מה משותף לרחוב ברובע היוקרתי ביותר בפאריס ולזבל? התשובה היא אחת: איש העונה לשם אז'ן רנה פובל, דוקטור למשפטים ודיפלומט צרפתי שהיה הממונה על נפת פאריס בין השנים 1883-1896. ב-7 במארס 1884 הוציא מסייה פובל צו עירוני המחייב את כל תושבי העיר פאריס "לאסוף את כל האשפה הביתית לתוך מכלים העשויים עץ והמצופים מבפנים בברזל לבן, באופן כזה שדבר לא יוכל לחמוק מהם" ובכך המציא למעשה את פח האשפה ונתן בעל כורחו את שם משפחתו המכובד למלה הצרפתית "זבל" (Poubelle).

פובל הגה את הרעיון בכדי לשפר את ההיגיינה של העיר פאריס ואף הכריח את בעלי הבתים להציב על חשבונם מכלים משותפים לאיסוף אשפה בכל בניין בעיר לנוחותם של הדיירים. הוא אף דיקדק ופירט שכל מכל כזה חייב להיות בגודל מתאים לכמות הזבל שמייצר הבניין וחובה שיהיה בעל מכסה. אך חזונו של פובל לא הסתיים בהתקנת פחים. בעיר פאריס דאז, המונה כשני מיליון תושבים, האשפה גאתה מכל עבר והיוותה סיכון תברואתי. פובל הקים מערך של עגלות לאיסוף האשפה שנאגרה בפחים הביתיים (שעם השנים יתגלגלו להיות משאיות הזבל המוכרות) וגם פיתח את מערכת הביוב של העיר - רעיון שזכה בתמיכת הציבור אחרי התפרצות מגיפת הכולירה ב-1892.

חוקי ההיגיינה החדשים לא התקבלו בקלות בקרב הפריסאים שאולי ידועי מהפכות הם, אבל גם, לא פחות, חובבי הרגלים. עובדי הניקיון חששו שתילקח מהם מלאכתם, שוערי הבתים והחצרנים התרעמו שנוספה להם עבודה, בעלי הבתים כעסו על כך שחשבון הוצאותיהם תפח וכולם כאחד החלו לכנות את אותם מכלים שנואים על שם הוגה הרעיון, "פובל". בשנת 1890 נכנס לראשונה למילון השפה הצרפתית "לארוס" (Larousse) המונח "פובל" במשמעות של "זבל".

המאבק בין מצדדי ההיגיינה לבין התושבים הסרבנים נמשך עד אחרי מלחמת העולם השנייה, כשידה של מורשת אז'ן פובל היתה על העליונה. רעיון פח הזבל ואיסוף האשפה הקולקטיבי היה כל כך מוצלח, שעד מהרה מגפת הנקיון פשטה בכל צרפת ופחי-זבל "פובל" הופיעו בכל בית ורחוב. הצו העירוני של פובל גם חייב הפרדה בין סוגי האשפה השונים. חזונו של האיש כלל שלושה מכלים נפרדים: האחד לחומרים נרקבים, השני לניירות ולבדים והשלישי לזכוכית ו... קונכיות של צדפות. תוכנית הפרדה זו לא כובדה בימיו, והנה היום, כמאה שנה אחרי, העולם וגם העיר תל אביב, מגלים אותה מחדש.

והפריסאים? האם הם מכירים טובה למסייה זבל ולרעיונו המהפכני שהציל את עירם וחייהם מקטסטרופות תברואתיות? תושבי העיר של המאה ה-20 הכירו בסופו של דבר בתרומתו; אלה של היום מגחכים לשמע העובדה שהמלה הזבלית ביותר בשפתם מקורה באדון בורגני כל כך חשוב. תאמרו, בכל זאת קראו על שמו רחוב ברובע ה-16 היוקרתי. למבקרים במקום מתברר שברחוב עומד רק בניין אחד ועליו מתנוסס המספר שתיים.