אם לא יהיו שיבושים יוצאי דופן, בעוד תשע שנים לכל המאוחר תואר עקבה באמצעות חשמל שיופק בתחנת כוח גרעינית. ולא רק עקבה. ממשלת ירדן מודעת לתלות הממלכה באנרגיה ממקורות חוץ וראשיה נחושים לשנות את המצב. לפי התכנון, עד 2030 תוכל תחנת הכוח הגרעינית, שתמוקם במרחק כמה קילומטרים מעקבה, לספק 30% מהביקוש לחשמל במדינה ואף תייצא אותו למדינות שכנות. בהמשך מתכננים הירדנים להקים עוד שלושה כורים. אבל מול פקידי הממשל ההחלטיים, יש הטוענים שהסיכונים הבטיחותיים, הסביבתיים והפוליטיים, מחייבים השקעה במקורות אנרגיה אחרים - אור השמש והרוח.

את ההצהרה הפומבית הראשונה על כוונות ירדן לפתח גרעין אזרחי השמיע המלך עבדאללה בראיון ל"הארץ" בינואר 2007, דבר שעורר הדים במדינתו ומחוץ לה. לירדנים יש סיבות טובות לדאוג למשק האנרגיה הלאומי. לפי הערכות, מוציאה הממלכה כחמישית מהתוצר המקומי הגולמי על קניית אנרגיה. היא מייבאת משכנותיה כ-95% ממקורות האנרגיה האלה, רובם המכריע נפט וגז טבעי. צורכי האנרגיה של ירדן גדלים, אך התלות הכלכלית ביבוא מעכבת את הפיתוח הכלכלי.

בנוסף, חשופה אספקת הנפט לירדן למשברים פוליטיים. עד מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, נהנתה ירדן מאספקה קבועה של נפט זול מעיראק. גם הזינוק במחירי הנפט במחצית הראשונה של 2008 זירז את המאמצים למציאת חלופות זולות.

בדצמבר העריך יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית בירדן, חאלד טוקאן, שהקמת תחנת הכוח הגרעינית תעלה שלושה מיליארד דולר (נציגי הוועדה סירבו להתראיין לכתבה זו). ההוצאה הגדולה תשתלם לדעתו, כי ייצור חשמל מגרעין יעלה 3-8 סנטים אמריקאיים לקילו-ואט בשעה (קוט"ש), לעומת 18 סנטים לקוט"ש בתחנות הכוח הנוכחיות, הפועלות על נפט וגז. לכן, ירדן רואה באנרגיה הגרעינית מנוף ליצירת מקומות עבודה, לעלייה ברמת החיים ולהקלה על תקציב המדינה.

התלות באנרגיה מיובאת אינה הסיבה היחידה לפיתוח פרויקט הגרעין. "כל עלייה במחירי הנפט משפיעה קשות על היציבות הפנימית", אומר אסף דוד, מומחה לירדן במכון דייוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "אם הכלכלה הירדנית תוכל להקטין את ההוצאות העצומות האלה באמצעות אנרגיה זולה וזמינה, ירדן תוכל להפגין עצמאות יתרה במדיניות החוץ שלה".

מועדון יוקרתי

מקבלי ההחלטות הירדנים תולים תקוות בפרויקט הגרעין בעיקר בגלל מצבורי האורניום הגדולים שבהם התברכה הממלכה. להערכתה של ממשלת ירדן, מתחת לקרקע שלה יש לפחות 115 אלף טונות אורניום - החומר הדרוש להפעלת כורים ולייצור חשמל בהם - כלומר, כ-2% מהאורניום בעולם. טוקאן אמר בראיון שפורסם במאי, שתחנת הכוח המתוכננת תזדקק רק ל-140 טונות אורניום בשנה. חלק מהכמויות העודפות של החומר היקר, הוסיף, מתעתדת הממלכה לייצא.

לכן, אין פלא שגם שחקנים בינלאומיים לוטשים עיניים אל האוצר הצהוב. תאגיד האנרגיה הגרעינית הצרפתי "ארווה" (Areva) כבר החל בחקר משותף של המשאב במרכז המדינה. המכרה הראשון מתוכנן להתחיל לפעול ב-2012 ולהפיק כ-2,000 טונות אורניום בשנה. נחתמו גם הסכמים לשיתוף פעולה ומזכרי הבנות עם ארה"ב, רוסיה, סין, קנדה, בריטניה, צרפת ומדינות אחרות. מתנהלים דיונים גם עם בלגיה, ארגנטינה ואף עם פקיסטאן.

בניגוד לישראל, ירדן חתומה על האמנה הבינלאומית למניעת הפצתו של נשק גרעיני, ולכן אינה מנועה מפיתוח פרויקט גרעיני לצורכי שלום. היו"ר היוצא של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מוחמד אל-בראדעי, אף נתן את ברכתו ליוזמה הירדנית, כשביקר במדינה אשתקד.

הקמת תחנת כוח גרעינית תצרף את ירדן למועדון יוקרתי המונה כיום 30 מדינות, שמפעילות 436 כורים גרעיניים להפקת אנרגיה ומקימות 49 כורים נוספים. עד כה אין אף מדינה ערבית המפעילה תחנת כוח גרעינית, אבל תוכניות להפקת אנרגיה גרעינית מקודמות בלפחות 12 ממדינות אלה.

"באזור מסוכסך, שבו אין אמון בין מדינות שכנות, כל כור גרעיני שייבנה יגדיל את המתח", מזהירה מנהלת קמפיין הגרעין של ארגון "גרינפיס" באזור הים התיכון, שרון דולב. "באזור שלנו, תמיד צריך להניח שפנייה לאנרגיה גרעינית לא קשורה בהכרח לצרכים של אספקת אנרגיה".

עם זאת, ירדן נהנית ממוניטין של מדינה יציבה וידידותית לשכנותיה. גם מבקרי תוכנית הגרעין שלה אינם חושדים בטוהר כוונותיה, או בכך שיש לה כוונה סמויה לפתח נשק להשמדה המונית.

לצד סימני השאלה הפוליטיים-האזוריים שמעלה פרויקט גרעין, חלק ממבקרי הפרויקט מוטרדים מההשלכות הסביבתיות של ייצור חשמל מגרעין: חשש מדליפת קרינה, זיהום קרקע ומי תהום, וכן הכמות האדירה של מים שיצרוך כור גרעיני.

תומכי האנרגיה הגרעינית נוהגים לציין שאחד מיתרונותיה המרכזיים הוא פליטה נמוכה מאוד של פחמן דו-חמצני - התורם להתחממות הגלובלית - בהשוואה לתחנות כוח המתבססות על נפט, פחם וגז טבעי. אבל כבר ב-2002 הזהיר הארגון הסביבתי "ידידי כדור הארץ" מפני פיתוח אנרגיה גרעינית בירדן. "זה לא ?ירוק'", אומר מנהל סניף הארגון בירדן, מונקת מהייאר, "גם אם אין כלל פליטות (פחמן דו-חמצני), זה לא נותן לאנרגיה הזאת ?גרין קארד'", בשל שלל ההשלכות הסביבתיות הצפויות.

"ירדן מדינה קטנה וכל בעיה גרעינית תפגע באוכלוסייה כולה, אלא אם ההחלטה הנכונה תתקבל", אמר בספטמבר מנהל הארגון הירדני "החברה הסביבתית", אחמד אל-קופאחי.

הטיפול בפסולת הגרעינית שייצר הכור הוא אחת הבעיות הקריטיות. "בדרך כלל מטמינים אותה", אומרת דולב מ"גרינפיס", "(אבל) החומר הרדיואקטיווי דולף בדרך כלל ותמיד יש סכנה לפגיעה במי תהום. מה שהכי חמור הוא שאין פתרון - הפסולת נשארת מסוכנת עשרות אלפי שנים".

ברברה ג'אדג', יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית בבריטניה, שהובילה את המגעים לחתימת הסכם שיתוף הפעולה עם ירדן, סיפרה בהרצאה בתל אביב בדצמבר, שהפתרון המוצלח ביותר שנמצא עד כה, הוא בניית מתקן תת-קרקעי עמוק ואטום שיחזיק את הפסולת הרדיואקטיווית "לכאלף שנים", כדבריה. "זו לא ה-תשובה", אמרה, "זו תשובה".

בוועדה לאנרגיה אטומית בירדן הוצע למחזר 97% מהדלק הגרעיני שינוצל בייצור החשמל בכור, כך שניתן יהיה להפיק ממנו דלק גרעיני חדש במקום להטמינו. עם 3% הנותרים, בהם פלוטוניום קטלני, יהיה צריך להתמודד בדרך אחרת.

חלומות וספקות

לנוכח כל אלה טוענת קירסטן נוימן, לשעבר מומחית לבטיחות אנרגיה במכון הבינלאומי למנהיגות של אוניברסיטת האו"ם, שבחירה באנרגיה גרעינית היא פתרון "שגוי לחלוטין ולוקה בראייה קצרת טווח". לעמדה זו מצטרף ד"ר עודה אל-ג'יוסי, ראש הסניף המזרח תיכוני של "האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ולמשאבי הטבע". "הייתי בוחר באנרגיה סולארית לפני אנרגיה גרעינית", אמר.

בסקר שפורסם בנובמבר, הביעו 58% מהמשיבים הירדנים תמיכה בהקמת תחנות כוח גרעיניות. אבל במקביל, 76% אמרו שיש לשים דגש רב יותר על הפקת אנרגיה מאור השמש ומהרוח. "מי שישקיע היום באנרגיה הזאת יהיה הזוכה של מחר", אומר מהייאר מ"ידידי כדור הארץ", "את הכסף שמוציאים על אנרגיה גרעינית יכולים היו להוציא על אנרגיות מתחדשות". בפועל, תוכנית ממשלת ירדן היא שעד 2020 יגדל ל-10% שיעור האנרגיה המופקת ממקורות מתחדשים, לעומת 1% כיום.

לצד טענות סביבתיות, מושמעות בירדן השגות על חוסר התאמתה של רשת החשמל הלאומית לתחנות הכוח המתוכננות ועל כך שכמות האורניום, אחרי הכל, תאזל בעתיד. יש גם ספקות באשר ליכולת הממלכה לממש את החזון בלוח הזמנים שנקבע. "אין להם שום ניסיון בתחום, אין להם מחקר ופיתוח, אין להם את המומחיות הדרושה", טוען מומחה מהמרכז למדיניות בינלאומית לאנרגיה וסביבה באוניברסיטת טקסס שבאוסטין. הוא ביקש ששמו לא יפורסם בגלל רגישות הדברים.

ייתכן שניתן להסביר את המוטיווציה שמניעה את הפרויקט, באמונה של הירדנים שבאנרגיה גרעינית טמון מענה משמעותי לבעיית המים החריפה אתה מתמודדת הממלכה המדברית. תחנת הכוח הגרעינית עתידה להיבנות בקרבת הים האדום, בעיקר בשל הצורך בכמויות מים אדירות לקירור הכור. חלק ניכר מהאנרגיה שיפיק ישמש את מתקני התפלת המים המתוכננים להיבנות בסמוך ושצורכים חשמל רב.

יתר על כן, טוקאן מהוועדה לאנרגיה אטומית ובכירים אחרים קושרים בין הפרויקט לבין התוכנית השאפתנית לא פחות של כריית תעלת הימים. לפי דיווחים בירדן, כל ארבעת הכורים, המתוכננים להיבנות ב-30-35 השנים הקרובות, יוזנו במים מתעלת הימים ובתמורה יספקו חשמל לתעלה לצורך שאיבת המים והתפלתם.

גם תומכי תוכנית הגרעין וגם הספקנים מסכימים בנקודה אחת - על ירדן לצמצם משמעותית את תלותה במקורות האנרגיה המסורתיים, ולפתח מקורות חלופיים. עד שזה יקרה, מהשמש ומהרוח ייהנו בעיקר התיירים המשתזפים בחופי עקבה. עד שהגרעין יגיע לשם, יעבור, כנראה, לא מעט זמן.

עמאן מוארת בלילה. לפי התכנון, עד 2030 תוכל תחנת הכוח הגרעינית שתיבנה ליד עקבה לספק 30% מהביקוש לחשמל בירדן