גשר המחלוקת - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

גשר המחלוקת

האם "גשר המיתרים", שייחנך בחודש הבא בירושלים, ייהפך לסמל חדש של הבירה, כפי שמצפה העירייה? "זה מופרך", טוענים אדריכלים. ובכלל, מי צריך עוד סמל בירושלים עמוסת הסמלים? הם תוהים

"אנו, סופרים, אמנים ואדריכלים אוהבים של עירנו, באנו למחות בכל כוחנו נגד ההזדקרות המפלצתית וחסרת הטעם בלב עיר הבירה שלנו". אף שמלים אלו מיטיבות להביע את ההתנגדות שמעורר באחרונה "גשר המיתרים" בירושלים, שעתיד להיחנך ב-26 ביוני, הן נכתבו במדינה אחרת, בתקופה אחרת, על מבנה אחר: מגדל אייפל בפאריס. כך תיארו אנשי הרוח את המגדל במניפסט שפורסם בפברואר 1887, בעיתון הצרפתי "לה טמפ". הם נהגו לכנותו בזלזול "ארובת בית חרושת עשנה ומפלצתית" ו"פנס רחוב טרגי". ואולם, כידוע, בסופו של דבר האייפל ניצח. ההמונים אהבו אותו, למרות ואולי בזכות הפולמוס. האם גורלו של גשר המיתרים, שתיכנן האדריכל הספרדי הידוע סנטיאגו קלאטרווה, יהיה דומה?

גשר המיתרים נבנה למעבר הרכבת הקלה, ומעורר בציבור רגשות עזים מיום הצגתו, הן של שנאה והן של אהדה. "רק שלא ייפול", אמר לי נהג מונית כשאנחנו חולפים מתחתיו. הוא לא מתפעל מהגשר הלבן, המוחזק באוויר לכל אורך 360 המטרים שלו על ידי 66 מיתרים מברזל, ונראה כמנצח את כוח הכבידה. אפילו התורן שלו, המתנשא לשמים, לא הרשים את נהג המונית. "מי צריך את העמוד הזה?" הוא תמה.

רבים רואים בתורן הנישא כלפי מעלה סמל כוחני. ואולם, ההיגיון התכנוני שלו ברור: מכיוונים רבים בעיר אפשר להבחין בגשר רק בזכות התורן המתנשא אל על, משום שהגשר - שאמור לשמש כשער סמלי של העיר - ממוקם בשטח ריק המוקף מעטפת של בניינים הסוגרים עליו מכל עבר. מי שעולה לירושלים יבחין בגשר - הנראה לעתים כלא יותר מאשר מנוף מעל אתר בנייה - מציץ ונעלם חליפות בין הבניינים ממרחק. רק כשמגיעים אל הגשר מכיוונים אחרים, למשל מכיוון הר הרצל או מבנייני האומה, זוכים לראותו בהדרו האלגנטי, הזוהר, המתבלט במיוחד על רקע הסביבה הכעורה.

בעירייה מצפים להפיכת הגשר החדש לסמל בעיר, ונתלים בגשרים ובמגדלים גבוהים, כגון מגדל אייפל. האין זה משא כביר מדי לגשר הצעיר - שמיתריו אמורים להעלות את ההקשר של נבל דוד - בעיר עתירת הסמלים? והאם לירושלים, שבלבה חומה והכותל המערבי ומגדל דוד, דרוש בכלל סמל נוסף? נראה שעצם הבחירה באדריכל הספרדי בעל השם הבינלאומי מכוונת לכך, שהרי עבודותיו הפכו זה כבר למותג שכל עיר מתבשמת בו.

"לא כופים סמל"

"רכבת קלה ונבל דוד זה מופרך", פוסק פרופ' מיכה ברוט, מתכנן ערים ומרצה בטכניון. "וכשאנשים מנסים לכפות על הציבור סמל, יש סכנה שהמוניומנט יהפוך לפארסה". לדבריו, "קלאטרווה אינו יכול ליצור סמל. סמל יונק מתרבות מסוימת. אנשים מייחסים משמעות סמלית למוניומנט אדריכלי כתוצאה מתהליך ממושך. פסל החירות לא נוצר כסמל, אבל הוא משרת אתוס שהרבה אמריקאים מתרפקים עליו. גשר הזהב נחשב לשער למפרץ סקרמנטו ולסן פרנסיסקו. אבל קודם כל הוא נבנה כגשר משובח". הוא מסכם ואומר כי "לתלות גשר במפתח של 140 מטר בגובה של 118 מטר - זה מופרך. זה מזכיר לי משטרים טוטליטריים שניסו להרבות סמלים ולכפות את המוניומנטים שלהם".

האדריכל הלל שוקן, תושב ירושלים, דווקא סבור שכשלעצמו זהו גשר מרתק, אך המיקום שלו בעייתי. "אני אוהב את המבנים של קלאטרווה. הם בעלי מפתחים גדולים ומדמים מערכת עצמות, והם משהו אורגני שקל להתחבר אליו. אך בירושלים המיקום אינו מוצלח. אי אפשר לראות את הגשר במלוא הדרו. אם היו שמים גשר כזה בסיבוב מוצא בנוף הפתוח, והיו רואים אותו בשלמותו, אפשר היה להתרשם מהיצירה".

גם שוקן סבור שירושלים אינה זקוקה לסמלים. "בילבאו בספרד עלתה על המפה בגלל המבנה של פרנק גרי, כי היא היתה עיר ששמה לא אמר דבר לאיש לפני כן. סידני עלתה על המפה בגלל בניין האופרה. אבל את סידני היה צריך להעלות על המפה. בירושלים מי צריך את זה?".

"לגשר אין מקום לנשום"

לאדריכל סעדיה מנדל, שמעריך את עבודתו של קלאטרווה אף הוא, ביקורת חריפה עוד יותר על הגשר. לדבריו, "מאמנים שעשו לעצמם שם בזכות יצירה מסוימת יש ציפייה לרפליקות של אותה גחמה בכמה ערים. למעשה זו מכשלה, כיוון שאתה נאלץ להיות עבד של האייקון שיצרת במו ידיך. במקרה של ירושלים הדבר חמור מאוד. לגשר אין מקום לנשום. גשר מיתרים צריך מרחב מחיה ענקי כדי שנחוש אותו".

מנדל מדגיש כי גשר דורש פרספקטיווה. "קודם רואים אותו מרחוב, ואז מתקרבים ועוברים תחתיו. "גשר לא יכול לנחות עליך", הוא מסביר. מנדל מבקר גם את המשמעות שמנסים לתלות בגשר: "לעיר העתיקה יש שערים. אזור פרזות לא צריך שער".

ואולם, דווקא האדריכל וההיסטוריון של ירושלים דוד קרויאנקר נוטה חסד לגשר. "אני אוהב אותו", הוא אומר בפשטות. ייתכן שהסיבה לכך היא העובדה שקרויאנקר מייחל שלגשר תהיה משמעות אחרת, ומתייחס אליו כסמל לקדמה. "ירושלים לא צריכה את הגשר של קלאטרווה כדי למתג את עצמה", הוא אומר. "היא עיר היסטורית בזכות החומות שלה, כיפת הסלע, הכנסיות שלה". עם זאת, לדבריו, הגשר ישפיע על כל הפיתוח הסביבתי של ירושלים ויתרום לדימוי המודרניסטי של העיר. "העיר הדוויה הזו ראויה לסימבוליזם חילוני", הוא מדגיש.

קרויאנקר, כמו אדריכלים נוספים, גם מביע שמחה על שלא נעשה דבר גרוע יותר במקום. "בירושלים יש בשנים האחרונות נטייה לשלב אלמנטים שאני מכנה 'אסתטיקה חרדית', כמו המנורה, מגן דוד. הגשר הוא הרע במיעוטו", הוא אומר. באופן דומה מדגיש גם שוקן, כי "אפשר היה לבנות קיטש מזהב בירושלים. לפחות בנו משהו בטעם טוב".

יפה, אבל מכוער

האם הגשר יפה או מכוער? "מנקודת המבט שלי, הגשר מכוער", אומר אריה קמיצי, המתגורר בבניין הסמוך לגשר. "כלומר, הוא יפה בפני עצמו", הוא ממהר להוסיף, "רואים שהשקיעו. אבל זה לא דבר טוב שיש לך גשר מול הבית".

פרופ' ברוט אומר שייתכן שיתבדה ושבסוף יתאהבו בגשר. "עם אובייקטים אדריכליים אי אפשר לדעת", הוא אומר. "יש בתרבות שלנו משהו כוחני. יכול להיות שבסופו של דבר, הגשר יהפוך לשער ניצחון".



גשר המיתרים בכניסה לירושלים. "זה לא טוב שיש לך גשר מול הבית", אומר אריה קמיצי, שגר בבניין הסמוך לגשר


הגשר כפי שהוא נראה מאזור התעשייה של גבעת שאול




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים