בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשיות איסר בארי

מפקד המודיעין הראשון של צה"ל סולק מהצבא כבר במארס 1949

תגובות

איסר בארי (שנקרא גם איסר "הגדול", להבדיל מאיסר "הקטן" הראל) מונה בפברואר 1948 לראש שירות הידיעות (ש"י) של "ההגנה". עם הקמת צה"ל הפך ש"י למחלקת המודיעין במטכ"ל, שממנה צמח אגף המודיעין של צה"ל. במלחמת העצמאות היה בארי מעורב בכמה פרשיות שזיעזעו את המערכת הביטחונית והפוליטית, עד להדחתו מהתפקיד בדצמבר 48' בעקבות רצח עלי קאסם, וסילוקו מצה"ל במארס 49' בעקבות פרשת אמסטר. בנובמבר 49' נידון למאסר של יום אחד באשמת הריגתו של סרן טוביאנסקי. המאסר לא הוצא לפועל בגלל חנינת הנשיא.

* רצח ידידיה סגל

בינואר 48' רצחו שלושה אנשי אצ"ל שישה מחפשי עבודה ערבים ופצעו עשרות בשער בתי הזיקוק בחיפה. בתגובה רצחו פועלים ערבים 40 פועלים יהודים בבתי הזיקוק. אנשי ש"י בחיפה חטפו שניים מתוקפי האצ"ל, ובתגובה חטפו אנשי אצ"ל אחד מבכירי ש"י בחיפה. ראשי ש"י חטפו את ידידיה סגל, לוחם אצ"ל בעיר, (בתמונה) ששמר על הצריף שבו הוחזק בכיר ש"י החטוף. אנשי האצ"ל עונו אנושות בחקירתם, לרבות הזרקת "זריקות אמת". במשך המשא ומתן לחילופי החטופים טענו אנשי "ההגנה" שסגל שוחרר, אבל הוא לא הגיע לביתו. גופתו התגלתה ליד הכפר הערבי טירה (טירת כרמל), כשעליה סימני התעללות. האצ"ל האשים את "ההגנה" בהריגת סגל (אולי בזמן החקירה בעינויים), ואנשי "ההגנה" טענו שסגל "ברח" מהחקירה, נמלט לטירה ושם נרצח על ידי ערבים. גרסה זו נתפסה כשקרית מיסודה, אולם ועדת חקירה ציבורית לא הצליחה להגיע למסקנות ברורות על זהות רוצחיו של סגל.

* הוצאתו להורג של סרן טוביאנסקי

המהנדס מאיר טוביאנסקי (בתמונה) מילא תפקיד בכיר בחברת החשמל הירושלמית, שנוהלה בידי השלטון המנדטורי. במקביל שימש טוביאנסקי כממונה על שדות התעופה של "ההגנה" בירושלים. עם פלישת צבאות ערב הודק המצור על ירושלים והלגיון הירדני הפגיז את השכונות היהודיות. ש"י בירושלים, בראשות בנימין גיבלי, חשד כי טוביאנסקי, בפגישתו ב-16 ביוני עם מנכ"ל חברת החשמל הבריטי, סיפק לו מידע חיוני על הנעשה בחלקה היהודי של העיר. על בסיס דו"ח שחיבר גיבלי ב-25 ביוני, קיבל איסר בארי אישור מהתובע הכללי הראשי של "ההגנה", אברהם גורלי, לקחת על עצמו את ניהול התיק, ו"הבין מדבריו" של גורלי שהוא רשאי למנות בית דין שדה לשפיטת טוביאנסקי.

ב-30 ביוני נעצר טוביאנסקי ונלקח אל הכפר הערבי הנטוש בית ג'יז (קיבוץ הראל הנוכחי). טוביאנסקי ההמום הועמד לפני בית דין שדה בהרכב השופטים - איסר בארי, בנימין גיבלי, דוד קרון (קצין ש"י בנגב) ואברהם קדרון (מפקד ש"י בצפון והממונה על הריגול הנגדי). העיתונאי שבתי טבת, שחקר את הפרשה, מצא כי משפט השדה התנהל בניצוחו של גיבלי ובמעמד ה"שופטים" בלבד. לחשוד לא הועמד סנגור, וארבעת "שופטי" ש"י שימשו חוקרים, תובעים, שופטים ותליינים. בסיום ה"משפט" הרשיעו השופטים פה אחד את טוביאנסקי בבגידה והחליטו להוציאו להורג בו-במקום. כשסיים גיבלי לקרוא את "גזר הדין" הוא קרע את כותפותיו של טוביאנסקי וכיתת יורים מחיילי המשלט הוציאה אותו להורג.

למחרת דיווח בארי לבן גוריון על ההוצאה להורג, ולאחר כמה ימים לגורלי. ב-18 בנובמבר פנתה לנה טוביאנסקי, האלמנה, אל בן גוריון, ובעקבות מכתבה הוא הורה לרמטכ"ל ב-27 בדצמבר 48' לבדוק מחדש את הפרשה. החקירה הוטלה על אהרון חוטר-ישי, שהתמנה באותו היום לראש השירות המשפטי במקום גורלי. ב-26 ביוני 49' טיהר חוטר-ישי את טוביאנסקי מהאשמות השווא שטפלו עליו "שופטיו". בהוראת בן גוריון, הועמד איסר בארי לבדו לדין פלילי באשמת הריגת אדם. בנובמבר 49' הרשיעו בית המשפט המחוזי בתל אביב בהריגה ודן אותו למאסר של יום אחד. בהמלצת בן גוריון חנן הנשיא חיים ויצמן את בארי "מתוך ידיעה והערכה של השירות הארוך והמסור אשר איסר בארי הקדיש להגנת הארץ".

* עלילת ג'ול אמסטר

יהודה (ג'ול) אמסטר היה איש עסקים חיפאי עתיר נכסים ומקורבו של אבא חושי, האיש החזק בחיפה. ב-13 במאי 48', ערב לפני הכרזת העצמאות, עצרו אנשי ש"י בחיפה את אמסטר (בתמונה). בעת מעצרו הוחרם ונבזז רכושו - 14 מכוניות, ריהוט ל-51 דירות ומחסנים של חלקי חילוף לרכב (כנראה, גם מהרכוש הנטוש של ערביי חיפה). עם אמסטר נעצרו אנשים נוספים, ששוחררו מיד. אמסטר הואשם ב"פעילות פלילית שנגעה גם באינטרסים של ה'הגנה' במלחמה". הוא נכלא לבדו במשך יותר מחודשיים בבית נטוש בסידנא עלי, על החוף מצפון להרצליה, ונחקר בעינויים אכזריים על ידי איסר בארי, שכללו עקירת שיניים, "זריקות אמת", חריכת העור בפטיש הלחמה, טפטוף מים על הראש והטבעה במי הים.

המעצר, הכליאה וההתעללות בוצעו ללא ידיעת השירות המשפטי. רק בעקבות פניית פרקליטו של אמסטר ללוי אשכול, עוזר שר הביטחון, הובא העניין לידיעת גורלי, וב-29 ביולי 48' אמסטר שוחרר. חפציו האישיים וחלק מכספו (10,000 לא"י, הון עתק באותם הימים) הוחזרו לו, אולם בקשר לחפצים אחרים טען איסר בארי ש"הם לא נלקחו ממנו".

בפרשת אמסטר הלך בארי צעד אחד רחוק מדי. מעצרו של אמסטר נועד להפליל את אבא חושי, מזכיר מועצת פועלי חיפה וחבר מפקדת המחוז של "ההגנה". העיתונאי שבתי טבת כתב שתפירת התיק לחושי נבעה מתאוות נקם אישית של בארי נגד חושי, שגרם להרחקתו ממחוז חיפה ב-1939. מכיוון שאמסטר לא נשבר בחקירתו ולא סיפק את ה"סחורה", הטיל בארי על קצין ש"י, חיים יערי, לזייף שני מברקים, שהחשידו את חושי בהסגרת תוכניות מבצעיות של "ההגנה" לבולשת הבריטית.

את המברקים המזויפים מסר בארי לרמטכ"ל יעקב דורי ולבן גוריון, אלא שהעלילה נחשפה במארס 49'. חוטר-ישי דרש להדיח את בארי מהצבא (לאחר שכבר סולק מראשות המודיעין), לשלול את דרגתו ואת זכויותיו. בגלל החנינה הכללית שהוענקה בפברואר 1949 על כל העבירות שבוצעו לפני תאריך זה, לא הועמד בארי לדין על פרשה זו. ב-15.5.49 אולץ בארי לפרוש מצה"ל.

* מאסר אבו-לבן

בספטמבר 48' נחשפה מחתרת ערבית ביפו שצברה בחשאי נשק ובאה במגע עם גורמי חוץ. בן גוריון צידד במעצר מנהלי של אבו-לבן, מראשי ההתארגנות. בניגוד לעמדתו של בן גוריון עצר איסר בארי את אבו-לבן ללא ידיעת האלוף אלימלך אבנר, הממונה על הממשל הצבאי.

* רצח עלי קאסם

עלי אל-קאסם עבד אל-קאדר היה ערבי בעל נכסים שהתגורר בוואדי פאליק (נחל פולג שמדרום לנתניה) ושיתף פעולה עם הקק"ל וש"י ברכישת קרקעות. מפעיליו היו יוסף ויץ מהקק"ל, גד מכנס הנתנייתי, ואנשי ש"י בנימין גיבלי (שהיה קצין ש"י בשרון בשנות ה-40), דוד קרון ומשה הוכמן. עלי קאסם קיבל מהוכמן, מפעילו הישיר, סכומי עתק תמורת שירותיו. הקק"ל שילמה לו מאה לא"י לחודש, נוסף על הטבות חומריות מפליגות.

בפרוץ מלחמת העצמאות הופקד הוכמן על שמירת ביטחונו האישי של קאסם מפני מתנקשים ערבים. ביוני 48' פונה קאסם לפנסיון סגור בכפר שמריהו, וכעבור זמן קצר הועבר לבית ברחוב יהודה הימית ביפו. בחסות קציני הממשל הצבאי הסתובב קאסם בחופשיות ביפו, בתל אביב ואף יצא לסיורים בארץ. לטענת המודיעין אסף קאסם מידע כדי להעבירו לכוחות הערביים במטרה לטהר את שמו, ולכן יש לעצרו במתחם הסגור של ערביי יפו בשכונת עג'מי, בניגוד לעמדת הממשל הצבאי. גיבלי, קרון והוכמן מסרו את המידע על קאסם לבארי.

העיתונאי שלמה נקדימון, שחשף ב-2006 את פרשת חיסולו של קאסם, כתב שב-16.11.48 נתן בארי הוראה לסרן דוד קרון, ראש היחידה המיוחדת להפעלת סוכנים, לרצוח את עלי קאסם, שהיה כפוף למרותו, ללא משפט. עוד באותו היום נרצח קאסם, וגופתו נקובת הכדורים הושלכה בנחל כלח ביערות הכרמל בצד הכביש לבית אורן.

בהוראת בן גוריון הודח בארי כעבור חודש, ב-12 בדצמבר, מתפקידו כראש מחלקת המודיעין, בגלל לקיחת החוק לידיו. בינואר 49' הועמד בארי למשפט בדלתיים סגורות לפני בית דין צבאי מיוחד. ב-9.2.49 הרשיע בית הדין את בארי ב"חריגה מסמכות". הוא נידון לסילוק מתפקידו, ללא הורדה בדרגה.


השירות הכללי הארגון שגבה "מסים" מהציבור למימון פעילותה של "ההגנה"

בעקבות משבר חריף שפרץ בקיץ 1944 בין עיריית תל אביב לארגון "ההגנה", הוקם "השירות הכללי" (ש"כ) כמנגנון למימון פעילותה של "ההגנה". מרבית 2,700 אנשי ש"כ היו בעלי מקצועות חופשיים ("האיש האפור על המתרס", כביטויו הלירי של אלתרמן), שהתקבלו כ"נאמני ההגנה". שיטת המיסוי, הוולונטרי כביכול, שולבה עם הקמת הפלוגה המיוחדת מיוצאי הפלמ"ח ("הרזרבה"), שגבתה את הכסף מסרבני התשלום בדרכים משלה. צבי אורבך מונה למפקד ש"כ וישעיהו (שורה) פרנקל מונה לסגנו. שניהם היו מפקדים מנוסים ובעלי רקורד מבצעי.

ש"כ היה לכאורה אחד מכעשרה שירותים (חילות) במטה המחוז, אך למעשה היה הארגון הגדול, החזק והמרכזי ביותר בתל אביב, ושירתו בו אזרחים מבוגרים יחסית במה שהיה מעין שירות מילואים. בשנות המערכה על הקמת המדינה הניח ש"כ את התשתיות הלוגיסטיות של "ההגנה" בעיר - קליטת המעפילים הבלתי-לגליים, רכש צבאי, מערך ההסלקה, תחנת השידור המחתרתית קול ישראל. בחורף תש"ח הופקדו בידי ש"כ משימות אבטחה בעיר, הפיקוח על השוק השחור וארגון שיירות המזון לירושלים הנצורה.

בעיצומה של פרשת טרייביש ניהל צבי אורבך, מפקד ש"כ, את המבצע החשוב ביותר בתולדות השירות. הוא גייס 700 משאיות על נהגיהן האזרחיים ואירגן ארבע שיירות שהעבירו 2,800 טון אספקה לירושלים. ביוני 1948 אוחדו ש"כ והחי"ם (חיל המשמר) בפיקודו של אורבך. ב"מבצע דני" עזבה היחידה המאוחדת את גוש דן, ואורבך התמנה לפקד על הערים רמלה ולוד, שנכבשו במבצע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו