ניו יורק טיימס

סואמוסאלמי, פינלנד

עקבות הדם על השלג, בסמוך לכפר הפיני הקטן סארווארה, מובילות לגווייה קפואה של אייל בן שמונה חודשים השוכב על צדו. צווארו שסוע ובטנו פעורה לרווחה. לנציג משרד החקלאות באזור, אילמארי שפל, נדרשו דקות ספורות בלבד כדי לקבוע שזאב הוא האחראי לדבר. הוא יכול לזהות את הטורף על פי סימני הנשיכה בגרונה של החיה, ומפני שהזאבים אוהבים לזלול את איבריהם הפנימיים של האיילים.

אזור זה, מרחק 20 דקות נסיעה מגבול פינלנד-רוסיה ויותר מ-600 ק"מ מהבירה הלסינקי, הוא קו החזית של מלחמת הזאבים בפינלנד. בעקבות חוקי האיחוד האירופי נאלצה ממשלת פינלנד להקשיח את החוקים נגד ציד זאבים וטורפים אחרים הנתונים בסכנת הכחדה. עם זאת, בעקבות הקשחת התקנות גדלו אוכלוסיות הזאבים, חתולי הבר, הדובים החומים והגרגרנים (טורף ממשפחת הסמוריים). התקפותיהן של חיות אלה על האיילים מאיימות כעת על פרנסתם של רועי האיילים.

ההגבלות שהוטלו על ציד זאבים עוררו זעם כה רב, עד שסטוורוס דימאס - חבר הוועדה לאיכות הסביבה של האיחוד האירופי, שהתעקש על המהלך כדי להגן על החיות הנתונות בסכנה - מצא פעם קליע רובה בתיבת הדואר שלו. פה, באזור שבו הפינים עדיין זוכרים את ההתנגדות לפלישה הסובייטית ב-1939, העובדה שטורפים גדולים רבים מתפתים לעבור מרוסיה לפינלנד, שבה כמות הטרף רבה יותר, לא עוזרת להרגיע את הזעם. טימו מיולנן, רועה איילים בן 40, אומר שאם בעבר הרוסים נחשבו לאויב, "עכשיו האויב הוא חיות הטרף שלהם".

הנציבות האירופית תבעה את פינלנד בבית המשפט בטענה שהמדינה לא הגנה על הזאבים כראוי מפני הציידים. בשבועיים הקרובים אמורים להחליט בבריסל האם כעת הרשויות בהלסינקי מגינות די הצורך על הטורפים הנדירים הללו. גורמים רשמיים בהלסינקי מעריכים שהנציבות תגיע למסקנה שהחוק הפיני עונה על הדרישות ותסגור את התיק. אבל זה לא יינחם את רועי האיילים, שאומרים שהפלישה האחרונה מרוסיה גורמת להם לקשיים כלכליים חמורים. לטענתם, הפיצוי הממשלתי על אובדן בעלי חיים - כ-300 יורו לגוויה - אינו מספיק, מפני שהוא לא לוקח בחשבון את אותם הפגרים שלא נמצאים לעולם. משרד החקלאות והיעור דחה את טענותיהם.

לפני ששונה החוק הפיני, ב-2001, היו בפינלנד מעט מאוד הגבלות על ציד טורפים. כיום הציידים נדרשים לקבל אישור לכל ציד. משרד החקלאות והייעור מעניק בכל שנה כ-30 אישורים: "האיחוד האירופי מצפה שפינלנד תגן על הטורפים", אמר איש משרד החקלאות שפל, "אבל יש אצלנו קונפליקט גדול בין מגדלי האיילים לבין דרישות האיחוד". על פי נתונים שהוא מציג, ב-1998 נטבחו במחוז רעיית האיילים יטינסה (Yhteensa), 22 איילים על ידי חתולי בר, 8 על ידי זאבים, 50 על ידי דובים ו-56 על ידי גרגרנים. ב-2007 הרגו חתולי הבר 102 איילים, הזאבים הרגו 236, הדובים 29 והגרגרנים 59.

הנציבות האירופית עומדת על כך שלזאבים יש זכות להגנה. "בני אדם וזאבים חיו יחד במשך מאות שנים, ואין כל סיבה שזה לא יימשך", אומרת ברברה הלפריך, הדוברת של דימאס. סאמי ניימי, בכיר במחלקה לפיקוח על הציד במשרד החקלאות הפיני, מציין שאוכלוסיית הזאבים הלכה וגדלה בהתמדה, בדומה לאוכלוסיות אחרות של טורפים גדולים. כיום ישנם כ-300 זאבים באזור לעומת כ-100 ב-1996.

ביער מכוסה שלג, רועה האיילים קלרוו רייטינקי מראה כיצד צדים את הזאבים בעזרת חבל המסומן בדגלים שחורים קטנים. הציידים מקיפים עם החבל את האזור שבו משוטטת להקת הזאבים. מאחר שהוא טבול בשמן בעל ריח חריף, הזאבים נמנעים מלעבור אותו. הציידים מצמצמים בהדרגה את השטח המוקף, ולבסוף לוכדים את הזאבים.

לדברי רייטינקי לא מתקיים באזור ציד בלתי חוקי, מפני שכל מי שעובר על החוק מסתכן בהחרמת נשקו, בקנס ובעונש מאסר של עד שנתיים. לדברי גורמים רשמיים, גם אם הציידים הללו אכן מצייתים לחוק, אין הדבר נכון לגבי כלל המדינה בכללותה. מאטי ניימינן, מהחברה להגנת הטבע של פינלנד אמר שהיו יותר מדי מקרים של ציד זאבים בלתי חוקי, ושיש לתת רשיונות לצוד את הזאבים שהורגים את המספר הרב ביותר של חיות מקומיות.

בשנות השמונים של המאה ה-19 הרגו זאבים בפינלנד לפחות 22 אנשים. אף שחלפו כבר יותר ממאה שנה מאז הפעם האחרונה שזאב הרג שם אדם, הורים לילדים קטנים באזוריה הנידחים של המדינה עדיין חרדים. בכל מקרה, ליד הגבול עם רוסיה, בעיות פרנסה מטרידות יותר מהפחד מפני הזאבים. "אני מאכיל את הזאבים", אומר מוילאנן הרועה. "אני עוזר לטורפים במקום לעזור למשפחתי. זה לא הוגן".

טורפים גדולים רבים מתפתים לעבור מרוסיה לפינלנד, שבה כמות הטרף רבה יותר