בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקונדוליזה של אובמה

סמנתה פאואר, פרופ' באוניברסיטת הרווארד ויועצת בכירה לברק אובמה, מתייחסת בריאיון ל"הארץ" לטענות שהיא והמועמד שלה עוינים את ישראל. "תוקפים אותי כדי לפגוע בברק", היא אומרת. "זה סימן של ייאוש"

תגובות

כתב "הארץ" בארה"ב

ניו יורק. הדפיקה על דלת חדר המלון ביום שישי קוטעת לרגע את השיחה. לא עניין גדול, רק לבדוק אם סמנתה פאואר שתתה מהמיני-בר. עד כדי כך היא מוטרדת? פאואר מגיבה בצחוק קצר. המיני-בר נשאר חתום. אין זה אומר שהמתקפות אינן מפריעות לה. בחמישים דקות של שיחה היא לא משאירה אבן אחת בלתי הפוכה. יודעת בדיוק מה כתבו עליה, מה ציטטו, מנסה להפריך, להסביר. רוב הדברים שנכתבו "מטעים", היא קובעת. הם "סימן של ייאוש" מצד מי שאינם רוצים את הסנאטור ברק אובמה כנשיא הבא של ארה"ב.

המתקפות נגד אובמה בהקשר הישראלי באות בגלים. היה גל זביגנייב בז'ז'ינסקי, היועץ לשעבר של ג'ימי קרטר וכיום מתומכי אובמה. אחריו בא גל רוב מאלי, יועץ של ביל קלינטון לשעבר, והיום תומכו של אובמה. השם עכשיו הוא סמנתה פאואר. לא שהאחרים נשכחו - הם עוד ישובו - אבל צריך לגוון. ופאואר, בניגוד לבז'ז'ינסקי ומאלי, משחקת תפקיד מרכזי בקמפיין של אובמה. אחת מהיועצים הקרובים אליו ביותר. מטרה משמעותית בהרבה. היא יודעת שזה לא אישי: "תוקפים אותי כדי לפגוע בברק" - לאורך כל השיחה תכנה אותו כך, בשמו הפרטי. לא סתם התרברבות, הם באמת קרובים. עם מאלי, אובמה לא מדבר באופן אישי. עם פאואר יש לו הרבה שעות שיחה.

היא באה לניו יורק כדי להשיק את ספרה, ריחו טרי עדיין, שגיבורו הוא סרג'יו ויירה דה-מלו - דיפלומט ברזילאי ששירת באו"ם שנים רבות, בחזיתות שונות של משברים הומניטריים, עד שנהרג בעיראק ב-2003. היא פותחת את השיחה בהתייחסות לספר הזה, שמבקריה מצטטים ממנו כעת. דה-מלו היה בלבנון בעת שישראל פתחה במלחמת 1982 ולא אהב את מה שראה. היא מצטטת אותו, בין השאר, מכנה את הישראלים "כלבים". היא אומרת שהספר מתאר את מה שחשב הגיבור, לא את מה שהיא חושבת. אבל "משתמשים עכשיו בספר כדי לתקוף אותי". למשל בגלל הפסקה הבאה: "מועצת הביטחון לא היתה מוכנה לעסוק בנושאים הנפיצים שהבעירו את הפלישה הישראלית מלכתחילה: פלשתינאים ללא בית וישראלים חסרי ביטחון".

פאואר רוצה לעבור כך, סעיף סעיף, ולהדוף כל מתקפה. תקצר היריעה מלהכיל את כל המתקפות הללו - גם את כל המגננות. בשבועות האחרונים התעמק כותב צעיר ומוכשר של המגזין הימני "קומנטרי", נואה פולק שמו, בכתבי פאואר. הוא מצא, בין השאר, את הדברים הבאים שאמרה בריאיון ב-2002, על מה שצריך לעשות כדי לעצור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני: "להקריב - או להשקיע, אני חושבת, יותר מאשר להקריב - מיליארדים של דולרים, לא בשירות הצבא הישראלי, אלא במדינת פלשתין חדשה. להשקיע את מיליארדי הדולרים שזה מן הסתם יעלה כדי לתמוך, בנוסף, במה שצריך להיות כוח הגנה עצום בגודלו, לא מהסוג שהיה ברואנדה, אלא נוכחות צבאית משמעותית". עוד אמרה בריאיון ההוא שהמצב מחייב "התערבות חיצונית". פולק ראה בזה - פרשנות סבירה בהחלט - הבעת תמיכה ב"פלישה קרקעית לישראל ולשטחים הפלשתיניים". אחרת, כתב, למה התכוונה כאשר דיברה על "כוח הגנה עצום בגודלו"?

פאואר עצמה מזהה בהתבטאות הזאת בעיה. "אפילו אני לא מבינה אותה", היא אומרת. וגם: "אין בה שום הגיון". ועוד: "הציטוט נראה כל-כך מוזר". היא חושבת שהיא אמרה זאת במסגרת דיון בפריסת משקיפים בינלאומיים באזור, אך זה היה מזמן, היא מסבירה, הנסיבות היו שונות, וקשה לה לשחזר למה בדיוק התכוונה. ממילא, מה שאמרה לפני חמש שנים פחות משמעותי ממה שהיא רוצה לומר כעת: היא בשום אופן איננה מאמינה ב"כפיית הסדר". ישראלים וערבים "ינהלו משא ומתן בעצמם על השלום שלהם".

ממילא, היא מדגישה כי זה איננו בדיוק התחום שלה. פאואר היא פרופסור באוניברסיטת הרווארד ל"מנהיגות בינלאומית ומדיניות ציבורית", שאת עיקר תהילתה קנתה בזכות ספרה הקודם, המצוין, "בעיה מהגיהנום" - ספר המתעד את אדישות העולם לרצח-עם, מימי הארמנים ועד רואנדה. עליו זכתה גם בפרס פוליצר ובזכותו היא מרצה פופולרית מאוד גם בקרב קהילות יהודיות רבות באמריקה הפעילות מאוד בתחומים שהם לחם חוקה - למשל, בלימת הפרעות בחבל דרפור שבסודאן.

פאואר מבטאת תסכול מסוים מן הצורך להתייחס לכל שביב התבטאות מן העבר. הרי למועמד עצמו, אובמה, יש עמדות ברורות שביטא כמעט בכל נושא הקשור למזרח התיכון. כמו אחרים מתומכיו ומאנשי הקמפיין שלו, היא סבורה שאחת הבעיות עם המבחן שבו מעמידים מבקרי אובמה את עמדותיו היא שהם נוטים להתעלם לחלוטין ממה שהוא עצמו אומר. כאילו לדבריו יש רק חשיבות משנית, ומה שמבטא את דעתו האמיתית הם מיני ציטוטים של עוזרים קרובים ורחוקים מן העבר.

אך האמת היא, שגם ציטוטים של פאואר מן ההווה זכו באור זרקורי הביקורת. למשל מאמר שכתבה באחרונה לשבועון "טיים", שבו היא קובלת על "ניסיונותיו של ממשל בוש לגרום לקהילה הבינלאומית לכעוס (על איראן) באמצעות טענות על סכנה מיידית, רק כדי להיתקל בגלגול עיניים בינלאומי כשהטענה (של ממשל בוש) מופרכת (על ידי ?הערכת המודיעין הלאומית')".

ושוב - מבקריה של פאואר קבעו: היא סבורה שאיראן איננה מסוכנת, ומקבלת את הערכת המודיעין הלאומית העלובה כעובדה. אבל היא לא מבינה על מה המהומה: היא איננה טוענת שהערכת המודיעין נכונה, אלא שהקהילה הבינלאומית משתמשת בה כדי להדוף את בוש בנושא האיראני. ולמען הסר ספק: היא סבורה ש"אין להקל ראש באיום האיראני". מטרתה - מטרתו של אובמה - היא "להביא לנטרול של איראן".

איראן היא אחד הסעיפים המדאיגים את אוהדי ישראל הבוחנים את עמדותיו של אובמה. השגריר הישראלי לשעבר בוואשינגטון, דני איילון, דרש מן המועמד להסביר מה בכוונתו להשיג בפגישה שהוא מוכן לקיים עם נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. פאואר מתנדבת לעשות זאת. "האם יש לאנשים זכות להיות מודאגים? בהחלט", היא אומרת. ובלבד שיבטאו במדויק את מה שאנחנו אומרים. בהקשר האיראני: "אנשים סבירים יכולים להסכים או לא להסכים בשאלה של התועלת (במפגש עם אחמדינג'אד)".

אך זה מה שהיא חושבת: הסיכוי לשכנע את אחמדינג'אד אולי אינו גדול אך ראוי לבחינה, ומפגש יביא תועלת אחרת - הוא ישכנע את העולם שהבעיה היא איראן ולא אמריקה, כפי שרבים סבורים כעת. מפגש כזה, היא אומרת, "יגדיל את הסיכוי לקידום סנקציות בינלאומיות, כיוון שהוא יזכיר לעולם שאחמדינג'אד הוא הבעיה". וכאמור - מקובל עליה שלא כולם מסכימים עם הגישה הזאת, אך אין היא מוכנה לסבול עיוות של עמדותיה, או אלה של המועמד. בעיקר, היא אומרת, "מחליאות אותי הטענות שמעלות חשד לנימה אנטישמית בעמדות שלנו".

וכדי שלא להאריך, הנה, בתמצית, עוד כמה מעמדותיה: מעורבות מיידית ומוגברת בתהליך השלום הישראלי-פלשתיני. צריך לפתור אותו קודם כל לטובת הצדדים, אך גם כדי למנוע מ"מנהיגים ערבים ציניים" להשתמש בסכסוך ככלי להצדקת מדיניותם. היא סבורה שהשיחות בין ראש הממשלה אהוד אולמרט לבין הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס נערכות "בכוונה אמיתית". על השאלה מי אשם בכך שעד כה לא הושג הסדר אומרת שאין טעם להרחיב, אך מדגישה ש"מעולם לא האשמתי את ישראל בכישלון השיחות" (בקמפ דייוויד).

איך בדיוק צריך לנהל את השיחות הללו ולאן צריך לחתור? היא איננה המומחית, היא אומרת, ומציעה להתקשר לדן (שפירו), יועץ הקמפיין למזרח התיכון, או לדניס (רוס), המייעץ גם הוא לאובמה (מייעץ - אך לא יועץ).



סמנתה פאואר, בשנה שעברה. למטה: ברק אובמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו