בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תולדות הגיבוש של חניכי המעון הסגור

בשלושה שבועות של טיול במדבר גילו חניכי מעון סגור לנערים ערבים עבריינים, שהם יכולים להתגבר על קשיים גופניים ועל אתגרים נפשיים, להיעזר זה בזה ואפילו ליהנות מהאסתטיקה שמציעות הדיונות. רק הסיגריות, מה עושים עם הסיגריות?

תגובות

לרגע, כשכל נערי המעון הנעול "נוף הרים" עמדו חבוקים סביב המפה שנפרשה בלב המדבר בשעת בוקר מוקדמת של שבת, והתבוננו בנתיב המסע שעברו במשך 21 יום, הם נדמו יותר מכל לחברי קבוצה טיפוסית בתנועת נוער. "ואללה, הילדים הפכו לפעילי צופים ממש, גדוד מעון נעול נוף הרים", צחק בהנאה מנהל המעון, כאתם בחוס.

"עוד שישה קילומטרים של הליכה ונוכל לגעת במי הים האדום", הכריז מנהל המסע, דוד מיכאלי מעמותת "ענ"ב" (עידוד נוער במצוקה). יחד עם כולם עקב מיכאלי אחרי ציוני הדרך שגמאו - 400 קילומטרים בקטע הדרומי של שביל ישראל - ערד, נחל חימר, ניצת תמר, המכתש הקטן, המכתש הגדול, נחל צין, שדה בוקר, מכתש רמון. כשגמרו להתפעל מהדרך שעברו, קיפלו הנערים אוהלים, גילגלו שקי שינה וסייעו לצוות לארוז את הציוד ולהתכונן לטיול שחתם את המסע הארוך הראשון שעשו בחייהם. איש מהם לא ויתר על סיגריה ראשונה באור הרך של הבוקר.

אוויר צח, קילומטרים של הליכה, אוכל בריא ושהות של שלושה שבועות בטבע עדיין לא הביאו את החניכים, בני 14-19, לוותר על הסיגריות. ב-21 ימי המסע הם חיסלו 21 פאקטים. תוך כדי עישון התבונן עלא, תושב טייבה בן 19, במרחבי המדבר. "אף פעם לא טיילתי בארץ", אמר, "אף פעם לא ראיתי נופים. הפעמים היחידות ש'יצאתי לטיול' היו כשהמשטרה חיפשה אותי והייתי צריך לברוח. אף פעם לא טיילתי ככה רגוע 21 יום".

עלא, שאינו קטין, ביקש ששמו המלא לא יפורסם. שאר הנערים שהתראיינו קטינים והחוק אוסר לפרסם את שמותיהם המלאים.

עלא נשר מלימודים כבר בכיתה ג' והחל לשוטט ברחובות. כשהיה בן עשר תקף ילדים בשכונה וגנב. בגיל 17 צבר ארבעה תיקים במשטרה על אלימות, תקיפה וגניבת רכב. כל אלה הובילו אותו לתקופת מאסר של חצי שנה בכלא "אופק", בית סוהר לבני נוער. על המאסר התקשה לדבר. "היה קשה מאוד, מדכא, זה עשה לי רע", אמר אחרי שתיקה ארוכה.

כשהיה בן 17 וחצי הגיע מהכלא היישר ל"נוף הרים", בירכא שבגליל המערבי. הוא היה גלוח ראש ואלים ואת לחיו עיטרה צלקת. "המסע הזה גרם לי לחשוב על החיים. הכל עבר לי בראש - מחשבות על המשפחה, על הבית, על הדרך שבחרתי. למדתי על עצמי הרבה דברים ונראה לי שחלאס, די, אני כבר לא רוצה לעשות בעיות".

הלוואי שהייתי במקומם

יום קודם, אחרי טיול באזור נחל רדיד, התמקמו החניכים במדבר והדליקו מדורה. המנהל בחוס, בן 63 משפרעם, התבונן כמו זקן השבט בילדי המעון ובצוות המדריכים. "זה היה מבצע לוגיסטי אדיר", אמר בחיוך. "היו המון חששות. הנערים האלה, לפי גזר הדין שקיבלו, צריכים להיות במעון סגור, וכולם מגיעים אלינו בצו בית משפט. היינו צריכים לפנות לבתי משפט לנוער בכל הארץ ולקבל אישור לתת להם לצאת לשטח ל-21 ימים".

השופטים, לדברי בחוס, התפעלו מרעיון המסע ואישרו לנערים את ההשתתפות. "חלק כתבו ?הלוואי שהייתי במקומם'", אמר המנהל. "יש שופט שהסכים לאשר לנער שהיה לפני הכרעת דין לצאת לטיול. הוא שמע על המסע ואמר, ?שהנער ישמור על עצמו, ייצא למסע ויחזור אלי'".

המסע נועד להיות כלי טיפולי. מיכאלי, בן 56 שמתמחה ב"טיפול דרך שטח", העלה את הרעיון לפני בחוס. מנהל המעון הנעול התרשם והחליט לאפשר לנערים להתנסות בחוויה. בחוס מדגיש שהטבע הוא סביבה מעודדת שינוי. "לאורך כל המסע הם היו 24 שעות עם צוות של עובדות סוציאליות, מדריכים ומתנדבים, שישנו אתם, אכלו אתם ונעו אתם בקבוצה אחת. הגבולות האנושיים נחצו. כולם הפכו לחברים, תשומת הלב היתה ממוקדת יותר, השיחות נמתחו לתוך הלילה ופתאום הילדים נפתחו והגענו אליהם כמו שמעולם לא הצלחנו במעון. הם עברו פה חוויה מתקנת, אחרי כל העוול והסבל שחוו".

רחל שרביט, סמנכ"ל משרד הרווחה שעוסקת בנוער מנותק, סיפרה ש"התוכנית - טיפול דרך שטח' ידועה בעולם ויש מחקרים רבים על ההצלחה של יציאה לשטח. ברשות לחסות הנוער כבר הוצאנו מעונות לבני נוער לשטח וראינו השפעה מיידית על בני הנוער, שאפשר לעבד אותה אחר כך בחזרה לשגרה". את הפרויקט של טיפול באמצעות יציאה לשטח יזם בעבר מנהל מעונות רשות חסות הנוער באזור הצפון, ד"ר בני פישר, בשיתוף עם מיכאלי ועמותת ענ"ב.

במקום כלא

בחוס עובד עם נוער יותר מ-40 שנים. את הקריירה החל בגיל 20, כמדריך נוער במעון בהרצליה. ב-1999 בג"ץ חייב את המדינה לפתוח מעון נעול לבני מיעוטים, והוא נבחר לנהל אותו. המעון, הממוקם בירכא ופועל ברשות חסות הנוער במשרד הרווחה, יציין השנה עשר שנות פעילות.

המעון מאכלס 24 נערים בלבד. "יש תור ארוך של נערים שממתינים למקום, 35-40 נערים כאלה ביום", הדגיש המנהל. לדבריו, למעון הנעול מגיעה אוכלוסייה מגוונת: נערים שנעצרו בגלל עבירות ביטחוניות כמו הבערת צמיגים וחסימת כבישים, עברייני רכוש שמתמחים בעיקר בגניבת רכב, נערים שחוו אלימות במשפחה ושהם עצמם אלימים. יש כאלה שאצלם העבריינות שולית והמעון מספק להם הגנה מניצול, שוטטות וחיים בשוליים.

בשעת הערב הסתכל נעים, בן 16, בהתפעלות בשמים. "סוף סוף אפשר לראות כוכבים", אמר. "הכל פתוח. במעון יש חומה וגדר ותחושה שאתה מחבוס (כלוא). במסע הזה ראיתי נחל בפעם הראשונה, זה יפה". נעים גדל במשפחה של שמונה ילדים במזרח ירושלים. מגיל צעיר נע ממוסד למוסד. הוא החל לגנוב בגיל 11 וכשהגיע למעון גרר מאחוריו שובל של 17 תיקים במשטרה על גניבות ועבר של שוטטות. "המשפחה כועסת עלי שהסתבכתי בפלילים", אמר. "אני מרגיש כאב".

בשבת בבוקר הקבוצה צעדה במרחבי המדבר, מיכאלי בראש. "זה מסע שמקנה חוויית הצלחה לאנשים שחוויית המוצא שלהם היא כישלון", אמר מנהל המסע. "כשהם יוצאים לשטח אין שיפוט - אף אחד לא מסתכל על ההיסטוריה שלהם ושופט אותם. יש דבר אחד - מאמץ משותף לגמור את היום בביטחון".

דאהב, יליד רמלה, בן 16, הגיע למעון לפני כשנה עם שישה תיקים במשטרה. "מדובר בשימוש בסמים, גניבות, פריצות לבתים", סיפר. "התחלתי בגיל 12, כשהפסקתי ללמוד. יש לי שמונה אחים ואני היחיד שהסתבך".

דאהב מקרין כריזמה מסחררת, שספק אם הוא מודע לה. בשכונה למד להוביל את חבריו למוקדי פשיעה ובמסע במדבר הלכו אחריו שאר הנערים. "אף פעם לא קראתי מפה ובמסע גיליתי שאני אפילו מסוגל לנווט ולהוביל אחרים", אמר. "זה נותן כוח וביטחון שאף פעם לא היו לי. במעון אני תמיד הולך מכות ופה בטבע למדתי לתפוס את עצמי כשאני מתעצבן. פה יש תחושה של מרחב ושקט שאין במעון. אני יודע שאחזור לשם רגוע יותר ואעשה פחות בעיות".

בקרוב באופניים

מחצית מהנערים בקבוצה הואשמו בעבירות מין. רובם נמנעים מלדבר על זה, בגלל הדחקה, הכחשה, אי-רצון להודות ואפילו בושה. "בחמש-שש השנים האחרונות יש עלייה מדאיגה במספר עברייני המין הצעירים", הודה בחוס. "אין לי הסבר לזה. אני בתחום 43 שנה ולא נתקלתי בעבריינות מין בממדים כאלה. יש עבירות מין מכל הסוגים - בתוך המשפחה, מחוץ למשפחה, עם ילדות, עם ילדים, עם נשים. זה גובל באלימות קשה והקורבנות גמורים לכל החיים".

"הוא מסוגל לגנוב לך אצבע מכף היד ואת לא תרגישי. זה מקצוען", הצביעו כולם על דאוד. בגיל 17 וחצי הוא כבר צבר 50 תיקים במשטרה, רובם על גניבות ופריצות.

"אני מנסה לשלוט בזה בתקופה האחרונה", אמר הנער במבט עצוב. "הייתי קרוב לכניסה לכלא ובסוף השופט החליט על מעון נעול. בגיל 13 הבנתי שאני הומוסקסואל. בני המשפחה שלי מבוססים מבחינה כלכלית, אבל הם התביישו בי ונידו אותי. נזרקתי לרחוב, הפסקתי ללמוד, לא היה לי קשר אתם איזה תקופה, אז התחלתי לגנוב כדי לשרוד. אחר כך, כשהקשר חודש, הגניבות הפכו למרד ואחר כך להרגל, לדרך חיים.

"במסע הזה זכיתי לשקט, חשבתי על ההידרדרות שלי והבנתי שאם הצלחתי להתגבר על מסלול של 21 יום, שכולל עליות, מורדות, טיפוס על צוקים והליכה ממושכת, אפשר להתגבר על הכל. במסע הזה הרגשתי בפעם הראשונה חלק מקבוצה. הרגשתי בפעם הראשונה קרוב לשאר הנערים ולא בודד, דחוי או שונה".

כשהקבוצה הגיעה אל מפרץ אילת, הנערים התפשטו ונכנסו למים בצהלה טהורה. דאהב ארב לבחוס והפגין לעיני כל את כישוריו בסחיטה באיומים: "אתה יודע, המנהל, כדי לעבור שינוי אמיתי צריך עוד מסע. שלושה שבועות זה לא מספיק". בחוס צחק, "בקרוב יש לכם עוד מסע של ארבעה ימים על אופניים. זאת עוד הזדמנות לשינוי".

המדריכים שיפשפו את רגליהם הדואבות בדאגה. "עוד מסע? ועוד על אופניים?" החוויר אחד מהם, ראשיד אבו חסן. "תגיד, בחוס, אם זה מעון נעול, סגור-סגור, עם חומה יעני, איך הם לא מפסיקים לצאת לטיולים?"



נערים מהמעון בטיול במדבר. לדברי אחד מהם, ''למדתי על עצמי הרבה דברים ונדמה שחלאס, אני לא רוצה לעשות בעיות''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו