1. התגלה עוד רוצח אידיאולוגי בהתנחלות שלך או הסמוכה למקום מגוריך - תגובתך הראשונה והמיידית תהיה תדהמה, הלם, שאט נפש וגינוי מכל וכל. הבע מיד זעזוע עמוק ונטול הסתייגויות מהמעשה הנורא, שאין במילון מספיק מלים לגנותו. הבהר מיד שאין איש בישוב שאינו המום מהמעשה הנתעב - מעשה שפשוט אינו מקובל ואינו נתפס, בעיקר לא על ידי קהילה שוחרת שלום כקהילתך. ולא זו בלבד - אלא הודע מיד - על דעת כל המתיישבים האחרים - על הוקעת החשוד בן העוולה מכל וכל, וגם על הקאתו המיידית מהישוב - בלי "אבל" ובלי "חבל". כי רוצח הוא רוצח הוא רוצח. חד וחלק. לא סתם עשב שוטה - אלא קידה שעירה, סירה קוצנית, קיקיון ד'יונה, אשר מלכתחילה ובדיעבד היה כערער בערבה.

2. המתן שבריר שנייה - והטל צל ענק על עצם שפיותו של החשוד: "לפני כל דבר אחר, ברור שמדובר פה במעשה של מטורף". פשוט - מטורף, תמהוני, תמוי. אתם יודעים - אחד כזה ששקוע רק בעניינים משיחיים והתנחלותיים, שמתפלש כולו באובססיות שליליות כלפי תהליך אוסלו, החילונים, הערבים, השמאלנים, ההומואים, ובכלל. והמהדרין יוסיפו כאן: "אני בכלל הייתי בודק אם מדובר באדם בר שפיטה... אבל מי שאני שאשפוט".

3. השתהה עוד מעט על הפאזה המשפטית. כאזרח ממלכתי שהחוק הוא נר לרגליו, אל תקמץ ב"כמובן, אם תוכח אשמתו"; ו"לא צריך להזכיר שמדובר רק בחשדות", ו"כל אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו" וגו'.

4. וכשהסוגיה הלגליסטית מאחוריך - בזוק קורט של ספקנות אנושית בריאה, מעין חוכמת רחוב של יהודי פשוט: "כולנו זוכרים שכבר היו בעבר האשמות שווא ועלילות-דם, אז אני מציע שנחכה ונראה מה תעלה החקירה". הוסף גם קמצוץ ראשון של מסתורין: "רב הנסתר על הגלוי"... "אני מציע לחכות", "וכבר היו דברים מעולם". הזכר תקדימים: "כולנו זוכרים שגם את דרייפוס מיהרו 'לחקור' ואפילו להאשים. לא שאני משווה" (ובאמת - מה יש להשוות? שם היה מדובר בכלל במתבולל).

5. כאן - בזהירות ובאופן כמעט לא מורגש - עבור לשלב הדיאלקטי: אמנם בתחילה זרעת ספקות רציניים לגבי שפיותו של החשוד - אך הדבר אינו סותר את אזכור היותו אדם נורמטיבי עם אשה וילדים, שעשה צבא. בעצם היה סוג של הומניסט לא מפוענח: פעם עזר ליולדת. פעם חילץ קוץ מכף רגלו הקדמית של אלוף הפיקוד. שכניו אפילו מספרים שלא-פעם הוא שאל מה עם גלעד שליט.

6. בשלב זה, לאחר שביססת את העובדה שבכל זאת מדובר ביהודי ולא במפלצת - תהה בקול: "מעניין מה הביא אדם כזה - מתון, שקט, שוחר שלום - לעשות מה שעשה... אם עשה". השאר את השאלה תלויה באוויר, לפחות לחצי שנייה, בטרם תוסיף: "יש מצבים... אני לא יודע... שבהם גם אמא תרזה לא היתה סופגת בשקט... לא שאני מצדיק את המעשה, אבל צריכים לשאול מהו המצב שמביא אדם שפוי, ואפילו מעין צדיק, לצבירה כזאת של כעסים ותסכולים. ואני הייתי מצפה שאת השאלה הזאת ישאלו את עצמם גם כל אלה, שעוד מעט בטח יקפצו ויזרקו האשמות, וירקדו על הדם".

7. מברוק. בשלב זה יצאת ממגננה ועברת לאופנסיבה. עוד בטרם פצה האויב את פיו - הנחת את גשר-השרשראות והעברת לשטחו גם איזו האשמה סמויה בעצם המעשה שנעשה בעבר - וגם סתמת מראש את טיעוניו-לעתיד. עכשיו עליך לבסס ראש-גשר: התחפר בגבעות החול של הספקנות. רמוז - בלי קשר לעיתוי עצמו: "ובכלל, אני לא בטוח שזה מקרי, העיתוי של הפרסום"; "מעניין מה גרם למשטרה ולשב"כ לפרסם את 'תוצאות החקירה' הזאת דווקא עכשיו, בעיתוי הזה".

8. לאחר שיגור כמה קליעים נותבים - התחל להפגיז ישירות את המטרה: "איך זה שתמיד - לגמרי במקרה - 'מגלים' עוד איזה 'רוצח' ב'שטחים' בדיוק כשמתקרב 'יום הזיכרון' לרצח רבין..." ומיד - בלי לאבד מומנטום - עבור ישר ל"אם אפשר לכנות כך את הפסטיבל הפוליטי של השנאה והפילוג, שהפקיע לעצמו מיעוט בעם ואשר מתחולל כל שנה בכיכר". המשך להכות בברזל בעודו מלובן: "רצח, אגב, שגם לגביו נשארו כמה וכמה שאלות פתוחות, אבל לא הייתי רוצה להיכנס לזה כרגע".

9. איחולינו. הגעת לשלב הנוח, המהנה כמעט, של הסימטריה: מנה שורה של רוצחים ופושעים אכזריים שהגיעו משורות החילונים/העירונים/תושבי גוש דן (לאחרונה נוספו רבים למאגר הרטורי הקבוע, שכלל עד כה בעיקר את רוצחי נהג המונית דרק רוט ורוצחי הצעיר אסף שטיירמן). העמד אותם בסימטריה ישירה עם רוצחים אידיאולוגיים מאברושמי ועד יגאל עמיר, ושאל רטורית אם מישהו - כלומר, מישהו מלבדך - עושה הכללות מכפישות וטוען שהם באו מהציבור החילוני, נטול הערכים, הריקני, הרצחני, של גוש דן. זכור את יתרונך המובנה על תושבי הקו הירוק: להם אין דובר.

10. מנה את הישגיך: תוך דקות ספורות מרגע פרסום דבר האירוע - וכבר הצלחת ליצור מיסוך, עמעום ופקפוק בתמונת-מציאות שנראתה ברגע הראשון חדה כתער: למרות "וידויו" של החשוד - אין (בעיניך) הוכחות, מלבד אלו שנשתלו או נסחטו, או מה; יש עדויות סותרות, ופנים לכאן ולכאן; והכפשות סתם; קונספירציה אפלולית שנרקחה אי-שם, דעה קדומה, עלילה נפתלת; יש איזה שב"כ מסתורי - מין זרוע של מיעוט חילוני-שמאלני פתטי, נכחד אך כל-יכול - שבוחש ויוצר איזו בדיה כאילו יש בכלל מורדי מלכות, או קיצונים, או מתנחלים משיחיים, או שדות של עשבים שוטים; ואין (מלבדך) מי שיצעק גם הפעם "סרק סרק" בידיעה שמדובר שוב בפרובוקציה. וכאן, אגב, הקפד להזכיר את השם "אבישי רביב". שיהיה. הציבור האינטליגנטי - זה שאינו קונה את הבלופים של התשקורת - כבר יגיע בעצמו למסקנה הבלתי נמנעת, גם בקשר לתעלומה הנוכחית: רבין עשה זאת.

איור: ערן וולקובסקי