מכוני הליווי חוצים את גבול התחנה המרכזית ועוברים לבנייני מגורים בלב תל אביב - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מכוני הליווי חוצים את גבול התחנה המרכזית ועוברים לבנייני מגורים בלב תל אביב

זה התחיל בדיירת חדשה, שיפוצים, חוברות פורנו ותנועה בלתי פוסקת של גברים בחדר המדרגות. בסוף נפל האסימון: בקומה מעל פועל מכון ליווי. הכירו את "הדירה הדיסקרטית", המונח המכובס לבתי הזונות שנדדו מהשוליים ללב העיר. ולא, היאוש של העובדות שם לא יותר נוח מאשר בתחנה המרכזית. מקרה מבחן

זו היתה שעת צהריים לפני כשנה, הייתי שקועה בכתיבה. ניסיון להכניס מפתח למנעול הדירה החריד אותי. ניגשתי בבהלה לדלת. "סליחה, סליחה", התנצל גבר במבטא רוסי. "כנראה טעות בדירה", אמר וטיפס בכבדות לדירה שמעלי. שמעתי אותו נכנס ואת הדלת נטרקת מאחוריו. האמנתי שבזה הרגע היכרתי את הדייר החדש ששכר את הדירה שעמדה ריקה במשך חצי שנה.

עשר דקות אחר כך, ושוב מפתח במנעול. קפצתי ממקומי לעבר הדלת, הפעם הם היו שניים. "אנחנו מתנצלים. סליחה. הרבה מדרגות. טעינו", אמר אחד מהם, גבר רחב כתפיים, "אנחנו מחפשים דירה אחרת". הבטתי בהם מתרחקים במעלה המדרגות, שמעתי את הדלת נסגרת, אבל לא הצלחתי להירגע. כעבור 15 דקות עלו במדרגות בקולניות גבר ושתי נשים דוברות רוסית. השלושה המשיכו ישירות למעלה וצילצלו בפראות בפעמון הדירה שמעלי. כשהדלת נפתחה נשמעו שאגות שמחה, בקבוקי שמפניה נפתחו וצליל השקת כוסות גלש לחדר העבודה שלי.

כמה אנשים בדיוק שכרו את הדירה? תהיתי, מנסה לחזור לכתיבה ולהתעלם מהדי החגיגה שנשמעו שעה ארוכה בכל הבניין. לא חשבתי לרגע שהגברים שניסו בטעות להיכנס לביתי היו בעצם מפעילי מכון ליווי, ושההילולה ששמעתי היתה חניכה של הנכס החדש ששכרו - "דירה דיסקרטית" למתן שירותי זנות. באותה תקופה כתבתי על נשים שעבדו בזנות בתחנה המרכזית הישנה, התחנה האחרונה של הזנות, אזוקות במשך 24 שעות ביממה למנת הסם, לסרסורים וללקוחות. מה שהיה עד כה ממוקם במתחם הגיהנומי ההוא הגיע לכאן, בהפרש של 20 מדרגות, מידפק על סף דלתי.

איך מגיע מכון ליווי לתוך בית דירות בלב ובצפון תל אביב? הבושה נעלמה, העבריינים הפסיקו לפחד מהחוק, המציאות מוכיחה כי האדם הממוצע לא יעלה בדעתו שמעל ראשו ניתנים שירותי זנות. פרק זמן לא קצר חלף עד שלי ולדיירי הבניין שבו אני גרה התבררה התמונה העגומה. תל אביב היא עיר של שוכרי דירות; סביר להניח שרובם לא ינסו להילחם בתופעה על ידי דיווח למשטרה והמתנה לאיסוף ראיות אטי, כשבינתיים הם נתקלים בסרסורים ובלקוחות בחדר המדרגות. הם פשוט יעברו דירה.

תועים בין הקומות

בתל אביב פועלים כיום למעלה מ-300 מכוני ליווי, מכוני עיסוי, מכוני בריאות ודירות דיסקרטיות. מכוני עיסוי נושאים בדרך כלל שלט, הרצפה מחופה בפרקט והכל מזיע מרוב מאמץ לדמות אווירת ספא כדי להפעיל את המקום כעסק עם רישיון. לרוב, יסופקו בפנים שירותי זנות לא חוקיים. במכוני ליווי, ידובר כבר בסקס מלא. "הדירות הדיסקרטיות" הן פשוט מונח מכובס למכון ליווי משודרג: מבטיחות ללקוחות הגנה ואנונימיות, שירות יותר "אקסקלוסיווי" כולל הכל ולרוב מפעיליהן גובים יותר כסף.

אם בעבר פעלו מקומות אלה כמעט אך ורק בגבולות התחנה המרכזית הישנה ודרום העיר, בשנתיים האחרונות הם החלו לחדור ללב העיר, לתוככי הבתים והשכונות. מרחוב אלנבי הצפינו הדירות הדיסקרטיות לדיזנגוף, בוגרשוב, אבן גבירול ובן יהודה וכן לרחובות הקטנים המתפתלים מהם. גם בפריפריה של גוש דן באזורי התעשייה משגשגת תעשיית הזנות: רמת גן, פתח תקוה, קרית אריה, חולון וגם ראשון לציון ורחובות.

אני גרה בבניין המשקיף לים וממוקם בשכונה תל-אביבית שקטה למדי. הדיירים מעטים, ומרבית הזמן הבניין כמו שקוע בתרדמה עמוקה. בחודש שאחרי היום בו נערכה החגיגה רבת המשתתפים לא שמתי לב לשום דבר חריג. בינתיים, ניגשה לשכנה בחורה בשם ענת (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), בת 27 ואם חד-הורית לתינוקת, שטענה כי שכרה את הדירה שמעלי (בעל הדירה מתגורר בחו"ל ומיוצג על ידי בא כוח). היא שילמה את ועד הבית במזומן חצי שנה מראש והודיעה שהיא מתכוונת לבצע שיפוץ בדירה. ואכן, כעבור כמה ימים הגיע צוות שיפוצניקים נמרץ; כל דייר יודע היום להגיד שתהה מדוע יש צורך לשפץ שוב דירה משופצת ולשם מה יש צורך בכל כך הרבה מחיצות גבס.

שני גברתנים שליוו את ענת ניסו להתקין מצלמת אבטחה במעגל סגור בכניסה לבניין. כשאחד הדיירים התנגד, פרצה קטטה והוא הוכה. כשנשאלה ענת על ידי אחת השכנות לשם מה להתקין מצלמה במעגל סגור היא ענתה שרצתה להבטיח את שלום התינוקת שלה, אולם כששמה לב שהעניין מעורר מהומה והדייר מאיים לגשת למשטרה החליטה לוותר על העניין וניסתה להרגיע את הרוחות.

כשביצעה ענת הובלה הבחינה אחת השכנות שיחד עם מיטת התינוקת, הצעצועים, טלוויזיות חדישות ואינספור ספות מאובזרות מובלים למעלה גם יותר מעשרה מזרנים. שכן אחר נתקל מדי יום ב"בננה", מגזין פורנוגרפי המספק מידע ומספרי טלפון של מכוני ליווי ונשים העובדות בזנות, מתגולל בחדר המדרגות. כל הדיירים הבחינו שמעלית הבניין פועלת ללא הפסקה כל הערב והלילה, מובילה אנשים ישירות מקומת הקרקע לקומת הגג ובחזרה.

גברים בגילאי 40-50, בהם דתיים רבים, החלו לדפוק על דלת ביתי. משהובהרה הטעות, הם עלו למעלה ונשאבו לדירת הגג. ככה התנהל הבניין במשך כשבוע. באחד הערבים נתקלתי באחת השכנות. "מישהי ברחוב צעקה עלי היום", החלה לספר בבהילות, "היא שאלה אותי אם כולנו מרחפים ואמרה 'אתם לא קולטים שפתחו לכם מכון ליווי בבניין?' אני לא יודעת מה לעשות. זה ממש מעלייך. ממש מפחיד. את לא מפחדת?"

פתאום התחוורה לי המציאות. התקשרתי למוקד 100, דיווחתי שפתחו מכון ליווי בבניין, קומה מעלי. נאמר לי שסיירת בילוש תגיע במהלך השבוע ושבינתיים אני צריכה להגיע לתחנה להגיש תלונה מסודרת. "את צוחקת. את חושבת שאני אישן עם כל הדבר הזה? את לא מתכוונת להזעיק ניידת?" "אנחנו לא שולחים ניידת. תיגשי למשטרה, תדווחי וזה יעבור לטיפול", ענתה המוקדנית. ניהלנו שיחה כעוסה שלא הובילה לשינוי עמדה מצדה. סגרתי. רעש הלקוחות חדר לדירה שלי.

בבוקר התייעצתי עם השכנה, איתרנו את נציגו של בעל הדירה ועידכנו אותו בעניין מכון הליווי שנפתח. במקביל איתרנו את בעל הדירה בחו"ל וסיפרנו לו. מבינים שהוא עומד להגיע לביקור בארץ. מזכירתו של הנציג הכחישה בשמו כל קשר לנעשה, הביעה תדהמה ולבסוף אף איימה עלינו בהוצאת דיבה על אם חד-הורית תמימה צעירה המתגוררת לבדה בדירה שכורה ותומכת בבתה הקטנה. "איזה ראיות יש לך?" שאלה. כשהגעתי למשטרה חייך השוטר: "הם רצו לדעת מה אתם יודעים", אמר.

זמן קצר לאחר מכן נקלעתי לראיונות עבודה שקיימה ענת עם נשים העובדות בזנות. התינוקת היתה בדירה, ולכן בוצע הראיון בחדר המדרגות כשדלת ביתה פתוחה למחצה. כל אשה פירטה את האקטים המיניים שהיא מוכנה לבצע ואת אלה שאינה מוכנה. ענת נשמעה מתוחה מאוד ושיתפה אותן שהיא בלחץ כלכלי, שהמפעילים דורשים ממנה להשתתף בשכירות הגבוהה ושאין לה את הכסף. "עשיתם טעות. הייתם צריכים לשכור משהו אחר, בקומת קרקע", אמרה לה אחת הנשים.

כעבור שעה הגיע צוות השיפוץ והחל לפרק את מחיצות הגבס. ענת, שידעה שבעל הדירה עומד לבקר בארץ, עבדה על התפאורה ושקדה להחזיר לדירה מראה מהוגן. כשבעל הדירה הגיע לבקרה כעבור יום הוא יצא כעוס וזעם עלי ועל השכנה: "איך אתן מעיזות לדבר ככה על אם חד-הורית עם תינוק?" בינתיים הבנו מהמשטרה שענת מוכרת להם היטב, שמולנו פעלה עוד דירה דיסקרטית, שבקצה הרחוב, מספר בתים מאיתנו לכיוון הים, פועלת דירה נוספת, ואחרת סמוכה לביתי נסגרה זה עתה, ושברחוב המקביל נטועה אחת כמה שנים והשכנים אינם מצליחים לסגור אותה.

פנינו בכתב לאגף רישוי ועסקים בעירייה ועידכנו שבבניין שלנו החל לפעול בית בושת ושפנינו בנושא גם למשטרה. הם השיבו שלרשות המקומית אין סמכות לטיפול בנושא. התחושה היתה של חוסר אונים מוחלט.

חיים כפולים

"לך פתחו מכון ליווי? האמת לא מגיע לך. את בחורה טובה. זה גם מסוכן. מספיק שאת יוצאת לחדר מדרגות ופוגשת לקוח, את כבר בסיכון. לא כולם אנשים טובים, יש ביניהם מטורפים, אלימים, שיכורים. זה מפחיד לא? איפה את גרה?" מיכאלה (שם בדוי) שומעת את הכתובת, מצמצמת עיניים ופוסקת: "לא, לא עבדתי שם. כמעט יכולנו להיפגש בחדר המדרגות שלך", היא צוחקת.

היא בת 25, עם ניסיון עבודה ב-20 מכוני ליווי ודירות דיסקרטיות בדרום ובצפון תל אביב. בימים רעים, כשהיטלטלה ממקום למקום, עבדה גם ברחוב באזור התחנה המרכזית הישנה. אנחנו נפגשות בהוסטל השיקומי להוצאת נשים ממעגל הזנות במסגרת "תוכנית סלעית" (סיוע לנשים במעגל הזנות), שבו היא מתגוררת מאז פתיחתו בסוף ינואר השנה ועתידה להישאר בו שנה שלמה. להוסטל הגיעה חסרת כל אחרי שהפסיקה לעבוד במכון ליווי, שקעה בדיכאון ונותרה ללא קורת גג. היא נמצאה במצב נואש על ידי נשות מרפאת לוינסקי, הועברה לדירת חירום למשך שלושה שבועות של גמילה ומשם הועברה להוסטל.

סיפור חייה הוביל את מיכאלה לזנות. בגיל שמונה עלתה מרוסיה, ומשבר ההגירה טילטל את הבית והביא לפירוקו. הקשר עם ההורים ניתק בגיל צעיר. בגיל 16 כבר הועברה לדירת ויצ"ו וחיה לבדה מנסה לשרוד כלכלית, נפשית ורגשית.

איך נכנסים לעולם הזה?

"בהתחלה יש לך גבולות. את לא חושבת שזה יהיה העתיד שלך, שככה ייראו החיים שלך. התחלתי לעבוד במכון עיסוי, זו הכניסה הראשונה לעולם הזה. מה שנקרא 'בודי מסז'' - השירות הרגיל הוא שאת בעירום מלא מעסה את הגבר ואז עושה לו הרפיה, שזו מלה אחרת ללעשות ביד. אם הוא מבקש מין אוראלי או סקס מלא - אפשר. את אומרת לעצמך זה זמני, אני אעשה קצת כסף ואפסיק. בהתחלה הגבלתי את האקטים המיניים, אבל בשלב מסוים מכוני העיסוי החלו להיסגר, העבודה בהם פחתה והבנתי שבמכוני ליווי ובדירות דיסקרטיות - כלומר בסקס מלא - עושים כסף אמיתי".

מה שבלט בקרב הנשים שהגיעו לעבוד אצלנו בבניין הוא אלמנט ההסתרה. ניכר שהן חיות חיים כפולים: נראות נשים רגילות לחלוטין בכניסתן ובצאתן, כאלה שאף אחד לא יחשוד שזה עיסוקן. מיכאלה מסכימה: "לי היה בן זוג שלא ידע שאני עובדת במכוני ליווי, הרבה נשים מסתירות מהחבר או מהבעל את העיסוק שלהן. קודם כל, לפני שיוצאים לרחוב את מורידה את כל האיפור, רוחצת את הפנים טוב-טוב. בסוף המשמרת את רואה קבוצה של נשים עם פנים אחרות לגמרי - לא האיפור המרוח המוגזם, שאני לא יודעת למה הגברים מתים עליו, ולא תוספות שיער או פאות. הרבה מהבנות מגיעות במראה פשוט של ג'ינס ונעלי ספורט, ואז מוציאות תוספות שיער מרהיבות, בגדים חשופים, נעלי עקב גבוהות, חזיות, איפור מוגזם המדגיש שפתיים ועיניים. כולן מתחפשות. מגיעות בכוונה מערים רחוקות - חיפה, אשדוד, באר שבע".

יש משהו שמחבר בין הלקוחות והנשים העובדות בזנות בדירות הדיסקרטיות ובמכוני הליווי - הפחד מחשיפה.

"תמיד קיימת חרדה שתצאי מהבית ותפגשי במקרה קליינט ברחוב. שתצאי עם בחור ויתברר שאחד החברים שלו זיין אותך, או דוד שלו, אבא שלו, סבא שלו. שאת תלכי ברחוב ומישהו יעבור ויגיד הנה הזונה ממכון הליווי, שייכנס למכון אדם שאת מכירה. אלה הפחדים שרצים בראש כל הזמן, כל הזמן.

"כשהתחלתי להיכנס לעומק העולם הזה של מכוני הליווי התחיל אצלי הניתוק הגדול. לא רציתי שידעו כמובן אז התנתקתי מכל הסביבה - כמה את יכולה לשקר ולהסתיר? תארי לך שאת הולכת בדיזנגוף או בבן יהודה, שעת צהריים, בתי קפה, חנויות, אנשים צוחקים, ואת נכנסת לאחד הבניינים, עולה במדרגות ומגיעה למכון שיש בו תאורה עמומה, בנות חצי ערומות, מוסיקה רכה, סגנון דיבור אחר. את מבלה שם כל יום 12-14 שעות ושוכבת עם יותר מ-20 לקוחות. זה עולם אחר, כשאת חיה ככה שנים, איזה חברים או חברות יכולים להיות לך? איזה בן זוג? איזה חיי משפחה? איזה מבט על העולם?"

מיכאלה מנפצת את המיתוס שבמכוני הליווי ובדירות הדיסקרטיות הנשים מוגנות יותר. "יש אלימות פיזית ופחד תמידי", היא אומרת. "הדלת נסגרת ואת לבד עם גבר שאת לא מכירה וצריכה לשרת אותו מבחינה מינית בדיוק כמו בכל מקום אחר. האלימות מוכרת והיא תמידית - יריקות, השפלות, מכות, קללות. בזנות רחוב את יכולה להחליט כמה שעות תעבדי, במכונים ובדירות המשמרות ארוכות. אם לא תסכימי, יעיפו אותך מהמקום ויחליפו אותך באחרת. זו עבדות לכל דבר. גם מכניסים אותך לאווירה תחרותית: אחרי הלקוח ה-11 את מקבלת בונוס, ואחרי 33 'כניסות' (גברים) יש לך בונוס גדול יותר. זה מכניס למתח נפשי גדול".

נהוג לחשוב שבדירות יש שומר, מצלמת אבטחה, מקלחון - יותר ביטחון ותנאי היגיינה לאשה שעובדת מאשר ברחוב.

"המקלחון נועד יותר לגבר - שהוא יוכל להתקלח ושהאשה תהיה נקייה עבורו. השומר ומצלמת האבטחה נועדו להגן על המקום מהמשטרה ולסנן לקוחות בעייתיים מפחד שלא ישלמו. מיטה יכולה להיות נוחה לגבר - ככה הוא יכול להוציא לך את הנשמה. במכון ובדירה יש לו את כל הנוחיות שבעולם, בעוד שברחוב או באוטו זה אקט מהיר יותר כי אין תנאים. תראי, ברחוב זה מסוכן וזה מפחיד. את עומדת לגמרי לבד, כל הכסף עלייך - אפשר לשדוד אותך, לחתוך אותך, במיוחד באזורים של התחנה המרכזית הישנה. מצד שני גם במכונים ובדירות היו מקרים ששיספו בחורה בחדר. הבן-אדם ממש חתך אותה, השאיר בחורה מדממת ויצא בטבעיות מהמכון. התופעה הכי נפוצה היא שגבר מגיע ופתאום הוא מוריד קונדום, מסובב את הבחורה ועושה מין אנאלי למרות שהיא מסרבת, מתנגדת ואפילו מדממת".

אונס.

"כן, זה בכפייה, הבחורה לא רצתה. היו מקרים שזה קרה לחברות הכי טובות שלי בחדרים סמוכים אלי במהלך משמרת".

במקרה כזה אפשר להתלונן נגד הלקוח?

"המפעילים קודם כל יתייחסו יפה ללקוח וישמעו אותו, כי הוא הלקוח והוא זה שמשלם, כמו בכל תחום. אחר כך ינסו פשוט לסחוט ממנו יותר כסף או שהם ירביצו לו".

והבחורה יכולה ללכת להתלונן במשטרה?

"ומה, לספר שהיא נאנסה בזמן שעבדה במכון ליווי? תחשוף את המקום? את הלקוח? את המפעיל? תציג את עצמה במשטרה כזונה? אני עוד לא שמעתי על מקרה כזה. בדרך כלל המשטרה מגיעה אלינו, אנחנו לא מגיעים אליה".

כולן בלונדיניות, אירופיות

במסגרת תחקירים יצא לי להיכנס ללא מעט מכוני ליווי ודירות דיסקרטיות, חלקן בלב תל אביב, בזמן פעילות שיא. ישבתי לא אחת בקבלה הצפופה, ברוב המקרים חדר קטן ולא מושקע שנועד לאכלס את הנשים הממתינות בזמן המשמרת. לרוב היו הלקוחות בחורים צעירים בני 25-35 המגיעים יחד, בצמדים, בשלשות, ברביעיות. סוג של תרבות בילוי.

בדירה דיסקרטית במרכז תל אביב ישבתי שם דחוקה בין העובדות, מולנו טלוויזיה עם ארבעה מסכים מפוצלים הלוכדת את חדר המדרגות, הרחבה והרחוב מכמה זוויות. פקידת הקבלה, שפתיה נפוחות מבוטוקס, יושבת מוקפת באינספור טלפונים המצלצלים ללא הפסקה. היא לא מצליחה לעמוד בקצב, לפעמים מצמידה שתי שפופרות לאוזניים: "כן, פצצות, חטובות, אירופיות, בטח-בטח, כולן בלונדיניות", היא צוחקת לבחורות כהות העור שמקיפות אותה. "סקס אוראלי, מסז', מקלחת, סקס מלא, 250 שקל".

החדרים המיועדים ללקוחות כוללים מיטה, מקלחון, טלוויזיה קטנה, טייפ, תאורה רכה. הנשים מסתובבות במגבות לבנות קצרות, חצי מעורטלות, מתעצלות להתלבש אחרי לקוח. מיכל (שם בדוי), בת 40, מספרת שהיתה מכורה לסמים והיום היא על מתדון וצורכת אלכוהול. בן זוגה לא יודע שהיא עובדת בזנות. גאיה (שם בדוי), בת 45, עובדת חצי שנה בזנות. כשהיא נשאלת למה היא נמצאת פה היא מסבירה שהיא נשואה, אם לשלושה וש"החיים קשים". קשה לפתח עמן שיחה בשעה הזאת של הלילה. אף אחת לא רוצה לדבר על עצמה. ביניהן מתרוצצות בחורות צעירות מעורטלות. בעלת המקום איננה. הטלפונים ממשיכים לצלצל והלקוחות גודשים את החדר הצדדי, סוקרים את הנשים המצטופפות ובוחרים.

"בשנתיים האחרונות נפוצה מאוד התופעה של דירות דיסקרטיות ומכוני ליווי בתוך בתים פרטיים, וגולשת מדרום תל אביב לצפון העיר", אומרת רני חלאבי, מדריכה ורכזת השטח של המרפאה הניידת של מרפאת לוינסקי, השייכת למשרד הבריאות. "אנחנו מגלים ביותר בתים תמימים לחלוטין שיכולים להיות הבתים שלי ושלך נשים שעובדות בזנות עם סרסור ומצלמות אבטחה, לפני כן התופעה היתה רק באזור דרום תל אביב. אנחנו יודעות להגיד שיש כמאה דירות שכבר הגענו אליהן, ומאמינות שיש עוד עשרות שאנחנו לא מגיעים אליהן. הדירות נסגרות ונפתחות כמו פטריות אחרי גשם".

המרפאה הניידת פועלת כבר שש שנים בזירות זנות שונות ומציעה מגוון שירותים, כמו בדיקות מין אנונימיות בחינם, עזרה משפטית, תמיכה נפשית וסוציאלית וקבוצות תמיכה למשוקמות.

איזה פרופיל של נשים אתן מגלות בדירות ובמכונים הממוקמים בבתים?

חלאבי: "אנחנו רואים נשים בכל הגילאים, לפעמים בחורות ממש צעירות בנות 18 ולפעמים נשים בנות 50-60. אנחנו רואות נשים מכל האוכלוסיות: אתיופיות, ערביות, רוסיות, מזרחיות, כולן שם. יש אצלן שימוש מוגבר באלכוהול, בכדורים פסיכיאטריים או בכדורי הרגעה - ואליום, קלונקס, פרוזק. הן מכירות את הסמים אבל בשלב הזה של הזנות עדיין מסתירות שימוש, אם הן ישתמשו זה יהיה בהסנפה - שלא יהיו סימנים, שאף אחד לא יידע".

שרה בואנו דה מסקיטה, עובדת סוציאלית ומנהלת פרויקט המרפאה הניידת: "לבחורות האלו שהולכות לעבוד בזנות בדירות ובמכוני הליווי יש על פני השטח מצוקה כלכלית חריפה, אבל מתחת לפני השטח הבעיה יותר עמוקה - עבר של התעללות, אונס, אלימות במשפחה, סמים, מערכת יחסים משחיתה עם בני זוג. הן מתמכרות לכסף מהר מאוד וקשה להן לצאת מזה".

חלאבי: "הנשים האלו מבודדות. מסוגרות. חיות בסוד. חיות חיי שקר. מחביאות. הכל הסוואה. אחד הפחדים הכי גדולים הוא להתגלות. זו הסיבה שהן משתמשות בתוך הדירות בשמות בדויים, בכינויים, באיפור מוגזם, בפאות, תוספות שיער. הרבה מגיעות לתל אביב מקצה הארץ".

נשים בדירות מוגנות יותר מאלימות?

חלאבי: "אני חושבת שבשני המקרים הן חשופות לאלימות. כמה שהרחוב נראה מפחיד וחושף אותה לשוד ואלימות, היא עדיין בוחרת את הלקוח עד כמה שהיא יכולה, יש לה יותר חופש. אם הוא תוקף היא יכולה לרוץ, לצרוח ולברוח. בדירות יש שיטה של ספירה של 'כניסות' וביטולים, כלומר, בודקים כמה לקוחות יש לה. אם מישהי באה לעבוד והיא לא מספקת את הסחורה, היא תמצא עצמה בחוץ. יש עליה פיקוח תמידי, יש משמרות ארוכות מאוד".

גברתן בפתח

לפני שנה וחצי שם לב דרור, אב לשלוש בנות, שבעל דירת הקרקע בבניין שבו הוא מתגורר בלב תל אביב עורך שיפוץ ומציב מספר רב של מקלחונים. "כבר בהתחלה חשדתי ושאלתי אותו אם הולך לפתוח מכון ליווי. הוא הכחיש", מספר דרור. מיד בתום השיפוץ פגשו השכנים גברתן בפתח הדירה ולקוחות באים והולכים. "עד היום אני בטראומה מכל הסיפור הזה", משחזר דרור. "אבל פשוט לא הנחתי לזה. הבנתי שהמפעילים של הדירה עברו מבניין מרוחק כחצי ק"מ שהם היו בו עשר שנים והשכנים שם לא הצליחו לעקור את התופעה. היה לי ברור שאם אני שותק ולא פועל, זה יישאר.

"ראשית, הסברתי לבעל הדירה שהוא לא יראה מזה שקל. שכל הכסף שלו ילך על עורכי דין כי אנחנו נתבע אותו. את העירייה זה לא עניין - פניתי והם לא עשו כלום. היו חסרי אונים. המשטרה גם במצוקה, הזמנתי כל פעם ניידת בתואנה אחרת, אמרתי שיש רעש או שיש מכות. גם הם לא יכלו לעשות כלום. היו מגיעים ואשה היתה פותחת את הדלת, הם היו לוקחים מספר תעודת זהות וזהו. אמרו לי שיגיע בלש ממחלק מוסר, יתחזה ללקוח ויאסוף ראיות, אבל בינתיים אנחנו כאזרחים היינו חשופים לדבר הזה".

איך פתרת את זה?

"ניהלתי מאבק בכמה חזיתות, חילקתי פליירים בשכונה: 'אנחנו מבשרים לכם על פתיחה של בית זונות, יהיו הנחות' והכל תחת השם של בעל הדירה, כדי להשחיר את שמו ברבים. כשזה נודע למפעילי הדירה הם התביישו. הם טענו שהמקום הוא 'מכון בריאות'. ובנוסף פנינו לבית המשפט ותבענו אותו שבחלל הזה, שהוא למעשה מחסן, אסור לו להפעיל עסק אחר. תוך חודשיים המקום נסגר.

"הרגשתי לבד במערכה. זה מאפיה, זונות, סרסורים, גברים באים והולכים, הכל מגיע אליך הביתה ואף אחד לא עוזר לך ולא מפסיק את זה, וזה עובד מסביב לשעון. הילדות שלי היו יוצאות מהבית והיו חשופות לזה, פה באמצע תל אביב, בתוך הבית הפרטי שלהן - והמשטרה והעירייה לא עושות דבר. אני מציע לכל מי שנתקל בזה לא לוותר ופשוט להטריד אותם, לא להניח להם, אחרת הם משתקעים, הלקוחות מתרגלים, הם מריחים את הכסף, משקיעים בשיפוץ ושום דבר לא יזיז אותם".

"התופעה מאוד נרחבת בתל אביב", מודה רב פקד אלי אביטן, ראש מחלק מוסר בימ"ר תל אביב, האמונה בין השאר על טיפול בעבירות בתחום הזנות. "יש מאות מקומות שנפתחים ונסגרים ואנחנו לא מסוגלים לטפל בכולם. תמיד יהיה עניין של סדרי עדיפויות וכוח אדם. בנוסף יש גם הליך משפטי שהוא מורכב. יחד עם זאת אנחנו עושים מאמצים כבירים ויש לנו הישגים בתחום".

ב-2007 נסגרו 20 דירות דיסקרטיות על ידי בלשי היחידה, ובשנה שעברה טיפס המספר ל-71. בסוף חודש מארס תקבל היחידה את פרס נשיא המדינה בעקבות פעילותה למיגור הסחר בנשים בישראל.

מה קורה כשאזרח מתקשר למוקד 100 ומתלונן על מכון ליווי שנפתח בקרבתו?

"ההודעות מגיעות אלינו בצורה אנונימית, כי לפעמים אנשים מפחדים להזדהות, או בצורה מסודרת ואנחנו בודקים את זה תוך יום-יומיים עד שבועיים. חייבים לעשות סדר כי לפעמים יש תלונות שווא. לא היה מקרה שאדם ביקש 'תציל אותי' ולא טיפלנו. ישר אנחנו מוציאים בלש. אני ממליץ לאנשים להתקשר למוקד ולהעביר הודעה למחלק מוסר, או להגיע ולהגיש תלונה".

למה קריאה לניידת לא מספיקה?

"על פניו, גם כשנראה שיש הוכחות זה לא מספיק. שוטרי סיור צריכים להוכיח שנעשתה עבירה. הם יכולים להגיע, אבל אין להם סמכות להרחיק אנשים מהמקום בלי ראיות. השוטר יכול לרשום דיווח ולהעביר למחלק מוסר".

איך היחידה מטפלת בזה?

"אנחנו עושים תצפית ומוכיחים שהמקום הוא בית בושת. אנחנו שולחים שוטר שמתחזה לקליינט או שתופסים קליינט וגובים ממנו עדות. בנוסף אני מעכב את הפרוצות ומנהלי המקום וחוקר את כולם. מתחיל הליך סגירה של המקום, הפרוצות מקבלות צו הרחקה ל-15 יום. אנחנו מנסים לפעול שצו הסגירה יהיה ליותר מחודש אבל עד היום זה לא קרה מעולם. אחרי חודש המקום נפתח שוב. אנחנו פונים כמובן לבית משפט אבל זה הליך - יש דחייה בדיון, יש עיכוב, זה עניין שיכול להתמשך. בנוסף אנחנו מנסים להגיע לבעל הנכס ולבעל המקום אבל לצערנו עד היום לא הגענו להגשת כתבי אישום בעניין".

יש בתים שהתופעה קיימת בהם שנים.

"המשטרה לבד לא יכולה להילחם. ברגע שאזרחים יעבדו איתנו בצורה אמיצה ויתנו עדות בלי פחד, יהיה יותר קל לסגור מקומות. מעטים מוכנים להגיש תלונה, הרוב מפחדים להתלונן וזה מובן - הם גרים בשכנות וזהותם ידועה למפעילים".

***

בחזרה לבניין שלי, התקשרתי למזכירה של נציג בעל הדירה ואמרתי בטון הכי רך: "היינו במשטרה. הבחורה השוכרת מוכרת להם. זה לא אנחנו הסתבכנו עם המאפיה, תמסרי להם שהם הסתבכו איתנו. אנחנו נצלם את הלקוחות, נדאג שזה ישודר בערוצי הטלוויזיה, יהיו הפגנות של כל הארגונים הפמיניסטיים כל יום, כל שעה בפתח הבניין, יהיו פשיטות משטרה. זה לא שהדיירים מתנגדים לתופעה, כל הרחוב מתנגד. נארגן את כל הרחוב לתביעה ייצוגית על פגיעה בערך הנכס. תהיה משמרת מחאה. נעשה הפגנה. הדירה לא תהיה דיסקרטית".

אט-אט הפצנו את השמועה ברחוב, בקרב הדיירים ועובדי בתי העסק הסמוכים. כולם הסכימו לעזור: השכנים עמדו על הגגות ובחנו אם תנועת הלקוחות מתחדשת, בבית הקפה השכונתי הבטיחו המלצרים לשים לב לנעשה. נוצרה מתיחות רבה, הפעילות הידלדלה פלאים והוקפאה.

ענת הגיעה לדירה בסופי שבוע ובימים מסוימים והתנהגה כאילו היא רק מתגוררת שם. המשטרה אמרה לנו לפקוח עיניים על חידוש הפעילות כדי שיוכלו לבצע פשיטה. האם המפעילים ידעו על כך והעדיפו לוותר? אנחנו משערים שכן. כעבור ארבעה חודשים העדיפו לצאת מהדירה. כיום, מספר הטלפון של ענת מוביל לדירה דיסקרטית אחרת.*



מיכאלה, עובדת לשעבר במכון בלב העיר: הרבה מהבנות מגיעות בג'ינס ונעלי ספורט, ואז מוציאות תוספות שיער, בגדים חשופים, איפור. כולן מתחפשות


דרור, דייר בבניין שבו נפתח מכון ליווי: זה מאפיה, זונות, סרסורים, גברים זרים בחדר המדרגות. אף אחד לא עוזר לך. הילדות שלי היו חשופות לזה כל יום

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת