"עכשיו אנחנו נמצאים בספא", הוא מסביר מיד אחרי שיצא מתוך הטנדר המאובק שלו, כשהוא עומד מעל בור טבעי הפעור באדמת מדבר צהובה. בשעה ארבע אחר הצהריים הוא צועד בנעלי עבודה כבדות לאורך שביל עפר ואחריו נשרך כלב אפרפר שמתפרץ ונעלם לתוך מרחבים אינסופיים. אל הסיור הרגלי הקצר במקום שבו נועד לקום מתחם המלונאות של קבוצת איגרא בבקעת תמנע, יוצא תימור כץ, תושב קיבוץ אליפז, כשהוא אוחז ג'ריקן מים גדול ביד אחת. "על פי התוכנית, שם יתפזרו איים טרופיים", הוא מצביע דרומה כמדריך טיולים מיומן. עודו פותח מפה מגולגלת שהוא מחזיק ברכבו, מבטו מתרוצץ לאורכו של עמק פראי ורב יופי שנפרש קדימה. "שם אמור לקום מרכז הכנסים, שם מרכז קניות, בין לבין יהיו תעלות ונציאניות", הוא אומר בסלידה של מי שלא מבין את המהומה החומרנית שתוכננה מאחורי הקיבוץ הסגפני שלו.

מאז נחשפה לפני שנה וחצי התוכנית להקמת מתחם התיירות הענק תחת הר ססגון בבקעת תמנע, הוא מסתובב בשטח המריבה חסר מנוחה. "הצד הדרומי של בקעת תמנע נחרב לחלוטין אחרי פעילויות הכרייה שהתקיימו משנות החמישים ועד שנות השמונים", אומר כץ, חבר בוועד הציבורי להצלת עמק ססגון. "הדרום נראה כמו אחרי הפצצה אטומית. אזור פארק תמנע הסמוך הוא אמנם יפה, אבל הפך שטח מסחרי שמתקיימים בו אירועים, הופעות וחתונות. רק כשמסתכלים מסביב אפשר להבין את המשמעות של העמק שאנחנו נמצאים בו עכשיו. האזור שמולנו הוא החלק הלא נגוע האחרון שנשאר, בו נמצאים גם שני הרי החול האחרונים בישראל שאמורים להיות התפאורה לאורחי המלון של איגרא".

פרויקט המלונאות של קבוצת איגרא היה תיק סגור לפני שנה וחצי. על שטח של 300 דונם נועד להתפרש כפר תיירותי ליד פארק תמנע, כ-30 ק"מ צפונית לאילת, בתחום המועצה האזורית חבל אילות. הפרויקט, שתוכנן בסגנון נבטי ואקולוגי, כלל מלון ספא, מלון ילדים, מלון ג'יפאים ומלון לחובבי אקסטרים ואתגרים - עם 400 יחידות לינה בסך הכל ו-600 עובדים. ההשקעה הצפויה בבנייתו היתה על פי ההערכות 100 מיליון דולר.

אבל עכשיו כץ יכול להרשות לעצמו גם לחייך, כיוון שנדחה הקץ. יחד עם פעילי הוועד הציבורי, חבורה קטנה של קיבוצניקים מהערבה הדרומית, חוגג כץ ניצחון יוצא דופן על היזם והארכיטקט יואב איגרא, בעליו של מלון הרודס באילת. לאחר מאבקים משפטיים שנמשכו חודשים ארוכים, התכנסו בעלי העניין ביום שני לפני שבועיים באולם הדיונים של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבאר שבע, שם נקבעו הנחיות חדשות שמחזירות את פרויקט המלונאות בתמנע שנים לאחור.

שומרי החומות

באותה ישיבה דרמטית בבאר שבע קבעה הוועדה המחוזית, כי בטרם יימשך הדיון בתוכנית להקמת המיזם המלונאי בתמנע, יש להכין תסקיר סביבתי שיבחן חלופות למיקום הפרויקט, לרבות החלופה שלא לבצע אותו כלל. קביעה זו יישמה את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שהתקבלה רק לפני ארבעה חודשים ולפיה תוכנית הבנייה של קבוצת איגרא בתמנע חורגת בעשרות אחוזים מתוכנית המתאר המקומית שיועדה לה ב-95', ועל כן חייב השופט בצעד חריג לפתוח את התוכנית המאושרת לדיון מחודש.

את הפנייה לבית המשפט המחוזי יזמה חבורה שעולמה רחוק מאוד מהגרנדיוזיות שמאפיינת את פרויקט המלונאות הנוצץ. בשביל החוצה את עמק ססגון הם פוסעים יחד בשעת בין ערביים כחבורת ילדי מדבר שיכורים מנוף: רויטל כץ, שעובדת כרפתנית בקיבוץ אליפז ובעלה תימור, שעובד במעבדה הימית באילת; שמוליק אשחר, מורה לביולוגיה מקיבוץ גרופית; יניב גולן, עורך עלון המועצה מקיבוץ סמר; ערן שפירא, שמנהל את ענף התיירות בקיבוץ אליפז ועד לא מכבר היה טבח הקיבוץ; וארז הרנשטט - בעל חברת טיולים מאילת.

"לא האמנו שנצליח לעצור את הרעיון הזה", מגלה רויטל כץ, המהלכת יחפה. "תוך כדי שהוועד התגבש היה ברור לנו שלא ננצח. שזה אבוד. נראה לנו שאנחנו יוצאים לקרב נגד כוחות הרבה יותר גדולים מאיתנו. שזה מאבק חסר סיכוי, אבל ראוי. חשבנו שהמאבק להצלת עמק ססגון הוא דבר ששווה לקום למענו מהכורסה, אבל לא נתנו לו צ'אנס. התחושה היתה שאנחנו עושים את זה בשביל הילדים שלנו, שנוכל להגיד להם שלא ישבנו בחיבוק ידיים כשטרקטורים החריבו את העמק מאחורי הבית".

"אני רואה בפעילות שלנו מאבק תרבותי וציבורי", אומר אשחר, המלמד 25 שנה בבית הספר האזורי "מעלה שחרות". "אמנם אנחנו קיבוצניקים שיוצאים לקרב עם סנדלים, וברור שלאיגרא יש יכולות גדולות משלנו ומכונה משומנת היטב שבאמצעותה הוא מנסה להשיג את מבוקשו, אבל אנחנו לא ויתרנו ולא נוותר. החשש היה שלא יעצרו בעמק ססגון: עכשיו איגרא רוצה להקים את המלון שלו ובעוד חמש שנים מישהו אחר ייקח חלק ארץ נוסף. ברור שאם לא יהיה פה משמר, בעוד עשרים שנה נגלה פה מקום אחר לגמרי. לכן התפקיד שלנו הוא להיאבק למען המקום, אנחנו שומרי החומות של הארץ.

"לדעתי זה קרב מאסף נגד תופעה הולכת ומתרחבת שבה אלה שיש להם יכולת מנסים לדאוג לרווחתם על חשבון מי שאין לו יכולת", מוסיף אשחר, כששתי ידיו שלובות על החזה. "כבר כמה שנים שאני יוצא מדי שנה עם כיתות ט' ו-י' של בית הספר שלי לטיול בעמק הזה. הטיולים נערכים לאור ירח ויוצרים גיבוש חברתי. מלון כזה יגזול מאיתנו את חלק הארץ היפהפה שיהפוך להיות נחלתם של מיליונרים. הרי לא כל אחד יוכל להרשות לעצמו ללון במלון הזה של איגרא, מדובר במלון לעשירון העליון".

הדמיה של המלון המתוכנן

שידרו סקפטיות

ממרפסת ביתם של משפחת כץ נמשכת השיחה תחת שיחי בוגנוויליה הנטועים בתוך מכלי דישון גדולים. בזמן שילדי הקיבוץ מתרוצצים בדשא הקרוב, על שולחן העץ נעות מצד לצד כוסות קפה ופרוסות לחם שחור. "תמיד היתה שמועה שייבנה יום אחד מלון בתמנע", אומר ערן שפירא ושולף חפיסת נובלס מעוכה מתוך כיס השרוול שלו. "אף פעם לא אהבנו את הרעיון של מלון פאר באזור, אבל לא התרגשנו מזה יותר מדי כי הוויכוח הוא לא בעד ונגד מלונאות, אלא על המיקום הספציפי של המלון הזה".

המאבק החל עם הצגתם של פרטי התוכנית בכתבה שהתפרסמה בעלון "קצה המדבר" של המועצה האזורית, בספטמבר 2007. "זה היה פחד אלוהים, נבהלנו", אומר שפירא ומצית סיגריה. "אז הבנו בפעם הראשונה את הממדים והמיקום המדויק של המלון. מאותה נקודה החל למעשה הקמפיין שלנו, כיוון שהכתבה הציבה לפני כולם את השאלה אם יש היגיון בפגיעה כל כך קשה בחתיכת ארץ כה יפה והפיכתה לקומפלקס תיירות מסחרי".

"הכנתי כתבה שהיוותה בעצם את התשתית למאבק", מספר עורך העלון, יניב גולן. "כשהכתבה יצאה, כבר העליתי לאוויר אתר אינטרנט, מצגת ועצומה נגד המלון בעמק ססגון. המצגת והאתר היו סוג של צעקה לעזרה. אחרי פרסום הכתבה ברדיוס המצומצם המקומי שלנו הרגשתי שאני חייב להמשיך לפעול, רציתי להתחיל לאסוף כוחות ולשתף את הציבור הרחב בבעיה. אז גם התחילה ההתארגנות וההתגבשות של הוועד הזה, שהבין מהר שהסיפור של עמק ססגון נוגע לתושב בפרדס חנה ובתל אביב לא פחות מלקיבוצניק בסמר או אליפז. במובן זה לא ראינו את עצמנו נציגי הערבה, אלא נציגי הבלימה".

אבל ההתחלה לא בישרה טובות. "זה התחיל כמאבק מקומי", ממשיך גולן במהירות, לאחר שנקרא להחזיר את רכב הקיבוץ שנמצא אצלו. "הגופים הירוקים הגדולים, כמו החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין, הגיעו מאוחר יותר. לאדם טבע ודין, למשל, העברנו את התוכניות של הפרויקט, אבל בשלב הראשון הם לא מצאו בה פגמים כבדי משקל. הם שידרו סקפטיות בעיקר בגלל השיהוי העצום אחרי אישור התוכנית".

"הרבה פעמים אנשים מקצועיים מחפשים פסיק שלא במקום כדי לפסול פרויקט", מתערב שפירא. "בשלב כל כך מתקדם של אישור תוכניות המלון, עורכי הדין לא מצאו את הפסיק הזה, אפילו שדרך כל הפילטרים המקובלים עבר בעצם פיל. כשהתחלנו לפעול היו לאיגרא כל האישורים להתחיל לעבוד, התוכנית שלו כבר היתה מאושרת בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. אנחנו התעקשנו להסתכל על הכל כמו ילדים וחשבנו שדרך מפות ומספרים אפשר להתבלבל. אבל כשאתה עומד בשעת אחר צהריים בעמק הזה, כמונו, אתה לא יכול יותר להתבלבל. ברור לך שתוכנית כזאת היא הזויה".

"במבט ראשון זה נראה סיפור אבוד", מאשרת עו"ד נירית לוטן מעמותת אדם טבע ודין, שקיבלה לידיה את הפנייה של תושבי הערבה. "כיוון שעברו כמעט שנתיים מאישור התוכנית, ניצב בפנינו מבחינה משפטית מכשול גדול מאוד. היה ברור שכדי להתגבר על השיהוי ולשכנע את בית המשפט לפתוח מחדש את התוכנית המאושרת היינו צריכים טענה מאוד רצינית, להראות פגם מהותי מאוד - והם לא ידעו להצביע על פגם כזה. אפילו חוסר ההתאמה בין תוכנית המתאר המקומית לתוכניות של איגרא לא הספיק, אבל ההתעקשות והאמונה של אותה חבורה, ביחד עם העובדה שדובר במקום ייחודי כל כך כמו בקעת תמנע, הביאו אותנו לבדוק היטב את הדברים. הם הצליחו להביא לנו נושא אבוד ולשכנע אותנו לקחת אותו".

"זה קשור להתנהלות שלהם", היא מדגישה. "הרבה פעמים אנחנו באדם טבע ודין נפגשים עם ועדים מפולגים, לא מגובשים, פה נתקלנו בחבורה שהקלה עלינו לעזור לה. את המחלוקות ביניהם הם פתרו לבד, הם ידעו לשתף, להפעיל מספר גופים, ליצור אסטרטגיית פעולה מאוד מקצועית ולעורר דיון ציבורי שעסק באופי הייחודי של בקעת תמנע. והדיון הזה חשוב במיוחד היום, כאשר אחרי הניצחון המשפטי הנושא מובא שוב לוועדה המחוזית דרום שצריכה להכריע בשאלה אם להקים את המלון, ואיפה להקים אותו. אנחנו טענו שהתוכנית של המלון, שכוללת בינוי נרחב כל כך, סותרת את תוכנית המתאר המקומית, שהתכוונה לאפשר במקום בנייה של מלון הרבה יותר קטן וצנוע, אבל במיוחד היא סותרת את תוכנית המתאר הארצית תמ"א 35, שהגדירה את כל בקעת תמנע כאזור רגיש במיוחד הראוי לשימור".

תיירות מסוג אחר

האנשים הרחוקים כל כך משולחנותיהם של מקבלי החלטות הצליחו אט אט לפלס לעצמם דרך במסדרונות הביורוקרטיה הסבוכים והזרים להם. מלבד הפעילות בערוץ המשפטי ואיסוף חתימות בעצומה האינטרנטית, שהגיעו בסופו של דבר ל-33 אלף, הצליחו חברי הוועד להצלת עמק ססגון לגבש סביבם קואליציית ארגונים ירוקים ובתוכה, מלבד עמותת אדם טבע ודין גם גוורדיית המייסדים של החברה להגנת הטבע ובראשה פרופ' אמוץ זהבי ועזריה אלון, והשדולה הסביבתית-חברתית בכנסת.

"חודשים אחרי תחילת המאבק, כשאנחנו כבר תשושים לגמרי, היתה לנו פגישה עם דב חנין", נזכר גולן באחד מהרגעים המכוננים של המאבק וסוחף אחריו מבטים מחויכים. "הוא אמר לנו: 'טוב חבר'ה, באמת מקום יפה, אבל אם אתם רוצים לנצח אז כדאי שתתחילו להיות רציניים ותעשו מה שאני אומר לכם. תחליטו אם באתם ליהנות או באתם לנצח'. נורא נעלבתי מזה, אבל הוא צדק. אז לא הבנו שלא סביר לעצור מאה מיליון דולר עם תקציב קיבוצי של 400 שקל. התעוררה בנו אז הרגשה שאנחנו רוצים לשבור את הדימוי של הקיבוצניקים הצודקים שמפסידים בכבוד".

"גם התמיכה של זהבי סייעה מאוד", אומר שפירא. "מלבד התמיכה הציבורית בנו, הוא נתן לי משכורת במשך מספר חודשים, דבר שאיפשר לנו לארגן את המאבק. הוא למעשה הוציא אותי מהמטבח של הקיבוץ כדי להתמסר למאבק. עד שלא היה הסיוע הזה, לא יכולתי לבוא לקיבוץ ולהגיד להם 'שחררו אותי מהעבודה, תפרנסו את הילדים שלי, אני הולך להציל את ההרים'. ברגע שקיבלתי משכורת קיבלתי גם את ברכת הדרך לעשות את זה ולהשקיע את כולי בזה".

"לא הכרתי את הבעיה של עמק ססגון עד שהם פנו אלי והקבוצה הזאת עוררה אצלי המון התפלאות", מספר ח"כ חנין, יו"ר השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת. "אחד המהלכים המרכזיים שהובלנו יחד היה דיון מיוחד על הפרויקט, שבמסגרתו מיניתי את פרופ' אלון טל מאוניברסיטת בן גוריון להוביל תהליך גישור בין הצדדים ובדיקת חלופות קרקע מול היזם. פרופ' טל העביר לנו חוות דעת עם מספר חלופות אפשריות להקמת הקומפלקס המלונאי ולדבר היה לדעתי משמעות מאוד גדולה להמשך המאבק ועצירת הבנייה במקום".

יואב איגרא חש שפעילותו של חנין, כמו פעילותם של חברי הוועד הציבורי להצלת עמק ססגון, גרמו לו עוול. במשרדו במלון הרודס באילת, האיש שעל שפתו חרוץ שפם דק ולבן אינו מתרגש מההאשמות הכבדות נגדו. "פה היה רצון לעשות משהו ציוני", הוא מסביר. "סוג התיירים בפרויקט כזה הם לא התיירים שמגיעים לאילת, לא מדובר בתיירות עממית של בטן-גב. רצינו לראות פה תייר מסוג אחר, אוהב סביבה ומסתפק במועט. בפרויקט הזה אין חדרים גדולים, אין מעליות, האורחים לא מסתכלים על העולם מהקומה ה-11. בפרויקט כזה יש פחות לוקסוס מאשר מלון חמישה כוכבים באילת".

הוא לא חש צורך להסתיר את תדהמתו מהצלחת היריבים. "אני לא מאמין שזה קורה", הוא מאשר. "ב-1 באפריל שנה שעברה היינו אמורים לעלות לקרקע, להתחיל לבנות. היו לנו כל ההיתרים, המענקים ותוכניות מוכנות שנכתבו במשך שבע שנים על ידי יותר מעשרים יועצים. לא היתה לנו דרך קלה בשבע השנים האלה. רשות הטבע והגנים לא עשתה לנו חיים קלים, ובכל זאת, בסופו של דבר כל הגופים הסטטוטוריים הסכימו לפרויקט שלנו. אבל עכשיו, שנה אחרי ואין אפילו סימן, רוח קרירה שנושבת, שמראה שהפרויקט הזה יתקדם. אלו תוצאות של פעולה של אנשים שלא אמרו את האמת", הוא מאשים.

מחזה מחפיר

איגרא, תושב אילת ב-20 השנים האחרונות, שבעקבות סכסוך הקשור להשכרת "הרפסודה הלבנה" שבבעלותו זכה בפיצוי של 640 אלף דולר מהמיליונר האוסטרי מרטין שלאף, מוציא את כעסו בטון נינוח. "הילדים שלהם נשאו בהפגנות שלטים שהראו יהודי שמן עם ז'קט ומזוודה ומאחוריו בניין של ארבעים קומות", הוא אומר. "זה היה אני. אף אחד מהם לא ציין שהיתה לי אפשרות לבנות בשלוש קומות ובחרתי לבנות רק שתי קומות. הם אומרים שזה מלון לעשירים. אני לא רואה שום דבר רע במלון של עשירים, אבל לא התכוונתי לזה, עשירים לא רצים לנגב, הרבה יותר קל להם לקפוץ לבריכה בהרודס. עם השקרים האלה הם הניעו נגדי גלגל, בהתחלה פוליטיקאים כמו דב חנין ואחר כך את אדם טבע ודין".

כפר הנופש הוא יצירה שהסעירה את דמיונו והוא חש שנמנע ממנו לממש את חלומו. "ברור לי שזו יצירה מאוד ייחודית, אין דבר דומה לזה בעולם", הוא אומר. "אמנם בנו דברים בדובאי, אבל אין פרויקט שמוכר תיירות אקולוגית ברמה כזאת. הוא לא מציג רק אהבה לסביבה, זו אהבה לגיאוגרפיה, להיסטוריה, לצורת הבנייה. יש בפרויקט הזה ארכיטקטורה שמתאימה להיסטוריה ולתרבות המקום. לנו יש גישה אחרת, חשבנו על קונספט של רחוב נבטי, להקים ישוב נבטי שננטש, ולעורר את החיים שהתרחשו סביבו: מסעדה, בתי קפה ומועדון לילה. לדעתי, אהבה לסביבה היא רחבה הרבה יותר מלדאוג לזוחלים. זה פרויקט מאוד משמעותי לנגב. אם זה לא מעניין, ומה שמעניין זה אם עברה שם זיקית ביום שני בלילה, אז בסדר. שבע שנים אנחנו עובדים כחוק, והיום הגענו למצב שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים".

חמישה קיבוצניקים דלי אמצעים הצליחו לעצור אותך?

"כנראה שכן. מתברר שקל מאוד לעצור פרויקט אם עובדים נכון, והם עבדו נכון. הם יצרו רשימת 33 אלף תומכים תוך הצגה של עובדות מסולפות, הקימו שדולה בכנסת, חברו לפוליטיקאים, הציפו את בית המשפט בחוות דעת של מומחים אקדמיים אבל לא יועצי איכות סביבה. יכולנו לעלות לקרקע, אבל לא התאים לי להקים מלון אקולוגי כשהסביבה דוחה אותנו, כשהיו איומים של אנשים שהם יקפצו לפני הטרקטורים. לי היה ברור, וטעיתי, שאם נשב סביב שולחן, אקבל מהם רוח גבית. אם הם היו ירוקים אמיתיים הם היו מסירים את ההתנגדות".

אתה לא יכול לקבל את הרצון הבסיסי של אותם אנשים שמקום כזה יישמר כמו שהוא, שלא יקום עליו כפר נופש?

"ברור לנו שלבינוי יש משמעות, אבל עשינו מספר פעולות ירוקות משמעותיות: הקמת מתקן להתפלת שפכים, מחזור מים, מאה דונם מתוך הפרויקט יישארו ללא פיתוח כדי להגן על המדרונות והמצוקים שכבר קנינו. כל האבן בפרויקט טבעית, אין בריכות שחייה במובן המקובל של המלה - אלה בריכות שנראות כמו בוואדי קלט, זו היתה ההשראה. לא התכוונו לחפור יסודות אלא לקדוח רגליים שתקועות בקרקע ולהכניס את המבנים כמו מגירות".

ועדיין לא שיכנעת אותם בטיעונים אקולוגיים מהסוג הזה.

"חמישה קיבוצניקים לא ילמדו אותי איך לעשות ומה לעשות. קהל היעד שלנו לא היה מגיע אם לא היה מדובר במלון אקולוגי. הקהל היה שופט אותנו בחומרה גדולה יותר מאשר אותם קיבוצניקים. יש קבוצה של אנשים בארץ ובעולם שרוצה לראות מלונאות אקולוגית, בשבילם לא היינו מתפשרים. אותם מתנגדים לא יכולים להטיף לי על איכות סביבה. אני מתבייש כשאני לוקח אנשים לאזור הפרויקט ועובר ליד קיבוץ אליפז. אני רואה את ערימות הזבל שהאנשים האלה יצרו במקום, את הפלסטיקים השחורים שמתגלגלים סביב גדרות הקיבוץ. זה מחזה מחפיר שבבית שלהם הם לא מנקים את הזוהמה. פתאום באים הקיבוצניקים האלה, יוצאים מאחורי הפלסטיקים השחורים בגדרות שלהם ומחליטים לעצור אותנו. זה מטורף".

מה יהיה עכשיו?

"הפרויקט הזה יקום, השאלה מתי. יש לי בן ויהיה לו כנראה גם נכד. אם הנגב חיכה לפרויקט כזה 60 שנה אפשר יהיה לחכות גם 120 שנה. על אפם ועל חמתם אנחנו נבנה את הפרויקט הזה".

נימוסי שולחן

"אמנם יואב איגרא טוען שתיכנן מלון אקולוגי, אבל אותי הרעיון הזה די מצחיק", משיב כץ. "ברמה האישית מעולם לא נמניתי עם גוף ירוק או מאבק ירוק, אבל תפיסה אקולוגית מבחינתי היא לא לצרוך יותר ממה שאתה צריך. הרהבתנות הזאת, העודף, הרצון להיות הכי גדול והכי מפואר שבא לידי ביטוי בפרויקט הזה, זה בסיס הבעיה שאיגרא עצמו לא מבין. הוא תיכנן את מתחם המלונות הגדול בישראל. מפלצת של ממש. כפר הנופש שלו עומד להיות מקום הישוב הגדול בערבה. להגדיר מלון כזה כאקולוגי זה כמו להגיד שאתה מקפיד על נימוסי שולחן בזמן שאתה יושב בקערת הפונץ' של כולם".

אבל בדומה לאיגרא, גם סביב השולחן בבית משפחת כץ ברור לכולם שהקרב עוד לא תם. "הכל בעצם מתחיל מתוך תרבות של הפרטת הטבע שמתבססת יותר ויותר", אומר שפירא. "זה הליך שבו רשות שמורות הטבע, כאשר היא רוצה להכריז על מקום מסוים כשמורה מוגנת, היא חייבת את אישורו של ראש המועצה שבשטחה נמצא אותו מקום. הקשר הזה יוצר סחר-מכר, כי כמו שראש המועצה נותן את הסכמתו לשמורה, הוא מבקש את אישור רשות שמורת הטבע להפשרת שטחים לצורכי מסחר. כך למשל היה בחוף פלמחים, כשרשות שמורות הטבע רצתה להכריז על גן לאומי פלמחים ונאלצה להסכים לפרויקט מלונאי של 70 דונם על החוף, שיזמה המועצה האזורית גן רווה. כך גם עמק ססגון נפל קורבן כשהפך בשנות ה-90 לשטח מיועד למלונאות. אבל את הטעויות האלו לא חייבים לקבל, חייבים לתקן".

חברי הוועד להצלת עמק ססגון מבינים שאין באפשרותם להרפות. "בינתיים התחלנו מהלכים נוספים, כמו יצירת קשר עם הוועד הישראלי של אונסק"ו כדי שיכיר בעמק ססגון כאתר מורשת עולמית", אומר גולן. "אבל גם עכשיו, כשאפשר להתגאות על כך שהאזרח הקטן, כשהוא עומד בנחישות מול מערכות שכשלו, יכול למצוא נתיב בים הביורוקרטיה, אין פה שיר הלל אחרי הניצחון. ברור לנו שעד שלא יכריזו על עמק ססגון כשמורת טבע ויסמנו במפה שטח אחר לתשתית מלונאית לאזור, שום דבר לא סגור".*

יואב איגרא