את ליאת טאוב פגשנו לפני כשנתיים בבוסתניה. היא הובילה אותנו לסיור בגינה הקהילתית המקסימה בוואדי בין השכונות הירושלמיות עין גנים וקרית יובל, שהיא ריכזה את הפעילות בה. פעם היתה שם מעברת אסבסטונים, ואחר כך במשך שנים השכנים נאבקו ללא הצלחה בקבלנים שהפכו את המקום לאתר פסולת, עד שטאוב קיבלה את המפתחות מהמינהל העירוני.

תמורת סכום סמלי כל תושב שחפץ בכך קיבל חלקת אדמה לעיבוד עצמי. נשים בגיל הזהב, צעירים ומשפחות עבדו כתף ליד כתף והחליפו בצל ירוק במלפפון, ילדים מהסביבה באו לפעילויות מודרכות. טאוב חזרה ואמרה שהאדמה והירקות שגדלים בה חשובים, אבל מה שחשוב באמת הם האנשים ומערכת היחסים הנרקמת ביניהם. ובמלה אחת - קהילה.

שנים אחדות לפני כן טאוב התפרסמה למשך כמה דקות, כשעם שני שותפים לפעילותה הרדיקלית הצליחה להסתנן למסדרונות הכנסת ולהטיח עוגת קצפת בפרצופו הנדהם של רובי ריבלין, אז שר התקשורת. הסיבות שהובילו להטלתה של אותה עוגה - יחסו הלבבי מדי של ריבלין לבעלי ההון ששולטים בערוצי הטלוויזיה - נשכחו מזמן; את העוגה יזכרו עוד הרבה שנים. טאוב שילמה על מעשה הקונדס הזה מחיר גבוה - הרשעה פלילית וכמה חודשים של עבודות שירות, אבל מעז יצא מתוק: תחילת דרכה בגינה הקהילתית היתה במסגרת עבודות השירות, ומאז היא משתדלת להגשים את חזונה האנטי-תאגידי בדרכים שלוות יותר.

אחרי שסיימה את תפקידה בבוסתניה טאוב העמיקה את פעילותה הקהילתית, והקימה בירושלים קואופרטיב שהיא מכנה "קואופרטיב אקולוגי", להבדיל מקואופרטיב אורגני. השבוע היא שלחה לנו טקסט שבו היא מסבירה את ההיגיון והעקרונות העומדים מאחורי פעולת הקואופרטיב. מצאנו לנכון להביא אותו כאן כלשונו.

"הכל מתחיל במערכת העיכול. שלי, של הבת שלי, של הבן-זוג. עכשיו גם של העובר שלי. להרעיל או לא להרעיל? לא. מובן שלא. אני מודעת, את יודעת... אבל לקחת משכנתא בשביל קניות שבועיות של אוכל? אז איך? ומה, על מערכת הנשימה? אוי, ויי, כשאני מתחילה לחשוב על זה, הכל נראה מסובך. אני מנסה לאט להתיר את הקשרים ולראות את המציאות. התמונה שהולכת ומתבהרת אינה פשוטה כלל ועיקר.

"אוכל נקי זהו זכות, לא מותרות. גם לא אופנה. גם לא דת ולא טרנד ולא שעשוע לעשירים. הנה, אני לא עשירה בכלל ואני עושה את זה. לא ב-100%, אבל כבר די קרוב. פתחנו קואופרטיב של אוכל אורגני כדי להוריד עלויות. כמה את משלמת על טחינה בסופר? אצלנו עולה פחות, וזו חמאת שומשום אורגנית. שם פלצני, חמאת שומשום, אבל זה אוכל אמיתי. מגיע לי שיהיה לי אוכל אורגני במחיר שפוי. זכות יסוד, לדעתי.

"בואי ניקח את זה צעד אחד הלאה. נגיד שיש לי שכנים שמגדלים ירקות והם לא 100% אורגניים. הם מדשנים פעם בשנה בדשן כימי. כשיש להם מזיק בכמויות גדולות הם אפילו מרססים בכימיקלים, רחמנא ליצלן. אבל שכנים, כאן בהרי ירושלים הם מגדלים על חלקות קטנות, בלי ריסוסים מונעים (גם לא אלה המותרים בחקלאות האורגנית), קוטפים בבוקר שבו הם מוכרים לי, שומטים כל חלקה פעם בשלוש-ארבע שנים, חופנים אדמה ומסתכלים עליה היטב. הם מגדלים אדמה, שעליה יגדלו ירקות. כמו שמלמדים בקורס פרמקלצ'ר.

"אני יכולה לקנות אורגניים עם חותמת בחנות, או להזמין ממשק עם אישורים, אבל הבטחתי ללכת צעד קדימה. אני מכניסה את מערכת הנשימה שלי לחישובים. ירקות שבאים ממרחק, נוסעים דרך ארוכה עד אלי, משאירים שובל של זיהום אוויר. אם הם מהארץ, אז זה זיהום של מכונית, אם הם מגיעים מחו"ל, כבר מדובר על זיהום של מטוסים או אוניות. את האוויר הזה אני נושמת. לא מספיק שזה יהיה אורגני, אני אומרת לעצמי, זה צריך להיות בריא. אקולוגי אני קוראת לזה.

"הקואופרטיב שלנו מעדיף תוצרת מקומית. קואופרטיב אקולוגי. אוכל עם פנים, ללא אנונימיות. אני יודעת מי מגדל את הירקות שלי ואיך הוא עושה זאת. שמן זית עם פנים, גבינות עם פנים, קמח עם פנים, תמרים עם פנים, סבון עם פנים, כובעים עם פנים, ואפילו קרם פנים עם פנים.

"אז יש לי נקי ויש לי מקומי. אני רוצה גם ללא אריזות וגם רב-פעמי, לא מהשטחים, ללא ניצול עובדים ובמחיר עממי. מסובך? לא בהכרח. הזכות שלי לחיות חיים בריאים ונקיים קשורה גם לאיכות האוויר שלי, לזיהום הים, להתחממות הגלובלית. איכות החיים שלי קשורה לחשבון ההוצאות שלי, ליכולת הפרנסה של השכנים שלי ולרמה המוסרית שלי. הנה, יש לי מקום להשפיע ולקחת אחריות על כל הדברים הענקיים והמפחידים האלה. אחריות...

"'אורגני' היא תווית שניתנת כשמגדל או יצרן מזון עומדים באוסף תקנות, המשתנה ממדינה למדינה. ל'אקולוגי' אין תקנות. אין חותמות ואין אישורים. כדי לחיות אקולוגי, צריך לחשוב, להרהר, להתלבט, לבחור. לקחת אחריות.

"קואופרטיב של אוכל אורגני, שנהפך לקואופרטיב אקולוגי, הוא סימן דרך בדרך שבה אני מנסה ללכת. גינה קהילתית הולידה קהילה, שהולידה קואופרטיב ירקות מקומיים, שהולידו קואופרטיב מזון, שמוליד ספרייה קהילתית ושוק החלפות, ויוליד בקרוב מערכת חוגים בעסקאות חליפין. קהילה, כלכלה מקומית, סולידריות, שטח פתוח בעיר, חקלאות עירונית. אלה דרכים רבות לתאר חיים טובים. זה מה שכולם מבקשים לעצמם, לא?"

איך נהפכים לחברות/ים? משלמים 10 שקלים בחודש תמורת דמי חברות, עובדים בקואופרטיב שעה בחודש כדי לעזור בתפעול שלו וקונים את המוצרים במחיר עלות בלבד. לפרטים ולהצטרפות, ליאת טאוב: טל' 6427021- 02. דוא"ל: liataub@netvision.net.il.

בית הלחם

שני כיכרות לחם חדשים הצטרפו לאחרונה למדף האורגני, שניהם נאפים בעבודת יד ושניהם מצוינים. את "לחם אברהם", שאופים אנשי הקהילה האלטרנטיווית שבמדרשת רופין, אפשר למצוא בחנות המתוקה שצמודה לחלקה של "הגינה האורגנית" בבית יצחק (יש גם משלוחים הביתה, טל' 3007766-077), בקואופרטיווים האורגניים של פרדס חנה ובני ציון ובחנויות "ניצת הדובדבן".

על הקרקרים האורגניים שדיטרה ועופר אופים במושב יד השמונה כבר המלצנו. עכשיו הם גם אופים לחם, ובינתיים אפשר להשיג אותו בעיקר ברשת החנויות הירושלמית "זמורה אורגני".

למדורים הקודמים

איור: מיכל בוננו