סיכום העשור |מה יכולה ישראל ללמוד מהדרך בה הסתיים הסכסוך בבלקן? - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

סיכום העשור |מה יכולה ישראל ללמוד מהדרך בה הסתיים הסכסוך בבלקן?

ב-2002 כתב אהוד ברק מאמר ב"ניו יורק טיימס", ובו התריע שאם לא ניפרד מהפלסטינים עלולה ישראל להידמות לבוסניה. סיומו של עשור בלקני, שהתמקד בעיקר בפוליטיקה, ביורוקרטיה ו"שמירת שלום" מפוהקת, מעלה את השאלה: אם ממלחמות הבלקן למדנו שיעור בפחד, מה אפשר ללמוד מתהליכי השלום שבאו אחריהן?

עמדה מקובלת היום היא, שבניגוד לתפיסה שהופצה בתקשורת העולמית, שנאה ופחד בין קבוצות אתניות שונות לא היו הסיבה לאלימות בבלקן בשנות ה-90, אלא תוצאותיה. הלאומנות הקיצונית והמיליטנטית שחוללה את הכאוס בקרואטיה ובבוסניה-הרצגובינה לא נבעה בספונטניות מלמטה, מ"השטח", אלא לובתה באופן מושכל ומתוכנן מלמעלה, מההנהגות הפוליטיות. זרע הפורענות ביוגוסלביה לא היה היעדר הפרדה בין הקבוצות האתניות, אלא רטוריקה מתלהמת, מכל הצדדים, על ההכרח בהפרדה.

הבלבול בין סיבה לתוצאה גורם לסיסמאות כמו "הם שם ואנחנו כאן" להיראות כתרופה נגד "בלקניזציה", כשבעצם הן התגלמות הווירוס הבלקני. האתגר הגדול שנטלו על עצמם אדריכלי השלום בבלקן היה לנצח את הווירוס ולשחזר את המרקם הרב-תרבותי של יוגוסלביה, למרות חלוקתה לשבע מדינות. או בקצרה: חלוקה - כן, הפרדה - לא.

כל שש הרפובליקות שהרכיבו את הפדרציה של יוגוסלביה - סרביה, סלובניה, קרואטיה, מקדוניה, מונטנגרו ובוסניה-הרצגובינה - הן כיום מדינות עצמאיות, בעלות חוקות שמעגנות את אופיין הדמוקרטי והרב-תרבותי. בנוסף, כולן מועמדות להצטרפות לאיחוד האירופי, כשסלובניה כבר התקבלה לאיחוד ב-2004. אמנם כמה מאות אלפי פליטים עדיין חוששים, או לא יכולים, לשוב לבתיהם, אבל נראה שהפתרון הלאומי עבד בבלקן לא רע: שש מדינות לשישה עמים.

שני מוקדי עימות נותרו מאיימים ובלתי פתורים גם בסוף העשור הזה. אלה הם בוסניה-הרצגובינה וחבל קוסובו שבסרביה. בשני אזורים אלה בחרו ממשלות המערב לתמוך בחלוקה נוספת של השטח על בסיס אתני, ובייסוד מדינות, או כמעט-מדינות, חדשות בתוכם.

עיקר האלימות בשנות ה-90 נבע מהניסיון של ההנהגה הסרבית של יוגוסלביה, אחרי שכבר השלימה עם פירוק הפדרציה, לשנות את גבולות החלוקה כך ששטחים נרחבים מקרואטיה ומבוסניה - שרוב תושביהן סרבים במוצאם הלאומי, ונוצרים אורתודוקסים במוצאם הדתי - יישארו תחת שליטתה. לאומנים סרבים כמילושביץ' וקראדיץ', שחתרו למימוש חזון "סרביה הגדולה", הפחידו את הסרבים מפני חיים כמיעוט במדינה בוסנית-מוסלמית או קרואטית-קתולית. הרטוריקה הלאומנית של מנהיגים קרואטים ובוסנים עזרה גם היא להלהיט את הרוחות.

מנסחי הסכם דייטון, שהביא לסיום המלחמה בבוסניה ב-1995, ניסו לשלב את הזכות להגדרה עצמית של שלוש הקבוצות האתניות בבוסניה, תוך שמירה על מסגרת המדינה. התוצאה היתה חלוקה של השטח בין שתי יחידות אוטונומיות: רפובליקה סרבית ופדרציה בוסנית-קרואטית. בתוכן וביניהן נטוותה מערכת ממשל, שהדבר היחיד המסובך אף יותר ממנה הוא המנגנון הבינלאומי שהוקם כדי לפקח על יישומה.

14 שנים חלפו, ובוסניה-הרצגובינה עדיין תלויה בין מלחמה לשלום. מצד אחד, ההסכם הצליח למנוע את התחדשות האלימות, אך מצד שני, הסמכויות האזרחיות והצבאיות העליונות עדיין נמצאות בידי הגופים הבינלאומיים הזמניים שהוקמו לשם כך. בניגוד לחזון דייטון, לפיו ההפרדה לשתי יחידות אוטונומיות תעודד בקרב שתיהן פיוס, סובלנות ורב-תרבותיות, דווקא הפוליטיקה הלאומנית היא שנתנה בהן את הטון, והמתח ביניהן החריף בשנים האחרונות. גם שיבת הפליטים לבתיהם, שנועדה להיות נדבך עיקרי בתהליך השיקום והפיוס, ולכן זכתה לדגש נכבד בהסכמים, רחוקה מלעמוד בציפיות שתלו בה. איומיה של הרפובליקה הסרבית לפרוש חד-צדדית מההסכם מעוררים כיום חשש אמיתי מחידוש האלימות.

ייתכן שהלקחים מכישלון החלוקה החלקית של בוסניה-הרצגובינה הביאו את הקואליציה האירו-אטלנטית לתמוך בעצמאות מלאה לחבל קוסובו, ובכך למעשה בחלוקתה של סרביה. אבל סביר יותר שמאחורי המדיניות עמדו הרצון לגבות מחיר כואב מסרביה על פשעי משטרו של מילושביץ', וההזדמנות להציג לעולם את הדוקטרינות הצבאיות והאזרחיות של הסדר העולמי החדש. קוסובו נבחרה להיות מעבדת הניסוי וסדנת השיווק של "מתקפת מנע", "התערבות הומניטרית", "הלם ומורא", "שיקום לאחר קונפליקט", "בניית אומה", "דמוקרטיזציה" ועוד מילות מפתח, שבהמשך העשור נקברו עמוק בבוץ של עיראק ואפגניסטן.

חבל קוסובו, שכ-90 אחוז מתושביו אלבנים, נהנה ביוגוסלביה מאוטונומיה עד ביטולה ב-1989 על ידי נשיא סרביה, סלובודן מילושביץ'. בסוף שנות ה-90 פתחו האלבנים במאבק אלים למען השבת האוטונומיה, וזכו לתמיכת ממשלות נאט"ו בדרישתם. סרביה הגיבה במסע דיכוי משלה. באביב 1999, לאחר שמילושביץ' סירב להיכנע לאולטימטום, כתשו חילות נאט"ו את סרביה מהאוויר במשך עשרה שבועות עד כניעתה. שאלת חוקיות המלחמה ההיא והשאלה אם מנעה אסון הומניטרי או החריפה אותו, פתוחות עדיין לוויכוח.

לאחר המלחמה, הנהגת האלבנים כבר לא היתה מוכנה לדבר על פחות מעצמאות מלאה, גם אחרי שסרביה הפכה לדמוקרטיה ומילושביץ' הוסגר לבית הדין הבינלאומי בהאג (שם מת לפני תום משפטו). לבסוף, אחרי שנים של מבוי סתום במשא ומתן, אך בתמיכה של מרבית ממשלות אירופה ונאט"ו, הכריז בפברואר 2008 הפרלמנט של קוסובו באופן חד צדדי על עצמאות החבל. מרטי אהטיסארי, שליח האו"ם שנכשל בהשגת הסדר מוסכם בין הצדדים, זכה באותה שנה בפרס נובל לשלום.

מאז ההכרזה החד-צדדית מתנהלת מערכה דיפלומטית בינלאומית בשאלת ההכרה בעצמאות קוסובו. לבקשת עצרת האו"ם, ב-1 בדצמבר השנה החל בית הדין הבינלאומי בהאג לדון בחוקיות ההכרזה. לחוות דעתו לא תהיה משמעות מחייבת, אבל עשויה להיות לה השפעה על סכסוכים דומים בעולם, וגם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ועדיין נשאלת השאלה, איך קרה שהבלקן עבר בתוך עשור משפיכות דמים איומה למצב שגם אם הוא עדיין מתוח, יש בו בסיס איתן לאופטימיות. תשובה אחת אפשרית היא שלהם, בניגוד לנו, יש גורם שלאורך כל העשור שימש שובר שוויון, מרכך עמדות ופורץ מחסומים: חלום ההצטרפות לאיחוד האירופי. החלומות הלאומניים של "סרביה גדולה", "בוסניה גדולה", "קרואטיה גדולה" ו"אלבניה גדולה", שבשנות ה-90 נהרגו ונרצחו בשמם מאות אלפים, נוצחו בעשור הנוכחי על ידי חלום ההשתייכות לאירופה הגדולה. אולי הלקח הגדול מהבלקן הוא תיקונו של בלבול נוסף בין סיבה לתוצאה, הנפוץ באזורנו: פתרונות מקומיים אינם סוללים את הדרך לאינטגרציה אזורית, אלא סיכוי ממשי לאינטגרציה (לא רק נורמליזציה) אזורית הוא שמעודד פשרות בסכסוכים מקומיים.

חזרה לדף הראשי של סיכום שנת 2001

 


 



פליטים בקוסובו, סרביה
 




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים