בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדר פרימור מראיין את ז'אן מרי לה פן ערב מערכת הבחירות ב-2002 לנשיאות צרפת

אדר פרימור מראיין את ז'אן מרי לה פן ערב מערכת הבחירות ב-2002

תגובות

אם יש משהו שלא הייתי מגדיר "פרט שולי" בהיסטוריה העיתונאית שלי, הרי זה הראיון שקיימתי עם ז'אן-מרי לה פן, ערב הבחירות לנשיאות צרפת באפריל 2002.

ז'אק שיראק וברנאר קושנר, הלמוט קוהל ואנגלה מרקל, ולדימיר פוטין ודמיטרי מדוודב, רומנו פרודי וג'נפרנקו פיני, אטאל ביהארי ואג'פאי, אלחנדרו טולדו, ירג היידר או חוסה מריה אסנאר - רשימה חלקית של אישים שסיפקו לי רגעי עניין נדירים, ייצרו כותרות מפתיעות ואף נחשפו במצבים משעשעים. אבל באופן פרדוקסלי, את הרושם העמוק ביותר הותיר בי דווקא מנהיג הימין הקיצוני של צרפת - האח הבכור והנערץ של הלאומנים באירופה, שנודע כמי שהגדיר את תאי הגזים "פרט שולי בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה".

המפגש עם ז'אן-מרי לה פן היה סוג של הלם תרבותי. האיש ניחן בכריזמה נדירה, משכרת, שכמוה לא פגשתי מעולם. לא לחינם אמר לי עסקן יהודי בפאריס כי לולא הקונטקסט האנטישמי, עוד היה עלול להשתכנע ולשלשל לקלפי את הפתק "לה פן".

בביתו בפרוור הפאריסאי היוקרתי סן קלו, בלט ציור אחד. ציור שמן, לא גדול במיוחד, נתון במסגרת מבריקה מעץ מעובד. לה פן נראה בו על רקע שחור, צעיר בכמה עשרות שנים, מחייך, רטייה שחורה מכסה את עינו השמאלית. "זה היה לפני כ-40 שנה, במערכת בחירות", סיפר. "יריבים פוליטיים תקפו אותי. הוכיתי נמרצות, ספגתי בעיטות בפנים וכתוצאה מכך איבדתי את עיני".

מתנגדיו עשויים היו למצוא בסיפור הרטייה את תמצית חייו: פרובוקטור גזען, אוהב קרבות, מחרחר ריב ומדון, לאומן וקסנופוב, איש שנוא ומסוכן שחיפש קטטה אלימה ואיבד בה את עינו. הגרסה שלו לאירועים, שהיתה שונה כמובן, השתלבה היטב בטיעוניו הקבועים על השמצות פוליטיות, על חוסר ההבנה השורשי כלפיו, על ההכפשה השיטתית של הממסד. גם הצד המבודח שביקש לשוות לכל הפרשה השתלב היטב באישיותו: "בהזדמנות אחת טענה כלפי יריבה פוליטית שאני מתבונן בה ב'מבט נוקשה'. עניתי לה: 'ודאי, גברתי, את הרי מסתכלת על עין הזכוכית שלי'" - אמר ופרץ בצחוק ממושך.

מקרוב נראו תווי פניו רכים יותר. עיניו (גם המלאכותית) בהירות. הוא לבש חליפה שחורה וענב עניבת פסים בצבע כחול-אפור. מכיס מקטורנו ביצבצה ממחטה בצבע תואם. הוא לא הפסיק לחייך. לפרוץ בצחוק רועם. להתגלגל אתו. להדביק את הנוכחים בחדר. כך כשהביע את הערצתו לגולדה מאיר. "גבר אמיתי", כלשונו. כך גם כשנדרש לשאלת הרעלה המוסלמית, ש"מגינה עלינו מפני המכוערות".

והיו גם רגעים אחרים. רגעים בהם קולו של לה פן, העמוק, החזק מאוד, מילא את החדר, רגעים בהם הוא כמעט נשמע צועק. ה"טריבון היחיד של צרפת", כפי שהגדירו אחד הפרשנים הצרפתים, הירבה לדבר עם הידיים, לשלוח אותן למעלה, לצדדים. מדי פעם הוא עיווה את פניו ודומה ששכח שהוא מתראיין באינטימיות בביתו. ברגעים אלה, הנדירים למדי יש לומר, הוא יצא משלוותו וצץ לפתע לה פן המוכר מנאומיו הגדולים. לה פן משלהב ההמונים, וגם לה פן הפשיסט, המפחיד והמאיים - אותה קריקטורה מוכרת מאיוריו של פלאנטו בלה מונד.

במערכת הבחירות ביקש לה פן להציג פן מתון יותר, נקי יותר, להרחיק מעצמו את שערוריות העבר. הוא המשיך להביע את התנגדותו הנחרצת להגירה, עמדותיו נותרו קיצוניות, אירו-פוביות ואנטי-אמריקאיות, אבל הוא נזהר מכל התבטאות שעלולה היתה להשיב לו את תווית האנטישמי. הוא ניסה להחמיא - בדרכו - ליהודים: "אתם הרי ייחודיים, ולו רק בשל היותכם עם כה עתיק, בשל הקיום בתפוצות, בשל ההצלחות הברורות שלכם בתחומים רבים"; לציונות: "אתגר יוצא מן הכלל בהיסטוריה העולמית של עם המנסה לכבוש מחדש את מולדתו"; לישראלים, ש"הם רק כמה מיליונים לעומת מיליארד מוסלמים", ולמנהיגם אז, אריאל שרון, "המותקף על ידי תקשורת שמאלנית".

הכל דיברו אז על התרסקות הימין הקיצוני הצרפתי, מאז התפצלה ב-1998 ה"חזית הלאומית" של לה פן. התקשורת זנחה אותו והוא נשכח כמעט לגמרי. "הוא זקן מדי, לא מצליח לחדש, גמר את הסוס" - אלה כמה מהתיאורים שבהם השתמשו הפרשנים ערב הבחירות. כשלה פן הדהים לבסוף את העולם, עקף את מועמד השמאל ליונל ז'וספן והעפיל לסיבוב השני והמכריע מול הנשיא שיראק, חיפשו הפרשנים מתחת לאדמה הרועדת מונחים חדשים כדי לבטא את עומק הזעזוע. הראיון שפורסם בשער מוסף "הארץ", תחת הכותרת הנבואית "תחיית לה פן" (הזכויות שמורות לעורך אז, אהוד אשרי ז"ל), היה האחרון שנתן "הזקן הגמור" לפני אותן בחירות היסטוריות.

אדר פרימור הוא עורך חדשות החוץ של "הארץ"



הכותב ומועמד החזית הלאומית לנשיאות צרפת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו