בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללמוד את תנועת הקולמוס על הנייר

הקליגרפיה העברית, הכתיבה הקישוטית המסורתית, זוכה באחרונה לעדנה מחודשת - החל מלימוד הנושא בבתי ספר לעיצוב וכלה בהשראה ליצירה שהוצגה ב"מומה" בניו יורק

תגובות

האות העברית מרגשת את המעצב הגרפי עודד עזר. רק הרגש הזה שלו לאבני היסוד של השפה העברית מסביר איך דווקא הוא, אמן אוונגרד מוצהר, שידוע במתיחת גבולות עיצוב האותיות (הטיפוגרפיה), החל להתחבר לאמנות העתיקה של הקליגרפיה העברית. לפני כחודש זכתה עבודתו האקספרימנטלית, המוצגת בימים אלה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ("המומה"), לשבחים מפי מבקר האמנות של "הניו יורק טיימס". העבודה הדיגיטלית, הנושאת את השם "היפרספרמיה", מחקה רבייה אנושית ויוצרת שילוב בלתי אפשרי לכאורה בין ננו-טכנולוגיה לאותיות לטיניות, אבל עזר מדבר בסנטימנטליות דווקא על התנועה של הקולמוס על הנייר. בסטודיו שלו בדרום תל אביב הוא מתאמן בשיעורי קליגרפיה ראשוניים שהוא לומד אצל מעצב צעיר שבקי בכתיבת סת"ם. בסיוע שיעורים אלו פיתח במחשב אותיות חדשות, על בסיס תנועות היד בכתיבה קליגרפית.

אולי זה הטבע האנושי של עזר שדוחף אותו לחפש תדיר את החידוש, אפילו באמנות ישנה שנס ליחה. אבל אמני עיצוב נוספים וגם מעצבים גרפיים עכשוויים בעלי נטייה מסחרית החלו באחרונה לגלות את הקליגרפיה העברית - אותה מלאכת כתיבה קישוטית מסורתית - והם מתחילים לגאול אותה משממונה ולחלץ אותה מהדימוי המסורתי והדתי שדבק בה. הדבר מפתיע, שהרי מה מנוגד יותר למסחריות ולקצב התזזיתי שעולם הפרסום מייצג מאשר סופרי סת"ם הרכונים על קלף מימים-ימימה וכותבים באטיות כתובה בציפורן ודיו?

עזר, שעשה קריירה מהיברידים משונים שהוא יוצר מיצורים בטבע ואותיות, סבור שצריך ללמד סופרות סת"ם בכל בתי הספר הגבוהים לעיצוב. "אני רוצה לעשות דברים מהפכניים שנטועים חזק בהיסטוריה שלנו", הוא אומר.

גם לאותיות יש היסטוריה

במכון הטכנולוגי בחולון פתחו השנה לראשונה קורס בקליגרפיה עברית ומלמד אותו המעצב הגרפי הדתי הצעיר אליהו משגב, המלמד את עזר כתיבת סת"ם. יהודה חופשי, מעצב גרפי אחר המרכז את תחום הטיפוגרפיה בחולון ומלמד גם בבצלאל, סבור שהתעניינות בקליגרפיה אינה נובעת מטרנד הרוחניות הבולט כיום במוזיקה, למשל, לא בחזרה למסורת ולא באותנטיות מזויפת ומיופייפת. לטעמו, היא מייצגת חשיבה חילונית על זהות האות העברית, ואפילו על זהות המרחב התרבותי והחברתי הישראלי. לדבריו, הרקע להתעניינות החדשה בקליגרפיה הוא המהפך שחל ב-15 או 20 השנים האחרונות עם הופעתם של מדיומי תקשורת חדשים - הערוצים הרבים המשודרים בו בזמן בטלוויזיה והאינטרנט. כל אלו יצרו, לדבריו, צורך מיידי בפיתוח סגנונות חדשים של קבוצת אותיות - גופנים או פונטים בז'רגון המסחרי - כדי לענות על צרכים מסחריים חדשים. "לא כל פונט מתאים למחשב או לטלוויזיה", הוא מסביר.בנוסף, הוא טוען, בכפר הגלובלי יש למעצבים מודעות רבה יותר לגיוון האין-סופי הקיים באותיות לטיניות, מה שיצר את הצורך והשאיפה להעשיר גם את עיצוב האותיות העבריות. חופשי מאמין שטיפוגרפיה, אמנות עיצוב האותיות, קשורה בטבורה לתרבות ולחברה בדיוק כמו תחום השפה בכלל. הוא מדגיש כי אי אפשר לפתח אותיות במנותק מההיסטוריה שלהן, שהיא ההיסטוריה של עם ישראל.

"אנשים תופשים את הפונטים כמשהו קוסמטי וטרנדי", אומר חופשי, שהעשייה שלו היא אמנותית יותר. "היום בא לי להשתמש בזה, מחר בזה. אבל בשונה מתרבויות אחרות, האות העברית נשמרה ברצף במהלך כל ההיסטוריה היהודית. היא החוט המקשר בין תפוצות ישראל ונתפשה ככלי חשוב בגיבוש הזהות היהודית והישראלית בתהליך הציונות". חופשי מסביר, כי "אותיות עבריות הן סימן מקודד, שיש בו רמת הפשטה גבוהה מאד. הא' למשל, היא סמל שמורכב משלושה קווים, שלא יאמר דבר למישהו שלא יודע עברית. אבל לנו היא נושאת עמה המון אינפורמציה. וזה עוד לפני שנכנסים למשמעות הרוחנית שלה".

עד שנות ה-80 לימדו בבצלאל קליגרפיה במסגרת לימוד טיפוגרפיה, אבל עם כניסת המקינטושים הראשונים, אותם מחשבים שהפכו את חיי הגרפיקאים לגן עדן עיצובי, המקצוע הזה נעלם כלא היה. כתיבה מודרנית בעברית החלה רק עם תחיית השפה העברית. בשנות ה-20 של המאה הקודמת מעצבי האותיות העבריות הראשונים הושפעו מאסתטיקה מערבית - מעצבים כמו רפאל פרנק שיצר את הגופן הפופולרי בעברית פרנק-ריהל, הנרי פרידלנדר שיצר את פונט הדסה, אליהו קורן (אות קורן) וגם פרצ'סקה ברוך שעבדה עם זלמן שוקן ויצרה את אות שוקן. אבל כמו ארכיטקטים וציירים באותה תקופה, האתגר שלהם היה איך לממש עקרונות מודרניסטיים על בסיס הידע המסורתי. הם חשו את רוח התקופה וביטאו אחריות לאומית בעבודתם, אומר חופשי. פרידלנדר בדק כתבי יד אשכנזיים וספרדיים כדי ליצור המרה שלהם שתתאים למאה ה-20.

היו כמה מעצבים בודדים שהמשיכו ללמוד ולעצב מתוך הקליגרפיה העברית. צבי נרקיס, שפיתח את הגופן "נרקיסים" ועיצב גם שטרות ומטבעות, אף זכה בפרס א.מ.ת בשנת 2006. חופשי, שחקר את עבודתו של נרקיס לספר חדש שעומד לצאת לאור, אומר שהוא נהג לעשות מחקר מדוקדק בטקסטים דתיים. "הוא לא העתיק כתב ועשה לו דיגיטציה, אלא למד את צורת הכתיבה, ואת תנועות הקולמוס שיוצרות את האות. מהמחקר הזה יצר צורות מודרניות בנות זמננו שנראות פחות מסורבלות".

"זו לא אקזוטיקה"

בשנות ה-60 ומאוחר יותר - עם תחילת עידן המחשב - ניכר אצל מעצבים רצון להתחקות אחרי התרבות המערבית על חשבון שמירת המסורת. "קם דור חדש של מעצבים פרטיים, שהרגישו שהמדינה הוקמה ואין כאן תרבות שעומדת בפני סכנת הכחדה", אומר חופשי, "ההתנערות הזו לוותה בתחושה שהאות העברית היא משהו ארכאי, חסר חן ולא רלוונטי". ואולם, השימוש במקינטושים, שאיפשר זמינות לעיצוב לאנשים רבים, יצר גל של שפע עיצובי, ולאחר כמה שנים - לתחושת מיצוי ולשיכוך ההתלהבות מהטכנולוגיה החדשה. בעקבות זאת, מעצבים החלו לחשוב על פיתוח פונטים בדרכים חדשות - נוצר עניין בקשרים שבין האותיות, באיזונים הנכונים שביניהן, בהיסטוריה שלהן. חופשי, משגב ועזר סבורים שאי אפשר לייצר "פונט נכון", הרמוני וקריא, בלי לדעת את כל אלה.

עדי שטרן, מעצב גרפי, מרצה בכיר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ואמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות, מסייג את ההתלהבות מהקליגרפיה וחושב ש"אין לעשות ממנה מניפסט": כדאי, לדבריו, להתנסות באמנות הכתב ולהתוודע למסורת של האות העברית, אך לא כל מעצב חייב לרכוש מיומנות טכנית בקליגרפיה. במסגרת לימודי התואר השני ב"רדינג" שבאנגליה - אחד משני המוסדות הגבוהים הנחשבים בעולם ללימודי טיפוגרפיה - שטרן חקר את הקליגרפיה, אם כי הקורסיבית: המבוססת על "אותיות הכתב" ולא על אותיות דפוס הקיימות בכתבי הקודש. עזר, שהוזמן לכנס העיצוב "טיפו" שיתקיים בקיץ בברלין וידבר שם על העיצוב של אותיות בעברית, מדגיש כי קיימת התעניינות עולמית באות העברית, "וזו אינה אקזוטיקה", כדבריו. לדבריו, הסיבה לעניין היא שזוהי האות שבה נכתב התנ"ך. אבל הוא, משגב וחופשי מדברים יותר מכל על ההתרגשות שיוצר בהם הרישום של האותיות במחברת הסקיצות לפני סריקתן למחשב - תנועת העט על הנייר. זה כמו לחזור לצייר, הם אומרים.



עודד עזר ואחת מיצירותיו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו