הדופלקס של גיורא גוטמן, נכדו של הצייר נחום גוטמן, חיבר לפיצו קדם בין כל העולמות. הדירה ברחוב אחד העם בתל אביב שימשה את האמן הארץ-ישראלי למגורים ולעבודה במשך שנים רבות, והעירייה אף העניקה לו במחווה נדל"נית יוצאת דופן את הזכויות על הגג. גוטמן היה אורח קבוע בבית משפחת קדם, מהאספניות הבולטות של עבודותיו. באחד מביקוריו, העניק לו פיצו, ילד בכיתה ד', ציור בהשראת עבודה שהוא עצמו הכין, רחוב הרצל עם גימנסיה הרצליה. בתמורה, העניק לו גוטמן את הציור המקורי וחתם מאחורה: "לפיצו, מנחום".

שלושים שנה אחרי פנה גוטמן הנכד אל קדם האדריכל, מבלי שהכיר את העבר המשותף, וביקש ממנו לתכנן את דירת הגג שלו. במרפסת הם מצאו בין השאר את הרהיטים שסבו הנגר של קדם בנה עבור הצייר. "את הציור אני מאוד אוהב והוא כמובן תלוי אצלי", מספר קדם. "זה מדהים איך בסופו של דבר אני הופך את הסטודיו של גוטמן לדירת מגורים תל-אביבית".

כסף ישן מול כסף חדש, ציר רמת השרון-מגדלי אקירוב, אלה גבולות המרחב האדריכלי של פיצו קדם. רק שמונה שנים חלפו מאז שסיים את לימודיו בבית הספר היוקרתי לאדריכלות AA בלונדון, וכבר הספיק לבנות כ-30 פרויקטים, בנוסף ל-40 שנמצאים בעבודה, ביניהם חנות אפל שתיפתח בקרוב בקניון רמת אביב.

למרות יחסי הציבור הרעים שיש לפרוורים ולערי השינה בקרב מתכנני ערים ואדריכלים, החלום של בית צמוד-קרקע עדיין נותר קרוב ללבם של מרבית הישראלים. אמנם קרקע לבנייה פרטית היתה בשנים האחרונות ליותר ויותר נדירה, ובעיקר יותר יקרה באזור המרכז, אבל בית בן שתי קומות מחופה בגג רעפים אדום ולצדו גינה ירוקה מייצג עדיין עבור רבים את תמצית תרבות הדיור ואיכות החיים.

בהקשר הבעייתי הזה מבקש קדם להשתלב, ולנטוע קוביות לבנות בוהקות בתוך הפנטזיה הפרוורית הפרועה של וילות טוסקניות ובתים דו-משפחתיים. את הטיח הצבעוני הפסטלי מחליפים אצלו צבעים מונוכרומטיים, לבן, אפור ושחור, ואת גג הרעפים מחליפים חיפויי עץ אגוז וטיק.

אדריכלות בלי אגו

הוא יושב בנוחות במשרדו על כיסא של המעצב רון ארד, בוגר נוסף של ה-AA. לבוש חולצה תכולה (Agnes B) וג'ינס (Anik) מותגיים, ללא תווית בולטת. בגדים יקרים גזורים היטב, מעין תעודת זהות אופנתית לאיכות לא מנכרת.

"מי שמגיע אלי מחפש את טביעת האצבע שלי. אני לא אדריכל קל ללקוח, אבל הלקוחות שלי יודעים בדיוק מה אני מציע", הוא מבהיר. "אני יוצר חללים מדיטטיוויים, שמאפשרים לכל לקוח להכניס את החיים שלו פנימה לתוך הבית. נניח שבא אלי לקוח עם מגרש טוב ויכולות כספיות גבוהות ורוצה לבנות גלויה מפרובנס, אני פשוט לא יודע איך לעשות את זה, עבורי זה כמו תפאורה של תיאטרון".

הפרויקט הראשון שלו, ב-99', היה שיפוץ של דירת 60 מ"ר בתל אביב, שצולמה תוך זמן קצר למגזין "בניין ודיור". לאחר מכן הגיעה בקשה לתכנון וילה במושב עין ורד ומאז ההצעות זורמות. התיחום הגיאוגרפי ברור: הרצליה פיתוח, רמת השרון, צהלה, אפקה, קיסריה, מגדלי יוקרה בתל אביב ונחלות רחבות במושבים; ובהתאם גם הלקוחות: עורכי דין, רופאים, טייסים, ברוקרים, אנשי עסקים ורוכשים עשירים מחו"ל. עכשיו מתכנן קדם במקביל טריפלקסים במגדל בשכונת פאר צמרת, דירת נופש במגדל רוטשילד 1, לובי ושטחים ציבוריים במגדל רמז היוקרתי, לפחות 10 וילות, בהן אחת בכרמל הצרפתי בחיפה, בית נופש עבור יהודי צרפתי מול חוף דבוש בהרצליה, משרדים עבור איש עסקים יהודי-אמריקאי ידוע, דופלקס במגדלי אקירוב שנוצר מאיחוד של שתי דירות בקומות 33-34, וגם שימור ושחזור של ביתו של האדריכל זאב רכטר בשכונת צמרת ליד כיכר המדינה, אייקון מפואר של אדריכלות הבטון הישראלית שנקנה לאחרונה על ידי בני זוג מבריטניה.

את שכר הטרחה הוא מעדיף לא להסגיר, אבל מציב גבולות ברורים לתמחור הבתים: בין 4,000 ל-5,000 דולר למ"ר עבור הבנייה, לא כולל שכרו שלו עצמו, שכר היועצים ועלות המגרש והריהוט. בית לא גדול של 250 מ"ר שעובר תחת ידיו של קדם חוצה בקלילות רף של מיליון דולר וחצי.

אתה מדבר על אסתטיקה צנועה, אבל בסופו של דבר הלקוחות שלך שייכים למאיון או האלפיון העליון. הבתים מאוד נוכחים, אין פה שום צניעות.

"במקומך הייתי מתפעל ואומר שזה מדהים איך למרות התקציבים הגדולים והרצון של הלקוחות להציג את היכולות הכספיות הגבוהות שלהם אני מצליח ליצור בתים שהם לא שואו-אוף. אני מסביר ללקוחות שלא חייבים ללכת על גדול ולא חייבים לבלוט או להיחשף. עכשיו לדוגמה יש לי ויכוח על בריכה בבית בצהלה. הלקוחות רוצים בריכה ואני מתעקש שהיא פשוט לא נכונה לבית ולמגרש. זה דבר שממש יכול לפצוע לי את האדריכלות. כשיש כסף יש פוטנציאל לטעויות הרבה יותר גדולות, ואני אומר לך שהטעויות הגרנדיוזיות צועקות. בסך הכל אני חושב שהאדריכלות שלי היא צנועה ולא משוויצה".

הוא נולד כיצחק קדם לפני 38 שנה בשכונת תל ברוך. את השם "פיצו", שיבוש נפוץ לכינוי החיבה "כרוב קטן" בצרפתית (petit chou) העניקה לו האומנת הצרפתייה. האב, שמעון (צ'פאי), דור שביעי מירושלים, עבד תחילה כקבלן של בתים פרטיים ולאחר מכן עבר לעסקי הנדל"ן. עם השנים החל לאסוף עבודות של הצייר נחום גוטמן והוא מחזיק באחד האוספים הפרטיים הגדולים ביותר של יצירותיו.

בצבא שירת קדם בצנחנים, ולאחר מכן נרשם ללימודי צילום בבצלאל, שרד שנה ("אני בן למשפחות הפולניות האלו ששואלות מה תעשה עם צילום") והמשיך ל-Architectural Association בלונדון, מהמוסדות היוקרתיים בעולם ללימודי אדריכלות, שעם בוגריו נמנים איקונות אדריכלות כמו זאהה חדיד, רם קולהאוס, סטיבן הול, סר פיטר קוק. אחרי חמש שנים באקדמיה, החליט לדחות הצעות עבודה במשרדים נחשבים ולשוב לארץ. "הרגשתי שאם אני אבלה כל היום מול מחשב אני אאבד את כל התשוקה לעשות. למרות שזו לא דרך מקובלת ואפילו די קשה, החלטתי לפתוח מיד משרד עם שותפים".

את קירות המשרד, חלל לבן ובוהק עם רצפת בטון מוחלק, לא מעטרות תמונות של פרויקטים שהושלמו או הדמיות של בתים בשלב השלד, אלא עשרות פאנלים של חומרים ייחודיים, הבסיס לאדריכלות השקטה והישירה שלו. הוא רוכן עם הברכיים על הרצפה, מציג בהתלהבות ילדותית אריחים ייחודיים מגרניט פורצלן, פלטת עץ MDF שמחורצת כמו דיונות מדבריות וציפוי פורניר חום-אדום שמזכיר עור נחש. החיפוש הלא נגמר אחרי חומרים חדשים הוא ממאפייניה של אדריכלות הבוטיק שקדם הגדיר לו כאידאה.

"בוטיק כהגדרה זה כל מה שלא מפעל. זה סטודיו קטן, אינטימי, שמכיר את הלקוח שלו. שמציף שאלות פעם אחרי פעם. זה משרד שיש לו זמן ולא מקבל כלום כמובן מאליו. אין אצלנו פרויקט שדומה לאחר, וכל פרויקט זה סוג של בייבי. זו החלטה לייצר פחות ואני מסרב להמון פרויקטים שלא תואמים את השכר שאני מבקש ואת תרבות הדיור שאני מאמין בה. לי יש את הצורך לבנות מעט ואיכותי".

על השולחן הוא מניח תוכניות עבודה של וילה רחבת ידיים ברמת השרון, כל פרט משורטט לאשורו, מהחריץ בדלת המטבח ועד לכבלים של התריסים. "הירידה האובססיווית לפרטים מחייבת אותך לעשות הרבה ומאוד מדויק". את כתב היד של קדם אפשר לקשור בקלות לאדריכלים המודרניסטים הראשונים, לודוויג מיס ואן דר רוהה, מרסל ברויאר וחבריהם, שהשתמשו בקווים ארוכים ובחומרים חדשים כדי ליצור אדריכלות פונקציונלית נקייה מקישוטים; Less is More (פחות זה יותר), כינה זאת מיס ואן דר רוהה והכתיב מוטו עיצובי ששרד כמעט מאה שלמה.

אתה מדבר על Less is More אבל האדריכלות שלך היא ממש לא Less.

"לס זה רק אמירה. הרצון שלי הוא הוא להמעיט באלמנטים, לא להשוויץ, לא יותר מדי אובר-דיזיין, למצוא שפה מגובשת. לפעמים שואלים אותי איך אפשר לחיות בחללים שלי ולשיטתי אני יוצר חללים שיכולים להכיל אנשים. אני מנסה לתת למשפחה קונטיינר. מה בסך הכל אני רוצה? להכניס אור טבעי לבניין, ליצור שפה טובה עם החוץ, לחבר את החללים. היומרות הן לא גדולות, אבל זה בדיוק מה שכל כך קשה".

בעבודה שלך יש הרבה אגו. אתה בא עם טביעת האצבע האבסולוטית שלך. אולי איפשהו בדרך אתה שוכח את הלקוח?

"אני לא חושב שאפשר לעשות אדריכלות בלי אגו ובפירוש אני עושה חללים שאני הייתי רוצה להיות בהם. אבל לקוח טוב הוא לקוח שיוצר איתך דיאלוג ויש לו הדעות שלו. אין לי שום בעיה לקבל שום דעה. מעבר לכך, בהקשר לסגנון שלי, יש קורלציה ברורה בין מי שרוצה מודרני לבין מי שאוהב לבן, שחור ואפור. יש לי הרבה אמונה ואני בא גם עם מוכנות לחנך את הלקוחות".

________________________________________________________

פנטהאוס על הכרמל, 2005

בשכונת דניה בחיפה, התבקש קדם לתכנן בית בגודל 185 מ"ר עבור אשה בפרק ב' של חייה. הלקוחה ביקשה דירה באווירה יפנית נקייה, והביטוי לכך היה בחלוקה של החלל באמצעות מחיצות שוג'י יפניות מסורתיות, המורכבות ממסגרות עץ ארז ונייר אורז שהוכן במקום. הנייר מאפשר רמות שונות של שקיפות ואטימות, גם מבחינת נראות וגם מבחינה אקוסטית. כדי למזער את נוכחותו של הממ"ד שניצב במרכז החלל, הוא נעטף בארונות לבנים, מטבח, מזווה ומערכת בידור ביתית. הנוף המרהיב של הכרמל והים ניבט מהחללים השונים. הרצפה של מרפסת הגג מורכבת מחלוקי נחל שמאזכרים גן יפני, וביניהם משובצות פלטות אבן למדרך. ________________________________________________________

בודהות זה לא אני

רונית וליאור גלפנד, אשת היי-טק ובעל חברה להפקת אירועים, הם שניים מהלקוחות הנאורים האלה. הורים לשני ילדים מתבגרים, משכונת נוה מגן ברמת שרון. השכונה הוותיקה, יעד נדל"ני יוקרתי ומבוקש בגוש דן, מתאפיינת ברחובות ירוקים ושקטים ומגרשים גדולים. הבנייה הסתיימה רק לפני כמה חודשים ועכשיו מציגים את הבית לאורחים בפעם הראשונה.

"כשהחברים שלנו באים לראות הם ישר אומרים: 'וואו, זה מדהים וזה לא פלצני', וזה בדיוק הדבר שאני הכי אוהבת לשמוע", מתוודה גלפנד. "כשהחלטנו לבנות נפגשתי עם כמה אדריכלים. אחד מהם, אדריכל ידוע מהרצליה פיתוח, אמר לי: 'אם את רוצה טוסקני, אני אעשה לך טוסקני, מה שאת רוצה'. ואז חברה אמרה לי שאם אני מחפשת משהו ש'זה אני' אז לגשת לפיצו. לי ולבעלי היה קליק איתו ברמה האישית כבר בפגישה הראשונה. לא ידעתי אם מה שאני רוצה נקרא מינימליסטי או מודרני אבל ידעתי שאני רוצה בית לא מנקר עיניים, כך שאם אחליף את הצבע של הוואזה לא אצטרך להרוס את הבית".

הבית, 300 מ"ר שטחו, ממוקם במגרש משופע הפונה לחורשת אקליפטוסים. בבית שני מפלסים, התחתון מיועד לחדרי הילדים והעליון עבור ההורים והשימושים הציבוריים. חלקים מהחזית מחופים באבן סיליקט ישראלית, כדי להתחבר לבתים השכנים. "לא רציתי בית שיצעק מרחוק: 'הלו, אני מדהים'. בעלי ואני אנשים עובדים ולא היה לנו זמן לבלות את הזמן אצל האדריכל בקשקושים".

לא היו חיכוכים איתו?

"היה אחד", גלפנד צוחקת, "הוא לא אוהב ג'קוזי, ואנחנו לא רצינו לעשות בחצר בריכה אלא ג'קוזי (שבסוף הוצנע בחצר). אנחנו כבר לא ילדים ולא באנו להמציא את עצמנו מחדש. יש לי הרבה חברים שבנו בית וניסו דרכו להגשים את כל החלומות שלהם, אבל כל מה שאני רציתי זה שיהיה לי כיף ונוח בבית, שיהיה אפשר לשים את הרגליים על הספה אם אני רוצה".

גלפנד ולקוחות אחרים של המשרד מייצגים אולי בצורה הטובה ביותר את המהפך שעבר על הטעם הישראלי בשנים האחרונות. המודעות הצומחת לעיצוב, הבועה של השפע הכלכלי וביקורים תכופים ביעדים ז'ורנליים בעולם עשו את שלהם, ולאדריכלות המינימליסטית יש הרבה יותר מקום כיום בין הבתים המצועצעים בפרוורים. "האדריכלות משקפת את התרבות שלנו: רעש מכל מקום, כבישים סואנים, טלוויזיה, זה מיש-מש, ערב רב של דברים. אבל אני בהחלט חושב שיש שיפור אדיר באיכות האדריכלות והעיצוב בארץ וזה קודם כל מתבטא בלקוחות שמבקשים יותר", אומר קדם.

מה נחשב בעיניך לאדריכלות ישראלית טובה היום?

"אילן פיבקו הוא אדריכל מצוין בעיני. גם המשרד של אולריך פלסנר, יש להם שפה מאוד ברורה ואחידה. אני לא מעריך את אלכס מייטליס, שהוא מאוד מאוד שואו-אוף. מאוד בגדול. הפרויקטים שלו אומרים 'אני עשיר'".

מה אתה חושב על הטעם של קסטיאל? גם הם מכוונים לנתח השוק שלך.

"אני מעריך אותם כיוון שיש להם טביעת אצבע, אבל בטעם זה 180 מעלות ממני והרהיטים שלהם לא נכנסים אלי הביתה. אני אוהב חברות קטנות, איטלקיות, לא בגדול ו'יש לי'. יש את אלה שבאים עם המון כסף ורוצים חומרים כמו אוניקס וזהב, ומבחינה זאת לרוב האנשים העשירים אני לא מתאים. אגב, מייטליס בהחלט כן, זה דברים גדולים, זה בודהות ענקיות, זה קסטיאל, ממש לא אני. האדריכלים הוותיקים יותר עובדים רק בתקציבים מושחתים, ואני מרגיש שאני חי בשני העולמות, ולא רואים אצלי הבדל בין בתים בתקציבים שונים. אני מאוד נלחם באנשים האלה שרוצים להשוויץ. אוליגרך רוסי לא יבוא אלי - אני פשוט לא האדריכל שלו".

________________________________________________________

בית ברמת השרון, 2006

בשכונה המערבית של רמת השרון שוכן ביתם של בני זוג המתגוררים באפריקה לרגל עסקיהם (450 מ"ר על מגרש של 485 מ"ר). הילדים עזבו את הבית וההורים ביקשו לבנות בית חדש במקום הבית שבו התגוררו במשך מרבית שנות חייהם. רוחבו של המגרש, שבעה מטרים בלבד הציב אתגר תכנוני. כדי להתגבר על הממדים הצרים תוכננו צירים אנכיים ואופקיים מאוד ארוכים, לדוגמה, מבט מצד לצד של בית שנמתח על פני 30 מטר. את אזור האירוח מאפיין חלל כפול, שבסופו דלתות זכוכית בגובה שישה מטרים ללא חלוקה פנימית שיוצרו בחו"ל. הגוון האפור של החזיתות נוצר על ידי שימוש באבן אפורה בסיתות של 45 מעלות שמסווה את החיבור בין האריחים. השימוש המגוון בחומרים והתכנון הקפדני מאפשר לבית לשדר אווריריות וקלות תוך הכנסת אור טבעי לחללים. ________________________________________________________

מצא מין את מינו

הבניין שבו שוכן היום המשרד האופנתי והזמני שלו, בפינת הרחובות מזא"ה ושדרות רוטשילד בתל אביב, ייהרס בתוך שנה לטובת מלון בוטיק בן כחמישים חדרים. המלון ישתרע גם על החניון הסמוך ויכלול מתקני ספא ומסעדה. מאחורי היוזמה עומדת משפחת קדם, שמחזיקה בשתי חברות ציבוריות לנדל"ן, מ.ת.מ. - מבני תעשייה ומלאכה בע"מ ומאגרי בנייה בע"מ, העוסקות ביזמות והשכרת נכסים לתעשייה ומשרדים. בין השאר בנתה המשפחה את בנייני בתי המשפט ברחוב שוקן ומבני ציבור רבים אחרים ברחבי הארץ. הונו האישי של האב מוערך בעשרות מיליוני דולרים. ארבעת האחים לבית קדם מעורבים כולם בפעילות העסקית כדירקטורים והאח הבכור, אייל אף משמש כמנכ"ל החברה. האח השני, עמית קדם, עורך דין, הוא בעל חברת סנטרל פארק, שמתמחה בניהול וייעוץ חניונים. כמה מהם נמצאים בלב תל אביב, כמו חניון גרוזנברג. אחיו התאום של פיצו, יוני, בוגר לימודי ניהול וכלכלה, עוסק כיום בהומיאופתיה. "אנחנו משפחה מאוד מגובשת וכולנו מעורבים מאוד במה שקורה בחברות", אומר קדם. "בעתיד המטרה היא להיות מעורב יותר בעסקי המשפחה, ולשמש מעין אדריכל-על של היזמויות העסקיות".

אבל אחד הפרויקטים המסקרנים ביותר שקדם מופקד על ביצועם היום הוא החנות הראשונה של מותג המחשבים הנחשק אפל בקניון רמת אביב. החנות, 300 מ"ר שטחה, מוקמת כעת בחלל ששימש את קולנועי לב. "זה כאילו מצא מין את מינו", מספר קדם בהתרגשות. "כשהם באו אלי לפגישה ראשונה לא דיברתי איתם כמעט על פרויקטים אלא על התוכן. הרי מה הם דורשים? לשים את האגו בצד ולתת מקום למוצר. יש להם המוצרים הכי יפים בעולם שמחברים אסתטיקה, איכות, תדמית ושיווק. התמהיל הזה יוצר משהו מדהים וכל מה שהם מבקשים מהאדריכל זה להיות מאופק".

החנות, שנותרת לפי שעה בגדר אחד הסודות השמורים ביותר בתעשייה, לא תדמה לקוביית הזכוכית של חנות אפל בשדרה החמישית בניו יורק. באופן פרדוקסלי, מבקשים בחברה האם בארצות הברית לשמור על הבידול בין מגה-חנויות ששייכות למותג לבין חנויות של מפיצים מקומיים. אבל החנות שתיפתח בספטמבר ברמת אביב עתידה להיות אטרקציה בסצנה הדיגיטלית המקומית. חלון הראווה שיקדם את הבאים הוא למעשה מיצג אינטראקטיווי והחנות היא מעין מסדרון ארוך עם תקרה בגובה שנע בין ארבעה לשבעה מטרים. חיפוי התקרה עשוי מיריעות פלסטיק בוהקות, "פטנט צרפתי שנועד ליצור תחושה של אגם".

משמאל ירוץ מדף של 18 מטר שעליו יוצגו המוצרים השונים ולאורך החלל ימוקמו שולחנות המחשבים הידועים שיאפשרו לקונים לבחון מקרוב את המק-בוק או האיי-מק. בקצה החנות ימוקם Genius Bar, עמדת תמיכה ומכירה שנמצאת בכל חנות אפל, כשהקיר האחורי יהיה מזכוכית שחורה. לצד העמדות יהיה חלל המיועד להרצאות ולהדרכות, גם הוא, ברוח המותג. החנות הזאת תהיה מודל לעוד חנויות רבות שייפתחו בשנים הקרובות בארץ.

איך היה לעבוד עם החבר'ה מאפל הבינלאומית?

"היה פה ניסיון שלי ללכת בין הטיפות וגם למצוא את האני מאמין שלי. הנציגים של אפל באירופה היו איתי בקשר רציף והם גם גם אישרו את התוכניות. הם היו מאוד מרוצים ואהבו את החנות ואת הרעיונות שהיא מייצגת. במידה מסוימת קל מאוד לתכנן אפל סטור, הדרישות ברורות מאוד, סוג של התחברות למוצר, מונוכרומטיות. ההישג של החנות הזאת הוא שהיא לא מתחרה במוצר".

________________________________________________________ בית במושב עין ורד, 2005

חלל לבן אבסולוטי ומינימליסטי נמצא בלבה של הווילה המודרניסטית הזאת (400 מ"ר בנוי על מגרש של 540 מ"ר) שהוקמה עבור משפחה עם שלושה ילדים. הרצפה האפורה מבטון מוחלק וגרם המדרגות ממתכת תוכנן במיוחד עבור הבית. האור מתפקד כאן כחומר בנייה ראשי. הקווים הבוהקים שהוא יוצר על הרצפה והקירות כשהוא חודר דרך רפפות המתכת נפגשים עם הקווים של עבודת הנגרות והמדרגות. ________________________________________________________

בטעם של פעם

למרות הקווים הלבנים הבלתי-מתפשרים, פרטי העץ והמתכת המדוקדקים והמגרשים שאין להם סוף, מעדיף קדם בינתיים להתגורר עם בני משפחתו דווקא בבית ישן בשכונת נוה מגן הוותיקה ברמת השרון, בית ישראלי "של פעם" עם אופי קיבוצי, שטובל בבוסתן של עצי פרי. "אשתי תמיד שואלת אותי מהן שעות הפתיחה של הבתים שלי", הוא צוחק, "ואולי זו חלק מהסיבה שאנחנו גרים בבית הזה. הבדלי טעם אפשר לקרוא לזה".

לא מפתה אותך לעבור לדירה במגדל בתל אביב או לאחד הבתים שכבר בנית?

"אם הייתי יכול הייתי עכשיו עובר לגור בביתן הלנה רובינשטיין, תולה שלט בחוץ וסוגר את הדלת. הוא מייצג בעיני את כל מה שטוב באדריכלות, חללים מינימליסטיים, גרמי מדרגות רחבים עם גלריה שצופה לחלל. מבחינתי היה אפשר להשאיר שם גם את התערוכה של האמן גל וינשטיין, שאותו אני מאוד מעריך, אז זה בכלל היה מושלם".

על איזה מבנים אתה חולם בלילה? מה היית רוצה לתכנן?

"הייתי שמח לעשות מבני ציבור, זה מסלול אחר ממה שאני התחלתי בו, אבל אני מקווה שתוך כמה שנים אני אוכל להשתלב שם. מה שהייתי שמח לתכנן זה דווקא משהו יותר מינורי. אשתי עובדת באשכול גנים של אוטיסטים בחולון והייתי שמח לתכנן להם מבנה. תחשוב איך החללים המדיטטיוויים והשקטים האלה יכולים לעזור להם, לעולם הכל כך מורכב שלהם. אני חושב שאם אתה אדריכל מספיק מוכשר אתה יכול לקחת פרויקט כזה ולהוציא אותו גם בתקציב של משרד החינוך".*

פיצו קדם