איך הכרתם?

"לפני חמש שנים נסעתי לאילת לכמה ימים. חזרתי מטיול ארוך והייתי צריך חופש מהחופש. ראיתי את האשה המקסימה הזאת עושה צמות בטיילת, ובאותו רגע אמרתי: אני מאוהב, אבל אסור לי להתאהב עכשיו. באתי לכמה ימים, לא רוצה שיישבר לי הלב. שנה וחצי אחר כך עברתי לתל אביב ופגשתי אותה בבר באלנבי. התחלנו לרקוד, אבל לא זכרתי אותה. לקראת הבוקר ביקשתי את הטלפון שלה והתחלנו להיפגש, ופתאום אני מסתכל עליה ואומר: את מוכרת לי. מתחילים לשחזר, ופתאום חזרה לי התמונה. שמלה ורודה, עדשות כחולות, שיער מתולתל ופסים ורודים בשיער - מסיבתית אבל קלאסה. ואז סיפרתי לה ששלושה ימים רק הסתכלתי עליה. הקטע היה, שהיא עברה לתל אביב שבוע לפני שאני עברתי והיינו שכנים".

והיום אתם גם עובדים ביחד.

אבי: "לפני חצי שנה בערך פתחנו את המספרה, עד אז עבדנו כאן בטיילת". ניה: "כשעברתי לתל אביב אמרתי שאין מצב שאני עובדת בעבודה רגילה. הגעתי לטיילת ואמרתי: מה זה, איך אין כאן אתיופים?" אבי: "אני מאוד עודדתי אותה". ניה: "כל החברים הקודמים שלי לא פירגנו". אבי: "שנינו באנו מבאסטות. אני עבדתי ביפן והיא באילת. צריך להיות חזק, לעמוד שעות, להתמודד עם שיכורים, פקחים. העבודה ברחוב נותנת השקפה שונה, ומי שמצליח זה מי שיש לו כימיה עם אנשים". ניה: "אף פעם לא קיבלתי דו"ח". אבי: "בגלל שהיא עדינה, והיא יושבת כאילו שהיא מיליון דולר, היא אטרקציה ברחוב. כשהיו באים אליה פקחים הם היו שואלים: זאת פעם ראשונה שאת פה?"

מילא פקחים, איך התמודדת עם כל השאר?

ניה: "אולי מרחוק אני נראית לא מכובדת, אבל רוב הגברים שמנסים להתחיל איתי - אני אומרת שיש לי בעל, והם ישר מתרחקים. אני לא מבינה איך תמיד הם מגיעים איתי לשיחת גברים, הם מגיעים למצב של: וואו, יש לך ראש טוב". אבי: "אם אני גבר, ואני רואה אותה לדוגמה, אני חושב: אחת-שתיים-שלוש, מה אני יכול להשיג? ואחרי שיחה איתה, אני רואה בחורה מעניינת, חכמה, חזקה. ערכים אחרים. יש לה אומץ, אינטואיציה". ניה: "אין דבר כזה שמישהי בטיילת תרוויח יותר ממני. אני אוהבת תחרות, זה מה שנותן לי לחיות".

איפה למדת את מלאכת קליעת השיער?

ניה: "זה התחיל משתי האחיות הקטנות שלי, אני הייתי בתפקיד כזה שאני שומרת עליהן, עושה להן תסרוקות, מין אמא קטנה. השיער האתיופי זה שיער די בעייתי - אז שיחקתי, עשיתי להן תסרוקות. 'קונדה לה ראסטה' זה 'צמות יצירתיות' באמהרית. אני אוהבת לעשות שינויים בשיער, בחודש האחרון החלפתי כבר שלוש תסרוקות". אבי: "היא יכולה להחליט בשמונה בערב שהיא נופלת על הראש שלה ועושה משהו בשיער כל הלילה". ניה: "אני אוהבת את זה, זו אמנות".

מה אתם לובשים היום?

ניה: "אלה בגדים שאני לובשת ליום-יום, לסידורים. לפעמים אני שאנטי, לפעמים יותר סקסית. אני נועלת רק נעלי עקב ובעבודה נעליים שטוחות. לא משנה, אפילו אחרי 12 שעות עבודה אני חוזרת לעקבים. בעיני זה יותר נשי. התליון מכסף, אמא שלי נתנה לי במתנה - דיוקן של מלך אתיופיה. האוברול משכונת התקוה - הלכתי לעשות גבות לחתונה ופתאום אני קולטת אותו. אמרתי: בכמה צבעים יש?" אבי: "יש לה מחלה. היא הולכת לאכול ונתקעת באיזו חנות וישר שואלת בכמה צבעים יש. כשאני הולך איתה לשופינג, רק עצבים אני מקבל. נכנסים לחנות בסבבה, יוצאים לא מדברים. מאז שהכרתי אותה, אני לא יודע מה יש לי בארון". ניה: "אין לי מקום קבוע לקניות, אבל אין אצלי דיזל, קרוקר. אני מספיק מעריכה את עצמי כדי שלא אצטרך ללבוש משהו יקר. בגדים לדעתי זה אופי של בנאדם. אין דבר כזה מה את רוצה ללבוש - אלה הבגדים שרוצים ללבוש אותך. לפעמים אני אומרת על בגד מסוים: איך ידעת לבחור אותי?"

השיער. אבי: "היא יכולה להחליט בשמונה בערב שהיא נופלת על הראש שלה ועושה משהו בשיער כל הלילה" האוברול. ניה: "האוברול משכונת התקוה - הלכתי לעשות גבות לחתונה ופתאום אני קולטת אותו. אמרתי: בכמה צבעים יש?"