לוסי אהריש לא מתכוונת להיות ערביית המחמד שלכם - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

לוסי אהריש לא מתכוונת להיות ערביית המחמד שלכם

היתרון הגדול של לוסי אהריש הוא גם הבעיה הכי גדולה שלה: צעירה ערבייה מפולפלת עם עברית משובחת, רואה ובלתי-נראית בשני הצדדים. שנה אחרי שעזבה בטריקת דלת את ערוץ 10, היא מציצה מכל הערוצים, בלי שום רגשי נחיתות: "יותר חשוב לי המותג לוסי אהריש, המגזר הערבי לא משלם לי משכורת"

כשלוסי אהריש היתה בכיתה ג' היא התחפשה לאסתר המלכה, "כי היא מלכה, אין סיבה מיוחדת. התחפשתי כל שנה, עד כיתה ז' בערך, כשזה הפסיק להיות קול". אבל אסתר המלכה היא לא סתם מלכה, ולוסי אהריש לא היתה סתם ילדה. כך יצא שהתלמידה הערבייה היחידה בבית הספר "עמי אסף" בדימונה התחפשה לאחד הסמלים האולטימטיוויים של גבורת היהודים מול חורשי רעתם, הגויים, טפו.

זה היה יכול להיחשב כרמז מקדים בסיפור חייה של אהריש, אבל היא נשבעת שאין כאן שום סאבטקסט. "אנשים שרואים את זה היום צוחקים, מחפשים משמעויות פוליטיות, אבל לי זה לא היה מוזר. לא הבנתי מה זה יהודי, ערבי, מלכת היהודים, סמל הניצחון. מי חושב על זה בגיל כזה? ההורים לא אמרו כלום, הם עשו הכל כדי שנרגיש שייכות לחברה שאנחנו חיות בה. גם ביום העצמאות הייתי לובשת כחול-לבן ומשתתפת בטקסים בבית הספר. זה לא בילבל אותי, להפך: הרגשתי יותר שייכת".

כל חייה גדלה ולמדה אהריש במסגרות יהודיות, והרגישה חלק מהמיינסטרים הישראלי-יהודי. גם כשהחלה לפני שנתיים וחצי לעבוד כמבזקנית וכתבת בערוץ 10, כשהיא הופכת בכך למגישת החדשות בעברית הערבייה הראשונה בישראל, השתדלה לדבריה לברוח מהתיוג הקל במשבצת ערביית המחמד התורנית. "אני לא ערבייה מסכנה", היא אומרת, "כמה אפשר לבכות שאכלו לי, לקחו לי, שתו לי? טוב לי עם החיים שלי למרות כל הגזענות המסריחה שיש פה".

ובכל זאת, בעקבות הצעות החוק האחרונות הנוגעות ליחסי יהודים-ערבים במדינה והתבטאותו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' לסוכן משטרתי ("אתה נראה כמו ערבוש אמיתי"), בשבועות האחרונים היא קופצת בשמחה על כל הזדמנות להתראיין, כולל למגזינים מגרמניה ומאבו דאבי ואפילו במסגרת טור דעה אורח בתוכניתם של עפר שלח ורביב דרוקר בערוץ 10 - אותו ערוץ שעזבה בטריקת דלת לפני כשנה.

תרצה בכך או לא, אהריש (28) מייצגת דור חדש של ערבים צעירים שהשתלבו בעמדות מפתח בתקשורת הישראלית; לצדה ניתן למנות גם את שיבל כרמי מנסור (19, הקריין הדרוזי הראשון בגל"צ), איימן סיכסק (25, סופר ומבקר ספרות ב"הארץ"), סאמי זיבק (20, אושיית לילה תל-אביבית וממשתפי תוכנית האירוח "טינופת" בהוט) ופליטות ריאליטי (למשל רנין בולוס מ"האח הגדול" או מרים טוקאן מ"כוכב נולד 5", שתיהן של קשת). כמו אהריש, רובם בוגרי מערכת החינוך היהודית, מדברים עברית ללא רבב וללא מבטא ומטפחים לוק צפונבוני.

"יש דור חדש של ערבים שלא דופקים חשבון לאף אחד ויעשו הכל כדי להתברג בפוזיציות גבוהות", אומרת אהריש. "יש לנו עוד דברים להעביר חוץ מכיבוש ומקיפוח. אנחנו יותר פייטרים ולא מוותרים. אם לא פותחים לי את הדלת אכנס דרך החלון, ואם גם הוא סגור - מהארובה. היינו מנומסים מדי אבל למדנו את החוצפה הישראלית. ערבי שמתרפס קל להשפיל, אבל כשיש מולך מישהו שאומר 'חביבי, תוריד טונים, אל תדבר אלי ככה', מגיעים לדו-שיח".

נראה שהאסטרטגיה עובדת. היא כתבת בתוכנית הבידור "ערב טוב" בהנחייתו של גיא פינס, מנחה את מהדורת החדשות לילדים בערוץ 1 ומנחה את תוכנית הבוקר של רדיו 99, לצד עמנואל רוזן ומיה בנגל (אם כי השבוע תצא לפגרת קיץ בשל קיצוצים, ולא ברור אם תשוב). "רציתי להראות שאני לא חייבת להיות הערבייה במשבצת הממלכתית. גם ככה כשהופעתי בחדשות 10 אנשים אמרו לי 'זו לא את על המסך: מאופקת, ממלכתית, עם מבט רציני'". בחודשים האחרונים גם הוזמנה פעמיים להגיש רצועות בערוץ המוסיקה המתחדש, 24, פעם אחת "ספיישל ערבים", ופעם נוספת את משדר יום העצמאות (אירוני? "כן", הבדיחה על חשבונך? "ממש לא").

אם נשבר לך להיות הערבייה הייצוגית, איך את מוצאת את עצמך במשבצת הזאת שוב ושוב?

"זה עניין של מינון ותלוי מה המטרה. מבחינת הקריירה אני כבר לא עושה היום דברים שקשורים בערבים, אבל ברור שכשרוצים לדבר על ערביי ישראל רוצים לדבר גם איתי. ואני לא אגיד לא, כי זה חלק ממני. מי שחושב שהוא יכול להשתחרר מזה חי בסרט".

היא חיה בדירה קטנה בתל אביב עם חדר שינה מבולגן וסלון צנוע. הטלוויזיה דולקת על תוכנית הבוקר בערוץ 10. בספרייה שולטים ספרים בעברית, מאילן הייטנר ועד דויד גרוסמן, דרך ספרי עיון ולהיטים מתורגמים. במדף התחתון שני ספרים בערבית: הקוראן וספר על מעמד האשה באיסלאם - שריד לתקופה הקצרה שבה התקרבה לדת בימי האוניברסיטה. כעת היא קוראת באנגלית את "הכל מואר" של ג'ונתן ספרן פויר.

את השבוע היא מחלקת כך: בימי ראשון ושלישי נוסעת לרוממה בירושלים, ברביעי וחמישי היא ברדיו, ובימי שני משתדלת לעשות אייטמים ל"ערב טוב". במסדרונות ערוץ 1, ביום ראשון שעבר, הכל אפור והדלתות חורקות. אהריש לובשת מכנסי ברמודה וגופייה לבנה עמוקת מחשוף, שאותה היא מחליפה בטי-שירט צבעונית לפני כניסתה לאולפן ("אני לא יכולה להופיע ככה בפני הילדים"). התפאורה שבורה, חלקה מודבקת בסלוטייפ בולט לעין. על השולחן חמש כוסות עם מי ברז, ואיש אינו מעז לשתות מהן. בהתאמה, המגישים אינם טאלנטים מפונקים.

גם התכנים הם לא בדיוק הצעקה האחרונה בתחום החדשות הרכות. האייטמים מתבססים על קטעים ממוחזרים מ"מבט", והתמהיל נע בגסות מסקירת סרטי הקיץ לאייטם מדמיע על ניצול שואה שחגג בר-מצווה מאוחרת, ובחזרה לאייטם ספורט קליל. אהריש מוצאת כהרגלה את חצי הכוס המלאה: "אני עוברת את השלבים שהייתי צריכה לעבור בעבר, ריסטארט. היום אם תבוא לי נפילה, זה לא בום-טראח על הפנים, אלא שני צעדים לאחור".

אצל פינס אמנם פחות אפור, אבל נדמה שהתכנים שאהריש נדרשת לסקר אינם המגרש הביתי שלה. לפני שבועיים, למשל, ראיינה את כוכבי הסדרה "כמעט מלאכים" שהגיעו לארץ וחוללו היסטריה צווחנית בקרב הטף המקומי. אהריש אפילו אינה זוכרת את שמותיהם: "זה לא עולם התוכן המיידי שלי, אבל זה כן חלק מהדברים שמעניינים אותי. אני נכנסת למדורי הרכילות פעמיים ביום, מחפשת קצת צהוב על אנשים אחרים. מה לעשות, זה מעניין את רובנו. אני לא מרגישה ירידת מדרגה. אם הייתי חושבת אוי ואבוי איך הגעתי למצב הזה וסובלת מזה, הייתי יושבת היום בבית".

ערבייה זה סקסי

היא התחנכה כערבייה בבית משפחתה שבדימונה וכיהודייה מחוצה לו, הצעירה משלוש בנותיהם של מערוף, קבלן, וסלווא, עקרת בית. במקור הם מנצרת, אבל אביה החליט לחתוך מהתא המשפחתי ובשנות ה-70 עקר לאילת. בעקבות הצעת עבודה שקיבל, הצפינו לדימונה. "עברית היא שפת האם שלי", אומרת אהריש. "ההורים ידעו שנקבל חינוך יותר טוב בבתי ספר יהודיים ושזה יפתח בפנינו יותר דלתות. בבית הספר לא למדתי לשון וספרות ערבית, אלא תושב"ע ותנ"ך. חגגנו את כל החגים הקיימים: קבלת שבת בגן ואחרי זה נוסעים לעיד אל-פיטר בנצרת. ליל הסדר אצל השכנים שלנו מנחם וחיה, ויום אחרי זה צום רמדאן".

אולם בבית לא נתנו להן לשכוח מי הן: "אמא שלי אמרה לנו תמיד: 'תזכרו שאתן ערביות, שונות', היא דאגה להנחיל לנו מי ומה אנחנו, מסורת וחגים, ולדבר איתנו בבית ערבית. כילדה לא הבנתי מה זה ערבי, מה זה יהודי - אלה מושגים מופשטים לילד. כשדוד שלי הגיע לבקר, הייתי שואלת: אמא, גם דוד מוחמד ערבי?"

שתי המסורות לא נתפסו בעיניה כסותרות, ובשל כך גם לא חוותה משבר זהות. "עד כיתה ה', כל פעם ביום הראשון ללימודים הייתי מצביעה ואומרת, 'המורה, את יודעת שאני ערבייה?' פשוט ראיתי בזה משהו מיוחד. חטפתי מכות בגלל שאני ערבייה אבל המשכתי להגיד את זה. רק בכיתה ה' הבנתי שאולי עדיף לשמור על פרופיל נמוך". המכות פסקו, אבל ההצקות נמשכו: "בתיכון כתבו לי 'לוסי ערבייה מסריחה תצאי מפה'". היא הפנימה את ההבדלים בגיל ההתבגרות, "כשחברים וחברות שלי חוו נשיקה ראשונה, ואני לא יכולתי כי ההורים לא הרשו. ברור שקינאתי, זה שלב בחיים שלא עברתי. אבל הייתי ילדה טובה שעשתה כל מה שההורים אמרו".

בגיל 18 עזבה את בית ההורים ועברה לגור לבד בירושלים. "אמא שלי עשתה לי סרטים, או-הו", היא אומרת. היא למדה מדעי החברה ותיאטרון באוניברסיטה העברית ולאחר מכן עיתונות בבית הספר כותרת. אחרי הלימודים נסעה על מלגה לחצי שנת התמחות בכלי תקשורת בגרמניה. עם שובה שכרה דירה בגבול גבעתיים-תל אביב, מרחק מעבר חציה מהמגדל שבו נמצאים משרדי ערוץ 10. היא החלה לעבוד ככתבת לענייני ערבים ב"ידיעות אחרונות", אולם כעבור שבועיים זומנה לאודישנים לתפקיד מבזקנית בערוץ שמעבר לכביש, והתקבלה.

"כולן היו בלונדיניות, לא חשבתי שיש לי סיכוי", היא מספרת. "היה לנו חשוב לא לקבל עוד שדרנים מפס הייצור הרגיל של גלי צה"ל, כדי להעשיר את המגוון של מערכת החדשות", אומר גלעד עדין, מנכ"ל חדשות 10 לשעבר והאיש שקיבל את אהריש לעבודה. "המטען הנוסף שיש לה עמד לזכותה, אבל לא בגללו היא נבחרה". אהריש פחות ממלכתית: "התחלתי כערביית מחמד לענייני ערבים", היא אומרת. "העובדה שהייתי ערבייה שיחקה לטובתי: זה סקסי, וזה בסדר. אם זה מה שנתן לי את הדחיפה קדימה, אני מברכת. יום אחרי שהתקבלתי היתה בעיתון ידיעה: 'ערוץ 10 מציג - מגישת החדשות הערבייה הראשונה בישראל'. אבל זה רק השלב הראשון. אחרי שלושה חודשים הייתי צריכה להוכיח את עצמי כמו כל אחד אחר".

ג'וב חלומותיה הפך במהרה לסיוט. "נכנסתי למים העמוקים בלי לדעת לשחות. הייתי קמה בלילה, מתנשפת כאילו מתוך סיוט שאני לא מצליחה לקרוא מהטלפרומטר. מצאתי את עצמי בוכה כמעט כל יום, לא הצלחתי להתמודד עם הלחצים. לא היו לי פרופורציות, המצב-רוח שלי זז בבומים, למעלה ולמטה".

כעבור כשנה וחצי התפטרה אהריש. בתקשורת פורסם כי הסיבה המיידית היתה נזיפה פומבית שקיבלה מהעורכת הראשית טלי בן עובדיה בגין איחור להגשת מבזק. כיוון שלא יכלה לשאת את ההשפלה, ועל רקע מערכת יחסים עכורה וטעונה ממילא בין השתיים, החליטה לפרוש. "זו היתה החלטה של 'די, אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר, רוצה הביתה'", היא אומרת.

אהריש נזהרת בלשונה כשהיא מדברת על חברת החדשות, בייחוד אחרי הופעת האורח בתוכנית של דרוקר ושלח. קאמבק? "אני לא יודעת מה להגיד על זה. לא חשבתי שזה יקרה לנוכח איך שהדברים נגמרו. אני יודעת היום שהתנהלתי לא נכון בהרבה דברים שנבעו מחוסר בגרות נפשית שלי. אני מאוד אימפולסיווית ולוחמנית. רבתי כל החיים שלי כדי לפלס את דרכי ופתאום הגעתי למקום שבו זה לא עוזר. אני מצטערת על הרבה דברים שעשיתי לטלי ולראודור (בנזימן, מנכ"ל חדשות 10) ועל הדרך שבה זה הסתיים".

ואז שמענו בום

עד גיל 13 הספיקה אהריש להיקלע פעמיים לסכנת חיים. כשהיתה בת שש נפצעה בפיגוע. "לפני האינתיפאדה הראשונה ישראלים עוד היו עושים קניות בעזה. נסענו לשם שישי אחד לקנות דגים וחטפנו שני בקבוקי תבערה. ראיתי מישהו מתקרב למכונית שלנו עם משהו ביד. גלשתי מפחד במושב, אמא שלי אמרה 'לוסי שבי כמו שצריך', ואז שמענו בום. בקבוק אחד התפוצץ על גג האוטו והלהבות חדרו פנימה. בקבוק אחר נפל לאבא שלי בין הרגליים בלי להתפוצץ, והוא העיף אותו החוצה. אבא שלי סבל מכוויות ברגליים, בן דוד שלי סבל מכוויות קשות בכל הגוף. לי נשרפו קצת הגבות, ובעיקר נשארה הטראומה. שנתיים אחר כך התחלתי לצעוק, לבכות ולהקיא כששמעתי רעש. לפני זה הייתי ילדה שקטה, ומאז אני מדברת המון".

הפעם השנייה היתה בגיל 13, כשנאלצה לעבור ניתוח לכריתת שחלה. "גילו לי גוש של שני קילו על השחלה. היו בטוחים שזה גידול ממאיר, אבל התברר שזו רק מוטציה". ההשלכה המיידית היתה איך ללבוש בגד-ים כשצלקת ארוכה חוצה את בטנה ("התביישתי, היום אני כבר לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיה"), בהמשך עברה להתלבט על העמדתו של הדור הבא.

"במידה מסוימת, לא היו לי נעורים", היא אומרת. "הניתוח היה נקודת מפנה גדולה בחיים. הביציות ייגמרו לי כנראה בסביבות גיל 30 בגלל זה, אבל אני לא מרגישה את השעון הביולוגי. אולי כיוון שזה קרה לי בגיל 13 אף פעם לא דמיינתי את עצמי בתור אמא". ליתר ביטחון היא מתעניינת באפשרות להקפיא ביציות. "אני כל הזמן מתחילה בתהליך ואז חוזרת בי, זה הליך פיזי לא קל".

גם ההורים לא מקלים עליה בעניין זה, ופוסלים חתונה עם גבר יהודי - גם אם תישאר רווקה לנצח. "אני כבר נחשבת למלפפון רקוב, לא פורייה", היא מלינה.

למה בעצם?

"קשה למצוא חתן ערבי מוסלמי. ההורים אמרו לנו לא לשפוט בן אדם לפי מיהו ומהו, אבל תביאי הביתה חתן מוסלמי מלומד ממעמד טוב. אלה תנאי מכרז בלתי אפשריים. אני מכבדת ומממשת את רצון ההורים, אבל כשבחור ערבי מוסלמי פוגש אותנו, קשה לו להתמודד עם בחורה דומיננטית, אסרטיווית, שאומרת 'לא חביבי, לא כל מה שאתה אומר נכון, העיקר שאני אתחתן'. אני לא רוצה לגור בכפר מעל ההורים של בעלי, אם יהיה כזה. אני לא אוהבת שאנשים מחטטים לך בתחת, ועובדה שהשכנים בנצרת יודעים מתי נכנסתי לבית ומתי יצאתי ועם מי באתי ומה לבשתי. לא יודעת, אולי המוסלמים קוראי 'הארץ' ירימו טלפון, אבל זה בכל מקרה לא משהו שמטריד את שנתי".

את שנתה של אמה זה דווקא כן מטריד, והיא פועלת במרץ בנושא. "איזה שייח נתן לה לפזר משהו מול הבית נגד עין הרע. זה היה מסריח ברמות. אמרתי לה 'יופי, עכשיו הברחת אותם לחלוטין, מי יבוא הנה עם הריח הזה?'"

בברים בתל-אביב מתחילים איתה לא מעט. היא מעדיפה לטפח מערכות יחסים משמעותיות, אבל זה לא כל-כך עובד. "הקשר הכי ארוך שלי נמשך כמה חודשים, עם מישהו שהכרתי בכותרת. זה היה ניסיון שלא צלח".

מאז עברו כבר ארבע שנים, אין סיכוי שתתפשרי על יהודי?

"אין טעם. מה, הוא יבוא לאמא שלו ויציג כלה ערבייה מוסלמית? גם עם ההורים שלי לא קל להתמודד".

רק נישואי תערובת יביאו שלום.

"אני מונעת את זה מעצמי כי זה הדבר היחיד שההורים שלי ביקשו ממני, ואם זה במחיר שלא אמצא אף פעם פרטנר - אז לא אמצא".

סקס לפני החתונה?

"בוא לא נדבר על זה".

היא מודעת לשמועות על רומן לכאורה בינה לבין יורם בינור, 55, לשעבר כתב הערבים של ערוץ 2 ובהווה שחקן בטלנובלה "חשופים". "מרכלים על זה כבר כמה שנים. הכרנו כשעשיתי עליו עבודה לכותרת בנושא אובייקטיוויות עיתונאית. אנחנו חברים בנשמה, אבל לא ברמה רומנטית, ואם אנשים רוצים לייחס לזה מערכת יחסים, שייחסו".

ימנית אוהדת בית"ר

הדור של אהריש לא צמח בוואקום. "קלרה חורי, קייס נאשף וג'ו סוויד (כולם שחקנים) הם מבחינתי פורצי הדרך", היא אומרת. "במגזר הערבי הם נחשבים לברנז'ה תל-אביבית, חושבים שהם התייהדו ונהיו שינקינאים. ראיינתי אותם לפני שנתיים, וכולנו כעסנו שרואים בנו משת"פים. אבל גם מכרם חורי ומוחמד בכרי לפניהם, כל אחד נלחם את המלחמה שלו".

החודשים האחרונים זימנו לאהריש את המלחמה שלה. "תודה שהזכרתם בהצעות החוק הסובלניות שלכם לכל ערביי המחמד ולערבים המשתכנזים שלרגע שמו בצד את 48' מה המקום שלנו, ותודה שלימדתם אותי נכבה מה היא", פנתה לפני כשבועיים לח"כים הימניים ולמתלהמים למיניהם, בטור האורח שהגישה אצל שלח ודרוקר. היא כמובן צינית, אבל רק למחצה. "ההורים שלי אף פעם לא דיברו על 48', וכיוון שלמדתי בתיכון יהודי גם שם לא דיברו על זה. ממה שהבנתי, המשפחה הקרובה שלי לא עברה את הנכבה ולא חוותה איזו טראומה, אבל היום אני יכולה להבין את המשמעות הקולקטיווית של זה".

בתור ילדה היא זוכרת שאפילו נטתה ימינה בדעותיה הפוליטיות. "אני ערבייה שגדלה אצל מרוקאים. זה הכי גרוע, זה ללמוד את השטיקים הארד-קור, פיוז מאוד קצר. הייתי מוסלמית וימנית, אוהדת בית"ר. התקשורת האכילה אותי שערבים זה חרא, וכיוון שגרתי בעיירת פיתוח שרוב תושביה ליכודניקים איכשהו זה חילחל".

המפנה נרשם בראשית העשור, כשעברה לירושלים. "ידיד לקח אותי לראות את הגדר באבו טור. הרגשתי כמו טרומן, כשהוא מגיע לקצה האופק בסרט 'המופע של טרומן': פה זה נגמר, ואני לא יודעת מה יש בצד השני. זה הציק לי מאוד". באותה תקופה גם נחשפה בראשונה לשגרת המחסומים. "אותי לא היו מעכבים כי אתה יודע, לא רואים עלי. אבל על כביש 1 ראיתי פעם איך הורידו ערבים מטרנזיט, העמידו אותם עם הפנים לקיר וכיוונו אליהם רובה. אז הרגשתי שאין בנאדם שזה מגיע לו ונפל לי האסימון. אבל אי-אפשר להתעלם גם ממה שהפלסטינים עושים".

בעקבות זאת גם החליטה שהיא רוצה לעסוק בתקשורת. "הבנתי שיש הרבה דברים שלא מספרים לנו עליהם. גם ידעתי שיש לי יתרון, כיוון שהסיפור שלי מיוחד. זה שאני ערבייה עם עברית מעולה מאפשר לי להיות רואה ובלתי נראית בשני הצדדים. למשל עליתי פעם למונית, השיחה עם הנהג גלשה לפוליטיקה, והוא אמר 'הערבים האלה, צריך להרוג אותם'. אחרי זה הוא שאל אותי: 'מאיזו עדה את? מרוקאית? תוניסאית?' כשאמרתי שאני ערבייה, הוא אמר 'אין מצב', אבל קלט שוואללה, אפשר לדבר איתם, הם לא כאלה מפחידים".

את נהנית ממשחק הזהויות הזה.

"זה מצחיק אותי. איך ערבי נראה? יש קרניים? זנב? אז אני לא נשמעת, אוקיי, אין לי מבטא. אבל אני לא יודעת מה זה להיראות ערבי. ברחובות נצרת יש המון בחורות שאני חסודה לידן. לאבא שלי יש עיניים ירוקות, הכי פולני לפי ההגדרות האלה. וגם ביפו יש מלא ערבים שמדברים בלי מבטא".

אבל זה עובד רק עם ערבים מסוג מאוד מסוים: שערביותם לא ניכרת, "משוכנזים". משלבים אליטה קטנה מתוך המיעוט כדי שיוכלו להמשיך לדרוך על כל השאר.

"תוך כמה שנים גם זה ישתנה. אנחנו חיים בחברה לא סובלנית, ומבטא ערבי לא עובר טוב מסך. זה כמו שבהוליווד ישראלי בלי אנגלית פרפקט יתקבל רק לתפקידי מחבלים. לכן זו טעות שבמגזר הערבי מלמדים עברית מכיתה ד' ולא מכיתה א'. ואולי אנחנו, הערבים שקל לבלוע, עושים את הצעד הראשון ופותחים לאחרים את הדלת. רוצה לקרוא לי ערבושית? אין בעיה. אבל הערבושית הזאת מצליחה לשבור לך סטריאוטיפים יותר מכל לא-ערבוש. הימין לא אוהב אותי על דעותי השמאלניות, הערבים לא אוהבים אותי על ההתבטאויות הציוניות".

מי כן אוהב אותך?

"אני שלמה עם עצמי. רוצים - תפדלו, לא רוצים - מע-א-סלאמה".

כשהיית כתבת בשטחים, לא חשבו שמכרת את עצמך כדי להיות בטלוויזיה?

"בהתחלה זה היה, 'יואו איזה ערבית יש לך'. כשאמרתי שאני ערבייה היו כאלה שאמרו איזה יופי, יש לנו קול ומי שיעביר את המסר שלנו, והיו כאלה שלקחו צעד אחורה, איך ערבייה עובדת בתקשורת הישראלית. לחלק יש פחד רדיפה, חשבו שאולי אני סוכנת שב"כ שבאה לעקוב אחריהם. היה עלי עליהום בערוץ 10 כי אמרתי 'מחבל' בשידור. קיבלתי טלפונים, 'איך את מעזה' ו'אל תשכחי מאיפה באת'.

"למה אני נחשבת למשתפת פעולה - כי אני מצליחה? כי אני יכולה להסתכל על זה ממקום אחר? אולי לפני שמתקנים את החברה המעוותת שבה אני חיה, אני אתקן את עצמי, את החברה הערבית? זו חברה חולה, מנסה להסתיר הכל. כל כך עסוקים בבעיה הפלסטינית ששכחו הרבה בעיות: את מעמד האשה, שעדיין יש רצח על כבוד המשפחה, שהומוסקסואלים לא מסוגלים לצאת מהארון, בגידות, גירושים, התעללות במשפחה. אני עדיין שומעת בחורות שלא יודעת מי הן מבחינה מינית. מין הוא כזה אישיו גדול במגזר הערבי שאסור לדבר על זה עד שמתחתנים. בחורה מגיעה לליל הכלולות ולא יודעת מה הבחור אמור לעשות".

בניגוד לערבים רבים בני דורה, היא לא מגדירה את עצה כפלסטינית. "התחושות הלאומיות שלי הן של ערבייה-ישראלית. אני מזדהה עם הסבל הפלסטיני, אבל אני לא חלק ממנו. לי יש פה סבל אחר: אני לא מקבלת את הזכויות שמגיעות לי כאזרחית ישראל, למשל תנאים במשכנתה, כי לא עשיתי צבא, תשתיות בכפרים. כשאני נוסעת לנצרת, אני רואה ביוב זורם ליד הבית של המשפחה שלי".

מה יותר חשוב לך, הקריירה שלך או עתיד המגזר?

"יותר חשוב לי המותג לוסי אהריש. המגזר הערבי לא משלם לי משכורת. זו בראש ובראשונה המלחמה האישית שלי, אבל היא מסייעת בתורה לחברה שלי".*

סגנון: לימור זוהר שביט | איפור: חן אלקבץ | ביגוד: קסטרו, זארה, mareki neko



לוסי אהריש. אם לא פותחים לי את הדלת אכנס דרך החלון, ואם גם הוא סגור - מהארובה


מחופשת לאסתר המלכה. קבלת שבת בגן ואחרי זה עיד אל-פיטר בנצרת

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 לוסי, צפיתי בסרט עלייך של עמנואל רוזן- לא מזוהות. יניב בן חנן
  • 22:14
  • 13.10.11


ריגשת אותי מאד, זה היה סרט ממש ממש חזק. סרט ממש מדהים. באמת כל הכבוד לך. יש לך סיפור חיים מורכב ומדהים.

שיהיה לך יום נפלא.

יניב.

02 גם אני צפיתי בסרט של עמנואל רוזן - לא מזוהות.. ערבי ישראלי מהדרום
  • 00:55
  • 14.10.11

אני חייב להגיד לך שיש לך דעות קדומות על ערבים. ציפיתי ליותר ממך במיוחד לאור העובדה שאת נולדת כערבייה (ולא משנה לי מה ההמשך).
את אומרת שאם את מתחתנת עם ערבי את מתגרשת אחרי חצי שנה או שנה עם ילד. מאיפה את בטוחה בדבר זה? ומי אמר שאם היית מתחתנת עם יהודי לא היית מתגרשת אחרי שלושה חודשים הרי אחוז הגירושין בחברה היהודית והמערבית בכלל אחוז הגירושין הוא מהגבוהים בעולם.
בקטע אחר את אומרת שאת מחפשת אדם ליברלי, משכיל, עובד בעבודה טובה.... יש לי שאלה אלייך: חסרים ערבים עם התיאורים האלו? אני לא חושב.
והכי גרוע יד לך דעה קדומה לגבי הבעלים הערבים, כמו כל היהודים. חבל לי מאוד על כך. מי אמר שבעלים ערבים לא מכבדים את נשותיהם ולא נותנים להן שוויון ועצמאות וחופש? מי אמר לך שאת תצרטכי להגיד לו "أمرك يا سيدي" כן אדוני.
אני מאוד מחבב ומצדיע לך על שפרצת את דרכך בתוך המיינסטרים הישראלי ומקווה שיבואו המון אחריך באותה דרך. אבל ציפיתי ליותר ממך ושתהיי הקול ההדדי לשני הצדדים.
בהצלחה
ג'יהאד - רהט

  •   סחטיין גבר, תגובה לעניין. אסף
    • 22:57
    • 06.12.12

    נהנתי לקרוא את תגובתך.
    יכול להיות שאתה החתן המתאים ? חח
    אני חושב שכוונתה לגבי חוסר כבוד האישה, היא שהתופעה כנראה נפוצה באופן יחסי אצל הערבים.
    בוודאי שיש גם אחרים, אני בטוח שאתה למשל לא תתייחס בחוסר כבוד לאשתך.

    גם לי יש הערכה ללוסי, על היותה פורצת דרך, על איך שמביעה את דעותיה האמיתיות, ומייצגת את המגזר בכבוד.

    גם אני כמוך, מאמין שהיא צריכה להתחתן עם מוסלמי, בעיקר בגלל ההורים, וגם כי בכל זאת יש פה בעיתיות מסויימת, לשני הצדדים. אני בטוח שהיא תמצא גבר מתאים.

    ורק הערה אחרונה: אני בעצמי, יהודי -דתי לאומי, ימני בדעותי.

    שיהיה לה בהצחלה.

03 לוסי!!! רעיה
  • 18:27
  • 14.10.11

גם אני צפיתי בסרט ׳ לא מזוהות׳ וקראתי גם את הכתבה כאן.. את פשוט מדהימה!!! נהניתי מאד לשמוע אותך, אני מאחלת לך שתצליחי ושיהיו לך חיים מאושרים!!  

04 אני לא יודע אם זה מחוץ לחוק אבל אותך אני אוהב ! תמשיכי להצליח ולהיות נורמלית  (לת) רמי (לא ראמי)
  • 21:28
  • 05.08.12

05 כל אחד והדעה שלו יוסף-לא יוסי
  • 17:10
  • 25.01.13

לוסי נשמה אהבתי מאוד את רוב מה שאמרת ואני כערבי גאה מאוד במישהי כמוך. אם אנחנו רוצים להיות ריאליים במדינה זו ובמצב הכל כך מסובך שנמצאים בו הערבים מבחינתך זהותינו והיחס הגזעני-אפליה וכיו....... אז אנחנו צריכים לעשות כמוך ולהפסיק לקטר על מצבנו ולנסות לעשות בשביל החברה שלנו בכל מיני תחומים וזה עדיף כמובן על ההתבכיינות. מצד שני שום דבר לא נותן לאנשים לגיטימציה להתנהג כך כלפי ערבים וכמובן כולל כל הסטריאוטיפים (שאגב גם לוסי מושפעת מזה בעקיפין-אבל אני יכול לסלוח לה בגלל שהיא גדלה בתוך החברה היהודית ובכלל דימונה).
לוסי נשמה כנראה שאת חיה בבועה הישראלית וגם היא הושפעה מתהליך הסוציאליזציה הלא מרוסן של חברה זו שהיא מאוד רחוקה ממה שגלנו עליו אנחנו הערבים .......אבל זה בכלל לא מונע מלהשתלב בה ולנסות להצליח ובמקביל לעזור לערבים וללא לשכוח מאיפה באנו אלא להיפך לתת לבני דודינו לראות את היופי בחברה הערבית וכל מה שיפה בה בניגוד לתקשורת שמקובעת על דעות קודמות ותמונה מצב של שנות ה70.
לא רציתי להרחיב עוד אבל נראה לי שנתתי חלק קטן מהשקפתי על הנושא והכי חשוב זה ללוסי ................אני אומר(גאים בך נשמה)

06 לוסי זונה עומר
  • 19:14
  • 30.01.13

היא תמיד תהיה הזונה של המערכת כולה היא מיתימרת להיות הערביה הכיאילו חברמנית אך בתוך תוכה היא היתה מתה שאנחנו נעוף מיפה וגם אם יהיה גטו שני זה ישמח אותה עד מאוד.אזזזז שלא יעבדו עליכם!

  •   אתה טרול. עוכר ישראל שרוצה להתסיס ולייאש. ערן
    • 00:49
    • 20.02.13

    כל ימני שפוי יאחל לה בהצלחה. ימני קיצוני אולי יחשוד בה ולא יחבב אותה, אבל התגובה שלך היא תגובה של שמאלני קיצוני או ערבי קיצוני שרוצה להתחזות לימני ולהכפיש את החברה הישראלית.
    לוסי, בתור ימני, תזכרי שאנחנו רוצים שלום לא פחות מהשמאלנים! ההבדל הוא שאנחנו רוצים מדינה יהודית עם זכויות אזרח מלאות לערבים (כמובן), והם רוצים מדינת כל אזרחיה שתוביל אותנו בעתיד למדינה ערבית. עוד מדינה ערבית בה לא יהיו בדיוק זכויות מלאות ליהודים, בלשון המעטה...

  •   הוא בטח ערבי וקוראים לו עומאר קובי
    • 11:29
    • 22.06.14

    צריך הרבה אומץ מצידה של לוסי לומר את מה שיש לה לומר כי היא מסתכנת בהבעת הדעות האמיצות שלה.

07 לוסי זונה עומר
  • 19:14
  • 30.01.13

היא תמיד תהיה הזונה של המערכת כולה היא מיתימרת להיות הערביה הכיאילו חברמנית אך בתוך תוכה היא היתה מתה שאנחנו נעוף מיפה וגם אם יהיה גטו שני זה ישמח אותה עד מאוד.אזזזז שלא יעבדו עליכם!

08 תגובה מסאלחה מחמוד
  • 15:14
  • 03.03.13

לוסי את גדולה זהו הדבר שיעצבן את בני דודינו הם רוצים שנהיה רועי צאן ועובדי בניין

09 ראיתי אותך בתכנית מדברים על זה שמואל
  • 15:53
  • 04.04.13

מצא חן בעיני את ההגשה שלך בתוכנית
אשמח לדבר איתך

10 אין עלייך עופרה לוי
  • 18:00
  • 19.10.13

לוסי את בן אדם מרשים לכל הדעות. את כנראה סנונית של שפיות בחברה הערבית. את גם יפה וגם אופה ואת תוצר מקסים של הורייך, אנשים אמיצים שחושבים באופן עצמאי. הייתי רוצה להיות חברה שלהם.
את ראויה לכל הכבוד! המשיכי להיות ערביה שפויה וגאה כי יש על מה!
באהבה רבה,
עופרה

11 ממש חמודה. כן ירבו.  (לת) אבי
  • 17:11
  • 05.02.14

12 לוסי שמאלנית מניפולטיבית  (לת) אלי
  • 10:48
  • 11.03.14

13 תסמונת סטוקהולם קוראים לזה. פלסטינית בלי בעיית זהות
  • 19:20
  • 07.07.14

טוב, רואים שיש לה בעיית זהות חמורה.
אם גב' הריש היתה מסתכלת על הסכסוך יותר לעומק, מנקודת מבט היררכית פוליטית, היא היתה יורקת לעצמה בפנים.
תספרי לי עוד עד מעמד האישה הפלסטינית בישראל, על הומוסקסואלים פלסטינים בישראל, בעיות דיור, חינוך. לא כולם בחרו להיות "ערבים טובים" ולא לכולם יש משכורת ארבע ספרתית בסוף החודש. הפלסטינים בישראל חיים בשני מעגלי דיכוי, אם לא שלוש. ואי אפשר לנתק בעיות חברתיות מבעיות פוליטיות, עד כמה שתנסי.
כל ההתעסקות הזאת בלצאת "בסדר", ו"אני לא כמו הערבים הברברים", מול החברה הישראלית מוכר, זה מעיד על בעיית זהות, רק שאצל לוסי זה כבר נמצא במימדים מאוד חמורים.
היא פשוט בן אדם מתנשא, מקבע סטריוטיפים שהם לא נכונים בעליל, ופשוט עוזרת לליבון פני המדינה, שבהזדמנות הראשונה, אם היית בחורה לא משכילה מהשכונה המזרחית בירושלים, היתה טורקת לך את הדלת בפנים, תרתי משמע.
אז גב' הריש, בחיים לא תשתלבי בחברה הישראלית, ובחברה הפלסטינית יש מספיק בחורות משכילות ואינטלגנטיות, (מה שאין לך כי אינטלגינטיות זה גם היכולת לנתח את המציאות כפי שהיא) שיוכלו לעזור בחברה, ומן הסתם לא מבורך בך.