בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | הרב ולואי ה-16

איך הגיע פוסק הלכה מחברון לארמון ורסאי במאה ה-18

תגובות

חיים יוסף דוד אזולאי ראוי לביוגרפיה. יליד ירושלים (1727), הוא נמנה עם גדולי הפוסקים. הוא ישב בחברון ונודע בראשי התיבות של שמו, חיד"א. אביו היה נצר למגורשי ספרד, אמו אשכנזייה

אזולאי לא הסתפק בפסיקות הלכה והיה מעורב גם במאמצים לגייס תרומות בחו"ל, למימון החיים היהודיים בארץ ישראל. לשם כך יצא פעמים אחדות לאירופה. לא כל מעריציו יודעים, שלצד עשרות ספרי ההלכה חיבר אזולאי ספר ושמו "מעגל טוב", מעין יומן מסעות המשקף את אורח החיים בקהילות הרבות שביקר בהן. עודד כהן, דוקטורנט בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, שייחד את עבודת הגמר שלו ל"מעגל טוב", תיאר את הספר כמעין אוטוביוגרפיה המעידה שאזולאי נתן את דעתו בסקרנות רבה גם לאמנות, לנופים, לאדריכלות, להיסטוריה ולפוליטיקה. רבים ממיודעיו לא היו יהודים, אלא מוסלמים ונוצרים. כך הגיע גם אל המלך לואי ה-16.

הסיפור פורסם בגיליון החדש של "עת-מול", דו-ירחון שמוציאה יד בן צבי. כמו שזה קורה, הכותרת הבטיחה קצת יותר מדי: "רב ירושלמי ומלך צרפת נפגשים בוורסאי". זה היה ב-6 בינואר 1778. אזולאי שהה אז בפאריס, שם התיידד עם איש שהגדירו "גוי חכם מהאקדמיה" ושמו פאברי. פאברי זה היה אחד מבאי הארמון ופעם לקח אתו את אזולאי.

קודם שראו את המלך - ערכו סיור בארמון. "ובאנו לחדר יפה ומהודר בעמודים רבים ומחופים זהב משני צדדין", סיפר אזולאי. לבסוף הגיעו לאולם שבו ישב לואי ה-16, מוקף שרים ואצילים-יועצים. "הוא היה לבוש אדום פשוט", כתב אזולאי והוסיף: "בירכתי ברכת המלך". אזולאי לא הזכיר את מארי אנטואנט; מן הסתם לא היתה שם באותו הבוקר. לדבריו, המלך הבחין בו ושלח את אחד מאנשי החצר לברר אצל פאברי "מאיזה מקום אני איינבאשאדור", כלומר, שגריר. פאברי השיב שאזולאי אינו "איינבאשאדור", אלא אורח ממצרים שבא מתוך "קוריוזידאד", כלומר סקרנות. "ואחר כך הלכנו וכל העומדים היו עושים כבוד וגם הדאמאס (גבירות) שהיו עוברות, קצתן היו עושות ריוירינסיא (קידה) כמנהגן".

לא ממש "פגישה", אם כן. כהן כותב: "כך, במקרה, הצטלבו מבטיהם של שני עולמות שונים בתכלית. ברגעים הספורים של מפגש לא צפוי זה מצאו עצמם בחדר אחד הרב והמלך, תוך שהם מתפעלים ואולי יותר מכך סקרנים, זה ביחס לזה. ואף אם נראה מדבריו של החיד"א כי המלך התעניין בו יותר מאשר הוא התעניין במלך, הרי שהדבר נובע מאופיו האוטוביוגרפי של הספר, שמתמקד בעיקר בחיד"א עצמו. אין ספק כי הרב שהגיע מהפרובינציה העותמנית שבמזרח התיכון ושתיאר בפירוט כה רב את היכל המלך, התרשם מהמלך לא פחות מכפי שזה התרשם ממנו".

אזולאי לא נשאר בארץ ישראל; הוא השתקע בליבורנו שבאיטליה ומת ב-1806, 13 שנים לאחר עריפת ראשו של לואי ה-16 בעקבות המהפכה הצרפתית. ב-1960 הובאו עצמותיו של אזולאי מליבורנו והוטמנו בהר המנוחות בירושלים.

מה פתאום שופן

ראובן זילברשטיין היה איש עסקים ירושלמי, שייבא מכונות כתיבה מתוצרת רמינגטון. באמצע שנות ה-30 יזם את הקמתה של שכונה חדשה ושמה מרחביה. היא גובלת ברחביה. רק כמה רחובות יש בשכונה, והם נושאים שמות פטריוטיים כמו הפלמ"ח והגדוד העברי. אחד מהם קרוי של שם המלחין הפולני פרדריק שופן.

הנה תעלומה: הלוא שופן היה אנטישמי ידוע ובירושלים אין רחובות על שם מלחינים גדולים ממנו: לא באך ולא מוצרט ולא בטהובן. מה פתאום שופן?

שאלתי את ראובן גפני, שהוציא זה עתה ספר נחמד על שכונת מרחביה ("בין הפילבוקס לבית הנשיא" בהוצאת יד בן צבי). גפני השיב שזו שאלה קשה; אין לו תשובה. הוא מניח שמישהו מחברי ועדת השמות נמנה עם מעריצי שופן ושאיש לא התנגד להצעה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו