פוניבז', 22 באוקטובר 1858. ט"ז חשוון תרי"ט

מכתבך בלא משלוח על ידי הפאסט (=דואר) ומשלוחך בלא מכתב על ידי הזדמנות קיבלתי. ומאוד נצטערתי בצערך באבוד אחת מחמש אצבעותיך, היא בתך הקטנה, ואולם אחרי אשר כבר ארכו הימים מיום מותה, לא ארבה פה בדברי תנחומים פן אעיר את דאבון לבך; וגם לא ארהיב עוז בנפשי לברך אותך שישיב ה' אבדתך בקרוב, כי רב לך הילדים אשר כבר חנן אלוהים אותך בהמה. יגדלו ויחיו לאורך ימים! והנה אתה בא עלי אחי בעקיפין כאילו רמזתי בשום רמז רמיזה באחד ממכתבי שעתי לא תתנני להריץ מכתבי אליך ולהרבות דברי בהם כאשר עד כה, והוא דבר אשר לא היה ולא נברא; ואנוכי רק אמרתי כי טוב היה לנו לו היינו מודיעים איש לאחיו גם איזה דברי תורה במרוצת מכתבינו למען יהיה בהם גם איזה תועלת, אבל לא ידידי תהיה פוסח על שתי הסעיפים כאחד מקטני אמונה ולא תאמין בי, ברעך האמיתי, כי באמונה אנוכי עושה אתך? ראה נא הנה אנוכי מגיד לך תמיד את כל לבי, הנגלות והנסתרות, לא אכסה דבר, ואתה מדי קוראך את דברי תחשוב תמיד שרוח אחרת היתה אתי בדברי ושאיזה פנייה יש לי ואנוכי מדבר בך בתום לבבי ובנקיון רוחי כאשר ידבר איש אל רעהו באמת!

מכתב הד"ר ניימאן הגיעני; ואנוכי עודני מחכה בתשובתי עד בוא הידיעה מווילנא שספרי הלך לו למסעיו; וכבר שמעתי שיצא מווילנא אבל עוד נחסרו לי איזה דברים פרטיים ואדעם בפאסט הבאה, ואחר השבת אבוא בכתובים גם אל כבוד הד"ר. כי כיבד אותי הד"ר לעטעריס בתבנית פניו למנחה, כמדומה לי שכבר הגדתי לך; אבל כי קיבלתי גם מכתב אהבה וידידות מעלף בדברי חוכמה ותורה מאת החכם הכללי משוש דורנו מו"ה שד"ל נ"י את זאת עוד לא הגדתי לך בוודאי וכבר גם השיבותיו דברי טעם, ודבריו ודברי כבר נדפסים ב"המגיד". מלבד ספרי "משלי יהודה" אשר הלך לפ"ב ואשר עוד לא נודע לי יום צאתו לאור יש בלבבי להוציא בחורף הזה ספר אחר כולל "לירישע געדיכטע" (מעשיות ליריות) מן המובחרים שבשירי, אם יהיה ה' בעזרי... וכו'.

אצלנו בפאניוועז מפליאה החולי-רע מכותיה זה כשני שבועות ועוד לא השיבה חרבה לנדנה. ה' ישמרנו אותנו ואת בני ביתנו מכל חולי-רע ופגע רע וישמחנו איש בטובת רעהו; ואתה ברך את רעייתך בשמי ושני בניך ושתי בנותיך הנמצאות וחושה לשמחני בדבריך הנעימים ואולי תמצא עתה את הספר "עזאפס פאבלין" (=משלי איזופוס) אשר כבר ביקשתי ממך פעמים רבות, ודע שההעתקה האשכנזית ממנה הוציאה אור מדפיס אחר בלייפציג ושמו Teuchniz ואם לא תמצאנה אצל Deubner, בקשה אצל מו"ס (=מוכרי ספרים) אחרים אולי תמצאנה כי נחוץ הוא לי; וכן אולי תמצא לי לשאול, או גם לקנות אם איננו ביוקר רב, הספר "איזראעליטישער מוזענאלמאנאך" להרב דהעכינגען, שלחהו לי על יד הזדמנות ראשונה. שכחתי לבשר לך בשורה טובה כי הד"ר שטיינשניידער יחרפני ב"המזכיר" שלו בנומער (=גיליון) האחרון על אשר הטחתי דברים כנגדו ב"המגיד"; כן הודיעוני מחוץ לגבול, ועוד לא ראיתי הנומער ההוא מן המזכיר. ובזה כלו דברי ידידך.

י"ל גורדון (1830-1892), משורר ומתקן-עולם בן תקופת ההשכלה, שימש באותה עת מורה בבית הספר המשכילי של פוניבז' שבליטא. מכתביו, המכונסים ב"אגרות יהודה ליב גארדאן" (ורשה תרנ"ד), היו האמצעי העיקרי של גורדון, המוחרם והמנותק, לשמור על קשר עם משכילים אחרים, וביניהם הזק"ן - הלא הוא המשכיל העברי זאב הכהן קפלן.

י'ל גורדון. הלא תאמין בי? ברעך האמיתי?