ליילה וכיפאיה, פלסטיניות המתגוררות בישראל, דווקא רצו להצטלם לכתבה ולפרסם את שמותיהן המלאים. אם חברי כנסת רוצים לבסס את חוק האזרחות שממרר את חיינו, אמרו, אין לנו מה להפסיד. אחר כך נזכרה ליילה שעוד מעט תצטרך לחדש את אישור השהייה שלה, שתוקפו לשנה בלבד, וכיפאיה הבינה שהיא רוצה לבקש אישור כזה, והן החליטו לוותר. "אנחנו לא יודעות אילו בדיקות עושים, אז ליתר ביטחון", אמרו.

השתיים הן חלק מקבוצה גדולה - כ-22 אלף משפחות שבהן אחד מבני הזוג פלסטיני והשני אזרח ישראל, רובן המוחלט ערביות-ישראליות, הנפגעות מהתיקון לחוק האזרחות שמונע מהפלסטינים לקבל מעמד בישראל. התיקון, שהוכנס לפני כשבע שנים, מונע זכויות בסיסיות כמו ביטוח בריאות מאלפי אנשים החיים בישראל שילדיהם ישראלים. למקצתם יש אישורי שהייה זמניים. מאלה שלא זכו באישור, משפחות רבות הופרדו כשבן הזוג הפלסטיני עזב או גורש, ואחרים חיים בישראל באופן לא חוקי, חיים של פחד ומתח.

בתצלומים: ג'וואהר נסא (למעלה ולמטה משמאל), שנישאה לפלסטיני ב-1996; ולנה ותייסיר חטיב, פלסטינית וישראלי שנשואים חמש שנים. כ-22 אלף משפחות נפגעות מהתיקון לחוק תצלומים: ירון קמינסקי וניר קידר

בתחילת השבוע דחתה ועדת השרים לחקיקה אתה הדיון בהצעה לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנועדה להכשיר את התיקון השנוי במחלוקת ולהפוך אותו לחסין בפני בג"ץ. לפי ההצעה, שתומכים בה 44 חברי כנסת, ייכתב כי האמור בתיקון אינו עומד בסתירה לחוק האזרחות והכניסה לישראל.

לנימוקים הביטחוניים שהצדיקו את הוראת השעה בראשית האינתיפאדה, נוספו נימוקים לאומיים. "הצביון היהודי של המדינה חשוב, אבל לישראל אין מדיניות כוללת בנושאי הגירה", אומר אחד מתומכי החוק, ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה), "בהקשר הזה, חוק האזרחות בא לקבוע קריטריונים ולהגביל את ההגירה ממדינות אויב. לצד הפגיעה בזכות למשפחה של חלק מאזרחי המדינה, החוק משיג תכליות אחרות, שלדעתי הן מוצדקות, מידתיות וראויות: גם תכלית ביטחונית וגם תכלית של שמירה על אופיה של המדינה ועל הרכב אוכלוסייתה, כדי לא לאפשר כניסה מאסיבית ואוטומטית של אזרחים ממדינות או משטחים שבהם קוראים תיגר על עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל. לגיטימי שהכנסת תקבע גבולות, שבתוכם תופעל הפרשנות של החוק על ידי בג"ץ".

כמו ליילה וכיפאיה, גם ג'וואהר נסא, ישראלית מג'ת, אינה יודעת אילו בדיקות נעשו לפני שנשלל אישור השהייה מבעלה הפלסטיני, ג'יהאד. היא רק יודעת שזה כשנה אסור לו לגור אתה. נסא, בת 33, נישאה בשידוך ב-1996. היא הגישה בקשה להענקת מעמד לבעלה, אבל במשך שנים לא קיבלה תשובה. לדבריה, עד האינתיפאדה השנייה זה לא היה נחוץ. היא ובעלה שכרו דירה בג'ת, ארבעה ילדים נולדו להם, ובעלה, מסגר במקצועו, עבד עם קבלני בניין יהודים בזיכרון יעקב ובחדרה.

ב-2001, לאחר שפנתה למשרד הפנים בפעם המי-יודע-כמה, הציעו לה להגיש את הבקשה מחדש בסניף אחר. ב-2003, כשהתיקון לחוק האזרחות כבר היה בתוקף, הם קיבלו תשובה שלילית ובעלה נדרש לעזוב את המדינה. שלא כזוגות רבים אחרים, שבהם אחד מבני הזוג חי בישראל באופן לא-חוקי, ג'יהאד נסא עזב בו ביום. בחלוף שנה, ורק בעקבות עתירה לבג"ץ, הוא קיבל אישור שהייה, שהיה עליו לחדש מדי שנה.

אבל באוקטובר 2008 הוא זומן לחקירה, שבסיומה נאמר לו שהאישור שלו לא יחודש עוד. עורך הדין המייצג אותו, צבי ריש, אומר שרק לפני כחודשיים אמרו נציגי השב"כ שהחשד הוא השתתפות בייצור אמצעי לחימה. לדבריו, החשד לא בוסס ולא פורט והטענה הועלתה רק כשהוא ביקש לחדש את הרישיון. "מה שחמור מכך, הצבא נתן אישור שאין מניעה ביטחונית". הרעיה ג'וואהר אינה מבינה: "הוא אף פעם לא הפר את ההוראות, אף פעם לא השתתף בהפגנה אפילו".

לא לפלסטינים

התיקון לחוק האזרחות המונע איחוד משפחות בין זוגות מעורבים, פלסטינים ואזרחי ישראל, נולד במאי 2002, כשפיגועים בערי ישראל היו עניין שבשגרה. לפני כן היה נוהל שנועד להסדיר את המעמד האזרחי של בני זוג או בנות זוג של אזרחי ישראל. החלטה מספר 1,813 של הממשלה, ממאי 2002, הוציאה מההליך את תושבי הרשות הפלסטינית.

בעקבות ההחלטה נוסחה הצעת חוק ממשלתית, שנשענה בכבדות על נימוקי ביטחון. "מאז פרוץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים, אשר הוביל בין השאר לביצועם של עשרות פיגועי התאבדות בשטח ישראל, מסתמנת מעורבות גוברת והולכת בעימות זה של פלסטינים... אשר נושאים תעודות זהות ישראליות בעקבות הליכי איחוד משפחות", נאמר בדברי ההסבר להצעה.

עם זאת, בקשת "הארץ" ממשרד הפנים לפרט כמה מהפלסטינים הנשואים לבני זוג ישראלים היו מעורבים בעבירות ביטחוניות נותרה ללא מענה. כך גם השאלה מדוע עדיין נחוץ התיקון כיום, לאחר כמה שנים ללא פיגועי טרור קשים.

ביולי 2003 אושר החוק בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. הוא נוסח כהוראת שעה לשנה אחת, שמוארכת מאז מדי שנה. בעקבות אישור החוק עתרו לבג"ץ ארגונים לזכויות אדם וכן אזרחים שנפגעו מהחוק, בדרישה שבית המשפט יורה על ביטולו.

בג"ץ דחה את העתירות ב-2006, אף שרוב שופטי ההרכב המורחב שדן בתיק קיבלו את טיעוני העותרים, שהחוק מפר באופן לא מידתי את הזכות לחיי משפחה ולשוויון. את הכף הכריע אחד מהם, אדמונד לוי, שלא הכריז על החוק כבטל, אלא דרש מהממשלה לגבש הסדר אחר בתוך תשעה חודשים. את השופטים שהתנגדו לביטול החוק הוביל המשנה לנשיא בית המשפט העליון אז, מישאל חשין, שקבע כי הערך של כבוד האדם "אינו חוצב מתוכו זכות חוקתית לאזרח ישראל להביא בן-זוג זר אל תוככי ישראל".

נשיא בית המשפט העליון אז, השופט אהרן ברק, נמנע עם שופטי המיעוט. "זכותו של האזרח לממש את חיי המשפחה עם בן זוגו בישראל", ברק כתב. "שם ביתו, שם קהילתו, שם שורשיו ההיסטוריים, התרבותיים והחברתיים... פגיעה זו מתמקדת באזרחי ישראל הערבים ובכך פוגע החוק פגיעה תוצאתית גם בזכותם של הערבים אזרחי ישראל לשוויון".

במארס 2007 קיבלה הממשלה תיקון נוסף לחוק האזרחות והכניסה לישראל, המרחיב את תחולת החוק ומונע לא רק מאזרחי ישראל הנשואים לתושבי השטחים לחיות עם בני זוגם בישראל, אלא גם מאלה הנשואים לאזרחים של מדינות אויב - איראן, סוריה, עיראק ולבנון. במאי 2007 הגישו עדאלה, האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט עתירות לבג"ץ לביטול החוק המתוקן, שעדיין תלויות ועומדות.

הארגונים עדאלה ומוסאוא נאבקים בתיקון בזירה הבינלאומית. עורכת הדין סאוסן זהר מעדאלה אמרה שהאו"ם פירסם שלוש החלטות הקוראות לממשלה לבטל את התיקון. מנהל מרכז מוסאוא, ג'עפר פרח, אמר שארגונו פועל להכללת התיקון בדו"ח של הממשל האמריקאי על זכויות האדם. לדבריו, "מה שמדאיג יותר מיוזמת החקיקה זו האווירה הציבורית שמאפשרת אותה".

חסר מעמד

ג'וואהר נסא היא עכשיו המפרנסת היחידה. משכורתה מעבודות זמניות בחברת כוח אדם, יחד עם השלמת הכנסה וקצבת ילדים, מגיעה בקושי לשכר המינימום. כמעט מחצית הסכום היא משלמת שכר דירה. היא מתנהלת כאם במשפחה חד-הורית, אבל כיוון שלכאורה יש לה בן זוג, אינה זכאית לדיור ציבורי או לסיוע בשכר דירה. בני הזוג הפלסטינים אינם יכולים לעבוד בגלל סעיף קטן באישור השהייה, הקובע כי רק למי שיש לו היתר להעסקת עובדים זרים מותר להעסיקם.

כיפאיה, בת 30, הנמצאת בחודש השישי להריונה, ויתרה על בדיקות מעקב שגרתיות כמו סריקת אולטרסאונד, מפני שאין לה כסף. ליילה, בת 37, ויתרה מאותה סיבה על טיפולי פוריות. אין לה ילדים וכבר לא יהיו לה. היא ובעלה חיים מקצבת הנכות שלו, קצבה לרווק. בארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א) אומרים שהחוק פוגע גם בילדים, שלפעמים חולפת שנה עד שמוסדר רישומם בתעודת הזהות של האב הישראלי, וכך, בשנה הראשונה לחייהם אין להם ביטוח בריאות.

לכיפאיה אין אישור שהייה בישראל ולמעשה עלולים לגרש אותה אל מעבר למחסום בכל רגע. היא מג'נין. את בעלה, ישראלי מג'ת, הכירה עוד כשהיו שניהם תלמידי בית ספר. כשנישאו ב-1997 הגישו בקשה למשרד הפנים לתת לה מעמד, אך לדבריה הם טורטרו בלך ושוב עד שהתייאשו. לפני האינתיפאדה השנייה, היא אומרת, "יכולתי לחיות ככה, בלי מעמד, וגם לנסוע לבקר את ההורים מדי פעם".

מצבן של נשים שמגורשות לעזה קשה עוד יותר, מפני שמאז הוטל הסגר על עזה, הן אינן יכולות לחזור ומאבדות כל קשר עם ילדיהן. ח', אשה מעזה שנישאה לגבר ישראלי אלים שהתעלל בה והכה אותה, נשארה אתו במשך שנים, מחשש לאבד את הקשר עם ילדיה. היא ברחה רק לאחר שהוכתה כמעט עד מוות. במקרה הזה משרד הפנים גילה הבנה ונתן לה אישור שהייה המגן עליה מפני גירוש.

עורכת הדין שירין בטשון מארגון כיאן, המסייע לנשים במצבה, אומרת ש"לא מעט נשים נשארות ביחסים אלימים ומסכנות את חייהן, כי הן פוחדות שיגורשו ויאבדו את הקשר עם ילדיהן".

המדינה עושה טובה

עביר גנאים, רכזת ארגון שתי"ל באזור המשולש, מסכימה אתה. "גם כשהבעל הוא מהשטחים, האשה היא שמשלמת את המחיר העיקרי", היא אומרת. בשנה האחרונה היא אירגנה בכפרי המשולש קבוצות של נשים נפגעות חוק האזרחות. ליילה, כיפאיה וג'וואהר נסא משתתפות בקבוצה כזאת.

בצפון הארץ פועלת עמותת "משפחות בהמתנה", של נפגעי החוק. את העמותה הקים תייסיר חטיב, אנתרופולוג מעכו וחבר במוסאוא, שהתחתן עם לאנה, פלסטינית מג'נין. הם נישאו לפני חמש שנים, אחרי שהוראת השעה נכנסה לתוקף, וכבר ידעו מה מצפה להם. חטיב הוא שהולך למשרד הפנים לבקש שיחדשו את אישור השהייה של אשתו בישראל. ההמתנה לתשובה אורכת חודשיים-שלושה, מפני שהאישור מותנה בהסכמת השב"כ. אחרי שמשרד הפנים אישר, צריך ללכת למת"ק (מפקדת תיאום וקישור) כדי לקבל אישור כניסה לישראל.

חטיב משוכנע ש"זה נעשה כדי להתיש אותנו. במשרד הפנים אין פרטיות ואני שומע לפעמים איך אומרים לאנשים, ?טיפש, בשביל מה התחתנת אתה', או ?את מטומטמת או שלא יכולת למצוא מישהו שלא מהשטחים?' משפילים אנשים לעיני כל".

היוזמה האחרונה לעגן בחוק את הוראת השעה מילאה אותו ייאוש. "אנחנו ממשיכים כי אנחנו חושבים שזה זמני", הוא אומר. "אבל קשה לי שהמדינה עושה טובה שהיא מרשה לאשתי לחיות אתי. חוץ מזה אסור לה לעבוד, אסור לה אפילו לנהוג. אני חייב להסיע את הילדים, לעשות קניות. אבל אני לא אוותר. זה המקום שלי והמדינה לא תכתיב לי עם מי להתחתן ועם מי לחיות".

נסא פחות נחרצת. "אם הייתי יודעת אז מה צפוי לי, לא הייתי מתחתנת", היא אומרת. גם כיפאיה היתה נוהגת אחרת, אף כי נישואיה היו נישואי אהבה. "הייאוש הוא הכי גרוע", אומרת ליילה.

---

נשואים, לא אזרחים

• מאי 2002 - הממשלה מבטלת את ההליך המדורג שהיה נהוג אז, שבו יכלו בני זוג פלסטינים שהתחתנו עם ישראלים, לקבל אזרחות

• יולי 2003 - הכנסת מעגנת את החלטת הממשלה בהוראת שעה, המנוסחת כתיקון לחוק האזרחות, ואוסרת מתן מעמד בישראל לפלסטינים. מאז, מחודשת הוראת השעה מדי שנה

• אוגוסט 2003 - ארגוני זכויות אדם ואזרחים ישראלים ופלסטינים שנפגעו מהתיקון לחוק, מבקשים מבג"ץ להורות על ביטולו

• מאי 2006 - בג"ץ דוחה את העתירות, אך קובע שעל הממשלה לגבש בתוך תשעה חודשים הסדר חדש למעמדם של פלסטינים הנישאים לישראלים

• מארס 2007 - הכנסת מאשרת הצעה ממשלתית לתיקון החוק, ומרחיבה את תחולתו גם לגבי אזרחים של מדינות אויב - כמו איראן, סוריה, עיראק ולבנון - שנשואים לישראלים

• מאי 2007 - ארגון "עדאלה" עותר שוב לבג"ץ, בדרישה שהחוק יבוטל מפני שהוא מפלה על רקע לאומי

• דצמבר 2009 - ועדת השרים לחקיקה דחתה את הדיון בהצעה לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך שימנע מבג"ץ לבטל את הוראת השעה