בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אילו באו הנאצים

על סמך מה קבעו חוקרים גרמנים שהנאצים תיכננו להשמיד את הישוב העברי / במאה ה-16 נחשפה בגרמניה תוכנית לכבוש את ארץ ישראל ולהחזירה ליהודים

תגובות

במחצית השנייה של 1942 אחזה בציבור היהודי בארץ ישראל חרדה גדולה: עד לסתיו של אותה שנה עוד היתה סכנה שכוחותיו של "שועל המדבר" הגרמני ארווין רומל יבקיעו את קו ההגנה הבריטי במצרים ויכבשו גם את הארץ. ההנחה היתה שהערבים יעשו יד אחת עם הנאצים. הבריטים בלמו את הצבא הגרמני בעודו במדבר; ברנארד מונטגומרי זכה לתהילת עולם: התחושה היתה שהציבור היהודי חב לו את הצלתו.

לפני כשנתיים פירסמו שני היסטוריונים גרמנים ספר שעורר הדים רבים: הם קבעו כי הנאצים אכן התכוונו להשמיד את האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל כפי שהשמידו את יהודי אירופה וכי הערבים אמורים היו לסייע להם בכך. אחד משני המחברים, מרטין קיפרס, עומד להרצות בשבוע הבא בכנס בינלאומי על צפון אפריקה ויהודיה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שעורכים יד ושם ומכון בן צבי לחקר קהילות המזרח.

הסגנון יהיה כצפוי אקדמי, אך ספרם של קיפרס וקלאוס מיכאל מלמן מעניק לכאורה בסיס מחקרי לנטייה לזהות את הערבים עם הנאצים, כפי שעשו דוברים רשמיים של ישראל מאז ומתמיד. לקראת הופעתו של קיפרס בירושלים מתחולל ויכוח סוער בינו לבין עיתונאי וחוקר ישראלי היושב בשווייץ ושמו שרגא עילם; עילם אומר שכל העניין לא היה ולא נברא ומאשים את קיפרס ומלמן בסילוף; קיפרס משיב על פניית "הארץ" כי עילם אינו ראוי להתייחסות בעיתון רציני.

על פי קיפרס ומלמן, ביצוע השמדתם של יהודי ארץ ישראל הוטל על קצין האס-אס ולטר ראוף, הנחשב לממציא "משאיות המוות" שקדמו לתאי הגז. בתוך כך מצטטים השניים מסמך מ-14 בספטמבר 1942. המסמך עוסק בשובו של ראוף מאתונה לגרמניה. קיפרס ומלמן לומדים מהמסמך כי ראוף נשלח לאתונה כדי לארגן את השמדת היהודים בארץ ישראל, בשיתוף פעולה עם הערבים, וכי נקרא לשוב לגרמניה כשאפסה תקוות הגרמנים לכבוש את מצרים, כפי שהוכח כעבור זמן קצר בקרב אל-עלמיין.

עילם מערער על כך: ארץ ישראל אינה מוזכרת כלל במסמך ואין בו זכר לשיתוף פעולה בין ראוף לערבים. לדברי עילם, המסמך גם משקף את חילוקי הדעות בין האס-אס לצבא הגרמני. עילם מטיל ספק בכך שרומל תמך בהשמדת היהודים; הוא תמך בקשר הגנרלים שניסו לרצוח את היטלר. באין ראיה מוסמכת לכך שאכן היתה תוכנית להשמיד את היהודים בארץ ישראל - יש לשייך את ספרם של קיפרס ומלמן אל התעמולה האנטי-ערבית, טוען עילם במאמרים שהוא מפיץ בין היתר באינטרנט.

לקראת הרצאתו בירושלים השיב קיפרס על פניית "הארץ" במכתב ארוך ונרגש. אין יסוד לטענה שהוא ועמיתו מסלפים את ההיסטוריה או פועלים מתוך שנאת ערבים או פלסטינים, כתב. ספרם עשיר בעדויות על שיתוף הפעולה של ערבים עם הנאצים, בין היתר המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני שנפגש עם היטלר ועם אייכמן.

אשר לעובדה כי במסמך מ-14 בספטמבר 1942 ארץ ישראל אינה מוזכרת כלל, כתב קיפרס: "אין ללמוד מכך דבר. גם מסמכים דומים העוסקים בפולין ובברית המועצות אינם מזכירים את זירת הפעילות המדויקת, שכן זו היתה ידועה לכל". כך לדוגמה מסמך משנת 1941, המדבר על שיתוף הפעולה בין עוצבות המבצע של האס-אס לבין הצבא בברית המועצות ואין בו זכר לזירת הפעולה המדויקת. לכן אפשר גם להניח כי כשכתבו "מצרים" או אפילו רק "אפריקה" יכלו להתכוון גם לארץ ישראל.

בתשובה על טענת עילם, כי אין ללמוד מהמסמך האמור דבר על מהות המשימה של ראוף במצרים - קיפרס קובע כי המסמך מ-1941 מתעד משימה דומה שהוטלה על יחידת אס-אס אחרת בברית המועצות ושם נאמר בפירוש כי בעקבות הכיבוש הצבאי יחידת האס-אס רשאית לפעול נגד האוכלוסייה האזרחית. על יסוד ניסוח זה הושמדו עד סוף 1941 כחצי מיליון מיהודי רוסיה, קיפרס קובע ומזהיר מפני הטענה שרומל התנגד להשמדת היהודים.

המסקנה העולה ממכתבו של קיפרס ל"הארץ" היא זו: המסמך שהוא ועמיתו מצטטים אינו קובע בפירוש את מה שהם לומדים ממנו. ההיגיון ההיסטורי, לעומת זאת, תומך בתזה שלהם: אין סיבה להניח שדווקא בארץ ישראל הנאצים היו חסים על חיי היהודים. אין סיבה להניח שהערבים היו מגלים אצילות נפש גדולה יותר מהליטאים, למשל.

הקשר היהודי

זה קרה בגרמניה, בשנת 1546. שוטריו של נסיך ברנדנבורג עצרו אדם שטען כי התכוון לכבוש את ארץ ישראל, כדי להחזיר אותה ליהודים. זה סיפור מצית דמיון, רק מלומדים מובהקים מכירים אותו. ככל הידוע שרדו רק שני מסמכים מהתקופה המזכירים אותו, שניהם שמורים במוזיאון הגרמני הלאומי בנירנברג; הם מונחים בתיק הנושא את הכותרת הלטינית "על אודות הקשר היהודי".

לכל המאוחר בנקודה זו ראוי היה שמשטרת ברנדנבורג תשאל את עצמה מדוע בעצם ראוי לה להתעסק עם המשוגע הזה. אך אם נכון מה שכתוב באחד משני המכתבים המתארים את המקרה - אולי לא היה משוגע.

כי התברר שבכליו נמצאו כספים רבים וגם מסמך שעלה ממנו כי אין הוא פועל לבדו: אנשים ידועי שם, גם מנהיגים בשש ממדינות אירופה עמדו מאחוריו; הם קשרו קשר עם יהודי העולם שאמורים היו לממן את המבצע. התוכנית כבר היתה מגובשת למדי: קודם יכבוש האיש את גוטלנד ואת שוודיה. אחר כך יגייס 200 אלף חיילים וייצא לכבוש את ארץ ישראל. ביצוע התוכנית יארך עשר שנים. יהודים בעולם כולו יתרמו מכספם לביצוע התוכנית, כדי לקבל בחזרה את ארצם.

על פי הכתוב במסמך, גם נסיכים גרמנים היו המעורבים בסוד הקשר הזה וכמה מהם הציעו לפדות את האסיר, אך הנסיך מברנדנבורג הורה להגביר את השמירה על הקושר והתכוון להסגיר אותו לקיסר עצמו.

המכתב השני השמור בתיק מבהיר אולי את העניין: אין מדובר בכובש ארצות וגם לא במשוגע, כי אם בנוכל; "התוכנית" להחזיר ליהודים את ארץ ישראל היתה מיועדת למעשה להוליך שולל כמה מעשירי היהודים ולגזול מהם את כספם.

יעקב רוזנטל, המפרסם את הסיפור הזה בגיליון החדש של "קתדרה", אינו יודע למרבה הצער איך הסתיים. הוא מצטט מלומד אחר שהכיר את הסיפור בשנות העשרים של המאה הקודמת וזה העלה השערה שאולי לא היה זה סיפור מופרך לחלוטין: באווירה האפוקליפטית ששררה במאה ה-16 קרו דברים כאלה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו