בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטיב ג'ובס: העריצות משתלמת

כריזמה יוצאת דופן, חשיבה חדשנית, נכונות לכופף את החוקים וגם דורסנות נטולת התנצלויות. העריצות של סטיב ג'ובס, המנכ"ל האגדי של אפל, משתלמת. בינתיים

תגובות

סטיב ג'ובס מציג את המקבוק אייר. זה בסדר להיות מניאק
צילום: אי-פי
הקהל הצורח בכל אחת מהופעותיו מזכיר בני נוער בקונצרט רוק רעשני, אלא שהכוכב שעל הבמה לא ינפץ אף גיטרה. סטיב ג'ובס, המייסד והמנכ"ל של חברת אפל, עושה בקהל כבשלו, כמו גם בעובדיו, מנהליו ולקוחותיו. ככה זה כשאתה גאון כריזמטי ומצליח. העובדה שאתה לא בן אדם - לא ממש משנה.

"Steve proves that its OK to be an asshole" (סטיב מוכיח שזה בסדר להיות מניאק), הגדיר גיא קאווסקי, מנהל בכיר לשעבר בחברת אפל. "אני לא יכול להתחבר לדרך שבה הוא עושה את דברים, אבל זו לא הבעיה שלו, אלא שלי. הוא פשוט עובד על מערכת הפעלה אחרת".

קוואסקי הוא לא היחיד המסתייג מהבוס. במאמרו How Apple Got Everything Right By Doing Everything Wrong, שפורסם באחרונה במגזין Wired, פורש לינדר קהאני תמונה לא מחמיאה של ג'ובס.

שיטות הניהול שלו, מתברר, נוטות לעריצות מן הסוג שקשה למצוא כיום אפילו בתחומים המסורתיים מאוד, לא כל שכן בתחום היי-טק המוביל את גישת "העובדים הם אלוהים - שמור עליהם שמחים במיוחד".

למנכ"ל חוקים משלו

ההוכחה כי הכללים הרגילים לא חלים על המנכ"ל, מתחילה, לטענת קהאני, כבר באזור החניה. מכיוון שלא נשמר מקום קבוע לאף אחד, וכולם מסתובבים בחיפוש אחר מקום פנוי. ג'ובס לא טורח, הוא פשוט חונה בכניסה, עדיף על אזור המסומן לנכים בלבד. הערות או טענות בעניין עוברות לידו. לאיש יש חוקים משלו. את החשיבה העצמאית, הלא קונוונציונלית, מכופפת החוקים הזו, הוא מחיל גם על התנהלות החברה. כשכולם עושים ככה, אפל עושה אחרת.

קחו, למשל, את התייחסותו הייחודית לתחום המשאב האנושי. שלא כמו בחברות בעלות סטנדרטי ניהול חדשים (פירמידה ניהולית שטוחה, העובדים מפונקים עד בלי די והמנכ"ל עסוק רק בתחום האסטרטגיה), הרי שג'ובס עסוק במיקרומנג'מנט ומעורב במוצרים עד רמת הפיקסל והתו. על הגזר המפורסם הוא לא ממש שמע, המקל לעומת זאת עובד אצלו שעות נוספות. "מעולם לא חששתי כל כך מפיטורים כמו בזמן עבודתי באפל", העיד עובד לשעבר על מדיניות הדלת המסתובבת של החברה.

גם רגישותו של המנכ"ל אינה מן המפורסמות. "הוא גורם ללא מעט אנשים לבכות", אומרים מקורות פנימיים. "לזכותו ייאמר שברוב הפעמים הוא צודק".

בעוד עובדי גוגל חיים בגן עדן תחזוקתי ונדרשים להקדיש 20% מזמן העבודה להגיגיהם האישיים; ובמיקרוסופט פותחה תרבות בלוגים ערנית היוצרת שקיפות מקסימלית בין ההנהלה והעובדים, הרי שבאפל ליטוף העובדים אינו אופציה.

