חדשנות ושוויון הזדמנויות.

דיון שמרוכז בביטויים עשירים, עניים, קפיטליזם, אי שוויון, חלוקה מחדש, איגודי עובדים והתארגנות - הוא חסר. משום שבלי צמיחה, פריון, חופש ושאר הביטויים החסרים האלה - לא יתכנו כל שאר הביטויים שיחימוביץ' אוהבת.

אם יחימוביץ' רוצה ליהפך מח"כית פרובוקטיבית למנהיגה כלכלית של ממש היא לא תוכל להתעלם מהנושאים האלה: היא תצטרך להתעמת עם השאלות לגבי הפריון, היעילות, החופש ושוויון ההזדמנויות בכל חלקי המשק - גם בוועדים החזקים שהיא אוהבת.

שום פוליטיקאי בישראל לא הצליח עד היום לעשות זאת: לגבש אג'נדה ותפישה כלכלית שמתמודדת עם כל הקבוצות החזקות ועם כל הנושאים החשובים. האתגר גדול וההיתכנות הפוליטית נמוכה לאור שליטת הוועדים במרכזי המפלגות. אבל יש שם פוטנציאל: מיליון או יותר בוחרים "בלתי מחוברים" - אלה שלא שייכים לצד של הטייקונים וגם לא שייכים לוועדים ולמסודרי המגזר הציבורי. לבלתי מחוברים אין עדיין נציג משמעותי בכנסת.



השר יעקב נאמן. בעוד חמש שנים נביט בטבלאות השכר, נראה שהוא עלה ושבעיות היסוד שצימחו אותו פרא החריפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו