בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חברת הכנסת הטרייה אנסטסיה מיכאלי מתמרנת בין ישיבות המליאה לחוגים של הילדים

ח"כ אנסטסיה מיכאלי, דוגמנית בדימוס עם ילד שמיני בדרך, עבדה קשה כדי להילחם בסטיגמות. ועד שילדיה יתגייסו, היא תמשיך לשיר איתם את ההמנון הרוסי מדי בוקר. מסביב לשעון עם המעריצה מספר אחת של אביגדור ליברמן

3תגובות

על אדן החלון בלשכתה של חברת הכנסת הטרייה אנסטסיה מיכאלי (מקום 9 בישראל ביתנו) מונחת בובת כבשה ורודה. ממול, על הספה הכחולה החדשה, רועה פרה חומה. במגירה התחתונה של שולחן העבודה שוכבים חיילי צעצוע, מחכים לתורם להתפזר על השטיח מקיר-לקיר. מיכאלי, בת 34 בחודש הבא, אם לשבעה, ערוכה לארח בלשכתה לא רק שועי עולם אלא גם את ילדיה הקטנים. למרות שמבחינתה שלושת ימי העבודה במשכן הכנסת, מתשע בבוקר עד תשע בערב, הם הפוגה מהג'ונגל שהיא מנהלת בבית. "זה החופש שלי", היא אומרת, "בבית אני שייכת למשפחה: כביסות, טיטולים, חוגים, להשכיב לישון".

בחודש הבא יסתיים זמנית החופש הזה, עם בואו לעולם של בנה השמיני. אבל מיכאלי, חברת הכנסת הראשונה שעומדת ללדת במהלך כהונתה, לא מוטרדת. "אני אעבוד כרגיל, אולי מהבית", היא אומרת. "בדרך כלל לקחתי את הילדים איתי לעבודה אחרי שילדתי. כשכל שנה יש ילד זה אחרת, אני כבר לא זוכרת שיש לי בטן, רק בלילה כשאני לא יכולה לישון בגלל התכווצויות השרירים. וזה לא משנה לי גם כשיש תינוק. אני יכולה לעשות הכל באותו זמן. מבחינתי הייתי לוקחת אותו גם למליאה. בסך הכל יושבים שם, לא צריך לעשות הרבה".

אמביציה גבוהה וקסם אישי ניכר הפכו את מיכאלי תוך כמה שנים מעולה חדשה לכוכבת עולה. דוגמנית, שהיתה למנחת התוכנית "תענוגות החיים" בערוץ 9 (ישראל פלוס), ולכוכבת הטלוויזיה המזוהה ביותר עם המגזר הרוסי בישראל. למעשה, מיכאלי מחזיקה היום בתואר תקדימי נוסף: הגיורת הראשונה בכנסת. "תוך כל כך מעט שנים להגיע לנקודה שאני חברת כנסת, זה נורא מרגש", היא אומרת. "אבל שילמתי מחיר: עבדתי כל הזמן ולא ישנתי בלילות. אני לא יודעת לנוח, גם כשהרופאים אומרים. זה נשמע קל כי אני בלונדינית וחמודה, אבל זו הרבה עבודה".

כשמיכאלי עלתה לישראל לפני תריסר שנים היא לא הכירה פה נפש חיה למעט בן זוגה יוסף סאמואלסון, מהנדס אלקטרוניקה המבוגר ממנה בעשור וחצי ולשעבר אלוף ישראל באיגרוף במשקל עד 67 ק"ג. לחתונתם הצנועה הזמינה 20 אורחים, בעיקר עמיתות למסלול הדוגמנות. למסיבת יום הולדתה ה-31 כבר הגיעו 2,000 איש - מדוגמניות עבר כמו רווית ירקוני ועד נשיא המדינה שמעון פרס. אפשר רק לנחש כמה אורחים היא תצטרך לבדר במסיבת ברית המילה של הצאצא החדש (זה בן, "עוד חייל"). לסיפתח רשומים אצלה כבר 119 מוזמנים חדשים, שלא את כולם היא מכירה עדיין; במשרדיה במשכן ובבית תלתה כרזות עם שמותיהם ותמונותיהם של חברי הכנסת ה-18 כדי שתוכל לשנן.

גם כך הלו"ז שלה צפוף. יום שלישי שעבר, למשל, כלל ישיבת ועדת ביקורת המדינה בתשע בבוקר, ועדת חינוך בעשר, הרצאה על יום ירושלים באחת בצהריים ובארבע אחר הצהריים - ישיבת מליאה. אבל ישיבת ועדת ביקורת המדינה מתארכת, ובעשר וחצי מיכאלי פורשת ממנה ללשכתה, מדלגת על ישיבת ועדת החינוך ובהמשך על ההרצאה כדי להתקדם בעבודה המשרדית. היא לא דיברה בישיבת הוועדה בה נכחה, שעסקה במאבק בארגוני פשיעה ("אני לא הכי מבינה בנושא"). במשרד היא חולצת נעליים ומתקשרת לערוץ 9: "אתמול שודרה תוכנית אולפן פתוח בין חמש לשש והיה שם אייטם בהשתתפותי. הכנסתם את האייטם לאתר הערוץ, אבל בלי סאונד".

היא אלופת העולם ברישות חברתי. בחשבון האי-מייל שלה אצורים פרטיהם של רבבת אנשי קשר, מחולקים למאות קטגוריות פרטניות. היא מפעילה עמוד אישי ברשת החברתית פייסבוק, בנוסף לעמוד התומכים שמתפעל העוזר הפרלמנטרי שלה. יש לה גם ערוץ משלה ביו-טיוב. במקביל לפגישות ולישיבות משובצים ביומנה גם החוגים של הילדים. אחר הצהריים היא מתקשרת לבעלה, שלא ישכח "לקחת את הילדה משיעור פסנתר לחוגים בקאנטרי". בין לבין היא מספיקה לפקוד שוב ושוב את אגף התמיכה הטכנית בכנסת, בניסיון להתאים את הלפ-טופ שלה לעבודה במשכן.

בימים שאיננה במשכן היא הופכת מדי ערב לנהגת של שבעת ילדיה: דוד (11), רמי (10), יהונתן (9), רחלי (8), טלי (6), אלי (4) ומיכל (שנה וחצי). יהונתן נשאר בבית עם המורה הפרטית לאנגלית, היתר מתכנסים בוואן המשפחתי ואנחנו יוצאים להחזיר סרטים לספרייה ברוסית, לאסוף את רחלי מיום הולדת ואת דוד מחוג התעמלות קרקע, שבו הוא מפליא בפליק-פלאקים. במכונית החיים קצת יותר קלים ("הם קשורים"), אבל החגיגה נמשכת. רחלי מבטיחה לחלוק עם אחיה את הממתקים מיום ההולדת, אבל מתלוננת שאלי דרך לה על השקית. "אל"ף, לא משאירים דברים כאלה על הרצפה", מסרבת מיכאלי לנזוף בקטן, "ובי"ת, על חלב שנשפך לא בוכים". "אבל זה לא חלב!" מתעצבנת הילדה.

חוזרים הביתה מסיבוב ההסעות ("אלי, תן יד לדורון"). "חמש דקות וכולם במיטה. מי שיצליח", מפתה מיכאלי, "יקבל פרס - גלידה". היא מדברת אליהם בגובה העיניים (לבנים קוראת "גבר", לבנות "מלכה"), הם משתפים פעולה בדרך כלל. ההוראות נמשכות: "יהונתן, תקריא ספר לקטנה. רחלי, תעזרי לשטוף את אלי".

יהונתן: "אנסטסיה, מה עם הגלידה שלי?"

אנסטסיה: "קוראים לי אמא".

יהונתן: "אפשר בבקשה גלידה, גיברת אמא?"

אנסטסיה: "אני לא גיברת!"

אנחנו לא קישוט

הימים הראשונים בכנסת עברו על מיכאלי בארגון חדר 0224 במשכן. ראשית רכשה ספה ("כדי שאוכל להביא את הילדים לפה בימי שישי, הם יוכלו לישון ואני לעבוד") ותלתה מעל שולחן העבודה תצלום שער שלה מ"לאשה" בפוזת שלגייה ושבעת גמדיה. את ארון הספרים ציידה במילון עברי-רוסי לצד ספרות מקצועית בנושא מעמד האשה. אחר כך בחרה שני עוזרים פרלמנטריים ואת הוועדות שבהן תשתתף (חינוך, מעמד האשה, ביקורת המדינה). רק החודש התפנתה להתחיל במלאכת החקיקה השוטפת, כשהצעת תקציב המדינה 2009 עוד חתומה בארגז ליד הספה.

"אני לא ממהרת, לא נולדתי להיות חברת כנסת", מבהירה מיכאלי. "זו לא תורה מסיני, אבל זה לוקח זמן. אני עוד עוברת על תקנון הכנסת וחוזרת שוב ושוב על הדברים כי יש מלים שאני לא מכירה. למשל, קלון. רק באחרונה למדתי שזה בושה".

בהפסקת קפה באחד המזנונים בכנסת מגישה לה אנה אוליקר, מנהלת הסיעה, מעטפה חומה עם סמל המדינה והכיתוב "חבר כנסת". אבל בפנים לא מוצפנים מסמכים סודיים, אלא שני גיליונות של המגזין "ואניטי פייר". "היה לה בבית וביקשתי שתביא לי", אומרת מיכאלי.

עברת ממשרה זוהרת בטלוויזיה לעבודה אפורה במשרד.

"ומה זה להיות בטלוויזיה? זה לשבת באולפן ולקרוא מהטלפרומטר. אבל יש פה גם הרבה אירועים. כשהאפיפיור הגיע הלכתי לקבלת הפנים במשכן הנשיא, יש ימי הולדת וחתונות ופניות של אנשים שרוצים שאגיע לאירועים שלהם. לפני זה הלכתי עם הילדים לאירועים של יחצנים שהזמינו אותי, עכשיו זה יותר פגישות עם דיפלומטים. זה כבר לא עניין של שיווק עצמי אלא של נוכחות, אתה נציג של מדינת ישראל".

מה זה עושה לאגו?

"אין לי אגו. הציבור גם לא בחר בי, אלא במפלגה".

אג'נדות פמיניסטיות מקוממות את מיכאלי - עניין שמחייב התייחסות נוכח היותה אשת קריירה עצמאית ונחושה. אבל מיכאלי מעדיפה בכל מצב את המטבח הביתי על פני המטבחון המדיני: "כשהציעו לי לחתום על עצומה שתהיה שרה לענייני נשים, צחקתי בפרצוף. מה עם שר לענייני גברים?"

זו כל הממשלה כמעט.

"נשים צריכות לא לפחד להתקדם. בפועל מי שמנהל את הכנסת ואת רוב המשרדים הממשלתיים זה נשים. אמא שלי נהגה להגיד: 'האשה היא הצוואר שמחזיק את הראש. האשה צריכה לתת לגבר להרגיש שהוא הקפטן של האונייה, אבל היא מחזיקה את האונייה על היד'. אבל זה יותר מדי פמיניסטי ואני לא פמיניסטית בכלל. אלוהים נתן לנו את הסוד הזה של המשכיות החיים, שזה עושים עם גבר ולא עם אשה".

כבר לא בהכרח, אז למה להסתפק בצוואר?

"אני בעד שיתוף פעולה, ככה גדלתי, ואין שום דבר רע בלהיות כפופה. מי שמתוסכל בסוף צריך למצוא פתרון אחר. אין שום דבר רע בלשבת בבית לגדל ילדים, זו המשימה העיקרית של המדינה. האמהות מגדלות את החיילים שלנו, האוצר האנושי. ראיתי גברים בקאנטרי קלאב, מביאים ילדים לחוגים. התפלאתי. אבל גם הגבר שלי עושה את זה עכשיו".

אז למה את כל כך מתנגדת לתווית "פמיניסטית"?

"אני בעד קונסולידציה. הפמיניזם לא מחפש שוויון, אלא להיות עצמאיות בכל דבר. אני לא רוצה להיות שייכת לאף אחד ולאף הגדרה. גם בתוך החזק יש חלש, זו בסך הכל תדמית שהבן-אדם בונה".

התוכניות הפרלמנטריות שלה מתכתבות עם הביוגרפיה של אשת קריירה מרובת ילדים, אבל היא פה קודם כל בשל הערצתה ליו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן. "החיבור בינינו התחיל אצלי בראש ב-99', כשהוא רץ לראשונה. עקבתי אחריו ולמדתי ממנו. זה מנהיג. הוא אנציקלופדיה מהלכת ואפשר להתקשר אליו בכל זמן, רק לא בין ארבע לשש בבוקר, כשהוא ישן".

טענו שהוא צירף אותך ואת אורלי לוי לרשימה לכנסת כדי לרכך את התדמית המאיימת שלו.

"לא אני ארכך את התדמית שלו, עשית לי עכשיו צחוק לכל היום. אנחנו לא קישוט, הגענו לעבוד".

השוו אותו לברלוסקוני כמי שאוהב להקיף עצמו בנשים יפות.

"אל תשווה את ליברמן לפופוליסט, כי זה פוגע בי. מי שאומר עליו משהו לא טוב, אני אחר כך אכעס".

גם החשדות ביחס למעורבותו לכאורה של ליברמן בפרשיות שוחד, מרמה והפרת אמונים לא גורעות מהערצתה: "אנשים שמרגישים שהאויב שלהם מתחזק רוצים להרוג אותו", היא אומרת. "אלה משחקים פוליטיים נטו וזו בושה וחרפה, הוא ציוני שתורם למדינה ושצריך לשמור בזכוכית".

ההאשמות נגדו אינן על אי-אהבת המדינה.

"שיתחילו בארגוני פשע אמיתיים שבאמת שולטים במדינה".

הרכבת נוסעת, שינבחו

בבחירות הקודמות לכנסת התמודדה מיכאלי דווקא ברשימת קדימה ("זו נקודה רגישה", היא מודה) ונשארה בחוץ. "היו לי הרבה הצעות ממפלגות מרכזיות, וסירבתי להן עד שפנו אלי אנשיו של אריק שרון". עד שהגיע מועד הפגישה, שרון אושפז עם אירוע מוחי חמור ושקע בתרדמת. "מי שהספיק להיפגש איתו כבר סגר הבטחות שאחר כך אולמרט קיים. כשאני נפגשתי עם אולמרט בפעם הראשונה, הוא הציע לי את מקום 44 הלא-ריאלי". מיכאלי נעלבה והחליטה לוותר: "היה לי מה לאבד. אחר כך היו לחצים מכל מיני כיוונים והחלטתי לקחת חופשה מערוץ 9 ולרוץ בכל זאת".

בין כנס פעילים אחד למשנהו גם הצטלמה לעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "מילואים" של בני ואורי ברבש ולסרט הרוסי "כרטיס לארמון" ("חתמתי על חוזה עוד לפני כן ולא יכולתי לסרב. ישנתי בתקופה הזאת שלוש שעות בלילה"). משהתברר שלא נבחרה לכנסת החליטה להישאר בבית עם ילדיה: "אני אמא ואשת משפחה יותר מאשת קריירה. גם המטפלת שהיתה איתנו עשר שנים פרשה בגלל בעיה בגב, והחלטתי שאני יכולה להסתדר לבד". כעבור חודשיים חזרה לערוץ 9, הפעם כמגישת תוכנית הבוקר.

אולם הכנסת התפזרה מוקדם מהצפוי ומיכאלי נקראה שוב לדגל הפוליטי. "הציעו לי לרוץ בפריימריז של קדימה, אבל העדפתי ללכת עם מפלגה שמייצגת את הקהל שאני באמת מאמינה בו", היא אומרת.

ביום הבחירות התעוררה מיכאלי בארבע בבוקר, רק קצת יותר מוקדם מהרגיל. "היתה רוח חזקה והילדים פחדו והגיעו אלי למיטה. הסתובבנו בחוץ כל היום. לא התרגשתי מתוצאות הבחירות, קיבלתי את זה כמובן מאליו. ההבדל הוא שבמקום לקרוא לי סתם אנסטסיה קוראים לי עכשיו חברת הכנסת מיכאלי. אבל אני לא אוהבת תארים, יותר נוח לי עם אנסטסיה. אני לא מחפשת כבוד".

המטרה שלה בכנסת, היא אומרת, היא "לייצג אוכלוסיות שקרובות ללבי - אמהות, דוברי רוסית. יש בערך 300 אלף איש שרוצים לחיות במדינה, משלמים מס הכנסה, מביאים את הדור הבא. למה הם צריכים להתחתן בחו"ל? אתה יודע כמה זמן לקח לי להתגייר?" בין השאר, היא שואפת להעביר את סמכויות הגיור מבית הדין הרבני בירושלים לרבני הערים השונות.

מה דעתך על פסיקת בג"ץ משבוע שעבר שקוראת להכיר בגיור רפורמי?

"זה מאוד מסובך. עקרונית, אתמוך בזה, אבל אני עכשיו דמות ציבורית בבית החוקים אז אל תתפוס אותי במלה, צריך לבדוק את החוק".

הציבור שלכם עלול לחוש שבגדתם בו כיוון שזנחתם את נושא ברית הזוגיות.

"ח"כ דוד רותם מטפל בזה, אנחנו עובדים על זה מבוקר עד ערב אבל לא אוהבים לדבר לפני שעושים. הכנסת רק התחילה לעבוד, תן זמן".

לפני הבחירות משכה ישראל ביתנו אש בעקבות הסיסמה "אין אזרחות בלי נאמנות". מיכאלי לא התרשמה: "זה פוליטיקה, כשמרגישים בן אדם חזק וביצועיסט מחפשים דרכים להפיל. אבל הרכבת נוסעת. שינבחו. למה תוקפים בן אדם שמגן על המדינה?"

כי זו סיסמה שמכוונת ספציפית להדרה ולקיפוח ערבים.

"זה לא משנה מי, צריך להיות נאמן. מי שלא - שיחפש מדינה אחרת. כשיבוא הרגע ויתקפו אותנו, כל האנשים יבינו את המשמעות. לא יהיה כאן שלום. צריך למצוא פתרון אחר. אבל זה לא הנושא שהגעתי לכנסת בשביל לדבר עליו".

מיכאלי נזהרת. כבר הסתבכה לפני כשנתיים בהאשמות על גזענות, כשהיתה חברה בוועדה שבחרה את נציג ישראל לאירוויזיון ב-2007. פורסם כי בישיבת הוועדה אמרה שאין לשלוח נציג בעל מראה מזרחי לתחרות. כל הגורמים המעורבים הכחישו והתנצלו, אבל מיכאלי יצאה חבולה ("אני לא קשורה לזה", היא אומרת בווליום מוגבר). עם הבחירה במירה עוואד כנציגת ישראל בתחרות השנה אין לה בעיה: "כל הכבוד, בסדר, בהצלחה. אני חושבת שצריך לשלב".

הריון זה סקסי

משפחת מיכאלי-סאמואלסון מתגוררת בראשון לציון, בדירה רחבת ידיים שנוצרה מחיבור שתי דירות סטנדרטיות, כשדלת פנימית חוצצת ביניהן. בצד ימין החלל של ההורים, הכולל פסנתר, סלון ושירותים נפרדים. שם גם שוכן המשרד של מיכאלי. בצד שמאל אגף הילדים, הישנים שניים בחדר. "זו מתנה משמים וזה מה שהכי חשוב לאשה", אומרת מיכאלי על ילדיה. "בגיל 19 הרופאה אמרה לי שלפי מבנה הרחם שלי אני עקרה ולא יהיו לי ילדים. לפעמים אני לא מאמינה שכל זה יצא מהבטן שלי".

כל המאבק הדמוגרפי על הכתפיים שלך?

"אני לא היחידה. יש עוד הרבה אמהות שבזכותן יימשך קיומנו. אבל אמהות פוחדות ללדת, האנטישמיות וטראומות המלחמה מקשות על הבאת ילדים, כי פוחדים מה יהיה איתם. בגלל הסבל שהיהודים עברו בשואה זה נשאר בדי-אן-איי.

את אוהבת להיות בהריון?

"מאוד. אמנם אני לא כל כך ישנה בלילות, אבל זה מאוד סקסי, יותר חושני. אני מרגישה שאני אשה אמיתית. אני יודעת לזהות מתי אני בהריון אם אני צוחקת שעות ממשהו מטומטם לגמרי ולא יכולה להפסיק. את זה רק בהריון אפשר לתפוס".

בחודש השני להריונה הנוכחי ציוו רופאיה של מיכאלי על שמירת הריון, אבל היא לגמרי לא מקפידה ("מה שצריך לקרות יקרה, הדבר היחיד שיכול להרגיז אותי זה שיוסי אומר 'לכי תנוחי'") וליתר ביטחון שומרת על טון פסימי לקראת הלידה: "בוא נדבר על זה בעוד חודש וחצי, אני לא אוהבת לקפוץ לפני. תמיד יש סכנות, אני מתכוננת לכל האופציות. למה צריך לחשוב חיובי? צריך להתכונן". בינתיים היא מדלגת בקלילות ברחבי משכן הכנסת, מקפידה להשתמש במדרגות ולא במעלית כדי לשמור על כושר.

את היחסים בינה לסאמואלסון היא מתארת כ"פונקציונליות רומנטית". "זה לא פשוט עכשיו. אין לנו הרבה זמן לשוחח, אז אנחנו צריכים לקבוע לנו פגישות. וחוץ מזה, גם אי-אפשר להיות אחד בווריד של השני. אני אוהבת אותו וזה מספיק טוב".

הם הכירו בתערוכת טלקומוניקציה ברוסיה, שאליה הגיע סאמואלסון כנציג חברה ישראלית שבה עבד. היא היתה בת 19, הוא היה בהליכי גירושים, חברה משותפת תיווכה. זו לא היתה אהבה ממבט ראשון. "לא תיארתי לעצמי שהוא יהיה בעלי", אומרת מיכאלי, "עוד הייתי צעירה ולא חשבתי בכיוון הזה".

במהלך לימודי ההנדסה בסנט פטרבורג זכתה מיכאלי במספר תחרויות יופי מקומיות, בעקבותיהן נטלה שנת חופש מהלימודים ונסעה לנסות את מזלה בפאריס. "השתתפתי קצת בפרט-א-פורטה, עשיתי קמפיינים לנינה ריצ'י ולשוורצקופף, אבל כשאתה בא לעבוד בפוליטיקה זה לא נכון לכתוב את זה". בעיקר היא מתקוממת כששוכחים להזכיר באותה נשימה שהיא גם מהנדסת אלקטרוניקה ומתכנתת ("זה פחות מעניין, מחפשים צהוב").

אהבת את פאריס?

"היו לי חיים עסיסיים, מעניינים. היינו עשר דוגמניות בדירה, שתיים-שלוש בחדר. זה היה טירוף, הרבה מלחמות בין הבנות על מקום. הן היו בודדות, יושבות לבד עם עצמן ולא מצליחות לבנות זוגיות. אחר כך גרתי עם צרפתי, גרפיקאי שהשכיר לי חדר בדירה שלו. הגעתי אליו דרך חברה משותפת, והיינו בני זוג חלקית. אבל יש לי בעל, אני לא רוצה לדבר עליו".

מיכאלי כמעט התחתנה עם הצרפתי, אבל זה לא עבד וברגע האחרון היא חזרה לרוסיה. בשובה, הידקה את קשריה עם סאמואלסון ותוך זמן קצר גילתה שהיא בהריון. "לא ידעתי מה לעשות, הלכתי להתייעץ עם אמא שלי. אני נגד הפלות. אולי רק אם התינוק לא בריא ויש לו תסמונת דאון, אחרת אין שום סיבה להרוג יצירת אמנות של אלוהים שמיועדת לצאת החוצה. הקטע היה: מתחתנים? לא מתחתנים? לגדל לבד? אמרו לי שאני עקרה, ופתאום מתברר שהכל עבד טוב, אבל רק עם יוסי".

מה זאת אומרת?

"מה שזה אומר. גם לפני כן היו חברים, לא משנה כמה. היה לי גם חבר אוליגרך, אבל אני לא רוצה לדבר על זה כדי לא לפגוע בבעלי האהוב. אני גם יודעת להעריך את החיים הפשוטים. יוסי קנה אותי כשהוא בא למסעדה יוקרתית עם מכנסיים קצרים וחולצה קצרה. אין לו פוזות וזה בן-אדם שיכול להרשות לעצמו. הערכים שלו בתור יהודי - מרגישים מיד את החיבור לזוגיות, לאמינות, למשפחתיות. הוא הג'י-פי-אס שלי בחיים".

בעקבות סאמואלסון התגיירה ועברה לישראל. הם התחתנו פעמיים: ב-97', בשביל המסמכים שנועדו להסדיר את עלייתה לישראל, וב-2000 לאחר שהשלימה את תהליך הגיור תחת חופה, "עם שלושה ילדים על הידיים. אף פעם לא חלמתי על חתונה עם אלף איש ושמלה. בשבילי, להתחתן זה לחתום על טופס. אני בדרך כלל לא בעד להתחתן לפני שיש ילדים, חתונה נועדה להסדיר יחסים בין בעל לאשה כשיש ילדים".

את מאמינה במונוגמיה לכל החיים?

"זו שאלה קשה. אני מאמינה שזה אפשרי, אבל צריך לדעת לוותר ולסלוח על הרבה דברים".

גם על בגידות?

"בחינוך הרוסי שלי לא עושים מזה עניין, אבל אצלנו זה לא קיים כי יוסי אמין. צריך לשמור על הגבר שיש בבית, בכל המובנים. אמא שלי אמרה: תני לגבר הרגשה שהחוט ארוך, אבל בידיים שלך. אבל זה הכל משחקים ודמיונות. אני מתפללת כל בוקר שהכל יישאר בדיוק כמו שיש".

בעבר צוטטה מיכאלי כמי שמאפשרת לבעלה להתראות עם נשים אחרות כשהוא בחו"ל. מאז הציטוט הזה רודף אותה. "אמרתי את זה בראיון לפני עשר שנים, כשהייתי צעירה והעברית עוד לא רהוטה, ומאז כל הזמן מזכירים לי את זה. זה לא נעים. אני אחרי גיור, הילדים הולכים לבית ספר דתי והמורות מסתכלות עלי, צוחקים על הילדים שלי".

למה בית ספר דתי?

"את התורה הם לא יקבלו ממני, והם צריכים להכיר את השורשים. אני רוצה שיקבלו את הדת ויבינו מה זה בילדות. אם בהמשך הם לא ירצו - לא צריך, לא אכריח".

אבל אלה לא השורשים שלך.

"אנחנו גרים במדינת ישראל ואנחנו חלק ממנה ומרגע שהגעתי הנה, יש לי שורשים כאן".

נשאר לך זמן לבלות עם כל אחד מהילדים בנפרד?

"בוודאי. לא כל יום, במיוחד עם העומס, אבל לפי התור. אני לוקחת איתי לעבודה או יוצאת במיוחד רק עם אחד מהם - הגדול אוהב סושי אז למסעדה, רמי ויהונתן אוהבים לחפש צעצועים ב'הכל בשקל', אז אני הולכת איתם לשם. גם לפי ההרגשה, אם למישהו הציק משהו במהלך השבוע. הם מתקשרים אלי לספר מה היה בבית הספר - אלי, לא לאבא - לפעמים זה באמצע ישיבת מליאה. אני חוזרת אליהם תוך חמש דקות, לא משנה כלום".

הם לא מתלוננים שאת עסוקה מדי?

"הם אומרים שאמא פחות בבית. זה נכון".

חרשו, בסדר גמור

שתי צלקות מעטרות את פניה של מיכאלי. זו שבגבה הימנית, שנראית כמו זיכרון של פירסינג נעורים, נוצרה מהיתקלות עם דלת. השנייה והבולטת יותר נמתחת באלכסון בין זווית הפה למעלה הסנטר, מתאונת סקי בגיל 11. "החלטנו לקפוץ עם המקלות ממקום שהיה אסור. בפעם הראשונה הצלחתי, בפעם השנייה נפלתי לא טוב על המקל. בחורף הייתי מתאמנת ארבע פעמים בשבוע, מגיל שמונה. נסעתי לבד שעה וחצי לכל כיוון, בשלושה אוטובוסים. כשלא היה שלג היו אימוני משקולות, כי צריך ידיים חזקות כדי לדחוף את הגוף על ההר, זה ספורט של סוסים. צריך גם סיבולת לב-ריאה חזקה בשביל לשרוד עשרה קילומטרים כאלה בטמפרטורה של מינוס 20 מעלות".

היית פרפקציוניסטית כבר כילדה?

"הייתי תחרותית. מכיתה א' אני עושה ספורט ומגיל שמונה במגלשיים. זה לא עניין של להיות ראשונה אלא של להגיע להישגים. ברוך השם שהספקתי לקבל חינוך בחינם בתקופה הקומוניסטית, כי עכשיו הכל עולה הרבה כסף. באתי ממשפחה ענייה, ואני מבינה עכשיו עם איזו מציאות אמא שלי התמודדה. לחם וחמאה במקרר יכולתי למצוא אבל נעליים לחורף קניתי רק בזכות שיעורי אנגלית שנתתי לילדים".

המצוקה הקיומית שבה גדלה הותירה בה את אותותיה גם אחרי שהגיעה לרווחה כלכלית: "אני פוחדת להיות במצב של עוני. עכשיו כבר אשרוד, אבל מבפנים, מהילדות, זה נורא להיות חייב משהו ולבקש כסף ממישהו". לכן היא גם מחזיקה את ילדיה קצר: "יהונתן, דוד ורמי מנהלים את משק הבית - הם שוטפים רצפה ועושים קניות. אלי, בן שלוש וחצי, מקפל את המכנסיים שלו בעצמו. אני אמנם מקפלת אחריו, אבל שיתרגל, שילמדו ערך של כסף". למצוקה הכלכלית של ילדותה נלוותה גם בדידות חברתית. אביה, ולדימיר, עבד כימאי ונעדר מהבית לתקופות ארוכות. אמה, לידיה, אסרה עליה להביא חברים הביתה, "היא עבדה קשה ולא היתה מחוברת למה שהתרחש איתי".

בחרת להביא לעולם כל כך הרבה ילדים כפיצוי על הבדידות שלך כילדה?

"ממש לא".

שמה המלא הוא אנסטסיה מיכל מיכאלבסקי סאמואלסון. את השם מיכל קיבלה מהרב אחרי הגיור, אבל לפני שנתיים נפרדה ממנו והעניקה אותו לבת הזקונים שנולדה ("רק שכנות דתיות קראו לי ככה"). את השם שהפך למותג הבלונד הנוצץ "אנסטסיה מיכאלי" טבע עדי ברקן, הסוכן שניהל את קריירת הדוגמנות שלה לפני כעשור. "ישבנו וחשבנו איזה שם הכי מתאים ויהיה מספיק חזק", היא נזכרת. "מיכאלי זה ישראלי, זה יותר נכון".

אנסטסיה זה לא ישראלי, למה לא עיברתת גם אותו?

"כי זה שם יפה".

היה קשה לך להיקלט כאן?

"לפני שעליתי חברות שלי שאלו אותי, 'מה, השתגעת? בדרך כלל מביאים לשם בנות לזנות'. אבל מרגע שירדתי מהמטוס הרגשתי שייכת". בתחושה הזאת לא הצליחו לפגום לא בית הדין הרבני, שהערים קשיים על תהליך הגיור שלה ולא הישראלים שעשו לה קבלת פנים מכוערת. "הילדים שלי שומעים 'רוסי מסריח' כל יום. גם אני שמעתי בהתחלה. לא אהבתי שגברים שורקים לי או קוראים לי 'כוסית', בא לי לתת להם אגרוף בפרצוף, זה נורא מעצבן. אי-אפשר לרדת לרמה שאשה זה רק חור איפה שמכניסים דבר אחד ורוצים לנצל אותה מינית. אלוהים יצר אותנו לא בשביל חוויה של דקה או שתיים, ובייחוד רוסיות עוברות את זה פה - בגלל הסטיגמה, וכיוון שנשים רוסיות לא מתלוננות, הן בנויות אחרת".

היא התחילה ללמוד עברית כבר ברוסיה, וכיום ממזגת בין עברית ורוסית ("סשינקה, זדרסטי, זו אנסטסיה מיכאלי. מה נשמע? פצ'ימו? חרשו, בסדר גמור"), ולעתים שוזרת גם ביטויים באנגלית, בשביל הכיף. "חשבתי שלמדתי עברית מהר", היא אומרת, "אבל היום אני חושבת שלא. כשאני קוראת תורה, אני לא תמיד מבינה".

לילדיה היא מעבירה גם סדרת חינוך ברוסית, שכוללת מורה פרטית לתגבור השפה ושירת ההמנון (הרוסי) בבוקר. "בשעה שבע אני עוברת לחדשות ברוסית בערוץ RTR, ולפני שהחדשות מתחילות משמיעים את ההמנון הרוסי. הילדים מקשיבים ואני שרה. אני רוצה ללמד אותם את המלים. אני גאה בשורשים שלי, אלה גם שורשים שלהם, ואין סיבה לא לשמור עליהם".

להיות חברת כנסת זו תחושת השייכות האולטימטיווית? תיקון לטקסי הקבלה שעברת?

"לא, זה פשוט תהליך של החיים שאני עוברת. זה לא הכיוון שהייתי נותנת לסיפור".

מה יותר חשוב לך, לקדם את המגזר הרוסי או לקדם את המותג אנסטסיה מיכאלי?

"אתה הורג אותי עם השאלה הזאת. הגעתי לעבוד, ואני קודם כל אמא ואשה, לא מותג".

לא הכל הלך לה חלק. היא למדה לימודי תעודה במינהל עסקים בבר אילן כיוון שלא התקבלה לתואר שני באוניברסיטת תל אביב ("לא היו לי ציונים מספיק טובים ב-GMAT") ולא לדוקטורט בפיזיקה ("לא עברתי מבחן בעברית"). "אני נושמת מאותו מקום ויש לי תחושות וכאבים כמו כולם. אני לא עשויה מברזל. האופי זה עניין אחר".

האופי כן מברזל?

"עובדים על זה. כשמתאמנים עשר שנים במגלשיים, זה מגיע מעצמו. אם אני שמה מטרה אני מגיעה אליה טפו טפו בלי עין הרע, אבל למדתי גם לוותר: על אמביציות, על אגו. בזכות הילדים".

מה המטרה הבאה שלך?

"להצליח בכנסת. ביני לעצמי יש לי כיוון של מה יהיה בעוד ארבע שנים, בעוד שמונה שנים, בעוד 20 שנה, אבל אני לא רוצה להכריז מה יהיה בעתיד, רק על מה שכבר ביצעתי. בגיל 21 הבנתי שאני לא יכולה להגיע לירח. בגיל 20, בעצם. אני לא רוצה שיהיו אכזבות".

בזמנה הפנוי היא מטפחת את חיבתה לסרטים ולמוסיקה, "שירים באנגלית ובצרפתית, ומוסיקה קלאסית: צ'ייקובסקי, מוצרט וריצ'רד קליידרמן. במוסיקה ישראלית אני אוהבת את שלמה ארצי, טיפקס, אטרף, סאבלימינל. אני אוהבת לשמוע דיסקים של היסטוריה וסיפורים. אני מאוד אוהבת לקרוא אבל אין לי זמן, אז אני מקשיבה באוטו ובבית כשאני עושה עבודות טכניות".

מתי עשית שופינג באחרונה?

"אין לי זמן לזה. לפני הבחירות קניתי כמה דברים. אני גם כל הזמן בהריון, אז יש לי ארון שלם של בגדי הריון".

חו"ל?

"לאחרונה כבר לא. לפני שלוש שנים הייתי בכנס אינטרנט בגרמניה".

ספורט?

"שחייה ומשקולות. וחוץ מזה מרימה את הילדים. אני אוכלת בזהירות, לא מכניסה שטויות לפה. וגם אהבתי לרוץ, אבל בהריון הזה לא יצא לי בגלל השמירה".

כיף להיות אנסטסיה מיכאלי?

"זה סתם שם שזרקת. כיף להיות אני, אני אוהבת את מה שאני עושה".*



בכנסת. מי שאומר על ליברמן משהו לא טוב, אני אחר כך אכעס


מדגמנת. היינו עשר דוגמניות בדירה, שתיים-שלוש בחדר. זה היה טירוף
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו