צעירי ישראל ביתנו מתקבצים להתייעצות אחרונה, בעת שעשרות תומכים קשישים מתנהלים לאטם אל האוהל הלבן שבו מתקיים כנס המפלגה מאחורי מלון פלאז'ה בנצרת עילית. הנערים, בני 16-18, רבים מהם חברים טובים מבית הספר, עמדו שעה ארוכה לפני הכנס בצומת שליד המלון, כשהם מנופפים בדגלי המדינה וצועקים "מוות לערבים" ו"בלי נאמנות אין אזרחות" אל המכוניות החולפות. באוהל הם מתלבטים מה לצעוק כשאביגדור ליברמן ייכנס: הקריאה "ראש הממשלה הבא" אמנם עלולה להישמע מעט יומרנית לראש המפלגה השלישית בגודלה לכל היותר, אך עבורם, בשבוע שבו זכתה ישראל ביתנו לשיעורי התמיכה הגבוהים ביותר בקלפיות שהוצבו בעשרה בתי ספר תיכוניים, נראה כי השמים הם הגבול. אפילו פתיחת חקירתם של מקורבי ליברמן במשטרה אינה מצליחה להעיב על ההתרגשות ועל האופטימיות.

לצלילי מוסיקת קיטש רוסית, תופסים מועמדי המפלגה זה אחר זה את מקומם מאחורי שולחן ארוך. הצעירים מסתדרים מתחת לבמה ומקבלים באהבה את גיבורי הימין החדשים. אפילו סגנו הכמוש של ליברמן, השר לשעבר עוזי לנדאו, מצליח להוציא מהם תשואות עזות ונלהבות. אך אלו מתגמדות לעומת תגובתם עם כניסתו של יו"ר המפלגה לאוהל. פני הנערים מבהיקים, הם מרימים את דגלי המדינה אל-על ומפיצים את הבשורה בגרונות הניחרים: "הו-הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא". אם לא בבחירות הקרובות, אולי בבחירות הבאות, שבהן צעירים אלה יצביעו לראשונה.

הכנס ננעל בהשמעת ההמנון הלאומי, שאליו מצטרפים צעירי המפלגה בשירה אגרסיווית בסגנון אוהדי בית"ר ירושלים. באוטובוס שמחזיר אותם למרכז נצרת עילית מתפנה אחד מהם להסביר את מקור התלהבותו מהמפלגה: "המדינה הזאת כבר מזמן צריכה דיקטטורה. אבל אני לא מדבר איתך על דיקטטורה מוגזמת. צריך מישהו שיעשה סדר. ליברמן הוא היחידי שאומר את האמת".

עדן איוואנוב, בן 18, שמעיד על עצמו שהוא בחור "מאוד אקטואלי", מוסיף ומסביר: "באמת נמאס פה מ'הדמוקרטיה השמאלנית', אני מתכוון במרכאות - שלא יבינו אותי לא נכון. אנשים הדביקו לליברמן את התווית של דיקטטור, בגלל הדברים שהוא אומר. אבל האמת היא שבישראל לא יכולה להיות דמוקרטיה שלמה כשיש פה ערבים שמתנגדים לה. מה שליברמן אומר בסך הכל זה שמי שלא יחתום על נאמנות למדינה, בגלל הדעות האישיות שלו, לא יכול לקבל שוויון זכויות ולהצביע לרשות המבצעת. אנשים פה מבינים לאט-לאט שזה מה שצריך לעשות עם אדם שלא נאמן".

הרעיונות האלה מסתדרים עם מה שלומדים בשיעורי אזרחות?

"לדעתי בית הספר לא אומר את הדבר הנכון. בבית הספר אתה רוצה לקבל תעודת בגרות, אתה צריך את הציונים, אבל לא לומדים את האמת מבית הספר. את האמת לומדים מהשכונה, מהרחוב. אני לא מתכוון לרחוב במשמעות שלילית, אני מתכוון שלומדים את האמת ממה שקורה כאן".

מה קורה כאן?

"יש לנו בעיה, שנצרת עילית מוקפת בני מיעוטים. יש הרבה תקריות איתם, נשים מפחדות ללכת ברחוב ואנשים מפחדים שידקרו אותם, כבר לא יודעים מה לעשות. יש אנשים שגרים פה ובזמן מלחמה משמשים גיס חמישי. איתם אפשר לעשות שלום רק אחרי שנעשה מלחמה".

זו הצדקה לצעוק "מוות לערבים"?

"אלה שצועקים 'מוות לערבים', הם מתכוונים מוות לאלה שתומכים בטרור. יש גם דרוזים ובדואים, ויש לנו הרבה חברים בני מיעוטים שאין לנו בעיה איתם. דרך אגב, יש גם הרבה ערבים שבאים איתנו להפגנות וצועקים 'מוות לערבים'. הם מתכוונים 'מוות לכולם חוץ ממני'".

רוצים מסר אחיד

צעירי נצרת עילית לא לבד. ישראל ביתנו היתה המפלגה המובילה בספירת סך הקולות בימי בחירות שקיים הבדרן שבי זרעיה, ביחד עם בן רבסקי מחברת סקאי הפקות, בעשרה תיכונים במרכז הארץ. הצבעות אלו אמנם אינן משקפות מדגם סטטיסטי אמיתי של בני הנוער; כמה מימי הבחירות התקיימו בזמן המבצע בעזה שבוודאי השפיע על התוצאות, אך דעותיהם של 2,877 התלמידים מלמדות, לכל הפחות, על הלך רוח מסוים.

בסיכום ההצבעה בעשרת התיכונים זכתה ישראל ביתנו במקום הראשון עם 19.76% מהקולות, לפני הליכוד 19.5%, העבודה 15.85% וקדימה 14.11%. אהדת הצעירים לליברמן באה לביטוי גם בכמה הצבעות לדוגמה שהתקיימו באוניברסיטאות. במכללה למינהל, שם הצביעו ב-20 בינואר 700 סטודנטים, היתה מפלגתו של ליברמן השלישית בגודלה עם 24 מנדטים, אחרי הליכוד (34) וקדימה (29). באוניברסיטת תל אביב (2,682 מצביעים) הכפילה ישראל ביתנו את כוחה ביחס להצבעה דומה שנערכה לפני הבחירות הקודמות, וקיבלה 12 מנדטים.

ראשי ישראל ביתנו אינם מופתעים. "צעירים אוהבים לשמוע דברים ברורים", אומר ח"כ עוזי לנדאו בנצרת עילית, "הם רוצים מסר אחיד, אצלנו אין שום מעצור על עשיית הדברים. נמאס להם מהזיגזגים של מועמדים אחרים". ח"כ אלכס מילר, שמרכז את פעילות המפלגה בקרב הצעירים ובגיל 28 היה הח"כ הצעיר ביותר שנבחר לכנסת ה-17, מסביר בתום פאנל עם סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון: "הנושא של נאמנות זה הדבר הכי בוער אצל נוער. הם לפני צבא ולכן חשוב להם הכבוד הלאומי של המדינה. הם רוצים מישהו שיש לו מלה. שעומד מאחורי העקרונות שלו. אביגדור ליברמן משדר כוח".

מי שמאושר פחות מההצלחה המטאורית של ישראל ביתנו הם המורים לאזרחות בבתי הספר התיכוניים. המורים האלה בדילמה: ישראל ביתנו היא מפלגה לגיטימית שזכתה לאישור ועדת הבחירות המרכזית ונציגיה מכהנים בכנסת; בשיעורים הם נדרשים להסביר לתלמידים כי הקישור בין חובות אזרחיות לבין זכויות אזרחיות מנוגד לערכים הדמוקרטיים, ובאותה העת הם מתבקשים להפגיש אותם עם נציג שקורא לשלול את הזכויות האזרחיות ממי שאינו מתגייס לשירות צבאי או לאומי. יותר מכך, תמיכתם ההמונית של התלמידים בליברמן, גורמת למורים ולאנשי משרד החינוך לפקפק במידת ההצלחה של החינוך לדמוקרטיה והחינוך הפוליטי. אלה תופסים מקום מרכזי בסדר יומה של שרת החינוך, יולי תמיר, שבתקופתה חלה רוויזיה בלימודי האזרחות ובחינוך לדמוקרטיה.

משה סלנסקי, מורה לאזרחות בבית הספר אורט סינגלובסקי בתל אביב, נזעק לשמע המסרים של ישראל ביתנו. ביום בחירות שהתקיים בבית הספר ב-5 בינואר גרף ח"כ אלכס מילר מחיאות כפיים רמות כשנאם בחריפות נגד מי שהעז להפגין נגד המבצע בעזה, וקרא לא לתת זכויות שוות ל"תומכים באלה שנאבקים בנו". סלנסקי ביקש את רשות הדיבור ואיים על התלמידים: "מי שיחזור במבחנים שלי על הדברים הלא-דמוקרטיים שנאמרו פה על ידי מילר, אני פשוט אוריד לו נקודות". תלמידי בית הספר הגיבו על דברי המורה בקריאות בוז.

הכניסה אל הכנס של ישראל ביתנו בנצרת עילית. בעד דיקטטורה, אבל "לא מוגזמת" | צילום: דרור ארצי/ ג'יני

"אחד מהעקרונות הדמוקרטיים החשובים ביותר שאנחנו מלמדים זה הגבלת השלטון וכן חופש הביטוי", אומר סלנסקי השבוע. "אחרי שצעקו 'בוז' הבנתי שאין לי יותר מדי סיכוי. זו כמובן תחושה מאוד לא נעימה. אני מבין שיש כאן עניין של תעמולת בחירות, אבל כשמועמד מדבר ככה לתלמידים שחוש הביקורת שלהם קצת חסר, שאין להם ראייה יותר רחבה, זה רק מראה כמה עבודה עוד יש לי לעשות".

זה לא מייאש?

"בטח שזה מייאש, אבל מה אתה רוצה שנעשה, שנרים ידיים? שלא נלמד אזרחות? להאשים את בית הספר בכך שהתלמידים לא סובלניים, לא פלורליסטיים, זו האשמה כבדה וחמורה. זו החברה שבה אנחנו חיים. אני בטח לא יכול להיות הבלם האחרון, אני עושה כמיטב יכולתי".

ח"כ מילר טוען כי המורה "לא הבין את כוונת דבריו", ובכל מקרה אינו מודאג מהסתירה לכאורה בין מסרי מפלגתו לבין תוכנית הלימודים. מבחינתו, הצלחת המפלגה תשנה גם את מסריה של מערכת החינוך. "מה שהם לומדים זה מה שיש כרגע", הוא אומר. "אחד הנושאים החשובים לנו זה להסדיר את הנאמנות, ואני מקווה שברגע שהחוק ייחקק אז ילמדו את זה כבסיס וכחוק".

תוצאות ההצבעה בבית הספר אורט סינגלובסקי מאשרות כי קריאות הבוז למורה לא באו רק ממיעוט זניח וקולני. ישראל ביתנו זכתה במקום השני בבחירות עם 34.5% מקולות התלמידים, אחרי הליכוד עם 35%. ואילו קדימה, במקום השלישי, קיבלה רק 9% מקולות התלמידים.

מגיבים בהתאם לגיל

בבית הספר טשרניחובסקי בנתניה התקיים השבוע פאנל בחירות רגוע יחסית. בעת שנציגי המפלגות, ישובים מאחורי שולחן שעליו מפה סגולה כעורה, שטחו את תפיסת עולמם, התלמידות סידרו זו לזו את התסרוקות והתלמידים העבירו פתקים מיד ליד. נציג ישראל ביתנו, יצחק אהרונוביץ', זכה לקריאות תמיכה כשהציג את עמדות מפלגתו ובראשן הקישור בין נאמנות לבין אזרחות.

בתום ספירת הקולות, המורה לאזרחות חיים וולוך נשם לרווחה. וולוך, גבר נמוך שמרכיב משקפי פלסטיק סגולים ועבים, הכריז בשמחה כי ישראל ביתנו קיבלה רק 16% מהקולות, לא הרבה יותר מכוחה בסקרים הארציים. ואולם, הדברים שאומרים תלמידי בית הספר אינם מעידים בהכרח על הצלחה יתרה בהקניית הערכים הדמוקרטיים.

"מצד אחד ערביי ישראל לא תומכים במדינה, ומצד שני הם מקבלים כסף וכיסא בכנסת", אומרת ניקול פרנסה, תלמידת כיתה י"א. "צריך לנקוט אמצעים חמורים, כדי שיידעו מה הם עושים. אדם שלא מצהיר על נאמנות למדינה, שאין לו פטריוטיות, צריך לשלול לו את האזרחות... מי שנגד המבצע בעזה, למשל, זה סוג של חוסר נאמנות, מי ששורף דגל זה חוסר נאמנות. המבצע היה למען המדינה, אחרי ששתקנו שמונה שנים, אז עכשיו הם לא תומכים בו?"

משתתפי הכנס של ישראל ביתנו בנצרת עילית. צעירים אוהבים לשמוע דברים ברורים, אומר עוזי לנדאו | צילום: דרור ארצי / ג'יני

"היתה הפגנה של ערבים ישראלים בזמן עופרת יצוקה", מתלוננת דניאלה ניסני, תלמידה אחרת בכיתה י"א. "זה ממש חוצפה, אתם חיים בארץ הזאת ואתם לא תומכים בה? שילכו לחמאס". סרגיי ליבלייאנץ', תלמיד י"ב, קושר בין ההכנה לצה"ל בבית הספר לבין תמיכת התלמידים בימין: "זה נותן לנו מוטיווציה נגד הערבים. בא לך להתגייס לצבא ולזיין אותם. ההכנה נותנת מוטיווציה לזיין את הערבים, ואנחנו רוצים לבחור במי שיעשה את זה. אני אוהב את המחשבה של ליברמן על הערבים, ביבי לא רצה לעשות דברים עד הסוף".

וולוך, המורה לאזרחות, לא נבהל: "הילדים חושבים באופן עצמאי, ואנחנו לא יכולים להגביל את המחשבה שלהם. ישראל ביתנו זו מפלגת מחאה, שבהחלט קוראת תיגר על צורת המשטר".

קריאת התיגר הזאת עולה בקנה אחד עם הערכים הדמוקרטיים שאתם מנסים להנחיל?

"המון ילדים אומרים דברים ברמת הסיסמאות, אבל לא מבינים את ההשלכה שלהם. אנחנו מחנכים לנאמנות, ואז אם מישהו אומר שהם לא נאמנים, התלמידים מגיבים בהתאם לגיל שלהם. יש מסרים דמוקרטיים של בית הספר, וכל אחד לוקח מהם את מה שהוא לוקח. אבל הם לוקחים גם דברים מהבתים שלהם וממקומות אחרים. אי-אפשר לומר שאנחנו קובעים את ההשקפה שלהם. אנחנו מנסים לחנך לסובלנות".

תסתמי יא-פוסטמה

מרים דרמוני-שרביט, שהיתה מורה לאזרחות ברעננה ובהוד השרון ואחראית על המטה ליישום דו"ח קרמניצר על החינוך לדמוקרטיה בישראל, סבורה כי זו בעיה יסודית של מערכת החינוך. "בישראל לחנך לדמוקרטיה זה לא בסדרי העדיפויות של אף אחד, וברור שיש בעיה בערכים הדמוקרטיים של המורים", היא אומרת. "כשאנחנו מלמדים על זכויות אדם, אנחנו מלמדים שאסור לקשור בין חובה לבין זכות, שיש לאזרח זכויות בלי קשר לחובה שמילא או לא מילא. לאנשים רבים, כולל בכירים בבתי הספר, יש תפיסה מאוד מבוססת שמושתתת על ניסיון רב-שנים, שזכות תלויה בחובה. שמי שלא משרת בצבא, שלא מכריז על נאמנות למדינה, לא צריך לקבל זכויות. יש מורים שאולי מלמדים את זה לפי הספר, אבל זה צורם לתלמידים והאמת היא שזה צורם גם למורים".

דרמוני-שרביט אומרת, כי חלק מהכשל בחינוך לדמוקרטיה נעוץ בפער הניכר בין הידע של תלמידים על הדמוקרטיה, כפי שהוא בא לביטוי בתשובות על שאלות במבחנים ובשיעור, לבין היישום של ערכים אלה בחייהם. "ברובד הראשון, של העברת עקרונות הדמוקרטיה, המורים די מצליחים", היא אומרת, "למרות שגם זה לא תמיד עובד. ברבדים האחרים, של דמוקרטיה כהשקפת עולם ותרגום הערכים האלה לכיתה, אנחנו רואים דברים אחרים. אפשר לדבר בשיעורי אזרחות ולהביא טקסטים שלמים, ואז פתאום ילד אומר לילדה 'תסתמי את הפה יא-פוסטמה', והמורה לא עוצרת את הכל. ככה מאבדים את הקשר בין מה שמלמדים לבין מה שקורה. בכיתה של הילדה שלי סיפרו בדיחה כמו 'כמה זמן לוקח לערבייה להוריד את הזבל? תשעה חודשים', והמורה לא עוצר את השיעור ולא מגיב".

חלק מהבעיה, לדברי דרמוני, הוא חששם של המורים מהתייחסות לעניינים פוליטיים, חשש שהופך את הלימוד לטכני ופורמלי. "כולם חוששים מזה, אבל אתה רואה את זה בעיקר בקצוות", היא אומרת. "מורים דתיים ומורים בהתנחלויות חושבים שהתוכנית של משרד החינוך מאוד שמאלנית, אז הם מלמדים אותה באופן מאוד טכני, מלמדים לבגרות נטו. אלה החוגים שאצלם יש התנתקות בפועל מהמדינה ומהערכים הדמוקרטיים שלה, וזה בהחלט מה שהם שומעים גם בבית הספר. אצל הערבים זה עוד יותר מסובך - הם מאוד נזהרים שלא יהיו דיונים, בגלל החשש שיתפתחו עמדות לאומיות שיגיעו לאוזני המפקח או המנהל ויסכנו את המשרות שלהם. לכן הם מלמדים עוד יותר טכני מהמורים הדתיים".

בית הספר מעביר לתלמידים גם מסרים שסותרים את החינוך הדמוקרטי?

"יש במערכת החינוך פער", אומרת דרמוני, "בין הקוריקולום (תוכנית הלימודים) הרשמי לבין הקוריקולום הסמוי שכולל לימודי של"ח (שדה, לאום, חברה) ולימודי ארץ ישראל בגישה לאומנית, וסדנאות של הכנה לצה"ל וגדנ"ע. מהמסעות לפולין אפשר היה להפיק הבנה הומניסטית רחבה של אהבת אדם דרך השואה, אבל זה הולך רק למקום של 'אז היינו חלשים והיום אנחנו חזקים - אנחנו לא נותנים להם הזדמנות להרוג בנו'".

לדבריה, גם מורים במקצועות אחרים אינם מקנים לתלמידים את הידע הבסיסי הנדרש לקביעת עמדה פוליטית בישראל. "כשאני מדברת בשיעור אזרחות על המיעוט הערבי, ועל הייחוד שלו בכך שהוא רוב שהפך למיעוט", אומרת דרמוני, "אז התלמידים שלי מתווכחים איתי ואומרים שזה לא נכון שהם היו רוב. כשאני הולכת אל המורה להיסטוריה ושואלת אותה איך הם לא יודעים שב-47' היה פה מספר מסוים של ערבים וב-48' מספר אחר, היא מתפתלת ואומרת שזה לא כלול בחומר".

בלבול עמוק

כישלונה של מערכת החינוך מקבל ביטוי ישיר לא רק בדעותיהם של התלמידים. צעירים רבים לא היססו בשנה האחרונה לעבור מדיבורים למעשים: עשרות נערים יהודים תקפו בפסגת זאב בערב יום השואה שני נערים ערבים בעקבות הודעה באיי-סי-קיו שקראה "לשים סוף לכל הערבים שמסתובבים בפסגה"; צעירים השתתפו במעשי אלימות נגד ערבים בעכו באוקטובר האחרון ורק בשבוע שעבר תקפו צעירים יהודים בטבריה באלות צעיר ערבי שהלך בטיילת.

	אלכס מילר בבחירות 2006, אז נבחר לכנסת בגיל 28. מרכז את פעילות המפלגה בקרב הצעירים
	צילום: תומר אפלבאום

שרת החינוך יולי תמיר אומרת שהיא מפקפקת בעצמה במידת הצלחתו של המשרד בהקניית ערכי הדמוקרטיה: "ההתחזקות של ליברמן מעידה שיש בלבול עמוק בכל מה שקשור לערכים דמוקרטיים, ומחייבת את המערכת לעשות בדק בית עמוק לגבי היכולת שלה להקנות ערכים כאלה. הלימוד באזרחות הוא מאוד טכני, ילדים לא מפנימים את הערכים העמוקים של המערכת, כי ערכים אלה נתפסים בהקשר הישראלי כשמאלניים. אם תפתח את אתרי האינטרנט של המשרד שעוסקים באזרחות, תראה את כל העקרונות האלה, אבל המורים מפחדים לדבר על כך, בגלל שיש תיוג להתבטאויות על שוויון או על זכויות אזרחיות".

בתי הספר מדברים בשני קולות? יש פער בין החינוך הדמוקרטי לבין החינוך הפטריוטי?

"החברה הישראלית מדברת בשני קולות: מצד אחד אנחנו רואים את עצמנו כחברה דמוקרטית, מצד שני אנחנו זונחים לא פעם ולא פעמיים, דברים שהם מאוד בסיסיים לדמוקרטיה. אם התלמידים רואים את הכנסת פוסלת מפלגות ערביות, מהלך שיצאתי נגדו בכל תוקף, איך אפשר לצפות מהם לקבל ערכים דמוקרטיים?"

פרופ' אילן גור-זאב, פילוסוף שמתמחה בפילוסופיה של החינוך, טוען כי עמדותיהם של בני הנוער נובעות בין היתר מבורות היסטורית. "זה לא שהם לא יודעים מה ליברמן אומר", הוא טוען, "הם לא מבינים מה משתמע ממה שליברמן אומר. נגיד שהם יודעים לצטט ביטויים כמו 'מה שאנחנו זקוקים לו זה אגרוף ברזל בכסיית משי'. אם חושבים על מטאפורה כזאת - האם הם מסוגלים לתת לעצמם דין וחשבון על ביטוי כזה, על הזיקה שלו למסורת הפשיסטית? הם מכירים סיסמאות ולא מסורות".

גור-זאב מציע הסבר מקורי לנטייתם של הצעירים לתמוך בליברמן: "המציאות הישראלית לא יכולה להסתיר את מה שהסתירה עד כה, שכיום שום אמא לא יכולה להגיד ביושר לילד שלה, 'מיין קינד, פה בשנה הבאה יהיה יותר טוב'. הצעירים מחליפים את התקווה לעתיד טוב יותר במיתוס של קץ הרואי; בשביל קץ הרואי, צריך את ליברמן. אולי ברובד חיצוני הם יגידו שליברמן יביא עתיד טוב יותר, אבל אם תיקח אותם לשיחה עם פסיכולוג או עם פילוסוף, המנטרות האלו יתפוגגו. במציאות שבה אי-אפשר להגיד לילדים ביושר 'מחר יהיה טוב יותר', שבה מבינים סוף-סוף ששום דיל ושום הסדר לא עומד על הפרק, לא עכשיו ולא בעוד עשר שנים, הם מגיבים באופן הישרדותי, היסטרי. במצב כזה אפשר להשליך את המחויבות הערכית ההומניסטית כלוקסוס שאנחנו כחברה לא יכולים ולא צריכים להרשות לעצמנו".*

yotams@gmail.com

צעירים מקבלים את פניו של אביגדור ליברמן, מאחוריו: עוזי לנדאו, בכנס מפלגתי בנצרת עילית, בתמונה למטה, רביעי משמאל: עדן איוואנוב


תלמיד תיכון ביום בחירות ברעננה