טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמוס שלום

מכתב אישי, קורע לב, למאייר הטור

תגובות

למאייר עמוס בידרמן שלום,

הנדון: בקשת מחילה

ובכן, אף שהקשר בינינו נעשה מאז ומתמיד דרך גורם שלישי, חשבתי שהגיע הזמן שתדע כמה משמעותי הפכת בחיי ובחיי בני משפחתי בשלוש השנים האחרונות. עד כדי כך ש"בידרמן" היתה אחת המלים הראשונות שבני הקטן למד. תחילה אשתי ואני לא האמנו למשמע אוזנינו, אך כשזה חזר על עצמו מדי יום שני בבוקר - "בידלמן", כך זה התחיל, ואחר כך "בידרמן" בר' גרונית של ערבים - הבנו שלא טעינו. עכשיו כשבני כבר בן שלוש הוא מרגיש חופשי לקרוא לך עמוס, אם כי בכל יום שני המשפט הראשון שהוא אומר כשהוא פוקח את עיניו זה: "אבא, כתבת כבר לבידרמן?"

ייתכן שזו לא אשמתך, הדימוי המאיים שיצא לך בביתי, אלא אשמתם של גורמים עוינים שמתווכים ביני לבינך במערכת. הנה אני יושב בבוקר יום שלישי, מאחר ביום להגשת הטור ומנסה לדמיין את פניך הרוגזות בעודי מקווה שמדובר במאייר שמאלן שלא הפך לימני קיצוני מאז נדרש ממנו לאייר ערבי חסר כל כבוד לדד-ליין.

"יו, בידרמן יהרוג אותי", הוא המשפט הראשון שאני שומע ממפיקת המוסף כל שבוע מחדש כשהיא שומעת ששוב אני מתעכב בשליחת החומר. בימים שבהם אני עובר כל גבול ומגיע כבר ליום שלישי בצהריים בלי טור, היא מתחילה לאיים: "אתה יודע מה? הפעם אתה תדבר עם בידרמן".

זהו איום שאיני יכול לעמוד בפניו. מיד אני מתחיל בתחנונים, "לא בבקשה, לא רחלי, בבקשה דברי איתו את. בבקשה אל תעשי לי את זה. תבקשי בשמי סליחה ממנו ותגידי לו שאני תוך חצי שעה שולח. בסדר? תודה".

השימוש בשמך כאיום הוא השיטה היעילה ביותר שבה משתמש הדרג הזעיר-בורגני במוסף על מנת לרדות בי. עד כדי כך שבבקשת העלאת השכר האחרונה, בערך לפני שנה וחצי, הדליק העורך סיגריה במשרדו, התנדנד בכיסא המשרדי ושאל: "אתה יודע למה לא מגיעה לך העלאה?"

"כי אני כותב רע?" ניסיתי.

"לא, כי אתה מרגיז את בידרמן", אמר ופלט סליל עשן של סיגריה אמריקאית ישר אל פני.

מאז ניסיתי לתקן את דרכי, עשיתי כל מאמץ לעמוד בלוחות הזמנים, אך לצערי בלא הצלחה. אין לי הסבר הגיוני. כזה אני. למעלה מעשר שנים אני משמש ככותב בעיתון, וטרם הצלחתי לכתוב מלה אחת לפני קצה הדד-ליין.

למען האמת, איני מודאג מעורכי ומפיקי העיתון. בכל זאת אני מדבר איתם טלפונית מדי שבוע ויודע לשכך את זעמם בתירוצים שונים ומשונים, ואיכשהו לנוכח איומי הפיטורים אני מצליח לשכנעם כי מדובר במקרה סוציאלי של מובטל ערבי עם הרבה ילדים שעיתון כמו "הארץ" לא ירשה לעצמו לפטר ולזרוק על ספסל ציבורי, ולו מתוך חשש שאטען בפני כתבים זרים כי נזרקתי בשל השקפותי הפוליטיות.

כמובן שאין לי שום השקפות פוליטיות, כפי שאתה בוודאי יודע. זו עוד סיבה להתנצל בפניך, על כך שאתה מוכרח לעיין בהבלי מדי שבוע. במקומך הייתי מבקש העלאה וכולי תקווה כי אתה עושה כן. הייתי צועק: "למה דווקא אני צריך לאייר את הראש בטטה הזה?" כולם היו מבינים את הרמז ומנסים להשתיק את כעסך בתוספת שמנה. אני הייתי מבקש על כל ערבי שהיו מבקשים ממני לאייר תוספת של 20%, בדיוק כאחוז הערבים באוכלוסייה.

אם כבר אנחנו מדברים סוף-סוף וגלשנו למישורים אישיים, דע לך שאשתי אוהבת אותך. לפעמים אני תופס אותה בקלקלתה כשדעתה מוסחת ואני צועק בהנאה לנוכח הגילוי שהיא דוקא כן מעיינת בעמוד עם הטור הנושא את שמי. "אהההה, אז את כן קוראת אותי?" אני אומר כמנצח. "נראה לך?" היא התשובה המיידית שלה, "זה רק בגלל בידרמן. איזה מלך. מצייר אותך בול כמו שאתה. מכוער".

מכיוון שמעולם לא נפגשנו אני משער שאתה מסתמך על צילום כלשהו באיוריך. זה לא חלילה שיש לי טענות כלשהן, להפך, אני כאן אך ורק בשביל לבקש ממך סליחה ומחילה. ובכל זאת, בתקווה שסלחת, אני חייב להגיד שבכל פעם שבה אלמוני מזהה אותי שיכור באיזה חמארה ירושלמית ומציין כי "וואו, בול כמו האיור", אני עומד נכלם. יודע אני כי מראי אינו משובב, אך בכל זאת יש עמדי תקווה שהמראות מזייפות ושאני נראה מעט פחות מוכה, מכוער ושעיר מבאיור. לא חלילה שאני מבקש שתהפוך אותי לדוגמן צמרת בלונדיני בגובה 1.80 מטר, אבל הייתי שמח אילו היית מקטין את הראש. אמנם זו בקשה הנגועה בחוסר יושר אינטלקטואלי, כי מה לעשות, ניחנתי בראש ענק ממדים, אבל בטור חסר אמינות כשלי לא חייבים לדבוק באמת.

אני מקווה שמכתבי זה לא יתפוס אותך שוב בחמת זעם וכי תעיין בו במקצת לפני שתקרע אותו לגזרים. כולי תקווה כי תמחל לי וכי מעתה נהפוך לחברים, לכל הפחות עמיתים. ותדע שבסופו של דבר מאחורי האיורים שלך עומד בן אדם. כמעט.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות