איך לנהוג בתלמידים סוררים ואלימים בבתי הספר? משרד החינוך הורה באחרונה ל-15 בתי ספר, המפעילים את תוכניתו למלחמה באלימות של הפרופ' עמוס רולידר, להוסיף תוכניות חינוך אחרות מטעם המשרד ולא להסתפק ב"שיטת רולידר". הוויכוח הוא על שתי תפישות שונות: רולידר סבור שיש להתמקד בהתנהגות התלמידים, תוך נקיטת אמצעים נוקשים וקפדניים ביותר. במשרד מאמינים בגישה רכה יותר שאמורה להקנות לתלמידים "כישורי חיים" ולטפח את הקשר עם המורים. רולידר, שמאמין בקביעת גבולות ברורים לתלמידים, סבור כי "הדבר היציב היחיד במשרד החינוך הוא הביורוקרטיה, שמתנגדת לכל דבר ששונה מתפישותיה".

רולידר נחשב לאחד המומחים הבולטים בטיפול באלימות, והוא מעורב בפרויקט "עיר ללא אלימות" שמוביל המשרד לביטחון פנים. לדברי מנהלת השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, חנה שדמי, "תוכנית ההתערבות של רולידר עוסקת רק בתחום אחד - תחושת המוגנות והביטחון בבית הספר. אבל מוסד חינוכי הוא לא רק מקום שבו מונעים אלימות, אלא הוא נועד לאפשר גם את כל סוגי ההתפתחות - בתחום האישי, הלימודי, החברתי וכדומה. ההתרכזות בנושא אחד בלבד בעייתית מאוד". שדמי מוסיפה כי היום "אין הצדקה להשתמש בתוכניות שאינן של משרד החינוך".

תוכנית הרא"ל (הבלגה, ריסון, איפוק ולמידה), שפיתח הפרופ' רולידר, מבוססת על מערך נוקשה של כללים המכתיבים את האינטרקציה שבין המורה לתלמיד: מרגע הכניסה לכיתה, דרך וידוא הכנת שיעורי הבית, ועד היציאה להפסקה. כל התנהגות חריגה מתועדת. במקרים קיצוניים, מוציאים המכונים "מדריכי מוגנות" מיוחדים את התלמיד המפריע מהכיתה, לאחר שהוזעקו במכשיר קשר. פעם בשבוע מקבלים ההורים מכתבים על ההתנהגות של ילדיהם. לטענת רולידר, רמת האלימות בבתי הספר שבהם מופעלת התוכנית פחתה בכמחצית. זאת, על פי סקרים פנימיים שעשה. במשרד מציינים כי התוכנית מעולם לא נבדקה על ידי גורם חיצוני.

"הבעיה איננה התוכנית של רולידר, אלא מצבה של מערכת החינוך, הסובלת מהיעדר גיבוי", אומרת הד"ר בלהה נוי, שפרשה לפני כשנה מהשירות הפסיכולוגי- ייעוצי. "המורים לא מקבלים גיבוי מהמנהל, שלא מקבל גיבוי ממנהל המחוז, וכך הלאה. במצב כזה, קשה להפעיל סמכות ולהציב גבולות ברורים. כל אחד רוצה פתרון אינסטנט. אז מופיע מושיע כביכול, שמבטיח במסרים קצרים וחד-משמעיים להחזיר את השקט בבית הספר. אני יכולה להבין את הנהייה אחריו, אבל זה מקסם שווא". בכיר במשרד החינוך הוסיף ש"רולידר אינו נביא ואינו היחיד שמחזיק בתפישה חינוכית ראויה".

המדיניות ביחס לתוכניתו של רולידר משתלבת בהחלטה רחבה יותר, שלפיה תוכניות המיושמות בבתי ספר צריכות לקבל את אישור משרד החינוך. לדברי השרה יולי תמיר, "כל פרויקט חיצוני צריך להיות מתואם עם הערכים, המסרים ושיטות העבודה של בית הספר".

"הדבר היציב היחיד במשרד החינוך הוא הביורוקרטיה, שמתנגדת לכל דבר ששונה מתפישותיה", אמר בתגובה רולידר. "משרד החינוך נכשל במשך כל השנים בטיפול באלימות בבתי הספר, ואף אחד לא משלם על כך את המחיר. אנשי המשרד יאשימו בכך את כל העולם, חוץ מאשר את עצמם. לעומת זאת, אני מצליח, וזה כואב להם".

לדבריו, "תפישת העולם של משרד החינוך היא שהפתרון לאלימות טמון במתן 'כישורי חיים' ותובנות לילד, שישנו את התנהגותו. זה נשמע מאוד הומני, אבל הבעיה, אפילו אצל התלמידים הקשים ביותר, אינה היעדר מודעות, אלא בחוסר כלים אצל מורים והורים כיצד לנווט את התנהגות הילד. הבעיה היא לא התלמיד אלא דווקא המבוגרים: הם יוצרים סביבה לא ברורה, שהתלמיד נכשל בהבנתה".

עיקרי השיטה של הפרופ' עמוס רולידר

?תוכנית הרא"ל (הבלגה, ריסון איפוק ולמידה) של הפרופ' רולידר מבוססת על כללי התנהגות נוקשים בבתי הספר

?כל התנהגות חריגה של תלמיד מתועדת מרגע הכניסה לכיתה, דרך וידוא הכנת שיעורים ועד היציאה להפסקה

?במקרים קיצוניים מוציאים "מדריכי מוגנות" מיוחדים את התלמיד המפריע מהכיתה לאחר שהוזעקו במכשיר קשר

?ההורים מקבלים פעם בשבוע מכתבים מהנהלת בית הספר הסוקרים את התנהגות ילדיהם בשבוע החולף

הפרופ' עמוס רולידר


תלמידי בית ספר בתל אביב ביוני האחרון (למצולמים אין קשר לכתבה). "אני מצליח וזה כואב להם", אומר בתגובה הפרופ' עמוס רולידר