ההצלחה, על פי שיטת ג'ובס, היא תהליך ארוך וקשה שכולל דם, יזע ודמעות. לכו תיהנו במקומות אחרים. אל מול עריצות שכזו ניתן היה להניח שעובדים מוכשרים ונדרשים שמכירים בערך עצמם אכן ילכו למקום אחר, אלא שג'ובס נושא עמו עדת מעריצים גדולה וסוגדת. הכריזמה ויכולת השכנוע המפורסמת עוזרת לו גם ביום-יום. "הוא יודע לשכנע את עובדיו שכל אחד מתפקידיהם הוא לא פחות ממשימה שירדה מהשמים ולהחדיר בהם משיחיות קנאית", אומר בכתבה המנהל הבכיר אנדי הרצפלד. "יש בו את היכולת להוציא ממך את הטוב ביותר. למדתי ממנו המון".

מציאות שאינה קיימת

בנקודה זו כדאי להזכיר גם מושג שיצא מבית מדרשה של אפל והולך ומשתרש כמושג גנרי: שדה עיוות המציאות (Reality Distortion Field). המושג מתאר את יכולתו של ג'ובס לגרום לשומעיו להאמין למציאות שלא בהכרח קיימת. במלים אחרות: הכריזמה והקסם שלו כה עוצמתיים, עד שהשומע מסרב להתבלבל מעובדות. סיבה אחרת לנכונות של העובדים ללכת אחריו באש ובמים מדברת דווקא על הצורך באישורו של "מר אלוהים". ניסיונות הריצוי של הבוס הקשה והרצון האובססיווי לשמח אותו, מוציאים מהעובדים אנרגיה רבה, הכוללת גם יצירתיות וחשיבה אחרת. טוב? רע? התשובה סובייקטיווית לחלוטין.

העובדים, כבר למדנו, אינם האלוהים של ג'ובס. המוצר דווקא כן, וכדי שזה יצא מצוין הולך המנכ"ל שוב על השיטות הישנות. שקיפות? שיתוף? הצחקתם אותו. העובדים באפל ממודרים לחלוטין זה מזה, אנשי החומרה והתוכנה עובדים בבניינים נפרדים ואינם יודעים איש על מטלות רעהו. על העובדים נאסר לדבר עם זרים, והם מוזהרים אפילו משיחות עבודה עם משפחותיהם. "אנחנו חיים בתאים, כמו טרוריסטים", צוטט בשנת 2000 מנהל שעזב בכתבה ל"ביזנסוויק". כדי שסודות לא "יברחו", אפל נמנעת משיתופי פעולה לא הכרחיים עם גורמים חיצוניים, ומשאירה הכל "בתוך הבית". הצד החיובי - כל מוצר הוא הפתעה גדולה, לעתים גם לאלה שעבדו עליו שנים. את הלקוחות זה משגע: הציפייה לדבר הבא היא חלק מן הקסם השיווקי של אפל.

העריצות הג'ובסית פועלת לא רק בין המנכ"ל לעובדים, אלא גם בין החברה לשוק שבו היא פועלת. אפל היא החברה היחידה שעדיין מתעקשת "לנעול" את לקוחותיה ולהפעיל את מוצרי התוכנה שלה רק על החומרה האפלית. דוגמאות? את השירים שניתן למצוא ב-iTunes - אתר להורדת שירים שספר כבר 4 מיליארד הורדות - ניתן לקבל רק ל-iPod. בתוכנת ההפעלה OSx אפשר להשתמש רק על המקינטוש.

ג'ובס, בניגוד לכל חברה אחרת, דורש מעובדיו, כמו מלקוחותיו - הכל או לא כלום. וזה עובד. הסינכרוניזציה בין המוצרים שמגיעים מאותו בית מדרש גבוהה ומספקת חוויית לקוח חזקה, מה שמביא יותר ויותר לקוחות להקיף את עצמם במרחב של אפל, או במלים אחרות - ב"כל החבילה". יותר מעשר שנים מוביל ג'ובס את מה שהיה בעבר חברה גוססת וכיום היא אחת המצליחות בעולם. את השיטה ניתן לסכם בכמה משפטים: ההצלחה תגיע רק על ידי יצירת מוצר חיוני, שהלקוח עוד לא יודע שהוא צריך. הדרך תהיה רבת מכשולים, סודית ונטולת רגשות מתחשבים. השיווק יבוסס על מוטיב ההפתעה, כשמוצר אחד תומך במוצרים אחרים. רצוי שהמנכ"ל יהיה גאון כריזמטי ומשכנע וגם דורסני ולא מתנצל. רק ימים יגידו אם כך ניתן לבנות חברה לנצח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו