משפחת המלוכה על רקע האי טבולרה (מימין: הנסיך ג'וזפה, המלך טונינו, המלכה פומפיאה והנסיכה פאולה). אנחנו אנשים רגילים | צילומים: עידו ליבן

המלך טונינו הוא שליטה של הממלכה הקטנה ביותר בעולם, המשתרעת על חלקו של אי הררי זעיר ומספר נתיניה 15 בלבד. שחפים לבנים מרחפים מעל חופי האי, ובין העצים הגדלים על מדרונות ההר הטרשי מדלגות עזים בעלות שיני זהב. למלך אין כתר או גלימה, והוא חי עם משפחתו בבית צנוע שצבע קירותיו כגון השמש בשעת השקיעה. אבל ממרחק נראה ההר, המזדקר מתוך הים לגובה 565 מטר, כמו ארמון עצום ממדים.

זהו האי טבולרה, לא הרחק מחופי סרדיניה, שאורכו אינו עולה על שישה קילומטרים ורוחבו כקילומטר אחד. ומאז שהוקם מתקן נאט"ו במזרח האי, בתחילת שנות השישים, הצטמצם שטחה של הממלכה ברבע לפחות. "תמיד היו כאן אנשים מעטים, מקסימום ארבעים בשנות החמישים, כשהמשפחה היתה גדולה יותר", אומר אנטוניו ברטולאוני, הלא הוא המלך טונינו, בבית החורף שלו בעיירה פורטו סן-פאולו, מרחק 25 דקות הפלגה מהאי. נתיני הממלכה הם למעשה בני משפחתם של טונינו ושל אחותו, המפעילים על האי שתי מסעדות צמודות. המשפחה חיה על האי בעיקר בין פברואר לנובמבר, ובקיץ עולה מספר התושבים ל-30, שרובם ככולם עוסקים במתן שירותים לתיירים.

טונינו, גבר בן 74 ששערו מכסיף ועיניו מכווצות - אם מהשמש הסארדית ואם מהחיוך הכמעט קבוע על פניו - הוא המלך השישי בשושלת, ובכל זאת הוא חוזר ומדגיש שהוא בסך הכל אדם רגיל. "יש לי סירה שבה אני מביא תיירים מפורטו סן-פאולו לטבולרה ואנחנו עובדים כמו אנשים נורמלים, בלי כס מלך", הוא אומר. "הכתר היחיד שיש הוא הסמל שמצויר במסעדה - זה הכתר שלנו".

הסירה הישנה והטובה שבה מפליג טונינו נושאת את שמו של האי. הוא מפעיל אותה בעצמו ועל הסיפון נמצאים גם בנו ג'וזפה וארבעה אנשי מקצוע שהזמין כדי לבחון את נזקי הסערה שפקדה את האי יומיים קודם לכן. יורש העצר מתנצל על הופעתו הבלתי מכובדת, לא מגולח ולבוש בג'ינס, וניגש מיד לייבש במרץ את הרטיבות מהסירה. בדרך מן המעגן הקטן של פורטו סן-פאולו אל הרציף היחיד על האי, מול שתי המסעדות, חולפת הסירה על פני איים קטנטנים, קצתם רק מקבץ סלעים המבצבצים מעל פני הים שעליהם נחים שחפים וקורמורנים.

"לפנינו ראינו את הגוש הגדול של האי טבולרה, מאסת סלע מפוארת שריתקה אותי בזכות צורתה הנהדרת, כבדת המשקל", כתב הסופר האנגלי ד"ה לורנס בספרו "ים וסרדיניה", בעקבות מסע שערך בינואר 1921. ככל שמתקרבים אל האי משתנה גון המים מכחול-כהה לטורקיז, וסלעי הגרניט העגלגלים המשובצים בחוף החולי נראים ככלבי ים הרובצים בשמש. עד שנכחדו לפני כשישים שנה נהגה לפקוד את האי בקביעות להקה של כלבי הים הנזיריים. "מעורר יראה, מסתורי, מפרץ כחול-יבשת, נשכח, נשכח מהאנושות", כתב אז לורנס.

צמודות זו לזו, על רצועת החוף הארוכה, שוכנות המסעדות "דה טונינו" ו"לה קורונה", הראשונה בבעלותו של המלך והשנייה בבעלות אחותו מדאלנה. מקורבים יודעים לספר על מתחים בין השניים. לדברי טונינו, לעומת זאת, אין שום בעיה, כי פשוט "יש הרבה תיירים".

בתי התושבים הספורים מפוזרים באופן כמעט אקראי במרחק לא רב משתי המסעדות. את מי השתייה שואבים מבאר שעל האי, החשמל מסופק בכבל תת מימי מסרדיניה. לקראת קצה של רצועת החוף נמצא בית הקברות הקטן והמבודד של הממלכה, ובו קבורים בני משפחת ברטולאוני. כתרי אבן המתנוססים מעל כמה מהמצבות מסמנים את מקום קבורתם של המלכים הקודמים.

כבר מאתיים שנה שמשפחת ברטולאוני לדורותיה חיה על האי. ב-1807 נחת ג'וזפה ברטולאוני על חופו של האי השומם וקבע שם את ביתו. על פי אחד הסיפורים, כל כוונתו היתה לשכן במקום את אחת משתי נשותיו וילדיה, לאחר שנרדף על ידי השלטונות בעוון ביגמיה. בסיפור זה מהדהדת אנקדוטה היסטורית: הקיסר הרומי נירון, שבנה לעצמו וילה במפרץ אולביה הקרוב במאה הראשונה לספירה, העניק את האי טבולרה לאחת מפילגשיו.

בספר "טבולרה - אי המלכים", שכתב ארנסטו ג'רמיה, הממונה על יחסי הציבור של הממלכה, מתואר ג'וזפה ברטולאוני כ"פיראט חביב, ספק רועה, ספק מבריח". ובכל זאת, חיפש עזים ומצא מלוכה. השמועות על האי הפראי והעזים בעלות שיני הזהב הגיעו גם לאוזניו של מלך סרדיניה קרלו אלברטו. כדי להתרשם במו עיניו יצא המלך למסע אל האי בשנת 1836. הוא פגש כאן את פאולו, בנו של ג'וזפה, ולא הצליח להסתיר את התפעלותו מהאי הנהדר.

"אתה ממש מלך טבולרה!" אמר המלך לבנו של הפיראט. בדיחה או לא, כעבור ימים ספורים הגיעה אל האי מגילה מלכותית המודיעה באופן רשמי על הכתרתו של פאולו למלך טבולרה. העזים, אגב, הן אמנם מין ייחודי לאי, אך שיניהן צהובות בגלל סוג העשב שממנו הן ניזונות. מספרן כיום קטן משהיה בעבר, אך טונינו עדיין מאתר אותן בקלות בין העצים, במרחק מאות מטרים משתי המסעדות.

איחוד איטליה פסח על האי, שקיבל הכרה במעמדו העצמאי מממלכת איטליה. לאחר מותו של המלך פאולו הראשון ב-1886, החליטו התושבים להמיר את המונרכיה ברפובליקה. "היתה בעיה כלשהי במשפחה, אז הם החליטו להפוך לרפובליקה", צוחק לוקה ג'רמיה, נכדו של הממונה על יחסי הציבור, כשהוא מנסה להסביר. "שישה מבניו של המלך המנוח לא רצו שקרלו, האח הבכור, יירש את כס המלוכה, ובמקום זאת הם החליטו להפוך לרפובליקה שבראשה אמם". אלא שהמשטר הרפובליקני החזיק מעמד 13 שנים בלבד, "ואז הם חזרו להיות ממלכה", אומר ג'רמיה.

הממלכה הזעירה זכתה להכרה בינלאומית כשהגיע דבר קיומה לאוזניה של המלכה הבריטית ויקטוריה. הוד מעלתה, שביקשה לאסוף את תצלומיהם של כל מנהיגי העולם, הורתה לצוות הספינה המלכותית "וולקן" להפליג אל האי הנידח. התמונה ובה בני משפחת המלוכה מטבולרה, מספרים טונינו ואשתו פומפיאה בגאווה, נתלתה בארמון בקינגהאם ומתחתיה הכיתוב "הממלכה הקטנה ביותר בעולם".

עותק מהתמונה ההיסטורית שמור היטב אצל הברטולאונים. "למעשה, היא שמורה כל כך טוב שאני לא זוכרת איפה היא", אומרת הבת, אך כעבור חיפוש קצר היא חוזרת נרגשת עם הפריט היקר. בתצלום הדהוי בגוני חום-לבן נראה המלך קרלו הראשון, נכדו של ג'וזפה וסבו של טונינו, לצד בני משפחתו. אף אחד מהם אינו לבוש בהידור יוצא-דופן, אך כיאה לתצלום מלכותי מקפידים תשעת בני המשפחה על ארשת פנים רשמית.

טונינו ובני משפחתו שמחים לשתף את האורח מישראל בסיפורם המיוחד, ונלהבים לספר על פיסת גן העדן שלהם. תואר המלכות שהם נושאים אינו משפיע על שגרת יומם והם חפים מכל גינוני טקס. "אנחנו אנשים נורמליים, אני לא זוכרת שאני מלכה", אומרת פומפיאה ברטולאוני וצוחקת. ועם זאת, נראה כי טונינו עצמו מקפיד על דיפלומטיות ולעתים אף זהיר בדבריו. "ישנם הרבה עיתונאים שמגיעים לראיין אותנו, וכשמבקשים אנחנו מדברים ומסבירים, אבל אנחנו לא רוצים להיות על העמוד הראשון", הוא אומר.

הסיבה אינה רק צניעות, כי אם גם חשש מסוים בעקבות ניסיון העבר. אלמוני שביקר באי בתחילת שנות החמישים הציג את עצמו כרוזן לואיג'י קומינטו ממילאנו, וטען שהוא מעוניין לסייע בשחזור סיפורה של הממלכה. הוא שהה על האי במשך שנתיים והתיידד עם המשפחה. יום אחד, כשחיטט טונינו הצעיר, שהיה אז בן 20, בתיקו של האורח גילה מסמכים רבים של המשפחה ובהם גם מגילת ההכתרה. באותו יום עזב האורח את האי ולא שב עוד.

"האנשים שנולדו באי פשוטים מאוד", אומר טונינו. "הם לא יכלו לחשוב שמישהו שמעוניין בסיפור יכול לגנוב מסמכים". רגע לפני שנכנס בעצמו לתוך ההיסטוריה המופלאה של האי, השאיר אותו פרסונה נון-גרטה למארחיו תצלום שחור-לבן, ובו נראה קומינטו כפקיד אלגנטי במשרד מפואר. בתחתית התמונה שירבט בכתב ידו, "לפאולו השני מטבולרה, בנאמנות ובמסירות".

כיום נמצא האי בריבונות איטלקית, ובני המשפחה הם אזרחי איטליה. "אבל בעבר היינו אזרחי ממלכת טבולרה", מספר ג'רמיה הנכד, "ולא היו לנו חובות לאיטליה, כמו תשלום מסים או חובת שירות צבאי". מסיבה זו, בין השאר, הממלכה אינה מוכרת רשמית על ידי שום מדינה בעולם, "אבל סבא שלי עובד על זה", אומר ג'רמיה.

ב-1962 הקימה נאט"ו מתקן צבאי בחלקו המזרחי של האי, והתושבים שחיו עד אז באזור זה נאלצו לצאת משם. את האנטנה הגבוהה - "אחת הגדולות באירופה", מציין טונינו - אפשר לראות ממרחק רב. לדבריו, בתחילה היו יחסים חמים בין המשפחה ובין השכנים החדשים, אך עם הזמן חלה התרחקות ומאז נוצר מעין סטטוס קוו. "החלק היפה ביותר באי הוא זה שבתחום הבסיס הצבאי", אומר טונינו, "אבל אנחנו לא יכולים ללכת לשם".

כשמתרחקים מעט משתי המסעדות, אפשר להתרשם מן השקט והרוגע השוררים במקום. נראה כי מטרונום החיים בטבולרה הוא צליל גלי הים המלחכים בעדינות את החוף, או מתנפלים על הסלעים. "רק הים. זהו", אומר טונינו. בזכות אוצרות הטבע הייחודיים שהשתמרו בטבולרה ובסביבתו, נכלל האי מאז 97', יחד עם כמה איים ומפרצים קרובים, בתוך שמורת הטבע הימית "טבולרה פונטה קודה קבאלו".

הזוג המלכותי אינו מתעניין בביקור במקומות אחרים בעולם, אבל לא קשה להבין את ההיצמדות חסרת הפשרות אל האי, שנראה כאילו נלקח מאגדת ילדים. "אנשים רבים שבאים לטבולרה אומרים לנו שזה משהו ייחודי, משהו יפה. והאנשים האלה טיילו סביב העולם", מספרת אשתו של טונינו. "אנחנו לא נוסעים לשום חלק בעולם. אנחנו נוסעים רק על הקו פורטו סן-פאולו-טבולרה, וחזרה".

"אם אתה בריא - אתה כבר מלך", מסכם טונינו את התיאוריה שלו. מכך אפשר להסיק שחלק ניכר מתושבי סרדיניה הם בעלי דם כחול, שכן על פי מחקרים, מחזיק האי בשיא עולמי בשיעור התושבים שחצו את גיל 100. טונינו צוחק, "כן, כולם בריאים בסרדיניה". ואכן, עם או בלי כתר ושרביט, במקום כמו טבולרה אפשר רק לחיות באושר.*

אנטוניו (טונינו) ברטולאוני והתמונה ההיסטורית. כתרי אבן על קברי המלכים