בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא עוצרים בשחור | גדר ההפרדה במגזר החרדי

הנשים נדרשות לשבת מאחור באוטובוסים, בכמה חנויות מכולת הן נשלחות לתור מיוחד, ונעשה גם ניסיון להגביל את צעדיהן במדרכה עירונית. ההפרדה בין המינים היא עוד חזית במאבק בין קיצונים למתונים במגזר החרדי

תגובות

בבני ברק היתה חנות לממכר חזיות, שבחלון הראווה שלה הוצגו שעונים. בעלה של מוכרת החזיות היה שען. מבוקר עד ערב ישב בבגדיו השחורים וזקנו העבות, רכון על שולחן קטן בפינת החנות הצפופה, ותיקן שעונים. נשים נכנסו ויצאו, מדדו חזיות מעבר לפרגוד ושיחותיהן עברו מעל לראשו באין מפריע. גברים שבאו לאסוף את שעוניהם שתוקנו, המתינו בפתח. איש לא צעק "געוואלד!"

חנות כזאת לא היתה שורדת כיום במגזר החרדי, במציאות של פיקוח הדוק במיוחד על ענייני צניעות ודרישות מחמירות להפרדה בין נשים לגברים. קשה להעלות על הדעת שפריטי ביגוד מוצנעים, בעלי פוטנציאל לעורר תאוות, יימכרו בחנות ייעודית ברחוב מרכזי, ללא כניסה צדדית לנשים בלבד, בלי שיעמידו מול החנות משמרות מחאה. אבל בעולם אז, שלא הכיר אוטובוסי "מהדרין", שגברים יושבים בקדמתם ונשים מאחור, או רחובות מחולקים למעבר נשים וגברים, כפי שאירע בחג סוכות בשכונת מאה שערים בירושלים, דומה כי היו אינספור מרחבי חיכוך בין המינים, שלא חוללו סערות.

נגד טריקו

הפרדה בין נשים לגברים היתה מאז ומעולם בקהילה החרדית, אבל במשך שנים היא היתה תחומה באזורים מסוימים: בראש ובראשונה בבתי כנסת ובמוסדות החינוך, באולמי שמחות ומקומות רחצה ציבוריים, ים ובריכות, שבהן הנהיגו שעות רחצה נפרדות לגברים ונשים. אבל אפילו במרחבים הללו ההפרדה מעולם לא היתה שלמה. היו בה חורים: רחבה לפני בית הכנסת, שהתגודדו בה כל המתפללים, או מחיצה שהוסטה בחתונה. בחורים ובחורות יכלו להיפגש.

ואילו כיום נדמה שהחומות הוגבהו. אין גבול לדרישה להפרדה. בנוסף לגזירות חדשות לבקרים בענייני צניעות, כמו המאבק המתנהל נגד חולצות טריקו, המגמה הזאת מלמדת על השתלטות גורמים קיצוניים על הפרהסיה החרדית. עד כדי כך שהמתנגדים לה - ובהם גם מתונים בקרב החרדים, שאינם מעיזים להתנגד בגלוי - חוששים שזהו מדרון חלקלק.

רחל עזריה, נציגת סיעת "ירושלמים" בעיריית ירושלים, שעתרה בחג סוכות האחרון לבג"ץ נגד ההפרדה ברחוב במאה שערים, טוענת ש"כיום הדרישה היא להפרדה בכל מקום על חשבון הדרה ופגיעה בנשים". היא מתכוונת בין היתר לדרישה שהנשים ייסעו בעמידה באוטובוסים אם אין מקום מאחור, גם אם יש מקום בחלק הקדמי. "החרדים תמיד מנסים להחליט בשבילנו, אבל אנחנו צריכים להגדיר את הגבולות", אומרת עזריה.

מטרידה אותה גם העובדה שהצבא מסדיר סביבה ללא נשים במקומות שמשרתים גברים חרדים. לדבריה, חשוב לגייס חרדים, אבל צריך לדון גם בהיבט של אפליית נשים. עזריה מוסיפה כי בעקבות מה שקורה ברחוב החרדי, מגמות אלה מחלחלות גם לציבור הדתי.

גזירת ההפרדה הנפוצה והבולטת ביותר היא "קווי המהדרין", אוטובוסים שנשים נאלצות לשבת בחלקם האחורי. התופעה החלה לפני כעשור בעיר החרדית ביתר עילית, ובמשך הזמן התרחבה. קווים בינעירוניים נפרדים מחברים כיום בין כל הריכוזים החרדיים. ב-2008, בעקבות מקרי אלימות, צעקות וחרפות על נשים שלא צייתו לכללי ההפרדה, עתרו הסופרת נעמי רגן וארגונים דתיים לבג"ץ נגד קווי המהדרין. העתירה עדיין תלויה ועומדת.

לפי סקר שהכינה, לבקשת העותרים, עמותת "חדו"ש" המתנגדת לכפייה דתית, פועלים כיום 63 קווי אוטובוס שנהוגה בהם הפרדה, רובם במסגרת חברת "מהדרין" ומקצתם קווי "אגד". יש גם קווים רגילים של אגד שעוברים בשכונות החרדיות בירושלים, שהתושבים הנהיגו בהם הפרדה לא רשמית והם אוכפים אותה על הנוסעים.

ועדה בין-משרדית שהוקמה ב-2008, בעקבות העתירה, קבעה שקווי המהדרין אינם חוקיים, שכן ההפרדה פוגעת בעקרון כבוד האדם וחירותו. אבל שר התחבורה, ישראל כץ, התעלם מן המסקנות. בפברואר נדרש שוב בג"ץ לשאלת קווי המהדרין וקבע שאין להוסיף קווים. ניתנה ארכה למדינה לנמק מדוע אינה אוכפת את החוק. הדיון בעניין יתקיים בעוד כמה שבועות.

תור נפרד

מגמת ההפרדה אינה נעצרת באוטובוסים. היא ניכרת ביוזמות מקומיות שונות בריכוזים חרדיים. במושב קוממיות בנגב הנהיגו שעות נפרדות למשחק לבנים ולבנות בגן ציבורי. במרפאת שיניים מסובסדת של חב"ד במאה שערים נקבעו ימים נפרדים לגברים ולנשים, וכך גם בסניף קופת חולים כללית ברחוב שטראוס בירושלים. אין פלא שבמכוני כושר באזורים חרדיים נהוגות שעות נפרדות לנשים וגברים, בדומה לנהוג בבריכות ציבוריות. זה כשנתיים הונהגו קופות נפרדות בכמה צרכניות מסובסדות שמפעילה חסידות גור לחבריה, וכן במינימרקט שכונתי בשכונת רמות בירושלים, כדי שלא יעמדו נשים וגברים יחד בתור.

הדיון בהפרדה העלה גם את השאלה האם צריכות נשים ללכת לרופאות. רבות מהנשים החלו להעדיף להיבדק אצל רופאות כסוג של חומרה נוספת. "הרבה יותר נוח ופחות מביך ללכת לרופאת נשים", אומרת מ' מירושלים. לדבריה, אם צריך רופא מומחה, אין מניעה ללכת אליו.

מקצתם של החרדים המתונים צופים בהרחבות הללו בדאגה, אבל קשה לשמוע ביקורת מפיהם, בוודאי לא ביקורת פומבית. "קשה לעמוד במסרים שמגיעים מהכיוון של אלה שנחשבים דתיים ומקפידים יותר מכל השאר", אומר א', חרדי המתנגד להפרדה באוטובוסים. "אתה הרי לא יכול להצטייר פחות דתי". זו גם הסיבה שהוא ודוברים חרדים אחרים העדיפו שלא להזדהות. מי שמבקר את ההפרדה צפוי לנידוי, הטרדות ואיומים, מסביר א'.

בגלל הפחד, הפולמוס הפנים-חרדי על כך מתקיים רק בחסות האנונימיות באינטרנט. "חשבתם שזה ייגמר באוטובוסים?" שאל גולש בפורום בעקבות הנהגת ההפרדה במינימרקט ברמות, "אין ספק שיש רוב בשכונה נגד היוזמה, כמו כאן בפורום, ובכל מקום. אלא מאי? הרוב הזה דומם, דומם מדי. אנחנו לא שלמים עם הדברים האלה. אז איפה אתם? כשזה יגיע למדרכות מהדרין, רחובות מהדרין, ערים נפרדות, ואף אוויר מהדרין לנשימה, כבר לא נוכל לעצור את זה".

ייתקעו בקיר

רעיון ההפרדה בין נשים וגברים קשור בצניעות, אך הוא איננו המצאה חרדית. הוא נהוג משחר ההיסטוריה ואף פעם אינו תמים אלא קשור בטבורו בהדרת נשים, מסבירה הסוציולוגית פרופ' תמר אלאור מהאוניברסיטה העברית. לדבריה, "מרחבים היו תמיד מופרדים לספירה הביתית, שבה התנהלו הנשים, ולספירה הציבורית, שבה שלטו הגברים, במזרח התיכון בעיקר, אבל לא רק שם".

כמו בהפרדה בין שחורים ולבנים, אשכנזים וספרדים, זה תמיד עניין פוליטי, היררכיה. "השאלה היא למי היוקרה ומי מכפיף את מי", כדברי אלאור. יתר על כן, "נשים נתפשו בעבר כחלק מרכוש, כמו הצאן והאדמות. ההפרדה שלהן מהגברים, כמו גם הפיקוח שהתלווה לכך, היתה מהלך של גידור ושמירה על רכוש. להפרדה של הנשים התלוותה חלוקת תפקידים שתוארו כטבעיים: אמהות, טיפול בילדים או לחלופין עבודה ופרנסה".

בד בבד עם ההפרדה נוצרות אידיאולוגיות הקשורות בצניעות, אומרת אלאור. לדבריה, "נשים נתפשו כישות שצריכה הגנה, והיו מקור לחרדה של גברים. הסתרת הגוף וההחזקה של האשה בבית נועדו, אם כן, להגן על האשה, שעינו של גבר אחר לא תשזוף אותה".

ההגנה הזו מקילה לעתים על נשים, אומרת אלאור. למשל, בערי מטרופולין צפופות כמו קהיר ומקסיקו סיטי, שבהן מוטרדות נשים דרך קבע, קרונות רכבת המיועדים לנשים בלבד נועדו להגן עליהן מהתחככויות וצביטות. אך לדבריה, זה פתרון זמני בלבד ויש לעסוק בחינוך ובמניעה.

רבקה, חרדית מירושלים, מקדמת בברכה את ההפרדה, ש"עשויה למנוע הטרדות של נשים ובנות". לדבריה, בתה הוטרדה לא מזמן באוטובוס וירדה לפני התחנה שבה התכוונה לרדת. "אם היתה באוטובוס נפרד, זה לא היה קורה".

שאלת הצניעות הניבה מאז ומעולם מחלוקות מפוארות במגזר החרדי, אך ההפרדה היא עניין חדש יחסית. כיצד קרה שנהפכה למאבק הלוהט של הציבור החרדי? לדעת א', הסיבה היא שהקיצונים בעדה החרדית הם אלה שחרתו את ההפרדה על דגלם והפכו אותה ל"מציאות בדיעבד". לדבריו, "הקיצונים מחפשים כל יום חומרות וגזירות חדשות כדי להשאיר את חותמם. מטבעם הם נוטים להשתלט על השיח, על הפרהסיה ועל מנעד הלגיטימיות של הדעות השונות". א' אומר כי מדובר באנשים "ציניים ומתוחכמים להפליא".

לדבריו, סקר דעת קהל היה מגלה שאין דרישה להפרדה באוטובוסים או בחנויות. ואמנם, לוועדה שבדקה את עניין המהדרין נשלחו מכתבי מחאה מחרדים - רובם נכתבו על ידי נשים - אבל הוועדה לא התחשבה בהם, מכיוון שהם היו אנונימיים. הבעיה היא, שלפי כלל לא כתוב בחברה החרדית, אין מתנגדים למה שנתפש כפרויקט צדיקות, כפי שההפרדה מוצגת. כך, למשל, שום רב לא פסק נגד הרעלות, עד שהתברר שהרבנית שהנהיגה את הרעלה נהגה להתעלל בילדיה. רק אז אמרו רבנים שלבישת רעלה אינה שייכת להלכה היהודית.

באופן דומה, איש מהרבנים אינו מעז לצאת נגד הקיצונים בעדה החרדית, המציגים את הקמפיין שלהם כחובה קדושה. גם אם יש התמרמרות שקטה נראה שההפרדה חילחלה היטב למציאות החיים. "בביתר (עילית), אשה עולה לאוטובוס ואוטומטית מחפשת מאחור מקום", אומר א'. "נער בעיר הזו לא מכיר עולם בלי הפרדה. במקומות שבהם העסקנים מכופפים את היד למדינה, בהסכמה שבשתיקה של הרבנים, זה צולח".

ובכל זאת, א' אופטימי. מגמת ההפרדה לא תתעצם עוד זמן רב, הוא מעריך, כי "הקיצונים ייתקעו בקיר. נקעה נפש הציבור החרדי מאותם אלה שמובילים אותו באף".

לדברי אלאור, הדור הצעיר ער יותר מתמיד לפער בין אורח חייו לפסיקות המחמירות שאין לו נגיעה בהן. "כלפי חוץ, אין להם ברירה. זו הפרהסיה. אבל הם עושים דין לעצמם במרחב הפרטי. כך, לנוכח מציאות של עוד ועוד חומרות, נוצרים גם אזורי הפקר של אנשים שאומרים ?אנחנו נחליט. נכניס אינטרנט, נראה סרטים דרך המחשב. נחליט לעצמנו'". *



נשים וגברים חרדים בשכונת רוממה בירושלים. לדברי אשה חרדית, ההפרדה 'עשויה למנוע הטרדות של נשים ובנות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו