בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע הצלב של יעקב ברגמן נגד האקדמיה הישראלית

ד"ר יעקב ברגמן נלחם על עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל ובדרך לא מהסס לזרוק אבנים גם על בית הזכוכית שלו - האוניברסיטאות והגופים המפקחים עליהן. "אין בעיה של כסף, יש בעיה של בינוניות", הוא חורץ. נביא הזעם של האקדמיה הישראלית בראיון לוחמני

תגובות

>> הפעם היחידה בראיון הארוך עם ד"ר יעקב ברגמן שבה הוא דיבר על עניין שאינו קשור למצבה העגום של האקדמיה הישראלית, היתה בתחילת השיחה. ברגמן, לבוש מכנסיים קצרים, פתח את דלת ביתו הירושלמי במוצאי שבת. "שלום תומר", אמר בלבביות. "רותם" תיקנתי. "אני מתנצל, פשוט יש לנו תומר במשפחה", השיב ברגמן, שהאסוציאציה גרמה לו לדלג במהירות אל ארון התמונות המשפחתיות.

"זאת נעמי, הנכדה שלי, היא בת עשרה חודשים", הסביר, "וזה הבן שלי ניתאי. הוא פרופסור למימון ב-MIT, אתה יודע המקום שבו ביבי למד", הצביע בגאווה לא מוסתרת על תמונה אחרת והוסיף: "אני רוצה לשנות את האקדמיה הישראלית כדי שהוא יוכל לחזור לכאן". וכך, חזר ברגמן מיד אל נושא השיחה היחיד שימלא את שש השעות הקרובות - האקדמיה הישראלית: תמונת מצב, כשלים ופתרונות.

ד"ר ברגמן ידוע כנביא הזעם של האקדמיה הישראלית. ממשרדו במחלקה למימון באוניברסיטה העברית הוא מנהל באדיקות פוריטנית ובמרץ של דיוויזיה שלמה את מסע הצלב הפרטי שלו נגד מה שהוא מזהה כבינוניות הבלתי נסבלת שפשתה במערכת ההשכלה הגבוהה.

"אני מסכים עם דעותיו של ברגמן ומעריך אותו מאוד", אומר פרופסור בכיר באוניברסיטה העברית, "אבל כשאני רואה אותו במסדרונות האוניברסיטה אני מוצא את עצמי פעמים רבות פוסע למסדרון צדדי, מהסיבה הפשוטה שבכל שנות היכרותי אתו הוא מעולם לא החליף נושא שיחה".

"אין בעיה של כסף"

"הגופים המנהיגים את האוניברסיטאות בישראל בוכים על כך שאין להם מספיק משאבים, אבל להשכלה הגבוהה בישראל אין בעיה של כסף, הבעיה שלה היא שכספיה כפופים להנצחת הבינוניות", פותח ברגמן את נאום התוכחה שלו. לטענתו, השכר השווה הניתן למרצים בכל התחומים האקדמיים הוא דוגמה טובה לכך.

"השכר בארה"ב לאקדמאים מתחילים בתחומי הכלכלה, החשבונאות ומינהל העסקים גבוה פי חמישה מהשכר בישראל. ואולם שכר הפילוסופים בארה"ב נמוך ריאלית ב-10% משכר הפילוסופים בישראל. לכן אין בעיה להחזיר לישראל פילוסוף, אך קשה מאוד לשכנע איש מימון לחזור ולהשלים עם ירידה של 80% במשכורת. ב-97' שלחנו לחו"ל תשעה דוקטורנטים עם מלגה מהמחלקה למימון, אף לא אחד מהם חזר".

באותה שנה החלה להטריד את ברגמן גם שיטת הקידום באוניברסיטאות. "הבחנתי שהרבה אנשים עולים בדרגה בשיטה לקויה מאוד", אומר ברגמן. "במקרים רבים הקידום נעשה כנגזרת של כמות הפרסומים - ולא של רמתם". בעיה זו טרדה גם את מנוחתו של הרקטור באוניברסיטה העברית בזמנו, פרופ' מנחם בן ששון, שמינה ב-97' ועדה לבחינת בקרת האיכות האקדמית. במשך זמן מה היה ברגמן חבר באותה ועדה, אך בשלב מסוים הוא הועזב לבקשת גורמים באוניברסיטה, שלטענתו פחדו מדעותיו.

"הצעתי שראשי המחלקות יפתחו דירוג משלהם לאיכות המחקר של הסגל במחלקותיהם, שיהיה נתון לבקרה של אנשים מובילים בתחום", מספר ברגמן. "למרבה הפתעתי יותר מ-50% מראשי המחלקות סירבו להעניק דירוג כזה. אז נדלקה אצלי נורה אדומה". אותה נורה אדומה לא כבתה מאז, אף שערב התחיל לרדת על ירושלים וברגמן קם להדליק את תאורת המרפסת.

הסדין האדום

אזכור שמו של ברגמן בלא מעט פורומים אקדמיים משול לנפנוף בסדין אדום, ומעורר הרבה מאוד אנטגוניזם והתנגדות. במארס 2007 פירסם פרופ' צבי הכהן - יו"ר ועד ארגון הסגל האקדמי, שהוא ארגון העובדים של האקדמיה - מודעה בגנותו של ברגמן בעמוד הראשון של עיתון "הארץ". כך כתב הכהן: "ד"ר ברגמן, אשר במר נפשו על כי לא קודם, מחרף ומגדף את האקדמיה בישראל בכל פורום".

הטענות כי ברגמן תוקף את המערכת בגלל תסכולו מכך שלא קודם מכעיסות מאוד את פרופ' יוג'ין קנדל מהאוניברסיטה העברית, העומד בראש המרכז לשוק ההון ומוסדות, ונחשב לאחד הפרופסורים המוערכים בישראל בתחום המימון, שבו עוסק גם ברגמן. "יש לי הרבה ביקורת על הדרך שבה הוא בחר, הכוללת פעמים רבות עימותים עם אנשים", אומר קנדל, "אבל אני ואנשי אקדמיה נוספים, העוסקים בתחומים שחשופים לתחרות מהעולם, מסכימים עם 80%-90% מהדברים שהוא אומר. הוא נלחם את המלחמה בשבילנו".

"הדיס-קרדיטציה שעושים לאיש לא הוגנת", מוסיף קנדל. "שיתמודדו עם הטענות שלו - אם הם יכולים. ברגמן ראוי מבחינה אקדמית לתפקיד פרופסור יותר מהרבה פרופסורים בישראל ובאוניברסיטה העברית".

ברגמן עצמו אומר כי הטענות על כך שהמאבק שלו נובע מהעובדה שלא קודם הן שקרים. "מעולם לא הגשתי בקשה לקידום. לא רציתי לתת להם אפשרות להגיד שאני נלחם את המלחמה הזאת בשביל הקידום שלי. אבל חברים התומכים במאבקי בממסד האקדמי, הדורש את טובת עצמו, הסבירו לי כמה חשובה 'תעודת היושר' הפומבית שהעניק לי ועד הארגון".

ברגמן שילם מחיר אישי על סגנונו הבוטה - ולא רק באקדמיה הישראלית. לאחר שהשלים תואר ראשון ותואר שני בפיסיקה במסגרת לימודי עתודה, ושירת כקצין חקר ביצועים בחיל האוויר, עבר ב-78' לאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שם השלים דוקטורט במימון. בתקופה זו נקלע ברגמן לוויכוח עם פרופ' פיטר בלאק, ממפתחי נוסחת בלאק אנד שולס המפורסמת, המשמשת לתמחור מחיר של אופציות.

"מצאתי שתי טעויות בנוסחה, המקזזות אחת את השנייה", טוען ברגמן. "שלחתי לבלאק מכתב המצביע על הטעות, והוא בחר להיעלב מנוסח המכתב. אחרי סיום הדוקטורט הצטרפתי לסגל המחלקה לכלכלה של אוניברסיטת בראון. בלאק הפעיל את השפעתו כדי שלא אקבל מינוי במחלקה למינהל עסקים".

במשך שנים חי ברגמן על קו ישראל-ארה"ב, וב-92' החליט, בעצת משפחתו, לחזור לישראל. הוא נחת לתפקיד במשרה מלאה במחלקה המידלדלת למינהל עסקים של האוניברסיטה העברית. "ב-82' היו בבית ספר למינהל עסקים 35 אנשי סגל. כיום, לאחר דור אחד בלבד, יש 25 אנשי סגל", אומר ברגמן. "במחלקה לחשבונאות נשאר כיום איש סגל אחד... בעצם שניים", הוא צוחק ביאוש, "שכרו מישהי נוספת בקיץ".

מאז שהגיע לאוניברסיטה העברית קנה לעצמו ברגמן תדמית של דון קישוט. הוא שולח מכתבים ומיילים המתריעים על מצבה הגרוע של האקדמיה הישראלית, ומקיים הרצאות על כך בפני כל מי שמוכן לשמוע - בין היתר בפני בכירי משרד האוצר, משרד מבקר המדינה ועוד. בדרך, טוענים רבים, הוא מגלה רגישות מועטה לחוסר הנוחות שהוא גורם לקולגות שלו.

"ב-2001 רציתי להראות לאוניברסיטאות כיצד עושים בקרת איכות, אז כתבתי דו"ח על המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. הדו"ח, שהתבסס על דירוג אמריקאי מקובל של מחלקות, על פי מספר הפרסומים בכתבי עת מובילים, הראה שהמחלקה למדע המדינה מדורגת בין האחרונות בעולם. הם אמרו לי שזה לא אתי", נזכר ברגמן וצוחק. "ואני אמרתי להם: 'מה לא אתי בזה? כמו שמפרסמים מי ניצח בטניס אפשר לפרסם הישגים אקדמיים'".

המנה העיקרית: המל"ג

שלוש שעות לאחר תחילת הראיון ברגמן מופתע כשהוא נשאל אם אין לו בעיה להמשיך. "אני יכול להמשיך את השיחה לתוך הלילה", הוא אומר, ומיד עובר למנה העיקרית - המל"ג.

לטענת ברגמן קצות החוט של כל הבעיות במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מוליכים אל הגופים המנהלים את משאביה - המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) והות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב). שני הגופים האלה מחזיקים בסמכויות להרשאה ולתקצוב של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, ויש בהם רוב מוחץ לנציגים של מוסדות ההשכלה עצמם.

"מלבד ישראל, אין מקום בעולם שבו מנוהלת ההשכלה הגבוהה על ידי הסגל האקדמי", הוא מסביר. "המקום היחיד בעולם שבו היה קיים מבנה כזה הוא קליפורניה, שביטלה אותו ב-73' לאחר ניסיון קצר וכואב, כשניהול המערכת נהפך בלתי אפשרי".

"מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל פועלת כמו גן חיות, שבו המנהל זורק פרה לתוך כלוב החיות הטורפות וצועק להן 'תסתדרו'", פונה ברגמן לעולם החי כדי להסביר את עמדתו ביחס למל"ג. "האוניברסיטאות והמכללות הן חיות הטרף השולחות את נציגיהן להילחם במל"ג ובות"ת על פרת המזומנים, בגוף האמור לנהל את מערכת ההשכלה הגבוהה לטובת הציבור. בקרב חייתי שכזה, סדר העדיפויות הציבורי לא מובא בחשבון", אומר ברגמן.

כדי להדגים את טענתו הוא מציג דו"ח של ועדה בינלאומית לבקרת הפיסיקה מדצמבר 2007, שבו מופיעה תלונה של אחד מחברי הוועדה על כך שהמל"ג הורתה לוועדה לא לבדוק את רמת המחקר באוניברסיטאות.

"אף שיו"ר הות"ת, שלמה גרוסמן, הצהיר כבר ב-2004 בפני ועדת החינוך של הכנסת כי המל"ג והות"ת ערוכות ומוכנות לבדיקת ההוראה והמחקר באוניברסיטאות, עברו ארבע שנים, והמל"ג, לא רק שלא עסק בבקרת המחקר באוניברסיטאות, אלא אף מנע אותה", טוען ברגמן. לדבריו, בהשכלה הגבוהה בישראל שולטת הבינוניות, והיא עושה ותעשה הכל כדי לטשטש את ההבדל בין המצוין לבינוני. "הבעיה במחקר האקדמי בישראל אינה בכמות המשאבים המופנית למחקר, אלא בניהול נכון של המשאבים", הוא אומר.

שהאקדמיה תתאים את עצמה למציאות

ברגמן סבור כי מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל צריכה להתאים עצמה למציאות, ולא להפך. קביעות כמו זו של ועדת שוחט כי "המגזר הפרטי לא התאים עצמו לגידול בהיצע של בעלי תואר שלישי במדעי החיים", מפרות את שלוותו.

"שיטת התקצוב לאוניברסיטאות מתמרצת גיוס של דוקטורנטים - ככל שמספרם גבוה יותר בהשוואה למוסדות האחרים, האוניברסיטאות מקבלות יותר כסף", טוען ברגמן. לדבריו, השיטה מעודדת הידרדרות באיכות האקדמית. הוא מציג נתונים המראים עלייה תלולה במספר הדוקטורנטים בשנים 1995-2002. באוניברסיטת בר אילן עלה מספרם ב-95%, בבן גוריון - ב-144% ובחיפה זינק מספרם ב-464%.

"הות"ת עצמה פירסמה ב-2007 דו"ח שבו היא מבכה על הגידול העצום במספר הדוקטורנטים, מטילה ספק באיכותם וממליצה להחיל בקרת איכות על הכשרתם", הוא אומר. "הכמות כאן באה על חשבון האיכות, ומלבד זאת, לא כולם יכולים או צריכים להיות אנשי מחקר".

כבר חצות, אך ברגמן לא מגלה סימני עייפות. "כשישראל תיכננה את הלביא היא גנבה את תוכניות המיראז'", הוא אומר, "אבל אם אנחנו רוצים לתכנן מערכת השכלה מעולה אנחנו לא צריכים לגנוב מאף אחד. התוכניות של אחת ממערכות ההשכלה הציבוריות הטובות בעולם - זו של בריטניה - גלויות לעיני כל באינטרנט. כל מה שצריכים לעשות הוא להעתיק אותן.

"בבריטניה אין מלחמת כל בכל מכיוון שאין שם מל"ג. המשימה של הכוונת ההשכלה הגבוהה נתונה בידי רשות ממשלתית, המפוקחת על ידי השר לענייני אוניברסיטאות, והוא זה שקובע את המדיניות הכללית. המצב בישראל שונה לחלוטין, לשר החינוך הישראלי אין שום סמכות לקבוע את מדיניות ההשכלה הגבוהה, ואפילו לא לפקח על פעולותיהן של המל"ג והות"ת או לבקר אותן.

"בנוסף", אומר ברגמן, "בבריטניה יש סוכנות לאבטחת איכות שאינה תלויה באוניברסיטאות המבוקרות. פחות משליש מחברי ההנהלה שלה הם נציגי מוסדות ההשכלה הגבוהה, ותוצאות הסקרים שהיא עורכת מפורסמים לציבור הרחב ומשפיעים על חלוקת התקציב". לדברי ברגמן, שקיפות וניהול חף מאינטרסים מגזריים יצרו מערכת שמקדמת ומעודדת תחרותיות ומצוינות.

רגע לפני שהראיון מסתיים מתקשה ברגמן להשיב על שאלה אחת פשוטה: מדוע הוא עושה זאת? האיש המתבסס על ניתוחים רציונליים לא מצליח להסביר את המניע לעשרות המיילים והמאמרים שהוא כותב ולקרבות שהוא מנהל. "אני נלחם בשביל המצוינים, את הרוב זה דופק", הוא משיב תשובה סתומה. נדמה שיש דברים שגם ברגמן מיטיב פחות להסביר.

המל"ג: "בניגוד לטענות, אנו לא גוף ייחודי בעולם"

>> בנוגע לטענת ברגמן כי היעדר דיפרנציאציה בשכר הוא הגורם לבריחת מוחות, משיבים בות"ת כי "יש להעניק תוספות מיוחדות לחברי סגל על סמך הצטיינות בהוראה ובמחקר".

על טענתו של ברגמן כי המל"ג אינה צריכה להיות מנוהלת על ידי אנשי אקדמיה נמסר מהמל"ג בתגובה: "חוק המל"ג מ-58' קובע כי לפחות שני שלישים מאנשי המל"ג יהיו אנשים בעלי מעמד בשדה ההשכלה הגבוהה. מדובר בגוף מקצועי, בעל חופש לשקול שיקולים מקצועיים, והוא חופשי מלחצים פוליטיים. הגוף שהוקם אינו תלוי בממשלה או במוסדות האקדמיים".

עוד נמסר בתגובה כי "המל"ג אינה 'גוף ייחודי בעולם' בהרכבו. ניהול ההשכלה הגבוהה בישראל על ידי מל"ג וות"ת הוא מודל דומה לזה שפעל עד לא מזמן בבריטניה, שהחליטה לשנותו רק באחרונה. עדיין לא הוכח שהמודל הבריטי החדש אכן מוצלח יותר".

בנוגע לטענותיו של ברגמן על בקרת האיכות של האקדמיה הישראלית נמסר: "היחידה להבטחת איכות הפועלת במסגרת המועצה להשכלה גבוהה בדקה בשנתיים האחרונות תחומי ידע ומסלולי לימוד בכל המוסדות המתוקצבים, באמצעות מינוי ועדות מומחים בינלאומיות בלתי תלויות. היא הגישה דו"חות עם ממצאים קשים, כדי להביא לשיפור ההוראה והמחקר בתחומים אלה".

כמה מאמרים פירסם סגן יו"ר המל"ג?

>> ד"ר יעקב ברגמן אינו מסתפק בפיזור אבחנות כלליות על מצב ההשכלה הגבוהה בישראל, ותוקף באופן אישי את כל אלה שלדעתו מנציחים את בינוניות המערכת. כך, למשל, הוא מלא ביקורת על מינויו של פרופ' נחום פינגר לראשות הוועדה לענייני איכות במל"ג ב-2003, ולסגן יו"ר המל"ג באפריל 2008.

"בתפקידיו האחרונים אחראי פינגר בפועל על בקרת האיכות האקדמית" אומר ברגמן, "אבל בבדיקה שערכתי ב-ISI (המוסד למידע מדעי) גיליתי שפינגר פירסם ארבעה מאמרים בלבד, שזכו כל אחד לציטוט בודד. הישגים אלה מציבים אותו במקום האחרון בתחומו באוניברסיטת בן גוריון."

עוד טוען ברגמן, כי מאז שמונה פינגר לתפקידו במל"ג, ב-2003, לא ערכה המועצה בקרה של איכות המחקר באוניברסיטאות. "ייתכן שפינגר הוא מנהל טוב, אך למל"ג אין כל תפקיד ניהולי. המל"ג אחראית על האיכות ועל קביעת הסטנדרטים האקדמיים".

פרופ' פינגר מסר בתגובה: "את הקרדיטציה האקדמית שלי הוכחתי למי שהייתי צריך להוכיח. ד"ר ברגמן לא מבין את מהות תהליך הערכת האיכות, כפי שהוא מתבצע".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו