בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא לא פוליטיקאי

תגובות

הראלד טריביון

לונדון. לפני כמעט עשור, כשגרתי אצל משפחת נוודים באזור נידח בצפון-מזרח טיבט, שאלתי את נמדרב, שנלחם בשנות ה-50 נגד הקומוניסטים, מה דעתו על הטיבטים הגולים שנאבקים למען חירותו. "אולי זה גורם להם להרגיש טוב, אבל זה רק מקשה את החיים שלנו", הוא ענה, "בגללם הסינים מהדקים את הפיקוח עלינו. טיבט חשובה מדי לקומוניסטים מכדי שישקלו בכלל לדון על עצמאותה".

הדלאי לאמה, שמנהיג את הגולים הטיבטים, הוא מנהיג רוחני חשוב וכריזמטי, אבל אסטרטג פוליטי גרוע. ב-1959, כשנמלט להודו, הצהיר שהוא מעריץ את ההתנגדות הלא-אלימה של מהטמה גאנדי. אבל גאנדי נטל סיכונים עצומים כשפתח ב"צעדת המלח" והרעיב את עצמו - גישה שונה לגמרי מ"דרך הביניים" של הדלאי לאמה, שעיקרה אי-אלימות במקום התנגדות. הדלאי לאמה לא ניסה אף פעם לנקוט פעולה ישירה, כדי להעצים את השפעתו.

בסוף שנות ה-80 הוא שיתף פעולה עם הוליווד, וזכה לתמיכה ציבורית גדולה בארה"ב ובמערב אירופה. באותה תקופה, גישה זו היתה הגיונית - בריה"מ החלה להתפרק ורבים חשבו שלסין צפוי גורל דומה. אבל בפועל, המאבק עורר את זעמה של ההנהגה הסינית, הנגועה בלאומנות. מאמצע שנות ה-90 היה ברור שלתמיכה הציבורית במאבק הטיבטי אין השפעה חיובית על ממשלת בייג'ין וש"לחץ מוסרי" לא משנה את עמדתה.

הדלאי לאמה היה צריך לנטוש את האסטרטגיה ההוליוודית כבר לפני עשור ולהתמקד בדיפלומטיה חשאית מול בייג'ין. היה עליו לזנוח באופן פומבי את התביעה לשחרור "טיבט הגדולה", שטח שחלקו מעולם לא היה בשליטת להסה. הדרך של שליחת נציגיו לדבר על שיחות עם הסינים, ובמקביל לעודד את השדולה העולמית למען טיבט, לא השיגה דבר.

כשבייג'ין תוקפת את "הקליקה של הדלאי" היא מתייחסת לארגונים השונים המביכים את מנהיגי סין בכל פעם שהם מבקרים במדינה מערבית. כיום המאבק הבינלאומי למען טיבט, היוצא מוואשינגטון, משפיע על דעת הקהל העולמית בעוצמה וביעילות רבות יותר מאשר החבורה של הדלאי לאמה שבצפון הודו. הארגונים האירופיים והאמריקאיים למען טיבט הם הזנב שמכשכש בכלב - הממשלה הטיבטית הגולה.

ארגונים אלה שונאים ביקורת כמעט כמו ממשלת סין. חלקם משתמשים בנתונים מפוקפקים, כמו הטענה ש-1.2 מיליון טיבטים נהרגו בידי הסינים מאז הפלישה אליה ב-1950, שבתחקיר שערכתי לא מצאתי ראיות התומכות בה. השאלה שפוליטיקאים וידוענים מערביים חייבים לענות עליה היא: האם ב-20 השנים האחרונות תרמו במשהו פעולות השדולה למען טיבט לשיפור חייהם של הטיבטים החיים בטיבט? אם לא, מדוע להמשיך באסטרטגיה הכושלת?

מאז ביקורי הראשון בטיבט, ב-1986, השתפר מעט מצבם הכלכלי של תושביה, אבל מידת החופש הפוליטי שלהם נשארה מעטה. בטיבט אין אוטונומיה אמיתית ותושבים ממוצא טיבטי מודרים מעמדות השפעה בממשל ובצבא.

טיבט היתה מדינה ריבונית כשהקומוניסטים פלשו אליה, אבל המאבק לעצמאותה נחל תבוסה לפני 49 שנים, כשהדלאי לאמה ברח לגלות. המטרה שלו ושל אלה הרוצים לעזור לעם הטיבטי צריכה להיות משא ומתן מציאותי עם סין. ההפגנות האחרונות בטיבט, שזכו לתמיכה מעבר לים, יגרמו רק סבל נוסף. סין אינה דמוקרטיה - והיא לא תוותר.

הכותב חיבר את הספר "Tibet, Tibet: A Personal History of a Lost Land"



מפגין מחזיק תצלום של הדלאי לאמה בהפגנה מול שגרירות סין באינדונזיה, במארס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו