בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גילויים חדשים משנות ה-80: צה"ל, נשק שלל והמחתרת בניקרגואה

בסי-איי-אי חיפשו רובי קלצ'ניקוב למחתרת הקונטראס בניקרגואה. הפנטגון ביקש מצה"ל, שהסכים לוותר על נשק השלל מלבנון רק במחיר מופקע. סודות שנות ה-80 נחשפים במסמכים חדשים שהפנטגון התיר כעת לפרסום

תגובות

הרוצה להבין מדוע יצא לישראלים, לצד תכונות אחרות, שם של כפויי טובה ותאבי בצע, אינו צריך להרחיק לכת יותר מאסופת מסמכים סודיים שפירסם בשבוע שעבר הפנטגון. לקראת החגים מנקים שם את הארונות, מאווררים ניירות מאובקים ומסירים מהם את הסיווג. נחשפים מאבקים בין זרועות הממשל ותככים במדינות זרות, במקרה זה ישראל של שנות ה-80. הרושם אינו חיובי. הוא מציאותי.

האמריקאים מפרסמים את המסמכים לא כדי לרמוז לבנימין נתניהו איך להתנהג. אין להם מניע חבוי. החוק מחייב אותם לחשוף מה שאין נימוק משכנע להסתירו.

בתקופה האמורה היה נתניהו ציר צעיר בוושינגטון, סגנו וממלא-מקומו של השגריר משה ארנס. בצוות המוביל של ארנס היו גם הנספח הצבאי, אלוף מנחם מרון, שנקרא בפי כל "מנדי", והדובר נחמן שי. ארנס ועוזריו היו אי של התייחסות שפויה לממשל רונלד רייגן, בחודשים קשים של עוינות כלפי ממשלת מנחם בגין ושר הביטחון בה, אריאל שרון.

המסמכים עוסקים במבצע שכינויו "קומקום עקום": קבלת נשק שלל שצה"ל לכד במלחמת לבנון והעברתו לקונטראס, מתנגדי המשטר הסנדיניסטי השמאלני בניקרגואה. זה היה הפרק הראשון, על גבול החוקיות, במסכת סבוכה יותר, שהפרק השני בה, בשנים 1985-1986, נודע אחר כך כשערוריית "איראן-קונטראס".

פרק ב' היה בלתי חוקי בעליל, מאמץ בוטה של הממשל לרקוח, בניגוד להוראות הקונגרס, בליל משונה של מכירת נשק אמריקאי - שסיפק צה"ל - לאיראן האנטי-אמריקאית שנלחמה בעיראק; שחרור בני ערובה מערביים שהוחזקו בלבנון בידי חיזבאללה שבשליטת איראן; ומימון פעולות הקונטראס באמצעות העודפים שבין התקבולים מהאיראנים לשוויו האמיתי של הנשק - בניכוי רווח לעוסקים בדבר. השילוש הקדוש של אמל"ח, אמל"ט, עמלה: אמצעי לחימה, אמריקה הלטינית ודמי התיווך.

עוד בסוף אותו עשור, כשהועמדו לדין קולונל המארינס אוליבר נורת ופקידים אחרים בממשל רייגן, שהואשמו בהונאת הקונגרס ובעדויות שקר, אוזכר במסמכי בית המשפט בקצרה גם "קומקום עקום". עכשיו נפרשת התמונה במלואה ובדגש על ההתנהגות בצד הישראלי.

34 מכולות

העלילה נפתחת בסתיו 1982. שר ההגנה של רייגן, קספר ויינברגר, היה מיריביו המרים של עמיתו הישראלי שרון, אך לא בחל בשיתוף פעולה עם ישראל. הוא גם חתר למימוש מדיניות רייגן למאבק בגורמים פרו-סובייטיים באמריקה הלטינית, בהם הסנדיניסטים. לוחמני עוד יותר ממנו היה ראש הסי-איי-אי ויליאם קייסי.

לסי-איי-אי היו קשרי מודיעין ישירים עם המוסד, אבל בפרשת נשק השלל העדיפה סוכנות הביון להסתתר מאחורי גב הפנטגון. שיטת הקישור ביניהם נקראה "נקודת מוקד", באותה מתכונת שפעלה ונכשלה עוד בפלישה למפרץ החזירים בקובה ב-1961. רשמית, ישראל לא ידעה שהנשק של אש"ף נחוץ לא לבסיסי ההדרכה של הצבא האמריקאי, אלא לחימוש הקונטראס.

לקצין הקישור של הפנטגון עם ישראל ולימים הנספח הצבאי בשגרירות בתל אביב, קולונל פול פורסטר, נועד תפקיד מרכזי ב"קומקום עקום 1" וממשיכו "קומקום עקום 2". הממונה עליו, גנרל חיל האוויר ריצ'רד סיקורד, טיפל במבצע בפנטגון, הקדים לפרוש לגמלאות והיה מעורב באיראן-קונטראס כאיש עסקים פרטי.

הרפובליקאים שלטו בבית הלבן וברשות המבצעת כולה. הדמוקרטים שלטו בקונגרס והשיגו רוב לסדרת הצעות חוק שהגבילו את יכולת הממשל לסייע לקונטראס. בגרסתו הסופית, בסתיו 1984, אסר החוק להפעיל סוכנות מודיעין כלשהי לצורך זה (נורת ניסה להתחכם ולומר שהמועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, שריכזה את המבצעים, אינה סוכנות מודיעין).

משמעות החקיקה היתה חניקה: בלי אישור פרטני של הקונגרס, אין סעיף תקציבי. לכן נזקקו קייסי, נורת ועמיתיהם לתחבולות של "תרומות" ממדינות זרות - סעודיה, סולטנות ברוניי - או עסקאות סיבוביות עם דרום קוריאה, טייוואן, סין ובמיוחד ישראל. שלל המלחמה מאש"ף, במחיר מאות הרוגים ישראלים, התאים במיוחד לנשק שבידי הקונטראס. אם ייפול קלצ'ניקוב לידי הסנדיניסטים, יתעוררו פחות שאלות על מקורו.

את ראשון מסמכי הפנטגון בפרשת "קומקום עקום" שלח ויינברגר לקייסי ב-17 בנובמבר 1982. הנושא היה "הצורך בנשק יביל-אדם", כלומר רובים, מקלעים ומרגמות קלות שלוחמי חי"ר יכולים לשאת, "שהכוחות הישראליים תפסו בלבנון". סוכנות הביון של הפנטגון, די-איי-אי, "יכולה לסייע ברכישת כמויות משמעותיות של כלי הנשק הזמינים עכשיו בלבנון". לא נאמר ממי, בדיוק, יירכש הנשק - מהפלנגות, מארגונים אחרים, מהפלסטינים באזורים שמחוץ לשליטת צה"ל.

למשרד החוץ, הוסיף ויינברגר, אין הסתייגות מדינית מערוץ זה, "כל עוד לא יתפרסם". בנפרד, ציין ויינברגר, "מאמצינו להשגת נשק שלל במישרין מממשלת ישראל הושהו כל עוד הנספח הצבאי שלהם, אלוף מרון, נמצא מחוץ לוושינגטון. הוא אמור לשוב בימים הקרובים ואז יידון הנושא. מוכנים לטפל בבקשתך באמצעות ?נקודת מוקד'".

לאחר ארבעה חודשים, במארס 1983, שלח ויינברגר לקייסי מכתב שני. "אני שמח לבשר על התקדמות משמעותית", צהל שר ההגנה. בפברואר הוגש דו"ח ועדת כהן לטבח בסברה ושתילה ושרון הודח. חיל משלוח מוושינגטון כבש את משרד הביטחון: ארנס שר, מרון מנכ"ל, שי יועץ התקשורת. משלחת של הפנטגון והסי-איי-אי, ציין ויינברגר, ביקרה בישראל וראתה "כ-300 טונות נשק ותחמושת ההולמים את מטרותיך. זמן קצר לאחר מינוי השגריר ארנס לשר הביטחון... נמסר למשרד ההגנה שאמצעי לחימה אלה יינתנו לארה"ב תמורת אחוז קטן משווי השוק שלהם. תשלום זה, שלהבנתי ימומן בידי הסי-איי-אי, יהווה רק דמי אריזה וטיפול ונאמד בכ-100 אלף דולר. עוזרי מסדירים את שינוע הנשק לארה"ב. בגלל המשקל והגודל, המשלוח חייב להגיע בדרך הים ולכן לא יהיה זמין לפני מאי/יוני".

בו ביום הונחה חיל הים האמריקאי לשגר אונייה להובלת "פריטים צבאיים מנמל אשדוד לחוף המזרחי (של ארה"ב)". ויינברגר חזר לעדכן את קייסי: "המשלוח יועמד לרשות הסי-איי-אי ויוכל להישאר ב-34 המכולות שלו, המותאמות גם לתובלה יבשתית, עד להגעתו ליעדו. המכולות הן רכוש ממשלת ישראל ויש להחזירן".

במשלוח הגיעו 20 אלף רובי-סער ותת-מקלעים, 1,000 מקלעים, 90 תותחים ללא רתע (תול"ר), 110 מרגמות, 1,000 רימוני יד וכמות גדולה של תחמושת. "ההכרעה הסופית על מסירת אמצעי הלחימה ללא עלות היתה של שר הביטחון החדש אז, ארנס. זו היתה אחת מהחלטותיו הראשונות והיא אותתה בבירור שרצונו בשיפור היחסים", תיעדו מסמכי הפנטגון.

טיפה בים

ישראל, בנדיבותה החד-פעמית והמחושבת, לא ויתרה על הכנסה גדולה. בשנות ה-80 מכרו סוחרי נשק פרטיים רובי קלצ'ניקוב דומים, מתוצרת יוגוסלוויה, ב-210 דולר האחד. שווי השוק של כל הקלצ'ניקובים במשלוח היה רק כארבעה מיליון דולר. מרגמות 60 מ"מ נמכרו בכ-1,500 דולר האחת ומרגמות 81 מ"מ בכ-5,000. בסך הכל, טיפה בים המיליארדים של הפנטגון והסי-איי-אי ובשלושת המיליארדים השנתיים של הסיוע הצבאי לישראל.

בחלוף שנה התחדש התיאבון בסי-איי-אי. בין כה וכה נוספו למשוואה גורמים. עוזרו החדש של ויינברגר לביטחון בינלאומי, ריצ'רד ארמיטג', היה לידיד ובן בית של הנספח הצבאי החדש, אלוף אורי שמחוני; כך גם מזכירו הצבאי של ויינברגר, גנרל קולין פאואל.

במלחמת לבנון היה שמחוני ראש מחלקת ההדרכה וסגנו של אלוף פיקוד הצפון, אמיר דרורי. הוא קיווה לקבל אחרי דרורי את פיקוד הצפון, אך עם פרסום דו"ח כהן והדחת ראש אמ"ן יהושע שגיא הזעיק אותו הרמטכ"ל, רפאל איתן, והודיע לו על מינויו המיידי לראש אמ"ן. שמחוני ציית, החל בחפיפה עם שגיא, אך למחרת מסר לו רפול שהמינוי בטל: שר הביטחון המיועד ארנס תבע להקפיא את כל המינויים עד להגעתו מוושינגטון. ארנס מינה לראש אמ"ן את האלוף אהוד ברק. הרמטכ"ל החדש, משה לוי, פיצה את שמחוני בנספחות בוושינגטון, שנותרה פנויה עם שובו של מרון.

כך נוצרו שני מוקדי כוח ביחסים עם הפנטגון: ארנס ומרון בתל אביב, שמחוני בוושינגטון. תמרוני מעקף סוכלו. כך, למשל, נודע לשמחוני באביב 1984 שהציר נתניהו מקדם רעיון להציב בהונדורס, שאליה גלו אנשי הקונטראס, 100 קצינים וסמלים מחטיבת הנח"ל. חיילי הנח"ל יוסוו כמדריכים חקלאיים ויאמנו את הקונטראס בלחימה. ההצעה הורדמה, אך לא הומתה: בחקירת איראן-קונטראס התברר שלאחר כשנתיים החיה אותה שר הביטחון יצחק רבין, בגלגול אחר. רבין הציע להסתיר את נוכחות מדריכי הקונטראס במשלחת הקליטה והתחזוקה של מטוסי ה"כפיר", שהתעשייה האווירית מכרה להונדורס.

ביוני 1984 קיבל ויינברגר מעוזרו ארמיטג' מזכר המפרט את השתלשלות העברת נשק השלל ב-1983. המשימה הושגה אז, ציין ארמיטג', בעקבות שיחות סיקורד-מרון והחלטת ארנס. ממשלת ישראל העניקה את הנשק למשרד ההגנה האמריקאי ללא תמורה. בפברואר 1984 התבקש הפנטגון לברר אם יש בישראל נשק נוסף "בתנאים כספיים דומים", כלומר "שניתן להשיגו לשימוש מבצעי במחיר אפסי או זעום". במגעים עם ממשלת ישראל במרס 1984 התגלה שאכן נותר נשק שלל נוסף ממאגרי אש"ף, כולל קטיושות ונשק נגד מטוסים, אלא שהוא "למכירה". משלחת משותפת לפנטגון ולסי-איי-אי יצאה לישראל לבחון את הפריטים.

"בדיונים עם הישראלים", ציין ארמיטג' ביובש, "התגלה שהם מייחסים לנשק זה שווי של יותר מ-77 מיליון דולר. לפי השמאות של מקורות הפנטגון, השווי הוא בערך 27 מיליון", ולפי חישוב אחר 35 מיליון. מנהל מוזיאון הצבא האמריקאי, מומחה לנשק סובייטי, אמד את השווי ב-17 מיליון דולר בלבד. ארמיטג' הוסיף שסגנו, גנרל חיל האוויר אד טיסייה, יורשו בתפקיד של סיקורד, ייצא בעניין אחר לישראל ויוכל "להתייחד עם המנכ"ל מרון לדיון בהעברת המאגר השני של נשק השלל לפנטגון במחיר אפסי או זעום. אם יצליח טיסייה במשימתו, יוכל הנשק להגיע לארה"ב בסוף יולי ויועבר מיד לסי-איי-אי".

האמריקאים, תמימים שכמותם, שכחו עם מי יש להם עסק - ואכן "עסק" הוא מונח המפתח; הוא והפוליטיקה. לקראת פגישת ארמיטג' עם הנספח הצבאי שמחוני ב-24 במאי, כתב לארמיטג' קצין הקישור הכפוף לו, כי "הסיכוי שארה"ב תשיג נשק זה קלוש אם לא יגיע לחזקתנו לפני 23 ביולי, מועד הבחירות לכנסת. אפשר שאנשי הקשר שלנו במשרד הביטחון, כולל ארנס ומרון גם יחד, ייעלמו משם כבר למחרת. כינון קשרים עם שחקנים חדשים עלול להצריך זמן".

הפעילות הישראלית בנושא זה קפאה בעקבות "הבלבול בממשלת ישראל באשר לכיוון המדיניות האמריקאית במרכז אמריקה ועל התפקיד שישראל יכולה וצריכה למלא בהקשר זה. אם לדעתך העיתוי נכון, שמא תדונו בסוגיית התשלום תמורת הנשק. נוכל להציע לממן את ההוצאות הישראליות הישירות באריזת הנשק, הכנתו להובלה ושינועו. אל לנו להציע לשלם כלל תמורת הנשק, משתי סיבות: השימוש בנשק יהיה לקידום האינטרסים המערביים, ובמתווה הכללי של יחסי ישראל-ארה"ב, מחוות רצון טוב מצד ישראל, בהוצאה קטנה של דולרים, תסייע מאוד כשישראל מבקשת סיוע אמריקאי בתוכניות גדולות כגון ספינות הטילים ?סער-5' ה'לביא', השבחת ה'פנטום', שדרוג טנק ה'מרכבה' והשימוש בכספי הסיוע הצבאי לרכישות בישראל".

לתכנון ההובלה יידרשו שבועות ולכן, כתב ארמיטג', "אין זמן לבזבז: עלינו להשלים את המאמץ לפני הבחירות בישראל". קצין הקישור נשלח לישראל להפעיל את קסמיו, אך נתקל במחסומים. כדי לחסוך זמן הציע מרון להתחיל לארוז - הפעם נדרשו יותר מ-100 מכולות - בעוד ההתייעצויות הפנימיות בישראל נמשכות.

למחנה ארנס-מרון, דיווחו האמריקאים לשולחיהם, שתי בעיות. הרמטכ"ל משה לוי, שהיה להוט לזרז את נסיגת צה"ל בתוך לבנון, ייחס עדיפות עליונה להקמת אזור הביטחון ולכן גם לחימוש כוחות סעד חדאד, שהפכו ל"צבא דרום לבנון", בנשק השלל. היחידה לסיוע ביטחוני (סיב"ט) ומחלקת קשרי חוץ בצה"ל תבעו פיצוי כספי. מעל לכל, השעון תיקתק: עוד מעט כנסת חדשה, ממשלה חדשה, אולי שר ביטחון חדש שיביא מנכ"ל חדש.

חוב חשאי

המברק האחרון מתל אביב, בחתימתו המצונזרת של קצין הקישור, כתוב כטיוטת תסריט למותחן: איך ביליתי עם מנדי מרון את יום הבחירות. מתוארות בו, שעה אחר שעה, התייעצויות, התחכמויות והתמקחויות. רמזים שניתן להפחית את המחיר אם תימצא דרך להגדיל את הסיוע. כעס בפנטגון על החוצפה הישראלית. התעשתות - בכל זאת זקוקים לנשק למען הקונטראס - וליבון חלופות. מברקים מוצפנים מהשגרירות, ייפויי כוח, הצעות גישור, "הסכם ג'נטלמני" ללא חתימות.

הקלפיות נסגרו והבחירות בין העבודה בראשות שמעון פרס לליכוד בראשות יצחק שמיר הסתיימו בתיקו. לאחר שבוע, בטרם הוקמה ממשלת פרס-שמיר, חתם ארנס על אישור העסקה: נשק ב-30 עד 40 מיליון דולר, תמורת ציפייה להגדלה מקבילה בסיוע הצבאי. החשש האמריקאי התממש רק חלקית: ארנס נאלץ לפנות את המשרד לרבין, שהיה פרו-אמריקאי כמותו (אם כי הרבה פחות פרו-לביא), אבל מרון נשאר תחתיו כמנכ"ל שנתיים נוספות.

מסמכי "קומקום עקום" מסתיימים במזכר פנימי, עלום נמענים וחותמים, שחובר ביום חשיפתה של פרשת איראן-קונטראס, בנובמבר 1986. מדווח בו שראש סיב"ט, אלוף-משנה במילואים צבי רויטר, התלונן על שחוב העסקה השנייה טרם נפרע. התלונה נבדקה בפנטגון והעלתה ממצא מדהים: הנספחות הצבאית בוושינגטון והאגף הבינלאומי במשרד ההגנה הגיעו להסדר חשאי: תמורת ויתור על התשלום, תקבל חברה ביטחונית אמריקאית שנמכרה לישראל, "נומקס", את הסיווג הביטחוני שאיבדה ורישיון למכור לצבא האמריקאי.

אזרחים ישראלים, שצה"ל ומשרד הביטחון מסתירים מהם - ולא אחת גם זה מזה - את סבך פעילותם, צריכים להודות לפנטגון ולחוק חופש המידע החל עליו. מה בדיוק עושים הקצינים והשרים, הפקידים והשגרירים בסתר היום, ייחשף באדיבות האמריקאים בתוך 25 שנים קצרות. *



חיילי צה'ל עם נשק שנתפס ביום הראשון למלחמת לבנון


1. שר ההגנה קספר ויינברגר; 2. עוזרו, ריצ'רד ארמיטג' 3. ראש הסי-איי-אי ויליאם קייסי; 4. השגריר בוושינגטון ובהמשך שר הביטחון, משה ארנס; 5. הנספח הצבאי בארה'ב ובהמשך מנכ''ל משרד הביטחון, מנחם מרון - תצלומים: לע''ם, גטי אימג'ס ודו'צ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו