אני קם בבוקר, שוטף את הפה בחצי כוס מים. מוכרחים להציל את הכנרת. בעת הגילוח אני סוגר את הברז, שלא יגידו שאני מייבש את הכנרת. בדרך לחניה אני מוודא שהדשא של השכן צהוב כדבעי. אם לא, אלשין שהוא שודד את הכנרת. עם רדת החשיכה אני חומק למרפסת ובאין רואים משקה את העציצים. רק שבר רפאלי לא תגלה.

ככה זה כשהעולם מתחמם ותפילת הגשם לא עושה רושם, לא על אלוהים ולא על רבי שמעון בר יוחאי. כמו במלחמות נגד הערבים, המלחמה על הכנרת היא מלחמת אין ברירה. אין מה לעשות - מדינת היהודים עשירה באויבים, אבל כנרת יש רק אחת.

שטיפת המוח הלאומית במי הכנרת האומללים היא יריקה בפרצופם של הבריות במסווה של (אין) גשם. משבר המים מתחיל אולי באגם הצפוני, אך לא נגמר שם. כבר לפני שבע שנים, בעקבות אין ספור דו"חות חמורים של מבקר המדינה על מחדל המים, קבעה ועדת חקירה פרלמנטרית ש"המחדל המתמשך התרחש למרות העובדה, שקיימים בישראל הידע והיכולת למצוא פתרונות לבעיה - בין אם בצד החיסכון בשימוש במים ובין אם בצד הגדלת היצע המים באמצעות תפיסת מי גשמים ושיטפונות, טיהור מי שופכין, התפלת מים מליחים, התפלת מי-ים ויבוא מים.

"אם מצב מדיניות המים בישראל היה נקבע על בסיס מספר החלטות הממשלה התקבלו בנושא, הרי שהמצב מצוין", כתבו חברי הוועדה ומנו עשרות החלטות בנושא המים שקיבלה הממשלה מאז 1989. כך למשל, באפריל 2002, החליטה ממשלת אריאל שרון להכפיל את היקף התפלת המים ולפתוח במשא ומתן על יבוא מים מטורקיה. ברם, פקידי האוצר החליטו שחבל לבזבז כסף על מתקני התפלה חדשים. אלוהים גדול, אולי בחורף הבא הוא יפתח את הברז והכנרת תתמלא.

מתברר שגם בעצם הימים האלה יש בנמצא פתרונות מיידיים. אלה יכולים לספק מאות מיליוני מטרים מעוקבים מים בשנה ולהציל את הכנרת באופן יעיל וזול, יותר מהתשדירים בטלוויזיה ומהוראות הגינון בעיתונות.

במכתב ששלחו לשרי הממשלה בחודש שעבר, הציעו 28 חוקרי מכון "גרנד" למחקר המים בטכניון, שורת צעדים שבאמצעותם ניתן להוסיף תוך כמה חודשים למשק המים לפחות 100-150 מיליון מטר מעוקבים לשנה. כמות השווה לכמות המים המותפלים בכל אחד מהמתקנים הגדולים באשקלון ובחדרה. לפי המסמך, "במאמץ ארגוני קטן, ניתן לגרום לכך שהתעשייה בישראל תעלה את כמות המים המושבים (המשמשים להשקייה, לא לשתייה) לפחות לכ-30 מיליון מטרים מעוקבים לשנה". החוקרים מדווחים שבמחקר, המתבצע בימים אלה בטכניון, נמצא שכמות המים השפירים (מי שתייה) בהם משתמשים לסלילה ולעבודות עפר היא עשרות מיליוני מ"ק בשנה, ושניתן לעבור ללא קושי לשימוש בקולחים (מי שופכין מטוהרים).

פתרון נוסף: איתור מתקנים להכנסת חלק ממי הקולחים (כ-30% ממי הקולחים המטוהרים מוזרמים לים) למעגל המחזור (לחקלאות). כמו כן, מחקרים מהשנים האחרונות, בטכניון ובחו"ל, מציעים טכנולוגיות זמינות, פשוטות ובטוחות לטיפול ולשימוש חוזר במים לגינון ולשטיפת אסלות. הכנסת מתקני טיפול ומחזור מים אפורים, עשויה להתבצע תוך חודש-חודשיים ולהחזיר למשק המים כ-20 מיליון מטרים מעוקבים בשנה.

ועוד: במקום לייבא מתקני התפלה יבילים, כפי שהוצע באחרונה, שמחיר המים שהם יספקו יהיה גבוה פי ארבעה ממחיר המים המותפלים היום, אפשר לייצר תוך פחות משנה במתקנים הקיימים, בעלויות סבירות, תוספת של לפחות 60 מיליון מ"ק מים מותפלים.

לבסוף, המומחים מסכימים שהפתרון לטווח של מספר שנים תלוי בהקמת מתקני התפלה נוספים וקוראים לשרים לסייע לזוכים במכרזי ההתפלה של אשדוד ונחל שורק, בהשגת מימון להקמת המתקנים.

מה הסיכוי שמישהו מהשרים יתייחס ברצינות למסמך המים במקום לסמוך על קמפיין הכנרת? הנה דברים שאמר לוועדת החקירה פרופ' אבישי ברוורמן, אז נשיא אוניברסיטת בן גוריון בנגב: "ישראל הגיעה למצב שאינה מסוגלת לתפקד בביצוע פרויקטים ציבוריים. יש לנו כל כך הרבה שרים וכל כך הרבה אחראים, שאף אחד אינו מצליח לחתוך את הקשר הגורדי", אמר החבר בגדולה בממשלות ישראל. שתו מים. קצת.