מדינה בריאה היתה פותחת השבוע בהליכים נגד אלי ישי. ישי לא יבין את מהות הטיעון. הוא יתרעם בלב שלם, כי הוא, ורבים מדומיו (בלי הבדל דת, סיעה ומוצא) מורגלים ל"שיטה". השיטה מושרשת בהם עמוק עד כדי כך, שאיש מהם כבר לא מזהה בה את הפסול. למיטב הבנתם, ראוי וסביר שסגן ראש הממשלה יכתוב לשופט - אני ממליץ לא להרשיע. זוהי לא רק החוצפה הש"סניקית, זו דרכו של עולם. הבעיה, בעיניהם, היא בנו. אנחנו, בעיניהם, פשוט לא מבינים שככה עובדת דמוקרטיה, שאנשים משפיעים אין להם ברירה אלא להפעיל את השפעתם למען אנשים שעוזרים להם לשמר את משפיעותם. מדי פעם אנחנו זוכים להציץ לרגע אל הקרביים של השוליים של השיטה. ומה אנחנו עושים עם הממצאים? שום דבר מלבד להיעצב ואז להשכיח. נדמה לנו שצעקה או הפגנה, כבר לא יצליחו לשנות.

התייאשנו. לכן הסערה התקשורתית סביב השופט משה דרורי דעכה תוך יממה. ולכן חלקו של אלי ישי בסיפור חלף מולנו בחלקלקות יחסית. אולי באמת הטמענו את השיטה גם אנחנו. אולי גם בעינינו מחיר הדמוקרטיה הוא שאברך מיוחס, שדרס קופאית, הפקיר, התכחש, נתפס נוהג בשלילה, וגם גונב, זכאי להפעיל את מנגנוני הכוח והלחץ והעסקנות הדתית בשירותו וגם ראוי להתחמק מהרשעה, ואפילו יכול להתמנות למשרת דיין ולדון את כולנו. אם רק מצא את כנפי הפטרון המתאים.

ראשית הסיפור בספטמבר 2008, כששופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, החליט שלא להרשיע אברך שסירב לשלם דמי חניה ודרס את הקופאית. המעשה הונצח במצלמות האבטחה. מנהיג ש"ס אלי ישי, אז סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת, ביקש מהשופט דרורי להימנע מהרשעה "שעלולה לקטוע את עתידו הרבני והציבורי" של האברך.

כשאלי ישי כתב לשופט "אני ממליץ" על נייר מכתבים של "סגן ראש הממשלה", הוא הילך עליו אימים. בתום לב או במכוון, הוא התערב בהליך משפטי, הוא שלח איום מובלע שעלולה להיות לו משמעות על עתידו של השופט. אלי ישי ייתמם. זו השיטה בעיניו. כל כך הרבה ידיים רוחצות ידיים, לא פלא שהכנרת נשאבת למצולות הקווים השחורים.

גם השופט משה דרורי לא מבין מה הבעיה. אבל האמת היא, שאילו היה דרורי חורץ גורלות במקום אחר, אילו היה מנהל חדר מיון בבית חולים לדוגמה, והיה מפעיל את שיקול דעתו באופן כל כך בלתי סביר ובלתי מידתי, בשעה שמתחוללים סביבו ניסיונות השפעה מובהקים מצד גדולי השררה - לעניות מחשבתי הלא משפטית, ייתכן שהוא עצמו היה מסתכן בהרשעה ובמאסר. זוהי תחושתי הפרטית. בית המשפט היה כותב עליו כי מאדם במעמדו נדרשת נורמה חמורה משל האדם הסביר. במיוחד כשמגיע מכתב "המלצות" מסגן ראש הממשלה. ויש להזכיר גם את צו איסור הפרסום שהוציא דרורי על זהותו של האברך הדורס - צו תמוה ופסול שעל העיתונות להיאבק בו בנוקשות חסרת פשרות.

מערכת המשפט, בחזותה המאופקת והאלגנטית לכאורה, נדמית בעינינו כנגועה פחות בשיטה. כנראה שהיא באמת פחות נגועה. אבל פחות זה לא מספיק. מדי פעם אנחנו נשרטים מרסיסים המעוררים חשד סביר, שגם בחממה הזו יש נגעים של לכלוך, איים של גזענות, ובוודאי כתמים של ניתוק. בעיקר חורים בשיקול דעת יש בה, ומעט מדי מידתיות. אנחנו הנתינים נאלצים להסתפק בהצצות חפוזות. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, אבל כנראה שחשוך מדי באקלים שלנו. לא פלא שאנחנו מאבדים אמון.

לא בלתי סביר שמשה דרורי היה מתמנה שופט עליון. ולא בלתי סביר שיש שופטי עליון שחושבים כמותו. ושאולי אפילו מכהנים שופטי עליון שמקבלים טלפונים מלשכות נבחרי ציבור. אולי זה מחיר השיטה בעיניהם. במקרה לגמרי, בפעם האחת הזו, נחשפנו.

כאלה אנחנו. אלה סגני ראש הממשלה שלנו. זו הדמוקרטיה שלנו. לפעמים גם אלה השופטים שלנו. זה לא מגיע לנו. ואולי זה כן מגיע לנו, עונש על האדישות. מצבנו יילך ויחמיר. אבל בתל אביב מפגינים כנגד עקירת עץ. מפגינים בעירום נגד חוק קסדות לנהגי אופניים. על כל היתר כבר לא באמת מנסים למחות. הרמנו ידיים.

חובת היועץ המשפטי לממשלה לזמן מייד את אלי ישי ולהרביץ בו תורה על הפסול שבהתערבויות בהליכים משפטיים. גם מערכת המשפט מוכרחה להתנער מהתערבויות שכאלה באופן מעט פחות מעודן. והתקשורת צריכה לשכוח לאט יותר. השיטה לא נפלה עלינו מהשמים. אפשר לשנות אותה.

ישי. כשהוא כותב לשופט ''אני ממליץ'', הוא מהלך עליו אימים, ירצה או לא