בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק הורמונים

* בלבול רב אופף את השינויים הגופניים והנפשיים הקשורים בגיל המעבר אצל האשה. כך עושים סדר בפרק החיים המורכב הזה

תגובות

בשל העלייה בתוחלת החיים, נשים בעולם המערבי יבלו כשליש מחייהן כשהן אחרי הפסקת הווסת. מוזר אם כן שעדיין אין אפילו מינוח מוסכם לפרק זה בחייה של האשה. המלה הנפוצה, "בלות", שלילית ופסולה. "חידלון הווסת" הוא תרגום המונח הלועזי menopause, כלומר הפסקת הווסת. לפעמים משתמשים במונח כדי לציין את הפסקת המחזור החודשי, ולפעמים כדי לציין את תקופת חיי האשה לאחר הווסת האחרונה. לעתים משתמשים במלים post menopause כדי להגדיר את התקופה שאחרי ה-menopause.

גם צמד המלים "גיל המעבר" מעורפל מדי: מעבר ממה למה? אכן, האירוע החשוב והבולט ביותר בחיי האשה בתקופה זו הוא הפסקת המחזור החודשי, אולם מבחינה ביולוגית הוא מסמן רק נקודה בתהליך של שינוי מהותי בתפקיד השחלות, הנמשך שש עד שמונה שנים.

כאשר משתמשים במונח "גיל המעבר", הכוונה צריכה להיות למעבר מן התקופה שהשחלות פועלות כתיקונן, ועד כשנה לאחר הווסת האחרונה. בעקבותיה מתחילה תקופת "חידלון הווסת", שבה אין עוד מחזורים חודשיים.

כל השינויים הגופניים והנפשיים המיוחסים למעבר בין שתי התקופות, חלים לאורך ציר הזמן הזה, שראשיתו יכולה להיות כבר בשנות הארבעים המוקדמות בחיי אשה, וסיומו כמה שנים לתוך תקופת חידלון הווסת. הגיל הממוצע של התחלת חידלון הווסת בעולם המערבי הוא 50. נשים מעשנות ונשים צמחוניות חוות את חידלון הווסת עוד קודם.

יש לזכור שרק חידלון בעקבות שינוי בתפקוד השחלתי נחשב לחידלון וסת. לדוגמה, אשה שנאלצה לעבור כריתת רחם בצעירותה שבעקבותיה חדלו המחזורים החודשיים, אינה עוברת את השינויים הכרוכים בגיל המעבר, ואינה נמצאת בחידלון וסת. התקופה הזאת תופיע אצלה בגיל המתאים, כאשר שחלותיה יעברו את השינויים שיתוארו בהמשך.

כאשר נערה חווה את הווסת הראשונה, שחלותיה מכילות כ-500 אלף זקיקים, ובכל אחד ביצית אחד. בכל מחזור מכ-350 המחזורים החודשיים שאשה תחווה לאורך חייה, נעלמות כמה מאות או כמה אלפי ביציות. האשה אינה מייצרת ביציות נוספות לאורך חייה, כך ש"מלאי" הביציות אוזל לאחר כ-30-35 שנה. במקביל לתהליך הביוץ, השחלות יוצרות שני הורמונים - אסטרוגן ופרוגסטרון.

המחזור החודשי המאופיין על ידי הופעת הווסת, משקף את המחזוריות המתרחשת בשחלות וכולל את הביוץ ואת הכנת רירית הרחם לקליטת הביצית המופרית. אם לא התרחשה הפריה, הרירית נושרת ומופיע דימום - הווסת. כשמספר הביציות שנותרו בשחלות הולך ופוחת, גם תהליך הביוץ הופך לנדיר יותר, והאשה יכולה "לדלג" לעתים על וסת, עד שהמחזור החודשי חדל לגמרי. במצב זה השחלות אינן יוצרות אסטרוגן ופרוגסטרון, אך ממשיכות להפריש הורמון אחר, טסטוסטרון, ההופך בחלקו לאסטרוגן. רמות האסטרוגנים בגוף עדיין יכולות להיות משמעותיות עקב יצירת ההורמון ברקמות שונות בגוף, בעיקר ברקמת השומן. לכן נשים רזות סובלות יותר מהעדר אסטרוגן מחברותיהן הפחות רזות.

במקביל להתרוקנות השחלות ממלאי הביציות, מופיעות תנודות ברמות האסטרוגן. התופעות האלה, של התרוקנות ותנודות, מסמנות את ראשיתה של תקופה מורכבת, המלווה בסימנים גופניים ונפשיים רבים מאוד המוגדרים כ"תסמונת גיל המעבר". בתקופה זו על האשה להסתגל להגדרה עצמית, ביולוגית וחברתית חדשה. בניגוד לדעה הרווחת, רמות האסטרוגן בגיל המעבר אינן נמוכות יותר מאשר בתקופת הפוריות. הירידה התלולה ברמת האסטרוגן מתחילה רק כמה חודשים לפני המחזור האחרון.

חמה ועייפה

התלונה השכיחה ביותר לגבי "תסמונת גיל המעבר" היא גלי חום. רוב הנשים סובלות מן התופעה. מדובר בתחושת חום באזור הפנים, הצוואר והגוף העליון, הנמשכת כמה דקות, ומלווה בהזעה חזקה, שבעקבותיה מופיעה לפעמים תחושת קור ואף רעד. גלי החום שכיחים יותר בלילה, אך יכולים להופיע גם אחרי אוכל חם או שתייה חמה או בסביבה חמה. אצל כ-90% מהנשים גלי החום ייעלמו אחרי ארבע-חמש שנים. אצל כ-10%, הן יימשכו שנים רבות.

גם אם גלי חום אינם מהווים בעיה בריאותית במישרין, הם יכולים לגרום לבעיות. כך, למשל, קושי להירדם בלילות עקב גלי חום תכופים, עלול לגרום לעייפות מתמדת. עם זאת, חשוב לזכור שלא כל גלי החום קשורים לגיל המעבר. גלי חום עלולים להופיע כתוצאה מהפרעות בתפקוד בלוטת המגן, ממחלות ממאירות, מתגובות למזון, אלכוהול, תוספי מזון ותרופות שונות. על כן יש לבדוק כל תלונה לגופה ולהתאים את הטיפול לכל אשה באופן פרטני.

נשים רבות מתלוננות בתקופת גיל המעבר על הפרעות במתן שתן, כאבים בעצמות, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, דיכאון, כאבי ראש, הפרעות בתפקוד המיני, קשיי ריכוז ועוד. כשליש עד מחצית מהנשים מתלוננות בתקופה זו גם על יובש בנרתיק שגורם לגרד, הפרשות וכאבים ביחסי מין. בניגוד לגלי חום, שנעלמים בדרך כלל עם הזמן גם ללא טיפול, סימנים נרתיקיים אינם נעלמים בדרך כלל, ועלולים אף להחמיר. לעתים אין מנוס מטיפול הורמונלי, אך קיימות שיטות לא הורמונליות רבות ויעילות.

מאחר שכל הסימנים הללו מיוחסים לירידה בהפרשת האסטרוגן, הרי שתרופת הפלא המתבקשת תהיה אסטרוגן. ואמנם, בשנות ה-60 פורסם ספר שנהפך במהרה לרב-מכר בשם "נשית לנצח" (Feminine forever). המסר העיקרי בו היה, שגיל המעבר והתקופה שאחריה, הם בגדר מחלה של האשה ששחלותיה כאילו נכרתו, והיא סורסה למעשה. האשה נהפכה לנכה. כתרופת פלא הציע מחבר הספר, ד"ר רוברט ווילסון, גינקולוג בריטי החי בניו יורק, את האסטרוגן. הוא טען שנשים אמורות וצריכות להשתמש באסטרוגן במשך כל חייהן, מה גם שהטיפול מבטיח נשיות ונעורים נצחיים.

תכשירי האסטרוגן נהפכו לתרופות הנמכרות ביותר בארצות הברית. מאוחר יותר התברר שווילסון מומן בחלקו על ידי חברות המייצרות תרופות הורמונליות. מובן שהשימוש המופרז והבלתי מבוקר באסטרוגן גרם לנזק רב לנשים רבות. אין זה מפתיע. כל תרופה בעלת השפעה חיובית עלולה לגרום גם לתופעות לוואי ולסיכונים. השאלה היא האם הם שקולים כנגד יתרונות התרופה. לאסטרוגן יתרונות רבים: זו התרופה היעילה ביותר לטיפול בגלי חום והזעות, וגם לטיפול ביובש בנרתיק על כל סיבוכיו. אם משתמשים בה באופן מושכל, והתחלת הטיפול נעשית בזמן, היא מסייעת להגנה על מערכת לב-כלי דם, צפיפות העצם ועוד. אך ליתרונות אלה יש מחיר.

אחת העבודות החשובות בנידון פורסמה בכתב העת הרפואי JAMA ב-2002. היא כללה תוצאות מחקר ביותר מ-16,000 נשים שטופלו באסטרוגנים והמעקב אחריהן נמשך חמש שנים בממוצע. אמנם קשה להסיק ממחקר זה לגבי האוכלוסייה בישראל, משום שגילן הממוצע של הנשים שהחלו בנטילת התרופות היה 63, הרבה מעבר לגיל הממוצע שבו מתחילים בטיפול הורמונלי בארץ, וגם סוג אחד בלבד של אסטרוגנים נבדק במחקר זה.

ובכל זאת, המחקר מאשש מידע קודם בדבר סיכונים לפקקת ורידית, ועלייה מתונה במקרי סרטן השד. פרסומים בתקשורת הגזימו בכל הנוגע לעלייה בסרטן השד, וגרמו לחרדה ואף לפאניקה, בעוד הנתונים מראים כי מדובר בעלייה בשיעור סרטן השד הדומה לזו המופיעה גם בקרב נשים הדוחות את לידתן הראשונה, נשים המרבות בשתיית אלכוהול ונשים עם עודף משקל שאינן מקפידות על נטילת קלציום וויטמין D.

הטיפול צריך להינתן במינון הנמוך ביותר, ולתקופה הקצרה ביותר עד להטבה. רצוי להפסיקו כל שישה-שמונה חודשים, בהדרגה, כדי לבחון את המשך נחיצותו. היום גם ידוע כי למרות תפקידו החיובי של האסטרוגן במהלך תקופת הפוריות, בהגנה מפני דילול העצם, מחלות לב וכלי דם, אין זה מומלץ להשתמש בו כטיפול מונע למחלות אלו.

העיקר הסבלנות

קשירת כל הסימנים שהופיעו אצל אשה בגיל המעבר לירידה ברמות האסטרוגן, פירושה התעלמות מכך שהשנים שעברו על השחלות לקראת סיום תפקודן, לא פסחו גם על בעלת השחלות. כלומר, גם האשה התבגרה, על כל השינויים הפיסיולוגיים והחברתיים הכרוכים בכך. יהיה זה פשטני לתלות את הכל בירידה של הורמון מסוים.

מדובר בתקופה של שינויים במרקם החברתי - בתעסוקה, בקשר עם הילדים, וגם שינויים בריאותיים, כמו צורך במשקפיים, בטיפולי שיניים מורכבים, ואולי גם ירידה בשמיעה. למרות שתופעות גופניות ונפשיות רבות מיוחסות לגיל המעבר, רק לגבי גלי חום ויובש בנרתיק קיימים מחקרים באיכות גבוהה המוכיחים את הקשר ביניהן. אופיין ועוצמתן של תופעות גיל המעבר, שונים מאשה לאשה, ובין חברות שונות. ביפאנית ובסינית למשל, אין אפילו מלה המתארת גלי חום. לא שהתופעה אינה קיימת שם, אלא שההתייחסות והתגובות לה שונות מאוד.

גיל המעבר הינו תהליך צפוי ומוכר, שניתן להתכונן לקראתו. אם מקור כל התופעות הכרוכות בו היה בירידת הרמה ההורמונלית, הרי שהטיפול היחיד היה טיפול הורמונלי חלופי. אך כאשר מדובר גם במשתנים חברתיים ופיסיולוגיים, הרי יש צורך בנקיטת צעדים אחרים - מהסתגלות חברתית ופיתוח מודעות לגוף המשתנה, דרך פעילות גופנית מוכוונת, ועד לשינוי באורח החיים. אפשר גם לנסות שיטות הרפיה שונות.

תקצר היריעה לדון כאן במגוון התרופות המיועדות לגיל המעבר שנמצאות היום בשימוש. מלבד הטיפול ההורמונלי, השמור היום בעיקר לתופעות של גלי חום, מקובל גם שימוש בתרופות המשפיעות על הקולטנים שאליהם נקשרים הורמונים בתאי הגוף, תוספי מזון למיניהם, חומרים המעלים את רמות הסרוטונין בגוף, תרופות נוירולוגיות ותרופות מתחום הרפואה המשלימה. גישות טיפוליות רבות מתבססות על ניסוי ותהייה, ולעתים נדרשת לא מעט סבלנות למצוא את הפתרון האופטימלי.

קיימים הבדלים גדולים באופיים ועוצמתם של הסימנים בין אשה לאשה, וגם אצל אותה האשה, לאורך תקופת גיל המעבר. הבלבול הסמנטי, כפי שהוא מתבטא במונחים השונים והסותרים המתייחסים לגיל המעבר, ניכר גם בגישות טיפוליות. רצוי שהטיפול בגיל המעבר יהיה הוליסטי ויותאם לכל אשה באופן אישי. רק בירור מעמיק והבנת החששות, החרדות, הצרכים והציפיות של האשה יאפשרו לרופא המטפל להתאים לה את הגישה הטיפולית הייחודית הנחוצה לה.

הכותב הוא מנהל בית החולים לנשים במרכז הרפואי רבין, וראש החוג למיילדות וגינקולוגיה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו