טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעקב אחרי ניצולי השואה

המזכרת היחידה שנותרה לשרה וולושין ממשפחתה נלקחה ממנה

תגובות

בעולם צודק היו נושאים את שרה קליבץ' וולושין על כפיים. בעולם שלנו היא נאלצת, בגיל 81, להילחם בטחנות רוח כדי לנסות להשיב לידיה את המזכרת האחרונה ממשפחתה שנספתה כולה בשואה. היא לא תדע מנוח עד שתשיג אותו, את היומן שכתב בן דודה האהוב, עד לרגע שבו הובל אל מותו.

כשהיתה בת 13 הצליחה וולושין לברוח מגטו וילנה. היא הצטרפה לפרטיזנים ולחמה לצדם. ביולי 44, כשווילנה שוחררה, חזרה שרה לגטו, לבית משפחתה. היא היתה אז בת 15. ברגליים רועדות עברה מחדר לחדר עד שמצאה בעליית הגג מחברת שחורה קטנה. זה היה היומן שכתב בן דודה, יצחק רודשבסקי. שרה ויצחק היו בני אותו גיל כמעט וקרובים מאוד. היא ידעה שהוא מנהל יומן, אבל לא חלמה שתמצא אותו. "קראתי ובכיתי", היא מספרת. "ראיתי שוב את הפחדים, הרעב, החיפוש אחר מקום מחבוא, ההשתוקקות לאהבה, ומעל הכל הרצון העצום להישאר בחיים. קראתי את כל מה שקרה למשפחה שלי עד הסוף הטרגי".

זמן קצר אחר כך העבירה שרה את היומן למשורר אברהם סוצקבר על מנת לתרגמו. היומן אכן תורגם לעברית ולאנגלית, אבל בשלב הזה הועבר למכון "איבו" לחקר היהדות בניו יורק, בלי ידיעתה וללא אישורה. מאז מנהלת וולושין תכתובות עם "איבו" - אך לשווא. לרוב הטלפונים והמכתבים הם פשוט לא עונים. לאחרונה קיבלה מענה באימייל, שלפיו המוסד לא מכיר בזכותה על היומן. אף שהיא שאר המשפחה היחיד שנותר, אף שהיא זו שמצאה את היומן.

"לפני שנים ספורות העותק המקורי של היומן הגיע לתערוכה ב'יד ושם'. זאת היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי את היומן אחרי 60 שנה. הוצפתי בכאב ובאושר" היא מספרת. "חשבתי שאקבל את מה ששייך לי, זה צורך רגשי שהיומן יהיה אתי. התחלתי תהליך מול ?יד ושם', אבל כל מאמצי נכשלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות