טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ידידיה ורדי, אחיו של גורו ההיי-טק יוסי ורדי, בונה מכונות מטורפות לתפארת

ידידיה ורדי, קבלן בניין לשעבר ואחיו הבכור של גורו ההיי-טק יוסי ורדי, החל להמציא מכונות מופלאות כדי להנציח את בנו המחונן רון שנהרג בלבנון. בערב האמנות פצ'ה קוצ'ה הוא יציג אורגן שבו זורמים 400 כדורי גולף, מכונה לגלילת נייר טואלט ובקבוקי קולה שעפים באוויר כמו טיל. "זה נהיה אצלי אובססיה", הוא מודה

תגובות

"יש לי פה רקטה שיורה בקבוקי קולה לגובה של חמישים מטר", אומר ידידיה (דידי) ורדי ומיד נבלע בתוך סדנת העבודה האפלולית והקרירה שלו. "בוא תראה", הוא דוחק ממרחק ונעצר ליד הרקטה המופלאה שיצר, מצמיד בקבוק קולה ריק לפייה של צינור המכוון כלפי מעלה. "שליש מהבקבוק אני ממלא במים ובאמצעות משאבת אופניים אני מכניס לתוכו גם לחץ אוויר גבוה", הוא מסביר בהנאה גלויה. "כשאני משחרר את הבקבוק, לחץ האוויר יוצר דימוי של מנוע סילון שמעיף אותו לגובה. איך אפשר שלא ליהנות מדבר כזה?" הוא שואל ועל פניו מתפשט חיוך גדול אך מבויש מעט.

בגיל 74, מוחו של ורדי קודח בחלומות ילדותיים הקרוצים משעשוע אינטלקטואלי וגרוטאות שאסף - גלגלי שיניים ישנים, חלקי אופניים, פטיפונים שבורים וחלקי ארונות, שאותם הוא מעורר לחיים ביד אמן רגישה. "ההמצאה הזאת נולדה לקראת כנס כנרנט שאח שלי יוסי עושה כל שנה בחוף הכנרת", הוא מספר תוך כדי שיטוט בין יצירותיו הפזורות בסדנה.

אחיו הצעיר, יוסי ורדי, הוא גורו חברות ההיי-טק הישראליות. "כנרנט הוא כנס של פסיכים ומסובבים, כאלה שיש להם ג'וקים בראש, אנשים מאוד יצירתיים שמגיעים עם רעיונות ומוצגים בתחומי המחשבים, האנימציה והמכניקה", אומר האח הבכור. "לכנס הראשון הכנתי את הרקטה הזאת. אין לה מטרה נוספת, רק להעיף בקבוקים לגובה וליהנות מזה. באותו כנס, במשך שלושה ימים, מבוגרים וילדים לא עזבו את המתקן הזה. שלושה ימים ירו בקבוקים לאוויר בלי הפסקה. זה היה די מוצלח".

ורדי, בעל חנות לכלי עבודה בראשון לציון, יוצר כהגדרתו "מכונות חכמות שאין בהן תועלת". כמה מאותן יצירות אף הוצגו בשנים האחרונות במוזיאון מדע-טק בחיפה, במוזיאון המדע בירושלים, בגן המדע במכון ויצמן ברחובות ובמוזיאון המדע ליברטי בניו ג'רסי. בשבוע הבא יציג ורדי את עבודותיו בערב הפצ'ה קוצ'ה התל-אביבי, שיתקיים ב-1 באפריל.

ברוח העקרונות של הפצ'ה קוצ'ה, ערב אמנויות רב תחומי שהומצא ביפן ונערך ביותר מ-170 ערים ברחבי העולם, מתכנן ורדי עכשיו כיצד יתאר את פועלו בשש דקות וארבעים שניות בדיוק. "נורא שמחתי שהזמינו אותי", הוא אומר. "זה נותן לי הנאה גדולה להציג את העבודות שלי. ההכרה והחשיפה מחמיאות, נראה לי שכל אחד אוהב שידעו מה הוא עושה. מתברר שאלפיים איש שיבואו לערב הזה עומדים לראות מה עושה פסיכי אחד. אבל פסיכי רציני".

ג'וק קטן

בערב הפצ'ה קוצ'ה מתכוון ורדי להציג אורגן שהגה ובנה, המנגן באמצעות 400 כדורי גולף. "הרעיון הזה נולד לקראת נסיעה לפסטיבל ברנינגמן בארצות הברית, שמתקיים כל שנה בנוואדה", הוא אומר בעודו מתקרב למכונה גדולה שבחזיתה ניצבים שמונה צינורות ביוב אפורים. "נסעתי לשם עם אח שלי ולפני הנסיעה שאלתי אותו, נו, מה אנחנו מתכוונים לעשות? חשבתי שאי-אפשר לבוא לשם כמו אורחים, שצריך להביא משהו. חשבתי לבנות משהו מנגן, שייתן אקשן ויהיה נחמד. בסוף יצא האורגן הזה. הוא מורכב משמונה לופים שמורכבים מזרימת כדורי גולף".

כל כדור שמשתחרר נע במסלול מפותל וצר עד שהוא מכה בתוף וממנו קופץ ופוגע בקליד שמניע לייזרים המשתקפים במראה גדולה. "את הלייזרים הכנסתי תוך כדי הפנטזיה של העבודה", אמר ורדי, "אבל בפסטיבל בברנינגמן האורגן הזה היה למען האמת ג'וק קטן. היו שם מיצגי ענק כמו דרקון אש באורך 40 מטר או אורגן אש באורך קילומטר: כל מאה מטר יצאו מבערי גז, שעל ידי לחיצה במקלדת עשו קולות שכל ברנינגמן שמעה. זה היה דבר מופלא".

מדי יום הוא עמל על המצאת מכונות מופלאות. בחלל תצוגה קטן בתוך סדנת העבודה שלו אפשר לראות אופני חישוקים היברידיים (מנוע ודוושות), מכונה לגלילת נייר טואלט המדגימה שלושים תופעות בפיזיקה ומופעלת בכוח הכבידה (גרוויטציה) בלבד, ואף מכונה ליצירת בועות סבון הבנויה מעשרה גלגלי אופניים. "אלו בעיקר המצאות חסרות שימוש", הוא מאשר, אבל גם אינו רואה בהן יצירות אמנות. "אני לא אמן, אני יוצר. אמן צריך להיות אמן בנפשו, לי אין נפש של אמן. אני בסך הכל בונה דברים. אני אוהב את העולמות האלה. היכולת של אנשים לעשות דברים לא שגרתיים מפליאה אותי. בנאדם שמפסל בשיש זה בסדר ויפה בעיני, אבל זה נשאר שגרתי. הוא נמצא בתוך שגרה אפילו אם הוא עושה אמנות נהדרת. המצאות הן לא שגרתיות, הן פריצות דרך".

לזכר הבן

"מאמצעים כל כך פשוטים וקטנים הוא יוצר דברים כל כך גדולים ומתוחכמים", מתארת ד"ר רוני אשכנזי, רכזת חינוך והדרכה במוזיאון גן המדע במכון ויצמן, את עבודותיו של ורדי. "דידי הוא ממציאן פורה ברמה בלתי-רגילה, אני נוהגת לשלוח אליו את המדריכים שלנו. ניכר בעבודה שלו שהיא באה מתוך הנשמה שלו. למרות שמדובר במוצגים מדעיים, קורקטיים לכאורה, אצלו ברור שכל בורג מוברג מנימי הנפש. מרגישים את זה, רואים את זה, ולכן אולי העבודות שלו מעוררות עניין כל כך גדול. יש לו היכולת לקחת ערימת גרוטאות ולהפוך אותן לאוצר. הוא יוצר מוצגים שהם מקור של עונג, הנאה ושעשוע לקהל מגוון, ילדים ומבוגרים. לדעתי זו יכולת גאונית ממש".

מקורה של האהבה הגדולה שלו לבניית המכונות המשונות היה בטרגדיה משפחתית. "הכל בעצם התחיל לאחר שבני, רון, נהרג במלחמת לבנון הראשונה ב-84'", אומר ורדי בטון מכונס ובעיניים בורקות מכאב שלא קהה. "הוא שירת בגבעתי, בגזרה המזרחית. אני זוכר את הבוקר הזה, מהבוקר חיפשו אותנו מקצין העיר. הם הגיעו פעמיים לבית שלנו אבל לא היה שם אף אחד. אחר כך הם באו אלי לחנות. לא הבנתי מה קורה. הם ביקשו ממני להיכנס למשרד. נכנסתי. הם אמרו לי: 'הבן שלך רון נהרג הבוקר בלבנון'. לא הייתי היסטרי. טילפנתי לחברה טובה שלנו, אמרתי לה שרון נהרג בלבנון, שעוד מעט אני מגיע הביתה ואני מבקש שהיא תבוא להיות עם דרורה, אשתי".

אחר כך הוא סגר בחוסר אונים את החנות והזעיק אל הבית את שלושת ילדיו הנותרים. "נהגתי לבד הביתה", הוא מדגיש כשהוא יושב על כיסא עץ נמוך במרכז הסדנה ומשלב את ידיו בחוזקה צמוד לחזה. "לא הייתי צריך שמישהו ינהג במקומי. זהו. למחרת היתה ההלוויה של רון. לא היינו במצב של טראומה, היינו מאוד הגיוניים, לא היו במהלך ההלוויה והשבעה בכיות ולא היו צעקות. היה מאוד תרבותי, זאת אומרת מאוד מאופק. במהלך השבעה חשבנו על דרך שבה נוכל להנציח את זכרו".

הרעיון של טיפוח מחוננים התחיל בדיוק אז לתפוס תאוצה, הוא אומר. "משרד החינוך פתח מחלקה למחוננים ובשיתוף איתה הצלחנו להקים בראשון לציון מרכז לטיפוח ילדים מחוננים על שמו של רון בבית הספר היסודי חביב שבעיר. הרגשנו אז שאם אנחנו רוצים לחנך ילדים בתחום המדעי, אנחנו חייבים דגמי המחשה. מזה הכל התחיל בעצם. החלטתי לפתוח במרכז המחוננים חדר דגמים שימחיש תופעות בפיזיקה. לפני זה היה לי ידע מועט מאוד בתחומים האלה, לכן לקחתי ספרי לימוד והתחלתי ללמוד".

תבונת כפיים

"רון היה ילד מאוד חכם", אומר ורדי בשעת צהריים מאוחרת, כשהשמש בחוץ מתמעטת. "הוא היה ילד יצירתי ומוכשר. בכיתה ז' הוא התחיל ללמוד מחשבים במכון ויצמן ותפס מהר מאוד את עניין התכנות. הוא היה ילד עם יכולת מדהימה של למידה עצמית. בגיל 16, עוד לפני ששיווקו בארץ את המחשבים השולחניים, הוא כבר קנה מערכת חלקים מחברת RCA ובנה לבד מחשב שולחני קטן. בגיל 18 הוא ניהל חברת מחשבים שהפיצה את האוסבורון, המחשב הנישא הראשון בעולם. הוא היה המפיץ הבלעדי של המחשב הזה בארץ. באותו גיל בערך הוא בנה גם את המודם הראשון לתקשורת בעיתון 'מעריב'".

באולם התעמלות ישן ומתפורר ביקש ורדי להפיח משהו מאותה רוח יצירתית ומעמיקת מחשבה שאיפיינה את בנו. "זה נהיה אצלי אובססיה, אני מודה", הוא אומר. "אחרי 25 הדגמים שהכנתי למרכז המחוננים פשוט לא יכולתי להפסיק עם זה. כדי ללמוד עוד על התחום הזה הגעתי לספרי פיזיקה בעברית מ-1870. מאז כל הטיולים שלי ושל אשתי בחו"ל הפכו מסעות למוזיאונים למדע כדי לראות וללמוד. ההמצאות ובניית הדגמים האלה הפכו להיות מרכז החיים שלי. כל יום אני מגיע לסדנה, 24 שנה. משעות אחר הצהריים ועד הערב".

הוא נולד בירושלים ב-1935, וזמן קצר אחר כך עברה המשפחה לפתח תקוה. "גרנו בקרית אריה, בבית בודד, היינו היהודים היחידים בכל הסביבה", מספר ורדי. "באותם ימים אמא היתה תופרת, אבא עבד בבית חרושת שנקרא ברזלית. מלבד העבודה שלו במפעל הוא היה גם מחסנאי נשק ראשי של ההגנה. מפעל הברזל היה מקום נוח לאחסן בו המון נשק, כי ברגע שהבריטים הגיעו אליו עם גלאי מתכות לחפש נשק, בכל רגע המכשירים שלהם ציפצפו ואי-אפשר היה למצוא את הנשקים שהוסתרו".

כמה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי עקרה משפחתו לתל אביב. ורדי נשלח לגן יוקרתי בצפון העיר והוריו, שעלו בשנות ה-30 מפולין ורוסיה, פתחו מסעדת אוכל יהודי ברחוב שינקין. "זיכרונות הילדות שלי מאוד יפים", הוא מתרפק. "לא הייתי ילד עם חוש יצירתי יוצא דופן, אבל אני זוכר למשל שכיירתי יפה מאוד בחימר. ביום האחרון בגן קיבלנו את העבודות שלנו ואני עליתי יחד עם אמא שלי לאוטובוס וביד החזקתי פסל קטן שפיסלתי - חייל פולני עירום. זה היה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולחייל שפיסלתי ראו את איבר המין. אמא שלי נורא התביישה בזה. בדרך הביתה, באוטובוס, היא שברה לחייל הפולני שלי את הפיפי. הייתי בן חמש".

הם גרו בשדרות בן-ציון. "בתל אביב סיימתי את בית הספר המקצועי מקס פיין", מספר ורדי. "הייתי תלמיד שלא אוהב לעשות שיעורים ולכן שלחו אותי לבית ספר שייתן לי מקצוע. למדתי מסגרות מכנית. אמא שלי תמיד נהגה לומר, 'לדידי יש תבונת כפיים, הוא ילך ללמוד בבית ספר מקצועי והוא יהיה תמיד מסודר'. היא ראתה לנגד עיניה שאהיה מסגר, בעל מלאכה. ליוסי צריך לדאוג, היא חשבה, כי הוא מרחף, לכן היא שלחה אותו להשכלה יותר רצינית. יוסי באמת תמיד היה תלמיד מצטיין, בכל מקום שלמד".

בין שני האחים למשפחת ורדי מפרידות שבע שנים. "בגלל שההורים עבדו כל כך קשה, מצאת החמה עד צאת הנשמה, חלק מעול הגידול של יוסי עבר אלי", הוא מספר. "בצהריים, כשיוסי היה עם המטפלת וההורים היו במסעדה, אני דאגתי להביא לו את ארוחת הצהריים. היחסים בינינו תמיד היו מאוד קרובים, דאגתי להאכיל אותו, להשכיב אותו לישון ולרחוץ אותו".

הקשרים נשארו קרובים גם לאחר שדידי ורדי כבר עזב את הבית. "כשההורים עברו לירושלים כדי לטפל בפנסיון שאבא ירש מסבא, יוסי עבר לגור איתי ועם אשתי בדירה שהיתה לנו בתל אביב. במשך כל השמינית שלו בבית הספר עירוני א' הוא גדל אצלנו". באותם ימים, כשהאח הצעיר היה שקוע במבחני הבגרות שלו, החל הבכור לפלס את דרכו העצמאית במהירות מפתיעה. מיד אחרי שהשתחרר מהצבא החל לעבוד כמסגר רהיטי פלדה במפעל הארגז. לאחר מכן עבר לעבוד במכון התקנים בתור טכנאי מכונות ואחרי חמש שנים התקדם להיות מנהל עבודה בבניין.

"בגיל 27 הייתי כבר קבלן בניין עצמאי, בניתי מאות כיתות וגני ילדים בכל רחבי גוש דן", מספר ורדי. "ב-1972 התקדמתי עוד צעד אחד קדימה והקמתי מלון באילת שנקרא בקעת הירח. היו בו 200 חדרים, פתחנו אותו מיד אחרי מלחמת יום כיפור". בתקופת האינפלציה הדוהרת של סוף שנות ה-70 נטש ורדי את עסקי הנדל"ן, ופתח את החנות לכלי עבודה.

משהו משוגע

עבודתו של האח הבכור היוותה מקור השראה לאח הצעיר. "היתה לו השפעה גדולה מאוד עלי", אומר יוסי ורדי, שהיה ממקימי חברת גרנית הכרמל, חברת אלון, חברת טכנולוגיות לייזר בינלאומיות ITL, וזכור בעיקר כאבי חברת מיראביליס, שפיתחה את תוכנת המסרים המיידיים ICQ, שנמכרה ל-AOL האמריקאית ב-407 מיליון דולר. "נגררתי אחריו בילדותי בתל אביב הלא כל כך גדולה. מעבר לעבודות הבניין שלו, בתור נער היה דידי חתום על מגזינים שעסקו בטכנולוגיה. היה לו רצון להבין איך דברים עובדים. הוא קרא במגזינים האלה המון ואני, בתור אח קטן, הייתי מחטט לו בדברים, סופג את האווירה הטכנולוגית שהוא הפיח בי.

"יש לו ניצוץ לעשות דברים מדהימים שיש בהם הומור", מוסיף האח הצעיר. "אני תמיד טוען שהוא אמן והוא תמיד מצטנע ואומר לי שהוא בסך הכל אספן של ג'אנק. אבל אני חושב שהוא טועה בעניין הזה, יש לו יכולות של אמן. לא לשווא אחד הדגמים שלו, שעון שמורכב מעשרה זוגות אופניים, הוצג במוזיאון המדע בניו ג'רסי במשך חצי שנה. יש בדברים שהוא עושה, מעבר לייחודיות שלהם, גם ערך אסתטי נורא גבוה".

לקראת ערב פונה דידי ורדי לחדר נוסף בסדנה. "זה היה חדר החושך של רון", הוא מספר, מוקף בעשרות כלי עבודה הפזורים בכל פינה: משחזות, מברגים, מגנטים, משאבות מים וחומרי צביעה. "במקום הזה היו לרון שתי מעבדות, לצילום ולתיקון משחקים אלקטרוניים. השלט שהוא כתב בו לא להיכנס למעבדת הצילום כשהנורה האדומה דולקת עוד כאן, גם השולחן שלו. הכל נשאר כמו שהיה, כמו שרון תלה וסידר. השארנו את זה ככה כי זה עוזר לשמור על הזיכרון שלו. כל מה שאני עושה קשור יום-יום בזיכרון של רון. אני לא נזכר בו רק ביום ההולדת שלו או בטקס יום הזיכרון".

אחר כך הוא מתיישב שוב, נע בין זיכרונות ישנים והמצאות חדשות ושובבות. "למרות הנסיבות המצערות והעצובות אני נהנה כל רגע ממה שאני עושה פה", הוא אומר, מודע למעבר המהיר. "לכל הג'אנק הזה שמצטבר פה על המדפים בסוף יהיה שימוש" - הוא מתבונן בשלל שאסף והחיוך שב לפניו.

עכשיו הוא עובד על יצירה חדשה, הוא מספר: "מופע השפרצות קולה וסוכריות מנטוס. כאשר מכניסים סוכריית מנטוס לתוך בקבוק קולה נוצר שפריץ אדיר, זה עניין מוכר. מה שאני מתכנן לעשות הוא מופע של 200 משתתפים שיכניסו כמעט בו-זמנית את הסוכריות לקולה ואז ייווצר מיצג ענק של קולה שעפה באוויר. אני עובד על זה כבר חודש. לכל משתתף אני מכין מעיל גשם, בקבוק עם ניצרה ובו חורים שיוצרים מזרקות".

מה אשתך אומרת על העיסוק הזה שלך?

"היא חושבת שזה אידיוטי לגמרי. אבל תמיד כשאני חושב שעשיתי משהו משוגע, אני פותח את האינטרנט ומגלה שיש אלפים שהם הרבה יותר משוגעים ממני. מתברר שכמות הפסיכים בעולם היא בלתי-נדלית".*



ידידיה ורדי בתוך האופניים ההיברידיים שהמציא. שני גלגלים ענקיים, המנוע מאחורי מושב הרוכב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות