בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הערבים אינם דוברי יידיש

תגובות

>> בכירים בירושלים יאמרו ודאי כי המדינה היתה שמחה להעביר לאזרחים הערבים את חלקם השוויוני בתקציבים, אבל מסיבה כלשהי הערבים אינם מגיעים אל המשאבים שממתינים להם. "הם צריכים להתאמץ בשביל זה", מושכים בכתפיהם פקידים בכירים בירושלים. "אי אפשר להאכיל אותם בכפית". ואולם מדובר באינטרס של מדינת ישראל.

מדד השוויון של עמותת סיכוי שפורסם החודש חשף פער גדול בין יהודים לערבים בישראל. ב-2007 קיבלו הערבים רק 71% מהמשאבים המגיעים להם בתחום החינוך, בהתאם לחלקם באוכלוסייה, 64% מהמגיע להם בתחום התעסוקה ו-49% מהמשאבים בתחום הרווחה. מה קורה כאן - האם הערבים לא מגיעים אל המשאבים, או שמא משאבי המדינה אינם נגישים להם?

בישראל פועלים זה דורות רבים ארגונים סמי-שלטוניים, המפנקים את ממשלות ישראל ומסייעים להן להעביר את המשאבים לפריפריה. תנועות הקיבוצים, המושבים והאיכרים, פורום ערי הפיתוח, נציגי המתנחלים ונציגי החרדים - הם רק חלק מהרשימה. לכאורה, מוסדות אלה ניוונו את יכולתו של השלטון המרכזי להעביר את משאבי המדינה לאזרחים בכוחות עצמו. ואולם ההיסטוריה מלמדת שכאשר למדינה יש פרויקט שהיא חפצה ביקרו, היא יודעת לעשות את העבודה בעצמה. למשל, בטיפול בעולים חדשים. לכן אין להאמין לבכירים המקוננים כי "הממשלה לא יודעת לעשות את זה".

ברור כי ידם של האזרחים הערבים קצרה מלהגיע אל מדפי המשאבים הרחוקים בירושלים. הם אינם חברים בתנועות ובהתאחדויות, נציגיהם בכנסת חסרים את הלהט המשיחי הנכון והם גם אינם דוברים יידיש. לפי הגישה הננקטת כיום, הערבים ימשיכו להיות מופלים לרעה, יצברו תסכול ותחושת ניכור מהמדינה ויעצבנו את שומעיהם במליאת הכנסת.

אך מנגד עומד אינטרס עליון של המדינה. מסקנות ועדת אור, שקבעו כי "יעד עיקרי של המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחיה הערבים", אומצו בידי ממשלת שרון ב-2003. בירושלים הבינו כבר אז שיציבות המדינה, תלויה בשוויון בין יהודים לערבים. הם פשוט עדיין לא יודעים כיצד לעשות זאת.

לכן מוצעת כאן שפת עבודה ושמה "הנגשה" - לפיה, תקציבי המדינה אינם מוצר מדף, שרק מי שידו ארוכה דיה יגיע אליהם, אלא משאב שהמדינה אחראית להעבירו לאזרחים באופן פעיל.

איך עושים זאת? המפתח נמצא בחיבור בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי הערבי, והבנה שלשניהם מטרה משותפת. שפת ההנגשה זרה לחלק ממקבלי ההחלטות בירושלים, אך חלקם כבר מתעניין בה. רק כאשר בירושלים יקבלו אחריות לכך, נדע שהתחיל תיקון של ממש.

הכותב הוא מנכ"ל-שותף של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו