מכללת עמק יזרעאל מציגה: מבוא למדינה דו-לאומית - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

מכללת עמק יזרעאל מציגה: מבוא למדינה דו-לאומית

מה קורה בקמפוס שליו ומנומנם כשמפלגה ערבית מאיימת לנצח בבחירות לאגודת הסטודנטים?

  • פורסם לראשונה: 16.12.2010
  • 06:19
  • עודכן ב: 17.12.2010
  • 05:52

מנכ"ל מכללת עמק יזרעאל, יורם רז, מדבר על "דו-קיום" כעל המוטו המרכזי שעליו נשען המוסד המטופח הממוקם בצמוד לקיבוץ מזרע, על הכביש שבין עפולה לנצרת. הוא עושה זאת במידה רבה של כריזמה, יש לציין, ולא פעם במשך השיחה אף מפנה את בן שיחו להתבונן ברחבי הקמפוס, כאן נצפו עד לפני שבוע, בטרם פקד החורף את הארץ, חבורות-חבורות של ערבים ויהודים שרועים על המדשאות ונהנים מהשמש הסתווית של העמק.

אחד מהם, סמיר בראנסה, הוא יו"ר ועד הסטודנטים הערבים בקמפוס, גוף שהוקם בתחילת שנת הלימודים הנוכחית כאלטרנטיבה מתריסה לאגודת הסטודנטים של המוסד. בראנסה, 39, תושב הכפר ריינה הסמוך לנצרת, רץ בראש רשימה כל-ערבית בבחירות לאגודת הסטודנטים שנערכו ביוני האחרון, אבל פרש ימים ספורים לפני ההצבעה לאחר ששתי הרשימות היהודיות שהתמודדו עמו התאחדו על מנת למנוע ניצחון ערבי. מאוחר יותר גילה, לטענתו, שהנהלת המכללה היתה מעורבת במהלך של איחוד הרשימות. רז, מנכ"ל המכללה, דוחה אמנם את הטענה שיזם את האיחוד, אבל לא מכחיש שנפגש בחשאי עם ראשי הרשימות היהודיות כשבוע לפני הבחירות. "אני לא רוצה אגודה בשפה הערבית בלבד", הוא מודה, "לכן בהחלט שמחתי שסמיר והחבר'ה שלו פרשו מהמירוץ".

הקמפוס בעמק יזרעאל. מה שקרה פה עתיד לקרות בעוד כמה שנים בפוליטיקה הארצית

מקרה הבחירות במכללת עמק יזרעאל ומשמעויותיו יכול לפרנס בעצמו מחקר אקדמי. באורח אירוני, הוא התרחש דווקא בקמפוס שבו הרשימות המועמדות לאגודת הסטודנטים אינן מזוהות עם מפלגות ארציות, וכפועל יוצא, אגודת הסטודנטים הנבחרת היא גוף ללא אוריינטציה מפלגתית. "כל אגודה בכל קדנציה רוצה תמיד את אותם הדברים: מחירים בקפטריה, חנייה וזהו בערך", מסביר רז, "נגמרו הימים שבהם אגודות הסטודנטים הצמיחו פוליטיקאים". לרז עצמו זה מתאים. "אנחנו לא רוצים פוליטיקה בקמפוס", הוא מבהיר. "לא רוצים להגיע למצב כמו בחיפה". הוא טוען שבאוניברסיטה שעל הכרמל קיים מתח תמידי בין הסטודנטים הערבים ליהודים, וכדוגמה מזכיר את ההפגנות הסוערות משני צדדי המתרס שפרצו שם לפני כחודש וחצי, בעקבות בואה של חברת הכנסת חנין זועבי לקמפוס.

בעמק, לעומת זאת, העניינים בדרך כלל רגועים. מדי שנה נבחרת בסוף הסמסטר השני אגודת הסטודנטים, המונה חמישה נציגים בסך הכל, והליך הבחירה מתנהל באופן הבא: כל סטודנט משלשל לקלפי פתק עם חמישה שמות מועמדים, שאותם הוא בוחר בדרך כלל מתוך שתי רשימות שונות. על פי התקנון אין מניעה "לערבב" מועמדים משתי הרשימות. לאורך השנים הציבה כל אחת משתי הרשימות מועמד ערבי אחד, באופן מסורתי בתפקיד סגן היו"ר, מתוך רצון להעניק ייצוג הולם לרבע מאוכלוסיית הקמפוס (ישנם כאלף ערבים מתוך 4,000 סטודנטים בסך הכל). ב-2004 הופר לראשונה הסטטוס קוו, כשאף רשימה לא הסכימה לצרף לשורותיה את המועמד הערבי שביקש להעמיד עצמו לבחירה. אותו מועמד החליט להקים בתגובה רשימה ערבית עצמאית, שלישית במספר, וזו נכשלה כישלון חרוץ בבחירות. אלא שהכישלון דאז הניח את התשתית להקמת רשימות ערביות נוספות בעתיד, ולסיפור הנפיץ שלפנינו.

סטודנט בן 50?

יש לציין שזו הפעם הראשונה שבה נכתב הסיפור בעיתון בעברית, למעט טור קצר בעמודי הדעות היומי של "ידיעות אחרונות", שכתב אורי משגב לפני כמה חודשים. בתקשורת הערבית, לעומת זאת, הוא סוקר בהרחבה. תחילתו חודשים ספורים לפני מועד הבחירות לאגודה (9/6/10-7), עם פנייתם של בראנסה ושל סטודנט נוסף בשם נאג'י אגברייה, תושב אום אל פאחם בן 50, לשתי הרשימות הכל-יהודיות שהתמודדו בבחירות, בבקשה שישלבו נציגים מטעמם ברשימותיהם. בראש רשימה אחת עמד רון מרגלית, מושבניק מכפר תבור וסטודנט שנה ב' במסלול משולב של סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וקרימינולוגיה, ולימים יו"ר האגודה; ובראש הרשימה האחרת סטודנט צעיר משנה א' בחוג למדע המדינה והמסלול הרב-תחומי, איתי רק, בן 24, מנצרת עלית, לימים סגן יו"ר האגודה.

בראנסה ואגברייה עשו חשבון פוליטי פשוט: בבחירות של 2009 הצביעו כ-1,200 סטודנטים מתוך כ-4,000 בעלי זכות הצבעה (במכללה לומדים יותר מאלף תלמידים נוספים במסגרות של מכינה שאינן נחשבות סטודנטיאליות), בעוד שההערכה היתה שמספר דומה יצביע גם הפעם. בהנחה שישנם לא פחות מאלף בעלי זכות בחירה ערביים המצביעים בשיעורים גבוהים יותר מאשר יהודים, וכמו כן, שאותם המצביעים יעדיפו באופן גורף לתת את קולם לרשימה הכוללת נציגים ערביים - מתקבלת המסקנה שאליה הגיעו בראנסה ואגברייה: הרשימה שיבחרו ללכת עמה היא זו שתזכה בבחירות. "אני ונאג'י נפגשנו גם עם רון וגם עם איתי", משחזר בראנסי, "והצענו לשניהם את אותו הסיכום: תמיכה ברשימה תמורת הכנסתם של שני נציגים ערבים מתוך החמישה. לכל אחד מהם אמרנו שאם לא יסגור איתנו, יש סיכוי טוב שנסגור עם השני. הם לקחו את העניין לתשומת לבם אבל הסבירו שזו בעיה, מכיוון שהרשימות שלהם כבר מגובשות, ושצירוף שני נציגים מטעמנו כרוך בוויתור על אנשים שכבר משובצים. בסיכומו של דבר, הם נתנו לנו הרגשה שהם אמפתיים למצב שלנו ומבינים שמי שילך איתנו ינצח, אבל מתקשים לוותר על האנשים שלהם". כאשר בראנסה ואגברייה הבינו שראשי הרשימות הקיימות לא מתכוונים לצרף אותם - זה קרה ביום האחרון להגשת טפסי המועמדות לבחירות - הם הודיעו על ריצתם במסגרת רשימה עצמאית, שלישית במספר, הרשימה ערבית.

בראנסה הוא דמות יוצאת דופן בנוף הקמפוס: הוא מבוגר בהרבה מחבריו הערבים, ובניגוד למרביתם גם הספיק להקים משפחה. הדבר נכון גם לגבי אגברייה, שמעיד על עצמו ש"בא לסיבוב לימודים שני", לאחר שבצעירותו למד הנדסת בניין בטכניון, פנה לעסקים, ביסס עצמו וכעת שב לאקדמיה. השניים מודים שאין מקריות בעובדה שהם הפעילים הערבים המרכזיים בקמפוס. "הצעירים אדישים יחסית מבחינה פוליטית", מסביר אגברייה. "הם ילדים של בני הדור שלי - דור כנוע שהקפיד במרוצת השנים להיות פאסיבי ולא הצטרף, למשל, לפלסטינים באינתיפאדה הראשונה, כמעט בשום צורה".

האוכלוסייה הערבית בקמפוס אינה עשויה מקשה אחת: נמנים עמה נוצרים מנצרת, מוסלמים עירוניים ומוסלמים כפריים. חלקם בנים של משפחות מבוססות, אחרים לומדים בזכות מלגות. מה שמשותף כמעט לכולם הוא העובדה שהם גרים עדיין ביישובים שבהם נולדו וחוזרים מדי יום לבתי ילדותם. 38 סטודנטים ערבים בלבד, על פי בראנסה, גרים במעונות שנמצאים בפאתי עפולה - אף אחד מהם אינו בן הגליל במקור.

ההפרדה מתחילה בכיתה

מחלון משרד המנכ"ל ישנו מבט טוב על פינה בחצר הקמפוס שבה ספסלים אחדים מבודדים - רז מספר שזו פינת הדייטים של הצעירים הערבים הלומדים במכללה. רובם בני 18-19, שכן בניגוד לסטודנטים היהודים, הם אינם משרתים בצבא, "וביניהם יש יותר בחורות מבחורים", דברי רז. "הן יוצאות מהבית בפעם הראשונה בחיים, וזה הזמן שלהן לעצמן. אפשר לראות תהליך התייהדות אצל חלקן, שבעיני הוא מבורך. הן מתלבשות באופן חילוני, חצאיות קצרות וכו', ולפעמים קשה להבחין מי ערבייה ומי יהודייה בקמפוס. כשהן מסיימות ללמוד פה, רבות מהן מתחתנות וחוזרות לבגדים צנועים".

רז מוסיף שהנושא הערבי מטריד אותו מאוד, "בעיקר העובדה שצעירים יהודים רבים עוזבים את הגליל, בזמן שהצעירים הערבים נשארים. זה מתכון לפצצה חברתית. בגליל המרכזי, כיום, 70% מהילדים הם ערבים. ברור לי שבמכללה כמו שלנו, שיותר ממחצית הסטודנטים שלא מתקבלים אליה מדי שנה הם ערבים, ולנוכח העזיבה של צעירים יהודים את הגליל - אחוז הערבים רק יעלה עם השנים". גורמים במכללה טוענים שהעלייה באחוז הסטודנטים הערבים מטרידה את רז משיקולים של דימוי. "המכללה די מיצתה את פוטנציאל התלמידים מהגליל", טוען מרצה ותיק, "ומנסים להביא תלמידים מחיפה ומהמרכז. לכן משקיעים המון בשיווק. המנכ"ל הבין שכדי להגדיל את מספר התלמידים הוא חייב לגרום למכללה להיראות אטרקטיבית לסטודנטים מהמרכז, ולכן תדמיתית הוא לא יכול לחיות עם מצב שבו אגודת הסטודנטים, למשל, תישלט בידי ערבים".

הסטודנטים היהודים במכללה מגיעים, ברובם הגדול, מהגליל. ניתן למצוא כאן קיבוצניקים, מושבניקים וכן עירוניים מנצרת עלית, מגדל העמק, יקנעם, חיפה והקריות. מרבית העירוניים אינם מעתיקים את מגוריהם לעמק, ומגיעים ללימודים בכלי רכב פרטיים; מיעוטם שוכרים מגורים באחד הקיבוצים באזור או חדר במעונות. ההפרדה בין היהודים לערבים בקמפוס ניכרת לעין. המתח אמנם אינו גלוי - בשנים האחרונות לא נרשמו תקריות אלימות בקמפוס - אולם לא קשה להבחין כיצד הרביצה על המדשאות נעשית על פי חלוקה אתנית מובהקת, וכך גם באולמות ההרצאות. מרצה בכיר במכללה מספר, לשם המחשה, שבשיעורים שלו צד אחד של האולם מאוכלס באופן קבוע על ידי יהודים, והאחר על ידי ערבים. "פעם שאלתי את הכיתה למה הם יושבים בנפרד, ואף אחד לא ענה לי. כולם שתקו", הוא מספר.

סטודנט יהודי אומר, בתנאי שלא יוזכר שמו, ש"ההפרדה קיימת בכל מקום, גם בקפטריה ובספרייה. לפעמים יש 'שלום-שלום', לא מעבר. יצא לי לשמוע יהודים מסננים קללות ודברים מגעילים על ערבים בשיעורים, אבל לא הרבה. הערביות הן בכלל מחוץ לתחום עבורנו". גם בראנסה מספר שחברויות בין ערבים ליהודים הן עניין יוצא דופן, ואם ישנן כאלו, הן אינן מתקיימות מעבר לשעות הלימודים. על רומנים בין ערביות ליהודים או בין ערבים ליהודיות הוא אף פעם לא שמע. "מה שכן", הוא מספר, "ההפרדה בינינו לבין היהודים גורמת לאיזשהו איחוד בתוך החבר'ה הערבים - נוצרים יושבים עם מוסלמים ויש תחושה של 'ביחד'. הדבר היחיד שמשותף ליהודים והערבים, שאני יכול לחשוב עליו, זה שכולם לא ממש מתעניינים בלימודים עצמם, אלא יותר בחיי החברה. בוא נאמר שאם שיעור מתבטל אז כולם שמחים".

מצטערים, הברזנו

גם לאחר שהקימו רשימה ערבית נפרדת, המשיכו בראנסה ואגברייה לנהל מו"מ עם מרגלית ורק. "ידענו שהיה להם סיכוי גדול לנצח, וגם העדפנו רשימה משולבת כדי לגרום לסטודנט הערבי להרגיש חלק מהמכללה, שירגיש בבית", אומר בראנסה. מבין שתי הרשימות היהודיות, זו של איתי רק היתה קרובה יותר להשתכנע, אולם זה לא קרה. ואז, ארבעה ימים לפני מועד פתיחת הקלפיות, הגיעו לאוזני בראנסה ואגברייה שמועות על איחוד בין שתי הרשימות היהודיות, ועוד כזה שההנהלה לכאורה מעורבת בו.

זה היה ביום חמישי, ובמוצאי שבת קבעו השניים פגישה עם מרגלית ורק בבית קפה בנצרת כדי ללבן את העניין. אלא שהאחרונים לא הופיעו. השבוע אמר רק: "לא יכולנו להגיע, ולא הצלחנו לתפוס אותם כדי להודיע להם. זו היתה אי הבנה, טעות, והתנצלתי עליה כבר לפני סמיר". כך או כך, כשנפגשו לבסוף הארבעה ביום ראשון, והערבים הציעו שנציג אחד בלבד מטעמם ייכנס גם הוא לרשימה המאוחדת, בהתאם לחלק היחסי של הערבים בקמפוס, השיבו מרגלית ורק: "האיחוד כבר סגור".

"אמרנו להם שהם משלמים מחיר גבוה יותר אפילו מזה שדרשנו בהתחלה", מספר בראנסה, "אבל הם לא השתכנעו (כזכור, בראנסה ואגברייה דרשו במקור שני נציגים ערבים ברשימה שתקבל אותם, וכך היו משתבצים לצדם שלושה נציגים יהודים; בסופו של דבר, האיחוד כפה על הרשימה של מרגלית לבחור שני נציגים בלבד, ועל זו של רק - שלושה)". מרגלית אומר שערך חשבון פשוט, ולפיו אם הוא רוצה לנצח בבחירות, עליו להתאחד עם אחת משתי הרשימות; כעת הוא מסביר מדוע העדיף את זו של רק, עמה היו לו עד לאותה נקודת זמן יחסים מתוחים: "היה לי ברור שלמרות היריבות נגד הרשימה של איתי, עדיין יש לי איתו מכנה משותף גדול יותר מאשר עם סמיר. אני סומך עליו יותר בארגון של טקס יום הזיכרון, יש לנו חברים משותפים, ולכן החלטתי להתאחד איתו".

בעקבות האיחוד החליטו הערבים להסיר את מועמדותם כליל. גם משום שמעשית הסיכויים שלהם להיבחר אפסו, וגם משום שלא הסכימו באופן עקרוני "לשתף פעולה עם איחוד שנכפה מלמעלה", טענת בראנסה.

בראנסה ואגברייה החליטו למנף את הסרת מועמדותה של הרשימה הערבית להנעת תהליך חדש, והכריזו באותו השבוע על הקמת "ועד הסטודנטים הערבים". על אף שנכון לעכשיו הנהלת המכללה לא מכירה בו - "התאגדות עצמאית כזאת אינה חוקית", טוען רז - באגודת הסטודנטים דווקא משתפים עמם פעולה. בעוד כשבוע אמור להיערך האירוע הראשון שהוועד מארגן, לא מעט בסיועה של האגודה: מסיבה לרגל עיד אל אדחא וחג המולד, שתיערך באולם האירועים במכללה. אלכוהול לא יהיה שם, ארוחת ערב כן, וגולת הכותרת היא הופעתו של הזמר הערבי החיפאי הפופולרי, וויסאם חביב. במסיבה גם יחולקו 40 מלגות בשווי 1,000 שקל כל אחת שגייסו פעילי הוועד מאנשי עסקים ערבים (חמש מתוך 12 המלגות שמציע המוסד עצמו לסטודנטים הן לחיילים משוחררים; אחת עבור העדה האתיופית; ואחת נוספת עבור העדה הצ'רקסית). בנוגע לבחירות הבאות, שייתקיימו בעוד כחצי שנה, מתעתד בראנסה לרוץ ברשימה נפרדת, כל-ערבית, ואף מצהיר שישאף לשנות את שיטת הבחירה.

בחירות באווירה סורית

בחזרה למערכת הבחירות הקודמת. באחד הימים שקדמו לה, בעוד בראנסה ואגברייה עוסקים בהחתמת תומכים לוועד שזה עתה הוקם, ניגש אליהם אחד המרצים במכללה, שאת שמו הם מסרבים להסגיר, וסיפר להם, לטענתם, שכמה ימים קודם לכן התקיימה במשרדו של המנכ"ל פגישה בינו לבין מרגלית ורק, ושם עלה לראשונה רעיון איחוד הרשימות. "התחלנו לדבר עם מרצים נוספים, חלקם סיפרו דברים דומים, והבנו שאלה לא משחקים פוליטיים, זו כבר גזענות", אומר בראנסה. פחות או יותר בשלב הזה, הוא טוען, יזמה ראש החוג ללימודים רב-תחומיים, רות אמיר, פגישה בין השניים למנכ"ל במטרה להבהיר את הסוגיה (אמיר סירבה להתראיין לכתבה זו, וכמוה גם מרצים נוספים במכללה שנמנעו להביע את דעתם בגלוי).

"להפתעתנו, המנכ"ל לא הכחיש שנפגש עם רון ואיתי", מספר בראנסה, "אבל הכחיש שאמר להם להתאחד. שאלנו למה לא הוזמנו גם אנחנו לפגישה, והוא טען שרון ואיתי רצו בסך הכל להתייעץ איתו. מה שכן, הוא אמר לנו מפורשות: 'תארו לעצמכם שהייתם מנצחים בבחירות והיתה פה אגודה ערבית? זה היה מגיע לתקשורת העולמית, אפילו לטורקית! (הפגישה נערכה זמן קצר לאחר אירוע המשט)'. אמרתי לו שאם היינו מנצחים, הוא היה יכול להתפאר בדמוקרטיה האמיתית שיש לו בקמפוס, אבל הוא השיב שלא ייתכן ש-20 אחוז מהסטודנטים ייצגו את כל השאר". בראנסה ואגברייה יצאו מהפגישה נסערים. הם הרגישו שנפל דבר. הם מיהרו לנסח הודעה לעיתונות והיו משוכנעים שכתבים יעוטו עליהם, אבל הופתעו לגלות שרק התקשורת הערבית גילתה עניין.

מרגלית ורק, כמו גם רז, מאשרים את דבר קיום הפגישה, אך מספרים שעילתה היתה אירועי ההשתלטות על משט המרמרה. "יורם חשש שבעקבותיהם יתלהטו הרוחות בקמפוס", אומר רק, "ומאחר שזו הפעם הראשונה שרצה בבחירות רשימה ערבית עצמאית, הוא ביקש שאני ורון נוודא שלא יהיה בלגן בקמפוס. אבל הוא לא דיבר על זה שאנחנו צריכים לאחד רשימות. הרעיון להתאחד עלה בשיחה ביני לבין רון עוד לפני הפגישה אצלו". מרגלית טוען גם כן ש"המנכ"ל לא אמר לנו לאחד רשימות, אלא רק הזכיר את העובדה שישנן שלוש רשימות, בניגוד לשנים הקודמות שבהן רצו רק שתיים, ותהה מה הסיבה. בדיעבד, אם הייתי יודע איזה בלגן הפגישה הזו תעשה ואילו שמועות ירוצו בעקבותיה, לא הייתי בא. עכשיו אני במצב של 'לך תוכיח שאין לך אחות'. בדיעבד גם ברור לי שסמיר, בתור ראש הרשימה הערבית, היה צריך גם להיות בחדר בזמן שמדברים על החשש מבלגן בין יהודים וערבים בקמפוס".

שבוע לאחר אותה הפגישה, בבחירות שהתפרשו על פני שלושה ימים, הצביעו 800 סטודנטים בלבד לרשימה אחת בודדה, כפי שנהוג במדינות שבהן הדמוקרטיה היא למראית עין בלבד.

הכל בגלל המרמרה

דמותו של רז, בן 70, היא מרכיב מפתח בהבנת הסיפור. בדומה לנשיאת המכללה, עליזה שנהר, המשמשת גם כפרופסורית מן המניין בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, הוא מזוהה באופן מובהק עם השמאל הציוני: בעוד ששנהר היא סגנית ראש עיריית חיפה לשעבר מטעם מפלגת העבודה, שאף התמודדה על ראשות העיר בשנת 2003; רז, תושב קיבוץ מרחביה, היה בעברו חבר מרכז מפ"ם, ומאוחר יותר איש מרצ. הוא עובד במכללה זה 27 שנים ובשנים האחרונות משמש גם כמנכ"ל התורן של ועד המכללות הארצי. כעת, בתשובה לשאלתי, לאחר התלבטות של כמה דקות טובות, הוא מוכן להגדיר עצמו "שמאל מתפכח". ההתבטאויות שלו בנושא הסטודנטים הערבים, כמו גם בסוגיות פוליטיות נפיצות אחרות, מתאפיינות בישירות ובכנות יוצאות דופן ומעוררות הערכה. "האינתיפאדה בשנת 2000 היא לא מה שגרם לי לפיכחון", הוא אומר, "אלא דווקא השנים האחרונות. אני יותר ויותר חושב שהפלסטינים משחקים איתנו משחק. המדינה שלנו הולכת ימינה, כל הזמן ימינה, ושמע - אולי אנשים צודקים? אולי הפתרון הוא שאין פתרון? אולי באמת אין פרטנר בצד השני?"

רז מספר איך אותה הפגישה במשרדו, שבוע לפני הבחירות, נראתה מהעיניים שלו. על הפרק, הוא אומר, היה חשש מהתלקחות הקמפוס בעקבות שמועה שהתרוצצה בזמן אירועי המשט ולפיה השייח ראאד סלאח, תושב אום אל פאחם, נהרג על ידי צה"ל. "יש לנו סטודנטים מאום אל פאחם", הוא מסביר, "וגורמי מודיעין העריכו באוזני שערבים במכללה מארגנים הפגנה. היה לי ברור שאם זה יקרה, היהודים בקמפוס יגיבו בחריפות והשליטה תאבד. תבין, הרבה מהסטודנטים היהודים פה ימנים, חלקם ימנים קיצונים. חששתי שכל העבודה שעשינו סביב הדו-קיום תיהרס".

על כן, טוען רז, זימן אליו את מרגלית ורק כדי לבקש מהם, כדמויות מפתח בקמפוס, לגרום לסטודנטים היהודים לנהוג באיפוק במקרה של הפגנה ערבית. "ואז", הוא משחזר, "השיחה התגלגלה לנושא הבחירות. אמרתי להם ששמתי לב שהשנה יש רשימה ערבית נפרדת, מה שלא קרה בשנים הקודמות, והם הפתיעו אותי וסיפרו ששני סטודנטים ערבים בני 50 הם ראשי הרשימה (בראנסה, כזכור, בן 39). בדרך כלל הסטודנטים המבוגרים פחות מתעניינים בנושאים כמו מחירים בקפטריה, מה גם שבתקופתי כסטודנט המפלגות הערביות היו מכניסות 'שתולים' לקמפוסים, כדי שיקדמו מטרות פוליטיות ארציות. שאלתי למה הם לא מצרפים אותם לרשימות שלהם, והשניים הסבירו שהדרישות שלהם מוגזמות, ושהם גם חושדים קצת בכוונותיהם".

תוך כדי שיחה, טוען רז, הבחין כיצד מרגלית ורק עורכים את החישוב המספרי בראשיהם ומתרגמים אותם לחשש שאם לא יחברו לרשימה אחת - הערבים ינצחו. "רון הציע לאיתי להתאחד בזמן שהם ישבו מולי", הוא טוען, "ולא התערבתי או ניסיתי להשפיע עליהם. מה שכן, אני בהחלט שמח שהם התאחדו, כי אני חושב שלא צריכה להיות אגודה על טהרת האתניות במכללה".

אבל זה בדיוק מה שקרה בסוף, האגודה מורכבת מיהודים בלבד.

"כי זו מכללה עברית, ורשימה יהודית בלבד עדיין עדיפה בעיני על רשימה כל-ערבית. עם כל הכבוד לפוסט ציונות והכל, יש גבול. הסטודנטים הערבים באים מרקע תרבותי אחר, אין מה לעשות. האגודה אמורה לטפל באירועים יהודיים, בחגים, בתרבות הפנאי, ואורח החיים של הסטודנט הערבי שונה".

אתה חושב שאגודה ערבית היתה מבטלת את טקס יום הזיכרון? מונעת מסיבה בפורים?

"אתה יודע שהם מפריעים פה בטקסים, שהם משמיעים מוסיקה חזקה בכוונה בערבי יום הזיכרון?"

החשד: פעילות פוליטית

מאופן הדיבור של רז מהדהד חשש קמאי ממש, מהאפשרות של משילות ערבית על ציבור יהודי, אפילו שמדובר בגוף שהפעילות הציבורית שלו מתמצה, כדבריו, במחאה על המחירים בקפטריה. מובן שאין בכך שום חדש, זו נטייה שרווחת אצל רוב רובו של הציבור היהודי בישראל. אבל מה היא אומרת במובן יותר רחב על היכולת שלנו לקבל את המשמעות המלאה של הדמוקרטיה, שעשויה להיווצר בתוכה גם סיטואציה כמו זו? פרופ' יהודה שנהב מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שחוקר את נושא האתניות בישראל, מזהה במקרה הפרטי של מכללת עמק יזרעאל אלמנט נבואי ממש. "החשש משלטון ערבי הוא משום ששלטון ערבי, בעיני כל היהודים שמגדירים עצמם ציונים ודמוקרטיים, משמעותו למעשה סוף המדינה היהודית", הוא אומר. "המקרה הזה הוא דוגמה לאופן שבו מרצ יכולה לחבור לליברמן, והוכחה לכך שגם היהודים הציונים, הדמוקרטיים והליברליים, רוצים בסופו של דבר מדינה יהודית יותר מאשר הם רוצים מדינה דמוקרטית. ליברמן מייצג סנטימנט רווח בציבור היהודי, ולדעתי כל מי שרוצה מדינה יהודית יגיע בסופו של דבר לאותו המקום".

שנהב מאבחן תהליך שבסיומו תתארגן הפוליטיקה הישראלית לשני מחנות: או אויב או ידיד. "זהו תהליך שבו הפוליטיקה הופכת יותר ויותר תיאולוגית", הוא מסביר, "היא מתחלקת בינארית בצורה הכי חדה וברורה, ולדעתי תרחיש של איום על יהדותה של המדינה, בדמות חשש קונקרטי משלטון ערבי כחלק מהתגברות מה שמכונה 'הבעיה הדמוגרפית', עלול להביא במהרה לסוג בלעדי כזה של פוליטיקה. וברגע שיגיע הרגע התיאולוגי, כל מי שרוצה 'יהודית' ינטוש את ה'דמוקרטית'. לכן, העובדה שמנכ"ל המכללה הוא איש שמאל ציוני, ליברלי, ממחישה את התהליך שאנחנו מצויים בו הרבה יותר מאשר אם היה מדובר באיש ימין מובהק. זה מראה שהשמאל הציוני הוא לאומני, וקודם כל לאומני. מה שקרה במכללת עמק יזרעאל עתיד לקרות בעוד כמה שנים בפוליטיקה הישראלית הארצית".

יורם רז, אם רצית למנוע אגודה על טהרת האתניות, למה לא קראת לסמיר בראנסה למשרדך בתחילת הדרך וביקשת ממנו לרדת מהרעיון של רשימה ערבית בלבד, וללכת במקום לרשימה מעורבת?

"כי זו פעולה לא לגיטימית, אני לא יכול לומר להם לא לרוץ. יש תקנון. אבל ברגע ששמעתי שהם סטודנטים מבוגרים, הבנתי לאן זה הולך. סמיר הוא אדם פוליטי, וזה מותר לו, אבל צריך להבין שזה הכיוון שלו. אתה יודע שהוא נעצר בעבר?"

בראנסה הוא פעיל תנועת בל"ד - יצוין שגם איתי רק, סגן יו"ר האגודה הנבחר, הוא פעיל, בסניף הליכוד בנצרת עלית - ובעבר אכן נעצר כמה פעמים. בפברואר 91' נחשד בהמרדה, לאחר שבזמן מלחמת המפרץ ריסס כתובות הזדהות עם סדאם חוסיין והניף דגל אש"ף. הוא מספר שנחקר פעמים אחדות על ידי השב"כ בחשד לעבירות דומות, אך מעולם לא הורשע. מהשב"כ נמסר השבוע ש"מר בראנסה נחקר על ידי שירות הביטחון הכללי בשנת 89' בחשד לביצוע הפרות סדר על רקע לאומני ושוחרר לאחר מספר ימים ללא שהועמד לדין. מאז אותו מועד לא נחקר מר בראנסה שנית על ידי שירות הביטחון הכללי".

בראנסה מכחיש את טענתו של רז, ש"אם היה מצליח להקים פה אגודה ערבית, מחר הוא היה מראשי בל"ד". הוא מדגיש שמה שמנחה אותו ואת חבריו זה הרצון לגלות מעורבות בענייני המכללה; "לגרום לערבים להרגיש פה בבית ולקדם יחד עם היהודים נושאים שמשותפים לכל הסטודנטים", הוא אומר, "כן, גם מחירי הקפטריה. ואני רוצה לציין שאנחנו אפילו לא מקשה אחת: אני אמנם איש בל"ד, אבל הסגן שלי איש חד"ש". עוד הוא טוען, שגם לאחר שנודע שקמה רשימה ערבית עצמאית בבחירות לאגודה, אף גורם מבל"ד לא פנה אליו בעניין זה.

אלא שרז משוכנע מעבר לכל ספק שהקמת אגודה ערבית היתה מטעינה את הקמפוס במתחים בין ערבים ליהודים. "כל אירוע שאגודה ערבית היתה מארגנת, היו צועקים להם מהקהל 'מוות לערבים'. יש פה גוש גדול של ימין חזק במכללה, דוגמת אוהדי בית"ר ירושלים. לא היו נותנים לסמיר לפתוח את הפה".

בתור מנכ"ל, אולי אתה זה שצריך לתת גב לאגודה נבחרת אם מקללים אותה בקריאות גזעניות מהקהל.

"אתה מפריז בכוחי, אין לי יכולת לעמוד נגד זה. אני צריך לנהל מכללה פה, אנשים רוצים ללמוד, אין לי זמן להתעסק בדברים האלה. זה מקרה קלאסי שבו אני כמנכ"ל צריך להיות חכם ולא צודק".

אתה לא מנהל חברת היי-טק, אתה איש חינוך. אתה לא חושב שמצב שבו האגודה הנבחרת היא ערבית היה יכול לשרת את הדו-קיום במכללה, לתת השראה למקומות אחרים?

"לא. אין שום הצדקה בעולם שקבוצת מיעוט תכהן באגודה באופן בלעדי. מה שאתה אומר זה דיבורים של 'שמאל סלון' מתל אביב. אתה לא חי את המציאות הזו כמוני".

מה תענה לסטודנט ערבי שיקרא את הדברים האלה ויאמר לך שהמכללה, שמלמדת דמוקרטיה וממשל, לא מתנהלת בעצמה באופן דמוקרטי?

"שהמצב שבו המיעוט שולט על הרוב זו לא דמוקרטיה. אגודה ערבית היתה מפלגת את הקמפוס".*





הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים