בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבי סליחה מאת סופרים | אמילי דיקינסון / איך פגעתי בו

תגובות

1861

הו, איך פגעתי בו (אולי לא רצה שאחשוף את האמת). דייזי, דייזי פגעה בו, היא הכופפת את חייה הקטנים אליו, שוקעת מיום ליום, רק מייחלת למשימה, לעשות משהו למען אהבתו, איזו שטות שלא תעלה על הדעת רק כדי לרצות אדון זה. אהבה בלי מצרים מפחידה אותה, מציפה את לבה הקטן, מרוקנת את דמה, ומפקירה אותה לזרועות הסערה - כולה חיוורת ולבנה - דייזי - שלא מיצמצה ולו פעם אחת משך אותה פרידה נוראה - החזיקה בכוח כדי שלא יראה את הפצע, ולו יכלה היתה נותנת לו מקלט בתוככי לבה הילדותי, אלא שגדולתו עצמה ממנה.

דייזי זו - בכה עליה אדוני, לפעמים אמנם מעדה - אולי פגעה בטעמו, אולי הליכות הפרא שלה גירו את חושיו המעודנים - דייזי מודה בכל זה - אבל האם עליה להיפרד ללא מחילה? למד אותה חסד, למד אותה מלכות - קהה לגינוני רוזנים - אפילו האנקור בקן תורגל ליותר ממה שדייזי תעז - הדום לרגלי מי שפעם ניהל אותה על מי מנוחות. עכשיו דייזי מרכינה ראש וכורעת נאשמת, אמור לה מה חטאה, אדון, אם אינו קל דיו להימחק במחיר חייה. דייזי תיאות. הענש, רק אל תגרש אותה. כלא אותה בבית סוהר, אדוני, רק הישבע שתסלח, מתי שהוא, לפני הקבר, ולדייזי לא אכפת - היא תתעורר למראך.

הפליאה עוקצת אותי יותר מהצרעה שמעולם לא עקצה, אבל לאן שלא הלכתי, בעוז לבו, הפיק מוסיקה משובבת. הפליאה נוגסת לי בבשר.

אמרת כי לא היתה לי מידה שיכולתי לגרוע ממנה - אתה הטית את הזרם אל מעבר לסכר שבתוכי עיני החומות - השיעול שלי גדול כאצבעון - אבל זה לא חשוב לי: גרזן ננעץ בצלעי אבל זה לא במיוחד כואב לי, אם אתה, אדוני, תדקור אותה יותר לעומק, האם לא ייגע בה, או שמא, אדיש לגישושיה הבלתי פוסקים, ייתן לה להתכוונן כלפיו עד שלבסוף תישלף היא לעברו - אי, כמה מתאמץ הספן, כשספינתו עולה על גדותיה - כמו הדוברה הטובעת, עד לבוא המלאך. אדון - פתח את חייך לרוחב וקבל אותי לתמיד, לעולם לא אתעייף - לעולם לא ארעיש כשתרצה אותי שקטה - כמו הילדה הכי צייתנית, אהיה מאושרת. איש לא יבקר אצלי, רק אתה. אבל די בזה, יותר מזה לא אבקש, וכל העדן הזה מועד לאכזב אותי אם אינו עולה ביוקר.


זה השני מתוך שלושת המכתבים החידתיים שמיענה המשוררת אמילי דיקינסון (1830-1886) ל"אדון". "האדון", "הכוון" וה"שליט" הוא דמות בדיונית, ואולי זה אחד ממכותביה הממשיים: תומס היגנסון, מבקר ספרות וחבר שמילא תפקיד חשוב בעיצוב דמותה הספרותית; סמואל באולס, ידיד משפחה קרוב, עיתונאי ועורך; הכומר הנשוי צ'רלס וודסוורת, שדיקינסון התאהבה בו נואשות. "דייזי" - מרגנית, בת חן - הוא כינויה של דיקינסון את עצמה. מקור הדימוי בגני הספרות הוויקטוריאנית; השושנים שבה היו צייתניות, חלושות, וסגדו לכוחה של השמש. מכתביה אלה של דיקינסון נתגלו אחרי מותה, יחד עם מאות שירים, בתיבה נעולה. מתוך "אולי הלב", מבחר מכתבי אמילי דיקינסון, ערכה ותירגמה לילך לחמן (תל-אביב 2006).



אמילי דיקינסון. הגרזן לא כואב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו