חוגים רבים באוניברסיטאות בישראל הצטמצמו בשנים האחרונות, אך מעטים ספגו מכה אנושה כמו המחלקה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת בר אילן: בתוך פחות מחמש שנים קוצץ מספר התקנים שלה ב-40%. כאשר הפרופ' דוד שפס, היסטוריון של יוון ורומא וראש המחלקה, בוחן את דחיקתו של תחום המחקר שלו, הוא נזכר בתקופות אחרות בהיסטוריה שבהן נזנחה התרבות הקלאסית. "לתקופה הזאת קוראים ימי הביניים. רק אחרי אלף שנים הבינו שוב את הערך של הידע הזה, ולא את כולו יכלו לשחזר. אותו דבר יכול לקרות גם לנו. יש תחומים שלא מעניינים את הדור שלנו, ואנחנו נותנים להם להיעלם. אבל אולי הם יעניינו אנשים בעתיד, שלא יסלחו לנו".

החוג ללימודים קלאסיים עוסק בחקר יוון ורומא ובלימוד הספרות, ההגות והתרבות שלהן. חוגים קטנים המתמחים בתחום יש באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות תל אביב ובר אילן. בבר אילן, הלימודים הקלאסיים מתחרים על תואר המחלקה הזעירה ביותר. בתחילת העשור הנוכחי היו במחלקה ארבעה וחצי מרצים בעלי תקן. היום נותרו שני תקנים ושלושה רבעים.

"בקצב כזה", אומר שפס, "ספק אם החוג יוכל להתקיים לאורך שנים. לימודי מינהל עסקים ימשיכו להתקיים וגם לימודי מחשבים, כי מיקרוסופט תדאג לזה. אבל ללימודים קלאסיים רק האוניברסיטאות יכולות לדאוג. אם התחום הוא לא יהיה קיים בהן - הוא לא יהיה קיים בכלל".

"אני נכנס לחצרותיהם העתיקות של הקדמונים והם מקבלים שם את פניי באהדה", כתב ב-1513 המדינאי והפילוסוף ניקולו מקיאוולי, באחד הטקסטים המייצגים את המעבר מימי הביניים לעת החדשה. ואכן, במאות השנים מאז הרנסאנס, לימודי הרטוריקה, הדקדוק והמחשבה הקלאסית היו גרעין ההשכלה במערב. במאה השנים האחרונות ירד קרנו של תחום הידע הזה. אפילו רופאים כבר לא נזקקים ללטינית.

עם זאת, גם היום, באוניברסיטאות איכותיות באירופה ובארה"ב, הלימודים הקלאסיים מושכים סטודנטים רבים. "בארה"ב, זה תחום שממש משגשג", אומרת הפרופ' מרגלית פינקלברג מהחוג באוניברסיטת תל אביב. "אין אוניברסיטה שמכבדת את עצמה שאין בה חוג ללימודים קלאסיים. זאת אחת הדרכים להבדיל בין אוניברסיטאות יוקרתיות לכאלה מדרגה שנייה. באירופה ובארה"ב רואים בתחום את התשתית לציוויליזציה המערבית".

בישראל המצב שונה. לקורסים ללטינית וליוונית עתיקה אמנם נרשמים מדי שנה כמה עשרות סטודנטים בכל אוניברסיטה, אך בסמינרים מתקדמים עומד המרצה מול סטודנטים ספורים. "בקורסי קריאה בסופוקלס או באפלטון במקור יש לפעמים שניים או שלושה סטודנטים", מעידה הפרופ' דבורה גרא מהאוניברסיטה העברית.

לדברי חוקרים בתחום, בתי הספר בישראל כמעט לא מעניקים לתלמידיהם ידע על יוון ורומא, והסטודנטים אינם מכירים את הכתבים העתיקים. "לפני כמה עשורים עוד היו כמה בתי ספר יוקרתיים שלימדו לטינית, למשל ברחביה בירושלים ובריאלי בחיפה", סיפרה מרצה ותיקה לספרות קלאסית, שביקשה לא להזדהות. "כשהתחלתי ללמד באוניברסיטה, הייתי אומרת לסטודנטים: 'לימדו אתכם שאריסטו אמר שיש שלוש אחדויות. תדעו לכם שזאת שגיאה'. לפני פרישתי, התלמידים כבר לא ידעו מיהו אריסטו".

בשל מיעוט הסטודנטים, שוב ושוב עולות יוזמות לסגירת החוגים ללימודים קלאסיים, או לאיחודם עם חוגים אחרים. "כשנשיא האוניברסיטה צריך לבחור בין מרצה ללטינית לבין מומחה לאימונולוגיה לחוג לרפואה, הלטיניסט נתפס כמותרות", אומר הפרופ' בנימין איזק, ראש החוג ללימודים קלאסיים בתל אביב. "אבל בלי תקן של לטיניסט, לא נוכל ללמד לטינית באוניברסיטה".

לדבריו, "המצב הכללי הוא מדאיג מאוד, והעתיד מעורפל. לפני שנתיים האוניברסיטה שקלה לפרק את החוג שלנו. הצלחנו לבטל את התוכנית, אבל קוצצנו בערך ב-50%. יש לנו שישה מורים, ושניים יפרשו בעוד כמה שנים. אנשים צעירים לומדים 15 שנים, אבל לא יכולים להניח שהם ימצאו עבודה בארץ. אנחנו מפסידים דור, ואם הדור הזה אבוד לא ברור אם אפשר לחזור למה שהיה. אני מקווה שהחוג יתקיים בעוד 10 שנים. נכון שאפשר לטוס לירח בלי לדעת יוונית, אבל מישהו פה ושם צריך לדעת מה עומד מאחורי יוליוס קיסר של שקספיר".

איזק, ראש החוג באוני' ת"א