בשעת ערב מוקדמת במוצאי שבת של דצמבר, התכנסו בפאתי אחת השכונות המזרחיות של העיר לוד חמישה גברים באמצע שנות השלושים לחייהם. הם הגיעו למגרש נטוש, התחום בשיחי צבר מצולקים, פסולת בניין וערמות צמיגים ישנים, בעקבות הודעת אס-אמ-אס שנשלחה לרשת חברים סגורה, ודיווחה על הכוונה לקיים במקום קרב כלבים. בצמוד לחבורה שהמתינה במעגל רוחש, עמד קשור בשרשרת ברזל כלב אמסטף חום עם אף אדמדם. הוא היה מאוד ידידותי כלפי בני החבורה, למרות שפניו היו מצולקות וכך גם כתפיו. אולג, בעליו, לא הצליח למצוא לו שם יצירתי יותר וקרא לו פשוט קילר, רוצח. "אבל הוא כלב מאוד נחמד ורגוע עם בני אדם. רק מכלבים אחרים הוא מתחרפן", העיד. קילר התיישב בינתיים משועמם במקום וכישכש בזנב.

כלב פיטבול במכלאה של "אגודת צער בעלי חיים בישראל, תל אביב". דובר הארגון: "מי שנפגע מהחוק הם רק האנשים הטובים שידעו לטפל בכלבים שלהם במסירות. מי שלא הושפע היו אלו שבכל מקרה לא דופקים חשבון לחוק" תצלום: דודו בכר

גורלו של קילר שפר עליו באותו הערב. הקרב בוטל לאחר ששאר המשתתפים לא הצליחו למצוא את הזירה המאולתרת. אולם על פי הערכות של גורמים רבים, אירועי דמים פליליים כאלו מתקיימים כמעט מדי שבוע במקומות שונים בארץ, בדרך כלל במקומות שהחוק אינו נוהג להגיע אליהם.

אין נתונים מדויקים על היקף התופעה בישראל, אך כמה מתוצרי הלוואי שלה מאפשרים להעריכה. מן הצד האחד ניצב רב פקד שאול מימון, הממונה במשטרה על אכיפת חוקי צער בעלי חיים. הוא טוען כי מדובר בתופעה זניחה למדי ומספר כי רק לעתים רחוקות מגיעים דיווחים על קרבות כאלו. "יצאנו לא פעם למארבים ותצפיות אבל במהלך עשר השנים שאני פועל בתחום נתפסו שתי זירות פעילות בלבד. באחת נעצרו שלושה תושבי אופקים שהורשעו ונשפטו לעונשי מאסר על תנאי".

מן הצד השני ניצבת אתי אלטמן דוברת ומייסדת עמותת "תנו לחיות לחיות" הטוענת כי "מדי שנה מגיעים למכלאות ולכלביות של העמותות השונות, בכל הארץ, מאות כלבים פגועים מנשיכות. חלקם נפצעו במהלך קרבות מאורגנים, אחרים מסתם תקיפות של כלבים". אל הכלביה של העמותה שלה בתל אביב, היא מעידה, "מגיעים כמה עשרות נפגעי נשיכה מדי שנה, רובם מזנים המוכרים כנפוצים בעולם קרבות הכלבים".

אלף שקל בלי תעודות

אולג קנה את קילר לפני שנתיים דרך מודעה באתר לממכר מוצרים מיד שנייה באינטרנט. "הוא עלה רק אלף שקלים כי היה גור, גזעי אבל בלי תעודות". על פי "התקנה להסדרת הפיקוח על כלבים התשס"ה-2004" או בשמו העממי - חוק הכלבים המסוכנים - תהליך רכישתו של קילר לא היה חוקי. אם המוכר היה נתפס, הוא היה עלול להישפט לתקופה של עד שישה חודשי מאסר ולשלם יחד עם אולג קנסות בגובה אלפי שקלים. אך לא רק הרכישה, גם החזקתו של קילר אינה עומדת בדרישות התקנה, ובעצם כל קיומו של הכלב אינו חוקי בכלל.

התקנה שבאה כתוספת ל"חוק להסדרת הפיקוח על כלבים" שנחקק בשנת 2002, הגדירה את תנאי החזקתם של שמונה גזעי כלבים המוגדרים כמסוכנים - בהם אמסטף, רוטווילר ובול טרייר. התקנה אסרה על יבוא כלבים אלו, הגבילה את גיל בעליהם, קבעה את האופן שבו יש לנהוג אתם בזמן טיול במרחבים ציבוריים (כמו אורך רצועה מותרת והחובה בזמם), וחייבה לבצע בהם ניתוחי סירוס ועיקור. עוד נקבע בתקנה, כי אסור למכור או למסור כלבים מסוכנים לאחר, פרט לגופי מערכת הביטחון או תחת פיקוח ישיר ובתיווכו של וטרינר הרשות המקומית.

המטרה הלא מוצהרת של התקנה היתה להביא להכחדתם של שמונת הגזעים האלו באופן מוחלט בטווח של 10-15 שנים. למרות מחאתם הנמרצת של כמה מבעלי הכלבים שהוזכרו כמסוכנים ועתירה שנעשתה מטעמם, אושרה התקנה בספטמבר 2005 על ידי בית המשפט העליון.

יותר משלוש שנים חלפו מאז נקבעה התקנה, ובמרחבי האינטרנט הסחר בכלבים מסוכנים פורח. אפשר לרכוש אותם דרך אתרים מתמחים, באמצעות חיפוש פשוט ברשת, או דרך אתרי מכירות למוצרי יד שנייה גדולים ומוכרים. בעת כתיבת הכתבה, ניתן היה למצוא באתר יד-2 למשל, עשרות כלבים מסוכנים העומדים למכירה או מסירה. באתר הומלס המתחרה, קיימת קטגוריה מובנית במערכת לזני כלבים אלו.

משיחות טלפון שנערכו עם כעשרים ממפרסמי המודעות עולה, כי רובם המכריע מודעים לעובדה שהם עוברים על החוק. רובם הפגינו חשש מסוים שכלבם יתגלגל לקרבות כלבים והבטיחו שיבחנו היטב את כישוריו של האדם שלו הם מתכננים להעביר את הכלב. אך לא רק באינטרנט: בשווקי סוף שבוע, דרך מודעות רחוב ובמעגלי סוחרים מתמחים, מועברים מיד ליד כלבים מסוכנים ללא כל פיקוח או אכיפה.

כלב שב"ח

על פי נתוני המרכז הארצי לרישום כלבים של משרד החקלאות, חיים בארץ 343 אלף כלבים. מתוכם 8,904 (2.6%) משתייכים לזנים המוגדרים כמסוכנים. אל המאגר נוספו בשנה שעברה 2,550 כלבים מזנים אלו. חלקם נולדו, בניגוד לכוונת החוק, לאחר כניסת התקנה לתוקף. האחרים כך מסתבר, בניגוד לחוק גם כן, חוסנו השנה כנגד כלבת ונרשמו על ידי וטרינר מורשה, בפעם הראשונה. בניגוד לתחזיות, מספר הכלבים המסוכנים הרשומים במאגר, עולה מדי שנה ושיעורם מסך אוכלוסיית הכלבים בארץ נשאר יציב. נתון נוסף המדגיש עד כמה החוק אינו נאכף מורה שרק 60% מהנקבות הרשומות במאגר מעוקרות ורק 36% מהזכרים מסורסים.

אך לכל הגורמים המעורבים בסוגיה ברור שזהו רק קצה הקרחון. מסתבר כי בעקבות כניסת התקנה לתוקף, הצליחו כמה מבעלי הכלבים המסוכנים לרשום את כלביהם, בקטגורית הגזע, כמעורבים. בכך הם פטרו עצמם מעמידה בתנאי התקנה הנוקשים. אחרים פשוט ירדו למחתרת ונמנעים מרישום כלביהם במאגר.

ד"ר בוריס יעקובסון, רשם המרכז הארצי לרישום כלבים ומנהל המכון הווטרינרי של משרד החקלאות, סבור כי ייתכן וצריך להגדיל את מספר הכלבים המסוכנים הרשומים בעוד כ-30%-40%, כדי לקבל תמונה מציאותית יותר. קילר משתייך לחלק הזה של התמונה. אולג התחמק מרישומו במאגר ובכך הוא פטור מהטרדות הווטרינר העירוני, שאמור לאכוף את החוק באמצעות שליחת פקחים וקנסות. מנגד הוא אינו יכול לקחת את קילר לווטרינר של הרשות ולתת לו חיסון נגד כלבת. וטרינרים עצמאיים יטפלו במחלותיו ובפציעותיו של קילר מתוך חובתם המוסרית לעזור לבעלי חיים במצוקה. מנגד, החוק אינו מחייב אותם לדווח עליו לרשויות, אלא אם כן הם יחשדו שעבר סוג של התעללות.

באותה מוצאי שבת, קילר לא נזקק לטיפול רפואי. אולג היה מאוכזב מדחיית הקרב אבל הבטיח לחזור "כמו גבר", עם קילר בפעם הבאה. הוא סירב לדבר על רגשותיו כלפי הכלב, אבל בכל פעם שנשאל על אכזריות חזר ואמר משהו מעורפל על דרוויניזם וברירה טבעית. הוא דיקלם את כל המנטרות על כך ש"אין כלבים מסוכנים, אלא אנשים מסוכנים" ולמרות שהפגין ידע מפליג בכל סעיפי התקנה, הוא הכריז ללא הרף שהוא "מצפצף על החוק". את מעשיו הוא מסביר בעובדה שכלבים אלו נוצרו על ידי האדם, במיוחד לשם מטרה זו ומתעקש לכנות את תחביב הדמים הזה "ספורט". על אף שהוא מקבל על כל קרב כמה מאות או אלפי שקלים מהמהמרים, הוא טוען שההוצאות על קילר כבדות ושהוא לא יכול לראות מזה רווחים.

אי אפשר ואסור להשליך את הלך המחשבה של אולג ודומיו על כל מגדלי הכלבים המוגדרים כמסוכנים, אך רבים מהם חשים שהחוק כוללני מדי, אינו אפקטיווי, ושאין ביכולתו להשיג את המטרה שלשמה הוא נחקק. לדעת רבים, אולג הוא בדיוק ההסבר מדוע החוק הזה בעייתי. "כשהכלבים הללו מגיעים לאנשים לא נורמטיוויים, התוצאות עגומות", אומר אלעד אבוהב דובר צער בעלי חיים בתל אביב, ומסביר "שאם החוקים המתירים החזקת כלבים היו מתייחסים לבני האדם ולא לכלבים, אולי התופעות הללו היו נעלמות. בסופו של דבר החוק הזה לא שווה כלום, כי הרי מי שנפגע ממנו זה רק האנשים הטובים שידעו לטפל בכלבים שלהם במסירות. מי שלא הושפע היו אלו שבכל מקרה לא דופקים חשבון לחוק".

כמו אלפי אזרחים אחרים גם עופר גולן, תושב יפו בן 36, עיקר את כלבו, פיט-בול מעורב עם רוטווילר, מיד עם קביעת התקנה. "קודם כל כי זה היה החוק וגם בגלל שלאחר התייעצות עם כמה אנשי מקצוע הגעתי למסקנה שיכולות להיות לכך רק מעלות רפואיות עבורו", הוא מסביר, אך מוסיף שבעקבות החוק הוא קיבל לא פעם הצעות מגורמים מפוקפקים למכור את הכלב שלו בתמורה לכמה אלפי דולרים.

לא יודעים לשמור

גם אייל רגב, לשעבר מזכיר המועדון הישראלי לרוטווילר שהיה מהעותרים לבג"ץ כנגד התקנה, לא חשב פעמיים מרגע כניסתה לתוקף. "אני יודע שמרגע שהכלב ימות לא יהיה לי לעולם רוטווילר נוסף, כי אני אזרח שומר חוק. אבל מאוד מצער אותי שאנשים לא אחראיים כן ימשיכו לגדל ולהרבות את הכלבים האלו, כי אלו בדיוק אותם אנשים שלא חיים על פי החוק. לדעתי זה עלול להוביל בסופו של דבר למכה של תקיפות".

"אף שלקחתי חלק בתהליך החקיקה הזה, כיום אני מבין עד כמה הוא בעייתי ועד כמה לא הצלחנו לשנות את המציאות. כלבים מהזנים המסוכנים ממשיכים להיוולד וזאת עובדה", אומר ד"ר אבי צרפתי, וטרינר העיר רחובות, "בגלל שאין זרוע ביצועית שיכולה לאכוף את החוק בצורה משמעותית וטוטאלית, דחקנו באמצעותו אוכלוסיות מסיימות שבין כה היו בשוליים של החברה, אל מעבר לגדר. מצד אחד אנחנו משתדלים לאכוף את החוק ולדרוש מכל בעלי הכלבים המסוכנים לעמוד בדרישות החוק כעיקור וסירוס, מצד שני ברור לנו שהדרישה הזו מוציאה מהמעגל המדווח והמטופל בעלי כלבים שהחוק אינו נחשב בעיניהם כלל".

צרפתי מסביר, כי הפתרונות שהחוק מציע אינם מספקים. כך למשל, הכלבים המסוכנים אינם מתאימים לכוחות הביטחון, שאמורים להיות הגורם החוקי לקלוט אותם. "אמסטפים ופיטבולים למשל לא מתאימים להיות כלבי שמירה", אומר צרפתי, "זה לא האופי שלהם, הם מתקשים לתפקד במזג אוויר סוער וסובלים מבעיות עור כתוצאה מחשיפה לשמש. הצבא הפסיק לקחת אותם. הוא קונה כלבים שהותאמו ואולפו במיוחד למשימות הספציפיות שלו. רוב הכלבים המסוכנים שעוברים דרך וטרינרים עירוניים נשלחים בסופו של דבר להשמדה. חלקם מגיעים אלינו כל כך מוטרפים, שאף אחד לא ייקח את האחריות ויעביר אותם לידיו של אדם חדש. בעלי כלבים מסוכנים רבים שנאלצו למסור אותם, העדיפו לא לעשות את זה דרכנו כי הם ידעו בדיוק מה צפוי להיות גורל כלבם".

גם במשרד החקלאות מודעים לבעייתיות העולה מן התקנה, אך הממונה על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות, ד"ר דגנית בן דב, טוענת כי "יחסית לחוק חדש שנוגע לכל כך הרבה אנשים הוא זכה לאכיפה מוצלחת. הוא קידם ושינה הרבה מאוד ונכון להיום למעלה מ-300 אלף כלבים רשומים במאגר. משנה לשנה הפיקוח נעשה טוב יותר. ברשויות הגדולות והמסודרות רוב הכלבים כבר רשומים ובעליהם דואגים לעמוד בכל המגבלות. המחלקות הוטרינריות הרשותיות עושות את מיטב יכולתן בהתאם לתנאים והשינוי הממשי בעניין יורגש רק בעתיד".